'Haguigah
Daf 3a
טוּמְטוּם. 2b הַכֹּל מוֹדִין בְּטוּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא חַייָב. מַה פְלִיגִין. בִּשְׁאָר הַיָּמִים. חִזְקִיָּה אָמַר. יֵֽרָאֶה֙ יֵֽרָאֶה֙ אֶת שֶׁהוּא חַייָב בָּרִאשׁוֹן חַייָב בַּשֵּׁינִי. אֶת שֶׁאֵינוֹ חַייָב בָּרִאשׁוֹן אֵינוֹ חַייָב בַּשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שִׁבְעָה תַשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי אִילָא. מִפֶּסַח הַשֵּׁינִי לָמַד רִבִּי יוֹחָנָן. כְּמַה דְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּמָּן. פֶּסַח שֵׁינִי תַשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא. כָּל שִׁבְעָה תַשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. כָּל שִׁבְעָה חוֹבָה. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר בִּשְׁאָר הַיָּמִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה פָּטוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה חַייָב. 3a אַף בְּטָמֵא כֵן. נִיטְמָא בִּשְׁאָר הַיָּמִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה פָּטוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן רָאוּי הוּא. קְרִיעָה הִיא שֶׁגָּרְֽמָה. בְּרַם הָכָא הַטָּמֵא עַצְמוֹ אֵינוֹ רָאוּי.
Traduction
Ni l’homme bouché'', est-il dit. Tous reconnaissent que si le voile recouvrant ses organes a été déchiré et qu’il a été reconnu pour mâle au 1er jour de la fête, il est soumis au devoir de la visite; la discussion a seulement lieu si cette reconnaissance a été effectuée aux jours suivants de fête: selon Hiskia, on déduit de l’analogie des deux termes il verra (Ex 34, 23) (Dt 16, 16), que celui qui est soumis au devoir de la visite dès le 1er jour y reste soumis le 2e jour, mais celui qui n’était pas soumis le 1er jour, n’y est plus soumis après; selon R. Yohanan, au contraire, on a tous les 7 jours pour compenser ce qui est en retard du 1er. R. Ila dit que R. Yohanan a exprimé son avis par analogie avec la seconde Pâques: comme celle-ci sert à remplacer la Pâques primitive (au cas d’empêchement en son temps), de même on dit ici que les 7 jours de fête servent à compenser ce qui a dû être omis le 1er jour. De plus, R. Oshia dit que tous ces 7 jours sont obligatoires. Quelle différence pratique y a-t-il entre ces divers avis? Il y en a une si un prosélyte s’est converti au judaïsme après le 1er jour: selon Hiskia, il n’est pas soumis au devoir de la visite; selon R. Yohanan et R. Oshia, il l’est. De même l’homme impur, devenu pur aux jours suivants, sera-t-il dispensé, selon Hiskia, et soumis selon R. Yohanan ou R. Oshia? Non, dit R. Yossa: le déchirement du voile des organes, qui motive cette obligation, aurait pu s’effectuer plus tôt; tandis que l’impur était réellement impropre le 1er jour.–
Pnei Moshe non traduit
טומטום הכל מודים. אמוראי דפליגי לקמיה מודים הם בטומטום שנקרע ונמצא זכר בי''ט הראשון שהוא חייב ולא אמרינן הא מקמי רגל לאו בר חיובא הוי אלא משנמצא זכר מעליא ביום הראשון בר חיובא הוא:
מה פליגין. אם בשאר הימים הוא שנקרע ונמצא זכר דחזקיה אמר יראה כתיב וקרינן יראה דמשמע להבא ודרשינן הכתיב והקרי את שהוא חייב בראשון הוא שחייב להראות בשני דלאפוקי האי שאינו חייב בראשון שעדיין היה נראה כטומטום ואינו חייב נמי ביום שני אע''פ שעכשיו נקרע ונמצא זכר:
אמר ר' יוחנן כל ז' תשלומין לראשון. כלומר ר' יוחנן דהכא פליג על חזקיה וס''ל שאע''פ שלא היה ראוי ביום הראשון מ''מ כשנמצא ראוי בשני או בשאר ימי החג מיחייב הוא מפני שכל השבעה תשלומין לראשון נינהו וכדמפרש רבי אילא לטעמיה דמפסח השני למד רבי יוחנן לו' כן דכמה דאמר תמן דפסח שני תשלומין לראשון הוא לשאינו ראוי לפסח ראשון שהוא טמא או בדרך רחוקה ומשלים לחיובו בפסח שני כן הוא נמי אמר הכא דכל ז' תשלומין לראשון לזה שלא היה ראוי בראשון ואם ראוי הוא בשאר הימים חייב הוא בתשלומין:
ר' הושעיא אמר כל ז' חובה. לא פליג אדר' יוחנן לדינא אלא דלר' יוחנן מחייב הוא בשאר הימים בתורת תשלומין לראשון אם לא הביא או אם לא היה ראוי לכך ולר' הושעיא כל יום ויום מז' הימים נקרא כחובה בפני עצמו דוחגותם חג שבעת ימים כתיב והיינו שאם הביא בראשון פטור הוא מחובתו ואם לא הביא בראשון חובה מוטלת עליו להביא ביום משאר הימים:
מה נפק מן ביניהון. כלומר מאי איכא עוד נ''מ אחריתא מבין חזקיה לבין ר' יוחנן ור' הושעיא:
גר שנתגייר בשאר הימים. נמי איכא בינייהו דלחזקיה פטור שלא היה ראוי ביום הראשון ולר' יוחנן ור' הושעיא מיחייב הוא דעכשיו ראוי הוא ודלא תימא דוקא בטומטום שנקרע וכו' הוא דפליגי דשכיח הוא לפעמים שיקרע וימצא זכר אבל בנכרי שיתגייר לא שכיחא כולי האי ולא פליגי ר' יוחנן ור' הושעיה אדחזקיה קמ''ל:
אף בטמא כן. בעיא היא אי נימא דאף בטמא נמי פליגי וכדמסיק להבעיא ואזיל:
ניטמא וכו'. כלומר אם ניטמא ביום הראשון ואינו ראוי עד הערב שמש מהו דנימא בשאר הימים דתליא בפלוגתייהו ועל דעתיה דחזקיה פטור הוא אע''פ שכבר טהר וראוי הוא דהואיל וביום הראשון לא היה אפשר לו להטהר פטור הוא נמי בשאר הימים ולר' יוחנן ורבי הושעיה מיחייב הוא דעכשיו ראוי הוא ומי נימא דדמי לטומטום שנקרע דפליגי ביה וה''נ בטמא כן או לא:
אמר רבי יוסי. לא דמי טמא שנטהר בשאר הימים לטומטום שנקרע ונמצא זכר בשאר הימים דתמן בטומטום ראוי הוא מעיקרא דזכר גמור הוא אלא שלא היה ידוע וניכר מפני הקרום שהיה מכסה זכרותו וקריעה היא שגרמה להכיר אותו עכשיו שהוא זכר ונמצא דאיגלאי מילתא למפרע דהוה זכר מעליא אף ביום הראשון אבל הכא הטמא עצמו אינו ראוי היה כל היום ראשון שאי אפשר לו להטהר בשום פנים בראשון וטומטום היה אפשר שיקרע גם ביום הראשון וימצא זכר ומיהת כשנקרע עכשיו למפרע ראוי הוא וקמי שמיא גליא דזכר הוה:
אַנְדְּרוֹגִינוֹס. כָּל זְכ֣וּרְךָ֔. פְּרָט לְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. תַּמָּן תַּנִּינָן. סָפֵק אַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בָּאַנְדְּרוֹגִינוֹס׃ מַה אָמַר כָּא רִבִּי יְהוּדָה. נִישׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי מִשֵּׁם רִבִּי יְהוּדָה. אַף הַסּוּמֶא. וְלֵית בַּר נַשׁ אָמַר אַף אֶלָּא דְהוּא מוֹדֵי עַל קַדְמִייָתָא. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. פְּרָט. וְהָכָא הוּא אָמַר. לְרַבּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנִן מִקָרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. רַבָּנִן דּוֹרְשִׁין עָרֵל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עָרֵל זָכָר. עַד שֶׁיְּהֵא כוּלּוֹ זָכָר. רִבִּי יוּדָה דָרַשׁ זָכָר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר עָרֵל. וַאֲפִילוּ מִקָצָתוֹ עָרֵל. בְּרַם הָכָא. כָּל זְכ֣וּרְךָ֔. פְּרָט לְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.
