רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צָרִיךְ לוֹמַר. עָלַי וְעַל מִי שֶׁלֹּא עִירֵב. הֲרֵי שֶׁלֹּא עִירֵב. אֲחֵרִים שֶׁעִירְבוּ מוּתָּרִין לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. רִבִּי זִרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. בִּמְזַכֶּה לָהֶן מִשֶּׁלּוֹ. דִּי לֹא כֵן. נִמְצְאוּ עוֹשִׂין לוֹ מִשֶּׁלּוֹ. לֹא עִירֵב וְלֹא עִירְבוּ לוֹ אֲחֵרִים. רִבִּי יִצְחָק אוֹמֵר. צוֹלֶה לוֹ דָגָה. רַב חוּנָה אָמַר. מְחַמֵּם לוֹ חַמִּין. שְׁמוּאֵל אָמַר. מַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. מְמַלֵּא לוֹ חָבִית שֶׁל (יַיִן) [מַיִם] וּמַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהִדִּיר אֶת בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְהִתִּיר לוֹ לְמַלְאוֹת לוֹ חָבִית שֶׁלְמַיִם וּלְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחמם. כלומר אף מחמם לו חמין מי''ט לשבת אם אי אפשר לו בלא כך:
צולה לו דגה. דג קטן:
לא עירב ולא ערבו לו אחרים. ואין כאן אחר שיעשה בשבילו על ידי שיזכה לו משלו:
הרי שלא עירב. ולא עירבו אחרים עליו. אחרים שעירבו לעצמן מותרין לעשות לו בי''ט משלו:
במזכה להן משלו. שהוא מזכה עיסתו שלו להם ואז מותרין לעשות לו מעיסתו משום דהוי כאילו הוא שלהם דאם לא כן נמצאת שעושין לו משלו לגמרי והרי הוא לא עירב:
צריך לומר וכו'. המערב עירובי תבשילין ורוצה שיסמכו אחרים על עירובו צריך לומר בפירוש עלי ועל מי שלא עירב לעצמו:
רִבִּי כַהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר בָּא אָמַר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים. מַתְנִיתָה דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. תַּנֵּי 10a אֵין עוֹשִׂין מְיּוֹם טוֹב לְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב. וְהָא תַנִּי. מְמַלְּאָה הִיא אִשָּׁה [קְדֵירָה] בָשָׂר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל מִמֶּנּוּ אֶלָּא חֲתִיכָה אַחַת. קוּמְקוּם שֶׁלְחַמִּין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹתֶה מִמֶּנּוּ אֶלָא כוֹס אֶחָד. אֲבָל פַּת אֵינוֹ אוֹפָה אֶלָּא צוֹרְכָהּ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְמַלְּאָה הִיא אִשָּׁה אֶת הַתַּנּוּר פַּת מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת יָפָה בְשָׁעָה שֵׁהַתַּנּוּר מָלֵא. דְָּרַשׁ רַב חוּנָה כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דָּרַשׁ רִבִּי יוֹחָנָן לְטִיבֵּרָאֵי כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. הֲוָה דָרַשׁ לְהוֹן לַהֲלָכָה וְאִינּוּן סָֽבְרִין לְעוּבְדָא. אִית דְּבָאִי מֵימַר. לְעוֹבְדָא דָרַשׁ לְהוֹן. אֲתוֹן וּשְׁאָלוּן לֵיהּ דָרַשׁ לְהוֹן לַהֲלָכָה. חָזַר דָרַשׁ לְהוֹן. וְלָא יָֽדְעִין אִין לַהֲלָכָה אִין לְעוֹבְדָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר זַבְדִּי. הוֹרֵי רִבִּי אַבָּהוּ כְהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובלבד שלא יערים. ויבשל הרבה כדי שיותיר לחול:
