'Haguigah
Daf 22a
הלכה: וְכֵלִים טְעוּנִין טְבִילָה. אָמַר רִבִּי בָּא. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא שֶׁהָיָה שָׁם אֶחָד מִן הַכֵּלִים שֶׁלֹּא הוּזָּה. מֵעַתָּה נָחוּשׁ לְכוּלָּן. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁהָיָה שָׁם אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים שֶׁיָּצָא לְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי קִינָּהּ וְנִתְזָה צִינּוֹרָה שֶׁלְרוֹק מִתּוֹךְ פִּיהָ עַל בְּגָדָיו וְטִימָּתוֹ. מֵעַתָּה נָחוּשׁ לְכוּלָּם. תִּיפְתָּר בְּשֶׁנִּיטְמָא בִסְפֵק מַשְׁקִין. 22a תַּמָּן תַּנִּינָן. סְפֵק מַשְׁקִין לִטַּמֵּא טָמֵא. וּלְטַמֵּא טָהוֹר. תַּמָּן בִּתְרוּמָה וְכָאן בַּקּוֹדֶשׁ. חוֹמֶר הוּא בַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
Mais est-ce que les ustensiles sacrés ont besoin d'un bain? Il se peut, observe R. Aba, qu'un de ces ustensiles n'ait pas été aspergé par l'eau de lustration (pour être tout-à-fait pur). S'il en est ainsi (que l'on éprouve cette crainte), on devrait le craindre pour tout (même p. ex. pour la table, qu’il est impossible d'enlever et de baigner)? On peut supposer, dit R. Aboun b. Hiya, qu'un des prêtres, causant à une femme au sujet des nids d'oiseaux qu'elle sera tenue d'offrir lors de son prochain état de pureté, a eu son vêtement contaminé par un peu de salive tombée de la bouche de cette femme, et lui à son tour rend impur ce qu'il touche. Mais encore pourquoi n'éprouve-t-on pas cette crainte pour tout? On admettra, fut-il répondu, que le cohen a été atteint par un liquide douteux (dont on ne sait s'il est pur ou non); et, par suite, l'interdit rabbinique n’est applicable qu’aux vases aisés à baigner. N'a-t-on pas enseigné ailleurs (123)Toharot 4, 9.: ''en cas de doute, le liquide rend impur en cas de contact direct, non par intermédiaire''? Là, il s'agit d'oblation (il faut un contact direct), et ici il s’agit de saintetés, pour lesquelles on est plus sévère.
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכלים טעונין טבילה. בתמיה ולמה הצריכו טבילה לשאר כל הכלים:
שלא הוזה. עליו בתחלה:
מעתה נחוש לכלן. קושיא זו לפי הנוסחא דהכא דלא גריס במשנה הזהרו שלא תגעו בשלחן ואם החשש שמא לא הוזה א''כ ניחוש נמי לשולחן והרי אי אפשר לסלקו ולהטבילו:
אני אומר וכו' על עיסקי קינה. שצריכה להביא קינין לחובתה או לנדרה ושמא ניתזה וכו' ועדיין טמאה היא וטמאתו וחוזר ומטמא הכלים במגעו. ופריך אכתי מעתה נחוש לכולם:
תיפתר בשנטמא בספק משקין. כלומר אלא דלא חיישינן אלא להכי שמא נטמא בספק משקין ספק אם טמאין או טהורין ומכיון דחששא דטומאה דרבנן בעלמא היא לא גזרו אלא על הכלים שאפשר להטבילן:
תמן תנינן וכו'. בפ''ד דטהרות. קושיא היא הא תנינן התם דוקא ליטמא המשקין עצמן גזרו בספק טומאה אבל לטמא אחרים טהור ומשני תמן בתרומה וכאן בקודש איירינן וחומר הוא בקודש:
תַּנֵּי. שׁוּלְחָן שֶׁנִּיטְמָא מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּזְמַנּוֹ אֶפִילוּ בַשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִיָּד. אַשְׁכַּחַת אֲמַר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. מְטַמֵּא שְׁנֵי לְחָמִים. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִן אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לֶחֶם אֶחָד בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. וַאֲפִילוּ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לֶחֶם אֶחָד בִּלְבַד. תִּיפְתָּר שֶׁנִּיטְמָא בִסְפֵק מַשְׁקִין. פַּעַם אַחַת הִטְבִּילוּ אֶת הַמְּנוֹרָה. אָֽמְרוּ צְדוּקִים. רְאוּ פְרוּשִׁים מַטְבִּילִין גַּלְגַּל חַמָּה.