Traduction
L’androgyne est exclu'', en vertu de l’expression (précitée) tout mâle – (7)''''''Suit un passage traduit (Shabat 19, 3); et reproduit (Yebamot 8, 1) ( 9a).''''''.
Pnei Moshe non traduit
אנדרוגינוס. ממעטינן מדכתיב כל זכורך ולא כתיב כל זכר פרט לאנדרוגינוס שחציו זכר וחציו נקבה ולמ''ד דס''ל בריה בפני עצמו הוא מיהת לאו זכר הוא:
תמן תנינן. לעיל פי''ט דשבת והסוגיא שם עד פרט לאנדרוגינוס וע''ש:
נָשִׁים. כָּל זְכ֣וּרְךָ֔. פְּרָט לְנָשִׁים.
Traduction
Les femmes sont exclues'' par déduction de l’expression tous tes mâles
Pnei Moshe non traduit
נשים. אימעוט נמי מכל זכורך:
עֲבָדִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל זְכ֣וּרְךָ֔. אֶת שֶׁאֵין לוֹ אָדוֹן אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יָצָא הָעֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָדוֹן אַחֵר. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מְנַיִין שֶׁכָּל הַמְּקַייֵם מִצְוַת רְאִייָה כְּאִילּוּ מְקַבֵּיל פְּנֵי שְׁכִינָה. מִן הָדָא שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה יֵֽרָאֶה֙ כָּל זְכ֣וּרְךָ֔ אֶל פְּנֵי֭ הָֽאָדֹ֥ן ׀ י֨י וגו'.
Traduction
Ni les esclaves''. On le déduit de ce qu’il est dit (ib.): Trois fois par an apparaîtront tous tes mâles, etc.; ceci est applicable à ceux qui n’ont pas de maître en dehors de la Divinité; tandis que l’esclave a encore un autre maître, son propriétaire. R. Josué b. Levi dit: l’accomplissement du précepte de la visite au Temple équivaut au bonheur de voir face à face la Divinité; on le sait de ce qu’il est dit (ib.): 3 fois l’an tous verront la face du Seigneur Dieu.
Pnei Moshe non traduit
עבדים. מנלן נישמעיניה מן הדא דכתיב שלש פעמים וגו' את פני האדון ה' את שאין לו אלא הקב''ה וכו':
את פני האדון ה'. וכי אפשר לראות פני האדון ה' אלא מעלה עליו הכתוב כאלו מקבל פני שכינה:
חִיגֵּר. דִּכְתִיב רְגָלִים.
Traduction
Ni le boiteux'', en raison du terme biblique Regalim (signifiant à la fois: fête et pieds)
חוֹלֶה. דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ.
Traduction
. —''Ni le malade'', puisqu’il est prescrit (Dt 16, 14) de se réjouir (8)V. Mekhilta, section Mishpatim.. —''
Pnei Moshe non traduit
חולה דכתיב ושמחת. בחגיך ואינו בכלל שמחה:
זָקֵן. דִּכְתֵיב רְגָלִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֶה. תַּרְתֵּיהוֹן לְקוּלָּא. יָכוֹל לִשְׂמוֹחַ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ. קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו רְגָלִים. יָכוֹל לְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׂמוֹחַ. קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו וְשָׂמַחְתָּ.