מתניתא דר' שמעון בן אלעזר. לאו הכא הוא דקאי אלא על מתני' דפ''ק דחלה הוא דקאי ושם היא דשייכא וגריס התם נמי להא דלקמן. דתנינן שם בהלכה ח' עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה חייבת בחלה וכו' ונעשית בי''ט וקאמר עלה מתני' דרשב''א היא כלומר דכוותיה נמי אתיא האי מתני' שאע''פ שיש בה קצת צורך לעצמו וכרשב''א דלקמן אפ''ה אם אין הרועים אוכלים ממנה אינה נעשית בי''ט:
תני. בתוספתא פי''ב דמכלתין:
והא תני וכו'. סיומא דתוספתא היא וה''ג התם אבל ממלאה היא אשה קדירה וכו':
תני. ותני עלה רשב''א אומר וכו' ומסיים שם אין עושין לא לאכילת נכרים ולא לאכילת כלבים והשתא מתני' דחלה דאמרה שאם אין הרועים אוכלים ממנה אינה נעשית בי''ט ואע''פ שיש בה לצורך עצמו שיהא התנור מלא ותהא הפת הנאפית עמה לצרכו נאפית יפה אפ''ה אינה נעשית וזהו נמי כרשב''א שאפי' בכה''ג ס''ל שאין עושין בי''ט מה שאין בו צורך אדם אלא לאכילת כלבים בלבד הוא:
אית דבעי מימר. שבתחלה דרש להם למעשה כרשב''א וכשבאו אח''כ לשאלו בשעת מעשה חזר בו ואמר לא אמרתי אלא להלכה ולא למעשה ושוב דרש להם סתם כרשב''א ולא ידעו אם להלכה אם למעשה:
רִבִּי חִייָה רַבָּה עָלָה לְבֵיתוֹ. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַנְשִׁינָן מְעָֽרְבָה. אֲמַר לוֹן. אִית הָכָא טְלוֹפְחִין מִן אֶיתְמֹל. אָֽמְרִין לֵיהּ. אִין. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ מִין אֶחָד. אִית הֲוָה בְהוֹן תַּרְדִּין. הָדָא אָֽמְרָה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּזַיִת. אִית הֲוָה בְהוֹן שִׁיעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה. אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַתְנוֹת. אָמַר רַב חִסְדָּא. תַּנַיי הֲוָה לוֹ לְרִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רב חסדא. כך שמעתי תנאי היה לו לר' חייה הגדול שבאמת התנה על עירובו זה:
הדא אמרה א''צ להתנות. אם תשמע מינה שאין צריך תנאי כדין מי ששכח ולא עירב בי''ט של גליות אם נזכר ביום ראשון מתנה ויאמר אם היום קדש א''כ למחר חול וא''צ עירוב ואם למחר קדש היום חול והרי זה עירובי ולא שמענו כאן שהתנה ר' חייא ואם ס''ל שא''צ להתנות:
הדא אמרה אע''פ שאין בהן כזית. אם תשמע מינה שא''צ כזית שהרי לא חקר ר' חייא אם יש בהן כשיעור וקאמר אית הוה בהון שיעורא וידע ר' חייא מזה שנשתייר בהן כשיעור:
הדא אמרה אפי' מין אחד. אם שמעת מינה שאפי' בתבשיל אחד סגי וקאמר דלא הוא אלא אית הוה בהון תרדין וכשני תבשילין הן:
אנשינן מערבה. שכחנו מלהניח עירובי תבשילין ואמר אם יש כאן עדשים שנתבשלו מערב י''ט ואמרו לו הן וסמך עליהן:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. מוֹדִין בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַדָּגָה וְעַל הַבֵּיצָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ. שֵׁבֵּית שֵׁמַּי אוֹמְרִים. תַּבְשִׁיל אֶחָד. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם פִּי[רְפֵּר] בֵּיצָה עַל גַּבֵּי מְלִיחַ. אוֹ שֶׁחִיתֵּךְ קֶפַלוֹט תַּחַת הַדָּג. אוֹ שֶׁבִּישֵּׁל שְׁנִי מִינִין בִּקְדֵירָה. שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. וַהֲלָכָה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הלכה כדברי התלמיד. זהו רשב''א דברייתא ואליבא דב''ה:
שאם פירפר ביצה. מבושלת בפני עצמה ע''ג המליח וכו' דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והן ב' תבשילין:
תני. בתוספתא פ''ב דלא כתנא דמתני' הא דאמר רשב''א וכו':