Traduction
On a enseigné (124)Tossefta à ce, ch. 3. si la table du Temple est devenue impure, on la purifie en son temps par le bain, (lorsqu'elle sera débarrassée), bien que ce soit un jour de Shabat, dit R. Meir; selon les autres sages, on y procédera de suite. Il se trouve donc que si l'on adopte l'avis de R. Meir (de respecter la perpétuité de présence des pains de proposition sur la table) on rendra 2 pains impurs (le dernier laissé sur la table impure, au moment de l'échange contre des nouveaux, et le nouveau remis); selon les autres sages (125)(Menahot 11, 9)., il n'y en a qu'un d'impur (par le retrait et le bain immédiats). Selon R. Jacob b. Sisi en présence de R. Yossa, même d'après l'avis de R. Meir, un seul pain serait impur en ce cas, si l'on admet par contre qu'il s'agit seulement d'une impureté par liquide douteux. Un jour, comme le chandelier fut soumis à la purification, les Sadducéens dirent (en raillant): ''voyez les Pharisiens soumettant bientôt le globe du soleil à l'eau lustrale (126)Derenbourg, ib., p. 133..''
Pnei Moshe non traduit
שלחן שנטמא. וכשהלחם עליו אי אפשר להטבילו:
מטבילין אותו בזמנו. כלומר כשמסלקין הלחם ממנו ואפי' הוא בשבת שהרי בשבת מסלקין את הישן ומסדרין החדש ואז מטבילין אותו דאין כאן אלא משום שבות ואין שבות במקדש:
אשכחת אמר. כשתמצא לומר לדעתיה דר''ע מטמא שני לחמים כלומר משום דר''מ ס''ל דתמיד שנאמר בלחם הפנים לעולם נאמר ואפי' אם אירע שנטמא הלחם אין מסלקין אותו לגמרי עד בזמנו שהוא בשבת ואז מסלקין הישן ומסדרין עליו לחם הפנים החדש והלכך אם אתה אומר מטבילין השלחן מיד ואח''כ צריך ליתן עליו את הלחם שהרי תמיד נאמר אף בשנטמא נמצא הלחם חוזר ומטמא את השולחן וכשמסלקו בשבת ומסדר עליו את החדש חוזר השלחן ומטמא את הלחם ונמצאו שני לחמים טמאים לפיכך אין תקנה ללחם החדש אלא שצריך להמתין בטבילת השלחן עד בזמנו בשבת כשמסלקין ממנו הישן והוא טמא מטבילין את השלחן ומסדרין עליו את הלחם החדש והוא טהור:
על דעתון דרבנן אינו מטמא אלא לחם אחד בלבד. אבל רבנן ס''ל דכשנטמא השלחן ומטמא את הלחם מסלקין אותו מיד ומטבילין את השלחן ואינו מסדר עליו את לחם הטמא כלל שלא נאמר תמיד אלא כשהלחם הוא טהור וממתין עד השבת ומסדר עליו את הלחם חדש ונמצא שאין כאן טומאה אלא ללחם אחד בלבד:
ואפי' על דעתיה דר''מ וכו'. כלומר משכחת לה אפי' לר''מ דקאמרת דס''ל דתמיד נאמר אף בזמן שנטמא הלחם וממתינין בטבילת השלחן עד כשמסלקין הלחם בשבת אפ''ה אינו נטמא אלא אותו הלחם הא' בלבד דתיפתר שנטמא השלחן בספק משקין שאינו אלא ספק טומאה דרבנן ולא החמירו בקודש אלא לטמא פעם אחד בלבד ללחם הישן אבל אינו חוזר ומטמא את השלחן לשיטמא ללחם החדש:
מטבילין גלגל חמה. דרך לעג והתול אמרו אותן המינים כן לפי שסוברין תמיד שנאמר גבי מנורה כתמיד דגבי שלחן הוא ביום ובלילה ואינו כן לפי האמת:
'Haguigah
Daf 22b
תַּמָּן תַּנִּינָן. נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כְּנֶגֶד תִּשְׁעִים וְשָׁלֹשׁ אַזְכָּרוֹת שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. אָמַר רִבִּי חוּנָה. חִישַּׁבְתִּים וְאֵינָן אֶלָּא שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ. כְּנֶגֶד שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ חוֹתָמוֹת שֶׁכָּתוּב בְּעֶזְרָה שֶׁהָיָה כָל אֶחָד וְאֶחָד מְיַיחֵד שְׁמוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְחוֹתֵם. אִית דְּבָאֵי מֵימַר. כְּיוֹם מְרוּבֶּה 22b שֶׁלְתָּמִיד כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים וְאֵילִים שְׁנַיִם וְשָׂעִיר אֶחָד.