Traduction
Ni le vieillard'', dont la marche est trop pénible. R. Yossa dit: on applique les deux déductions dans le sens le moins grave; si p. ex. on est à même de se réjouir (étant sain) et non de marcher (étant boiteux ou vieux), on sera dispensé de la visite, en raison du mot regalim; à celui qui peut marcher mais ne peut pas se réjouir (étant malade), on appliquera l’expression; tu te réjouiras
Pnei Moshe non traduit
תרתיהון לקולא. דרשינן יכול לשמוח כגון זקן ואינו יכול להלוך קורא אני עליו למעטו מדכתיב רגלים יכול להלך כגון חולה שיש בו כח להלוך אבל אינו בכלל שמחה ממעטינן מושמחת ולא דרשינן איפכא לחומרא:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. בֵּית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל מִקְרָא אֶחָד הֵן דּוֹרְשִׁין. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר זְכ֣וּרְךָ֔. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר רְגָלִים. טוּל בֵּנְתַיִם אֶת שֶׁהוּא יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁלְאָבִיו. וַאֲפִילוּ קָטָן יָכוֹל הוּא לִרְכּוֹב יָצָא. אֶלָּא אֶת שֶׁהוּא רוֹאֶה כְתֵיפוֹ שֶׁלְאָבִיו וּמַפְסִעַ. בֵּית הִלֵּל דּוֹרְשִׁין. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר זְכ֣וּרְךָ֔. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר רְגָלִים. טוּל בֵּנְתַיִם אֶת שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁלְאָבִיו. וּלְעִנְיַין טַהֲרוֹת אַתְּ אָמַר. אֵת שֶׁהוּא תָפוּס בְּיַד אָבִיו סְפֵיקוֹ כְפִיקֵּחַ. אָבִיו תּוֹפֵשׂ בְּיָדוֹ [סְפֵיקוֹ] כְחֵרֵשׁ. בְּרַם הָכָא בֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַייָב.
Traduction
. R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï que les Shammaïtes et les Hillélites interprètent diversement le même texte: ainsi, selon Shammaï, de ce qu’un verset dit: tous tes mâles, et l’autre emploie le terme regalim, on s’arrêtera à un terme moyen, et le devoir sera imposé à l’enfant capable de se tenir à cheval sur les épaules de son père; encore ne s’agit-il pas d’un enfant tellement petit qu’une fois sur les épaules de son père celui-ci ait à le porter, mais d’un enfant qui, en voyant son père debout, suit ses pas. Selon Hillel, de ce qu’un verset dit: tous tes mâles, et l’autre emploie le terme regalim, on s’arrêtera à un terme moyen, p.ex. à l’enfant capable de marcher en tenant son père par la main. Au point de vue de la pureté, voici la règle pour l’enfant: lorsqu’il prend lui-même la main de son père pour se guider, le doute qu’il émet équivaut à celui d’une grande personne (il y a présomption d’impureté); si au contraire le père le tient par la main, le doute de cet enfant sera sans valeur (et il y a présomption de pureté). Au contraire ici (pour la visite au Temple), elle est due par l’un et l’autre enfant (par tous)
Pnei Moshe non traduit
ב''ש וב''ה. דפליגי במתני' איזהו קטן ממקרא אחד הן דורשין דכתוב א' אומר זכורך ומשמע אפי' קטן וכתוב אחד אומר רגלים וקטן אינו יכול להלך ברגליו הא כיצד טול מה שבנתיים לחייבו את שהוא יכול לרכוב וכו' זהו חייב ופריך ואפי' קטן יכול הוא לרכוב ויצא. וכלומר וא''כ אפי' קטן ממש יכול אביו לשאת אותו על כתיפו וזה צריך ג''כ לצאת עמו בתמיה:
אלא. הכי קאמרי את שהוא רואה כתיפיו של אביו כשהוא מהלך ומפסיע אחריו ויכול לפסוע אגב ראיית כתיפיו של אביו ולא דוקא כשהוא על כתפיו של אביו:
ב''ה דורשין וכו'. טול בנתיים את שהוא יכול להלך ע''י אחיזה בידו של אביו:
ולענין טהרות. דקי''ל בספק טהרות כל שאין בו דעת לשאול ספיקו טהור כדתנן בפ''ג דטהרות ומהו הדין בקטן דבכה''ג:
את שהוא תפוס ביד אביו. אם יש בו דעת כל כך דכשרוצה להלך הוא עצמו תופס יד אביו לאחוז בו ולילך זהו ספיקו כפקח וספיקו טמא כדתנינן שם וכל הפיקח בחזקת טומאה ואם אביו הוא תופס בידו ולאחזו אז ספיקו כחרש שאין בו דעת וספיקו טהור:
ברם הכא. לענין ראיה אין חילוק ובין כך ובין כך חייב דלאו בדעת תליא מילתא בקטן שבא לכלל דעת אלא אם יכול לילך ברגליו ואפי' צריך לאחוז בידו של אביו כשהולך:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. אֵיכָן הָיוּ מַרְאִים פָּנִים. בְּהַר הַבָּיִת אוֹ בָעֲזָרוֹת. אָמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַטָּמֵא פָּטוּר מִן הָֽרְאִייָה. דִּכְתִיב וּבָא֭תָ שָּֽׁמָּה וַֽהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה. וְאֵין טָמֵא מֵת נִכְנַס לְהַר הַבַּיִת. הָדָא אָֽמְרָה. בָּעֲזָרָה הָיוּ מַרְאִים פָּנִים.