משנה: וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַַהֲרָן אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. מַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה בְיוֹם טוֹב:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה בי''ט. מגב גיתו לגב בדו או איפכא כגון שהטביל כלים על דעת שידרוך בהן זתים בבית הבד לשמן של חולין ואח''כ נמלך לדרוך מהן ענבים בגת ליין של תרומה וצריך להטבילן פעם שניה לשם תרומה או מתרומה לעשות בהם קדש ואין טבילה זו להעלותן מידי טומאה אלא ממעלות מדרבנן ומטבילין טבילה כזו בי''ט וכן מחבורה לחבורה שהיה נמנה לאכול פסח עם חבורה זו ונמלך לאכול בחבירה אחרת א''נ מחבורת אכילת חולין לחבורת אכילת מעשר שני:
אבל לא מטבילין. שאין נותנין אותן בכלי אף הצריך טבילה ולהשיק בו כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים:
שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. אם יש לו מים יפין לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן שאינו מקבל טומאה ונותן אותם במקוה שהם מים מלוחים ועכורים שאינן ראוין לשתיה עד שנושקים מים למים ונמצא אלו כזרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי אגבייהו ונטהרו. ואין טהרה במקוה לשום אוכל ומשקה אלא למים בלבד ואין זה בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרי' בפ''ב דפסחים דף ל''ד:
מתני' ושוין. ב''ש וב''ה:
ואדם בשבת. משום דנראה כמיקר ומצטנן ולתענוג ולא לשם טבילה והלכך לא חששו לומר דמיחזי כמתקן גברא:
וב''ה אומרים כלים מלפני השבת. ואפי' כלים שנטמאו מעי''ט אין מטבילין אותן בי''ט וטעמא גזירה שמא ישהא דאי שרית ליה לאטבולינהו בי''ט אתי למישהי אף לאלו שנטמאו זמן הרבה קודם י''ט כדי להטבילן בי''ט לפי שהוא פנוי בי''ט ובתוך כך אתי לידי תקלה להשתמש בהן תרומה ולפיכך גזרו שלא להטביל שום כלי בי''ט ואפי' הנטמא מעי''ט והלכך י''ט שחל להיות אחר השבת מטביל הכלים מלפני השבת:
מטבילין את הכל. בין כלים ובין אדם שחייב לטהר עצמו ברגל מטבילין מלפני השבת:
מתני' חל להיות. י''ט אחר השבת:
וְאָדָם בַּשַּׁבָּת. שֶׁכֵּן אָדָם טוֹבֵל לָקֶרוּיוֹ בַשַּׁבָּת.
כָּל מְחוּייָבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בְתִשְׁעָה בְאַב וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. כְּדַיי הוּא בֵיתוֹ שֶׁלְאֱלֹהֵינוּ שֶׁיֹּאבְדוּ עָלָיו הַכֹּהֲנִים טְבִילָה אַחַת. דָּרַשׁ רִבִּי לֵוִי כָּהָדָא דְרִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים.
הלכה: מַתְנִיתָה בְכֵלִים גְּדוֹלִים. אֲבָל בְּכֵלִים קְטַנִּים מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְמַלֵּא הוּא אָדָם כֶּלִי טָמֵא מִן הַבּוֹר וּמַעֲרִים עָלָיו וּמַטְבִּילוֹ. תַּנֵּי. נָפַל דְּלָייוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. נָפַל כְּלָייוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בְּאַב הַטּוּמְאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בִווְלַד הָטּוּמְאָה. מָתִיב מָאן דְּאָמַר בִּווְלַד הַטּוּמְאָה לָמָאן דְּאָמַר בְּאַב הַטּוּמְאָה. אֲפִילוּ בַחוֹל יְהֵא טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. בְּרוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חוּלִין בְטָהֲרָה.