Traduction
On a enseigné ailleurs (127)(Tamid 3, 4).: ils entrèrent dans la pièce de réserve des vases sacrés, et ils en firent sortir 93 ustensiles d'or et d'argent. Ce nombre, dit R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan, vise les 93 mentions du nom divin qui se trouvent dans les livres prophétiques d'Aggée, Zacharie et Malachie. R. Houna dit les avoir comptées et n'avoir trouvé le nom divin que 83 fois, selon les 83 signatures énoncées au livre d'Ezra; car chacun proclamait l'unité de Dieu au moment de signer. Selon les uns, le plus grand nombre d'ustensiles sacrés était mis en réquisition au 1er jour de la fête des tentes, à l'usage des 13 taureau 14 agneaux, 2 béliers et un bouc (128)''''''A ces victimes au (Nb de 30, il fallait autant de fois 3 vases, =90, outre ceux du sacrifice quotidien; total: 93.''''''.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. פ''ג דתמיד:
וחותם. כעין שנאמר בנחמיה:
אית דבעי מימר. דשלשים כלים היו כיום מרובה של תמיד שהוא ביום טוב ראשון של חג:
רִבִּי שִׁילֹה דִכְפַר תַּמַּרְתָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר וגו'. הַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ קַרְקַע. עַד כְּדוֹן מִזְבַּח הַזָּהָב. מִזְבַּח הָעוֹלָה מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁהוּא אַמָּה עַל אָמַּה אַתְּ אָמַר קַרְקַע. מִזְבַּח הָעוֹלָה שֶׁהוּא חָמֵשׁ עַל חָמֵשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. רָבוּעַ רָבוּעַ. מַה כָאן קַרְקַע אַף כָּאן קַרְקַע. אָמַר רִבִּי הִילָא. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. הַמִּזְבֵּ֡חַ עֵ֣ץ שָׁלוֹשׁ֩ אַמּ֨וֹת גּוֹבַה וגו'. הַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ מִיטַּלְטֵל. עַד כְּדוֹן מִזְבַּח הָעוֹלָה. מִזְבַּח הַזָּהָב מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם מִזְבַּח הָעוֹלָה שֶׁהוּא חָמֵשׁ עַל חָמֵשׁ אַתְּ אָמַר מִיטַּלְטֵל. מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁהוּא אַמָּה עַל אָמַּה לֹא כָל שֶׁכֵּן. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. רָבוּעַ רָבוּעַ. מַה כָאן מִיטַּלְטֵל אַף כָּאן מִיטַּלְטֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין. לֹא צִיפּוּי שֶׁהוּא עוֹמֵד מַחְמָתוֹ הוּא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּעוֹבִי דֵינַר גּוֹרְדִּייָנוֹן הָיָה בוֹ. אָמַר רִבִּי לָא. לִמְלַכְתּוֹ אֵינוֹ עוֹמֵד מַחְמָתוֹ הוּא. וְאַתָייָא כַיי דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּחַ֭ מִקְטַ֣ר קְטוֹרֶת אֵין כָתוּב כָּאן אֶלָּא מַקְטִר קְטוֹרֶת. הַמִּזְבֵּחַ הָיָה מַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת. וִיהֵא כְטַבֻּלָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לִילֵךְ וּלְהַנִיחַ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַשּׁוּלְחָן לָמָּה טָמֵא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ וּמַרְאִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים. וְזֶה לֹא בִמְקוֹמוֹ הוּא עוֹמֵד. אַף זֶה שִׁימֵּשׁ כֶּלִי בַמִּקְדָּשׁ. וִיהֵא טָהוֹר. וְלָמָּה טָמֵא. אָמַר רִבִּי מָנָא. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. שָׁלשׁ מַשְׁפֵּלוֹת הֵן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ עַל גַּב חֲבִילֶיהָ. וְכָאן מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ עַל גַּב חֲבִילָיו.