Traduction
. R. Aboun b. Hiya demanda devant R. Zeira: où le devoir réel de la visite s’accomplit-il? Est-ce sur toute la montagne sainte, ou à l’un des parvis? On peut résoudre cette question de ce qu’il est dit: l’homme impur est dispensé de ce devoir, comme il est écrit (Dt 12, 5-6): tu viendras là; vous y apporterez, etc. (9)Non l'homme impur.; or, est-ce que l’homme impur, même par contact de cadavre, ne peut pas pénétrer sur la montagne sainte? Il s’agit donc des parvis.
Pnei Moshe non traduit
נישמעינה מן הדא. דתני בתוספתא ריש מכילתין:
דכתיב ובאת שמה וגו'. ואינו יכול לבוא כשהוא טמא וכי אין טמא מת נכנס להר הבית בתמיה הרי אפי' מת עצמו מותר דבר תורה להיות במחנה לויה והדא אמרה בעזרה היו מראים פנים והא דנקט במתני' מירושלים להר הבית משום שזה הוא מקום הגבוה שבירושלים וצריך שיהא יכול לעלות לשם וכשהוא למעלה בהר הבית אז קרוב הוא לילך ולהראות פנים בעזרה:
'Haguigah
Daf 3b
3b מֵאֵיכָן אַתְּ מוֹדֵד. מִן הַחוֹמָה אוֹ מִן הַבָּתִּים. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. מִן הַשִּׁילוֹחַ. וְשִׁילוֹחַ הָיָה בְאֶמְצַע הַמְּדִינָה.
Traduction
Pour la question de capacité de marche depuis la ville jusqu’à la montagne, énoncée dans la Mishna, à partir d’où mesure-t-on? Est-ce du mur de rempart, ou des maisons? — C’est à partir de la fontaine de Siloah, enseigne Samuel, laquelle est sise au milieu de la province (10
Pnei Moshe non traduit
מאיכן את מודד. מירושלים להר הבית אם מן החומה שהוא יותר רחוק או מן הבתים הקרובין לחומה:
תני שמואל. לא מן החומה ולא מן הבתים הסמוכין לחומה אלא מן השילוח הוא מעין השילוח העובר באמצע ירושלים ומשם הוא נמדד:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מָהוּ לְשַׁלֵּחַ חֲגִיגָתוֹ בְּיַד אַחֵר. אָמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מּוּכֵּי שְׁחִין וּפוֹלִפְּסִין פְּטוּרִין מִן הָֽרְאִיָּה. דִּכְתִיב וּבָא֭תָ שָּֽׁמָּה וַֽהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה. הַטָּמֵא פָּטוּר מִן הָֽרְאִייָה. דִּכְתִיב בְּב֣וֹא כָל יִשְׂרָאֵ֗ל לֵֽרָאוֹת֙ וגו'. הָרָאוּי לָבוֹא עִם כָּל יִשְׂרָאֵל מֵבִיא. וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא עִם כָּל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מֵבִיא. וְיִשְׁלַח חֲגִיגָתוֹ בְּיַד אַחֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ חֲגִיגָתוֹ בְּיַד אַחֵר. רִבִּי שַׁמַּי בָעֵי. אוֹ חִילּוּף. מּוּכֵּי שְׁחִין וּפוֹלִפְּסִין (פְּטוּרִין מִן הָֽרְאִיָּה. דִּכְתִיב בְּב֣וֹא כָל יִשְׂרָאֵ֗ל. חָזַר רִבִּי שַׁמַּי וְאָמַר. מּוּכֵּי שְׁחִין וּפוֹלִפְּסִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין) לָבוֹא עִם כָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין הֵן לָבוֹא בִּפְנֵי עַצְמָן. הַטָּמֵא אֵינוֹ רָאוּי לֹא בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלֹא עִם כָּל יִשְׂרָאֵל.