משנה: חָל לִהְיוֹת אַחַר שַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת וְאָדָם בַּשַּׁבָּת:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה בי''ט. מגב גיתו לגב בדו או איפכא כגון שהטביל כלים על דעת שידרוך בהן זתים בבית הבד לשמן של חולין ואח''כ נמלך לדרוך מהן ענבים בגת ליין של תרומה וצריך להטבילן פעם שניה לשם תרומה או מתרומה לעשות בהם קדש ואין טבילה זו להעלותן מידי טומאה אלא ממעלות מדרבנן ומטבילין טבילה כזו בי''ט וכן מחבורה לחבורה שהיה נמנה לאכול פסח עם חבורה זו ונמלך לאכול בחבירה אחרת א''נ מחבורת אכילת חולין לחבורת אכילת מעשר שני:
אבל לא מטבילין. שאין נותנין אותן בכלי אף הצריך טבילה ולהשיק בו כדי להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים:
שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. אם יש לו מים יפין לשתות ונטמאו ממלא מהן כלי אבן שאינו מקבל טומאה ונותן אותם במקוה שהם מים מלוחים ועכורים שאינן ראוין לשתיה עד שנושקים מים למים ונמצא אלו כזרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי אגבייהו ונטהרו. ואין טהרה במקוה לשום אוכל ומשקה אלא למים בלבד ואין זה בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרי' בפ''ב דפסחים דף ל''ד:
מתני' ושוין. ב''ש וב''ה:
ואדם בשבת. משום דנראה כמיקר ומצטנן ולתענוג ולא לשם טבילה והלכך לא חששו לומר דמיחזי כמתקן גברא:
וב''ה אומרים כלים מלפני השבת. ואפי' כלים שנטמאו מעי''ט אין מטבילין אותן בי''ט וטעמא גזירה שמא ישהא דאי שרית ליה לאטבולינהו בי''ט אתי למישהי אף לאלו שנטמאו זמן הרבה קודם י''ט כדי להטבילן בי''ט לפי שהוא פנוי בי''ט ובתוך כך אתי לידי תקלה להשתמש בהן תרומה ולפיכך גזרו שלא להטביל שום כלי בי''ט ואפי' הנטמא מעי''ט והלכך י''ט שחל להיות אחר השבת מטביל הכלים מלפני השבת:
מטבילין את הכל. בין כלים ובין אדם שחייב לטהר עצמו ברגל מטבילין מלפני השבת:
מתני' חל להיות. י''ט אחר השבת:
רַב אָמַר. אוֹמֵר אֲנִי. אֵין פָּחוּת בִכְּזַיִת. לֵית הָדָא פְלִיגא עַל רִבִּי יוֹתָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנַן אָמַר. עָלַי וְעַל מִי שֶׁלֹּא עִירֵב. מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. עֵירוּב תְחִילָּתוֹ וְסוֹפוֹ אֵין לוֹ שִׁעוּר. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֵין מְעָֽרְבִין לֹא בַחֲצֵירוֹת וְלֹא בַתְּחוּמִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְעָֽרְבִין בַחֲצֵירוֹת וְאֵין מְעָֽרְבִין בַתְּחוּמִין. מְעָֽרְבִין בַחֲצֵירוֹת. שֶׁכֵּן אַתְּ מַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לוֹ. וְאֵין מְעָֽרְבִין בַתְּחוּמִין. שֶׁכֵּן אַתְּ מַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ אִית תַּנָּיֵי תַנִּי וּמַחֲלִף. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הוֹאִיל וָהֵן תַּנָּייָא מְחַלֵּף. צְרִיכִין אֲנָן מֵיחוּשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. 10b מָאן דַּעֶבַד טַבָּאוּת מְעָרֵב מִן אֶיתְמֹל. אָמַר רִבִּי יוּדָן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. אֲבָל אִם עָשָׂה לוֹ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן בָּעֵי. וְעֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין מַתִּירִין אֶת הַמְחִיצוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועירובי תבשילין מתירין את המחיצות. בתמיה ומה שייך עירובי תבשילין לטלטול חוץ למחיצות וחוץ לתחום:
מותר. לעשות עירובי חצירות ותחומין בי''ט:
מאן דעבד טבאות. מי שהוא עושה בטוב יערב הכל מעי''ט בין לחצירות ובין לתחומין:
הואיל והן תנא מחליף. דברי ר''מ לחכמים א''כ צריכין אנן מיחוש לחומרא:
אית תניי תני ומחליף. דרבי מאיר לדברי חכמים ודחכמים לרבי מאיר:
שכן אתה מתיר לו דבר שהוא מותר לו. שהרי איסור טלטול בחצירות ליתא ביום טוב אבל תחומין הוא דבר אסור לו בי''ט כמו בשבת:
י''ט שחל להיות בערב שבת וכו'. תוספתא ריש פרק ב':
מתניתא. ברייתא חדא מסייעא לר' יוחנן דתניא עירוב וכו':
לית הדא. דרב פליגא על ר' יוחנן וכי זה לא כחולק הוא על ר' יוחנן דלעיל. דאמר המערב אומר עלי ועל מי שלא עירב לעצמו ומסתמא אין בו כדי כזית לכל אחד ואחד ואפ''ה יוצאין בו וש''מ דר' יוחנן לית ליה הא דרב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source