Traduction
– R. Shilô, du village de Tamara, dit au nom de R. Yohanan: R. Éliézer traite l'autel à l'égal du sol, non susceptible d'impureté, parce qu'il est dit (Gn 30, 3): tu le couvriras d'or pur, etc. le texte biblique le considère donc comme adhérent au sol. — On sait par là comment il faut traiter l'autel d'or; mais comment le sait-on pour l'autel d'holocauste? —On le déduit par raisonnement: si l'autel d'or qui n'a qu'une coudée carrée, est égal au sol, à plus forte raison il en est de même de l'autel d'holocauste, qui a 5 coudées carrées. Selon d'autres, parce qu'ils ont tous deux pour analogie d'être carrés, ils sont aussi traités tous deux à l'égal du sol. Selon R. Ila, les autres sages ne partagent pas cet avis, parce qu'il est dit (Ez 41, 22): l'autel était un bois haut de 3 coudées; par cette désignation de bois, la Bible nous le montre comme un objet mobilier (susceptible d'impureté). C'est vrai pour l'autel d'holocauste. Mais d'où le sait-on aussi pour l'autel d'or? On le déduit par raisonnement: si l'autel d'holocauste qui a 5 coudées carrées est considéré comme objet mobilier, à plus forte raison l'autel d'or, qui n'a qu'une coudée carrée, l'est aussi. Selon d'autres, en raison de l'analogie d'être tous deux carrés, ils sont aussi mobiliers tous deux. Les sages déclarent les autels susceptibles d'impureté, parce que ceux-ci sont couverts. Mais n’est-ce pas un placage incapable de se soutenir seul? R. Simon b. Levi n'a-t-il pas dit au nom de R. Oshia que ce placage était aussi mince qu'un dinar de Gordianus (129)Concernant cet empereur, ou M. Antonin, dit J. Levy, s. 5.? Aussi R. Ila dit: l'autel n'est pas fait en vue de son œuvre, laquelle s'accomplit seule. C'est conforme à ce qu'a dit Resh Lakish sur ces mots (Ex 30, 1): tu feras un autel, etc.; il n'est pas dit ''qui encensera'', mais ''où l'encens fume (130)3. Rabba à (Lv 87).''; c'est l'autel qui le fait fumer. Pourquoi ne pas le traiter à l'égal d'une table (tabella), devant laquelle on passe sans la déplacer? Or, R. Amé n'a-t-il pas dit au nom de R. Simon b. Lakish que la table est parfois susceptible d'impureté, vu qu'on la sort et la montre aux arrivants pour la fête, tandis que l’autel ne bouge pas de place? —C'est qu'il sert parfois à recevoir les vases sacrés. Malgré cela, il pourrait rester pur; pourquoi non? C'est conforme, dit R. Mena, à ce que l'on a dit ailleurs (131)4. (Kelim 24, 9).: il y a trois dépôts d'ordures; et ceux du fumier ou de la paille rendent impur, parce qu'on y emploie aussi la corde utilisée pour le culte; de même ici, pour l'autel, comme la corde sert à tous ces objets, il y a susceptibilité d'impureté (par contagion de la corde).