Traduction
– R. Aboun b. Hiya demanda en présence de R. Zeira s’il est permis à un homme sain d’envoyer son offrande de fête par autrui (au lieu de venir lui-même)? On peut supposer que non, fût-il répondu, de ce que l’on sait qu’il y a dispense de visite pour ceux qui sont frappés de la lèpre, ou affectés d’une mauvaise haleine (polypus), comme il est écrit (ib.): tu y viendras; vous (mêmes) y amènerez. L’impur en est aussi dispensé, selon ces mots (ib. 31, 11): Lorsque tout Israël arrive pour voir, etc., c.-à-d. celui-là seul qui peut venir avec tous les autres (le pur) pourra aussi apporter le sacrifice; sans cela, non. — Mais pourquoi ne l’enverrait-il pas par un autre? Ceci même prouve, dit R. Yossé, que l’envoi par autrui n’est pas autorisé. R. Saméi demanda: ne serait-il pas juste de tirer les déductions à l’inverse, et dire: ceux qui sont frappés de la lèpre ou affectés d’une mauvaise haleine, sont dispensés, en raison du verset: lorsque tout Israël vient pour voir, et l’impur en est aussi dispensé, en vertu du verset (précédent): tu viendras là; vous y amènerez? Revenant sur son objection, R. Saméi lui-même la réfuta, en expliquant ainsi l’enseignement qui précède: les malades en question, bien qu’ils ne peuvent pas venir avec les autres israëlites, sont à même de se présenter isolément, tandis que l’impur ne peut venir ni seul, ni avec d’autres (les déductions, telles qu’elles ont été présentées, sont donc logiques).
Pnei Moshe non traduit
מהו לשלח חגיגתו ביד אחר. אם אינו יכול לעלות בעצמו ולהביאה:
נישמעינה מן הדא. דתני אידך דלא כדדריש בתוספתא:
ופולפסין. בעלי פוליפוס אלו שריחן יוצא מן החוטם פטורין דכתיב ובאת שמה וגו'. ואלו אינן ראוין לבא שמה דאין זה כבוד כלפי מעלה:
הטמא פטור. דכתיב בבא כל ישראל וגו' והוא אינו ראוי לבוא עם כל ישראל ביחד שלא יטמאו ומדדריש מהאי קרא ובאת שמה להוציא מוכי שחין ש''מ דאף בהבאה פטורין ואמאי פטור לגמרי וישלח חגיגתו ביד אחר אלא א''ר יוסי זאת אומרת וכו':
ר' שמי בעי. על הברייתא דדריש הכי מהני קראי ונימא או חילוף דמוכי שחין ממעטינן מקרא דבבוא כל ישראל והן אינם באין עם כל ישראל לפי שפורשין מהם והטמא ימעט מקרא דבאת שמה שאינו ראוי לביאה לעזרה:
חזר ר' שמי ואמר. מסתברא דהיינו טעמא דתנא דברייתא דדריש הכי משום שמוכי שחין וכו' אע''פ שאינן ראוין לבוא עם כל ישראל ביחד מיהת ראוין לבא בדרך בפני עצמן ולא ממעטינן להו אלא מקרא דבאת שמה דבעזרה אינן ראוין לבוא מפני הכבוד אבל הטמא שאינו ראוי לבא אף בפני עצמו ולא עם כל ישראל ביחד ושפיר אימעוט ליה מקרא דבבא כל ישראל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source