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר''א. דקאמר שהן כקרקע ואין מקבלין טומאה משום דכתיב אצל מזבח הזהב וצפית אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו וגו' משמע שאחר שנגמר מלאכתו מעצי שטים לגמרי הגג והקירות וקבעו בארך ציפה אותו זהב וא''כ הצפוי על המחובר לקרקע היה והרי הוא כקרקע והיינו דקאמר התורה קראת אותו קרקע כלומר למדנו מן הכתוב שהוא כקרקע:
שהוא אמה על אמה את אמר קרקע. שקבעו בתחלה לקרקע ואח''כ צפהו מזבח העולה שהוא חמש על חמש לכ''ש שבתחלה קבעו אותו ואח''כ צפהו נחשת והרי הוא כקרקע:
טעמא דרבנן. דפליגי וס''ל דמקבלין טומאה משום דכתיב המזבח עץ שלש אמות וגו' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן אלא להקיש מזבח לשלחן מה שלחן נקרא מטלטל שהיו מגביהין אותו להראות לעולי רגלים אף המזבח נקרא מטלטל עד כדון וכו':
וחכמים אומרים מפני שהן מצופין. ומשמע דלהכי מקבלין טומאה ופריך וכי לא צפוי שהוא עומד מחמתו הוא כלומר שאינו עומד אלא מחמת המזבח שהרי דבר מועט הוא דהא לא כן אמר רשב''ל כעובי דינר גורדיינון היה בו וליבטיל צפוי זה לגבי המזבח:
גורדיינון. כמו דינר הדרייני בפ''ח דבכורות:
א''ר לא. היאך אתה אומר עליו מחמת המזבח הוא ואינו אלא כטפל לגבי המזבח למלאכתו אינו עומד מחמתו הוא בתמיה כלומר אינו עומד להקטיר עליו קטורת אלא שהקטרת מאליו היה נקטר דרך נס כדמסיים ואזיל ואתייא כהאי דאמר רשב''ל ועשית מזבח מקטר. בפת''ח תחת הקו''ף אין כתיב כאן אלא מקטר קטרת קרינן בחירק תחת המ''ם למד שהיה המזבח מקטיר את הקטרת מאליו:
ויהא. אכתי קשה ויהא כטבלא שהיא עשויה לילך ולהניח במקומו ואינו משמש כלום בטלטול דהא לא כן אמר ר' אמי וכו' אלמא דהשלחן אלמלא היו מוציאין אותו ומראין אותו לעולי הרגלים לא היה מקבל טומאה וזה מזבח לא במקומו הוא עומד בתמיה ומשני אף זה שימש כלי במקדש דלפעמים נותנין עליו כלי מקדש ופריך מ''מ ויהא טהור ולמה טמא בשביל כך:
אמר ר' מנא. הרי זה דומה כהאי דתנינן תמן בפרק כ''ד דכלים שלש משפלות הן. הקופות שנותנין עליהן זבל ותבן של זבל טמאה מדרס ושל תבן טמאה טמא מת והפוחלץ של גמלים טהור מכלום ואמר ר' זעירה מפני מה של זבל ותבן טמאין מפני שמשתמשין בה על גב חביליה חבילה של זבל או של תבן שנותנין בה וה''נ שלפעמים משתמשין בו ע''ג חבילה הכלי מקדש שנותנין על גביו:
הדרן עלך פרק חומר בקדש וסליקא לה מסכתא חגיגה
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source