'Haguigah
Daf 21a
משנה: הַגַּבָּאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת וְכֵן הַגַּבָּאִים שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הַכֵּלִים נֶאֱמָנִין לוֹמַר לֹא נָגַעְנוּ. וּבִירוּשָׁלִַם נֶאֱמָנִין עַל הַקּוֹדֶשׁ וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל אַף עַל הַתְּרוּמָה׃
Traduction
Les percepteurs du Trésor qui sont entrés dans une maison, et même des voleurs qui ont rendu les ustensiles volés, sont dignes de foi pour ce qu'ils déclarent n'avoir pas touché; à Jérusalem, tous sont dignes de foi pour la sainteté, et au moment d'une fête (en présence de la foule d'arrivants), on les croit aussi pour l'oblation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הגבאים. ישראל שהם גבאים למלך נכרי לגבות מישראל המסים וארנונית ונכנסו לתוך הבית למשכן וכן הגנבים שגנבו הכלים והחזירום מעצמן לא מחמת יראה אלא שעשו תשובה ואמרו לא נגענו בכל מה שבבית כשנכנסנו נאמנים הם על כך:
ובירושלים נאמנים על הקודש. נאמנין הן על כלי חרס בין גדולים בין קטנים וטעמא כדפרישית במתניתין דלעיל ודוקא לקודש האמינום ולא לתרומה שאחומר בתרומה קאי:
ובשעת הרגל אף על התרומה. משום דכתיב ויאסף כל איש ישראל העירה כאיש אחד חברים מכאן סמכו לומר דבשעת אסיפה כולם חברים הם ורגל שעת אסיפה היא:
משנה: מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים נֶאֱמָנִין עַל כְּלֵי חֶרֶשׁ. וֹמִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ אֵין נֶאֱמָנִין. כֵּיצַד הַקַּדָּר שֶׁהוּא מוֹכֵר אֶת הַקְּדֵירוֹת נִכְנַס לִפְנִים מִן הַמּוֹדִיעִית הוּא הַקַּדָּר וְהֵן הַקְּדֵירוֹת 21a וְהֵן הַלּוֹקְחִין נֶאֱמָן. יָצָא אֵינוֹ נֶאֱמָן׃
Traduction
A partir de la localité de Modiin et plus à l’intérieur, on ajoute foi à la déclaration du potier disant que ses vases d’argile sont purs; mais à partir de cette localité et en deça vers l'extérieur, on ne le croit pas. Voici comment: si le potier vend de sa fabrication, on le croit pour lui et pour ses marchandises, ainsi que les acquéreurs compétents; s'il sort, on ne le croit pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מן המודיעית ולפנים נאמני' על כלי חרס. מודיעית שם כרך רחוק מירושלים ט''ו מיל כדאמרינן בפ''ט דפסחים וממנו ולפנים לצד ירושלים נאמנים קדרין עמי הארן על כלי חרס ובגמרא אמרו על כלי חרס הדקין כגון קדירות כוסות וקיתוניות שאי אפשר בלא הם ובירושלים נאמנין על כל כלי חרס בין הריקנין בין מלאים בין כלים דקין ובין כלים גסין לעולם לומר שהוא טהור לקודש ואע''פ שהמשקין. שבתוכן טמאין נאמנים על הכלי לעולם ומפני מה הקלו בירושלים כל כך מפני שאין עושין כבשונות בירושלים מפני העשן לא לסיד ולא לקדרות לפיכך האמינום ולא גזרו עליהן שאין גוזרין גזירה על הצבור שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה:
מן המודיעית ולחוץ וכו' כיצד הקדר. עם הארץ שהוא מוכר הקדירות ונכנס לפנים מן המודיעות הוא הקדר דוקא הוא הקדר עצמו שהביא הקדרות מלחוץ למכרן לפנים מן המודיעות לו לבד האמינוהו לפי שאי אפשר שלא להאמינו אבל אם מסרן לקדר אחר עם הארץ היושב במודיעות או מלפנים לא האמינוהו:
והן הקדירות. אותן הקדרות שהביא הוא נאמן אבל אינו נאמן לצרף עמהם קדרות של קדר אחר היושב במודיעית או מלפנים:
והן הלוקחים נאמן. אצל אלו החברים שראו שהביאם הוא שנאמן הקדר אצלם אבל לא אצל לוקחים אחרים:
יצא. מן המודיעית לחזור לאחוריו שוב אינו נאמן. ומודיעית עצמה פעמים שהיא כלפנים ופעמים כלחוץ כיצד היה החבר בא מלחוץ ונכנס למודיעית והקדר עם הארץ יוצא מלפנים מן המודיעית ונכנס למודיעית ה''ז כלפנים ומותר ליקח ממנו לפי שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא יקח עכשיו אימתי אבל אם היו שניהם נכנסין מחוץ למודיעות ובאו בתוך הכרך ה''ז כלחוץ לפי שיכול להמתין עד שיהו מן המודיעית ולפנים וכן אם היו שניהם יוצאין מלפנים ליכנס לכרך הואיל ומצאו מלפנים ולא לקח ממנו שם לא יקח ממנו עוד וכ''ש אם קדר נכנס לכרך וחבר יוצא מלפנים לא יקח החבר ממנו הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח ממנו לפני' מן המודיעי' וכל זה שאמרנו נאמן דוקא לקודש הוא דנאמן אבל לא לתרומה דכולה מתני' אחומר בתרומה מבקודש קאי:
הלכה: מַתְנִיתָה בִּכְלֵי חֶרֶשׂ הַדָּקִּים. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הוּא הַקַּדָּר וְהֵן הַקְּדֵירוֹת וְהֵן הַלּוֹקְחִין. וּקְדֵירוֹת לֹא כְלֵי חֶרֶשׂ דָּקִּין הֵן.
Traduction
Lorsque la Mishna dit que la déclaration des potiers est digne de foi il s'agit de petits vases d'argile; et ce qui le prouve, c'est que la Mishna même dit à la fin ''si le potier vend de sa fabrication, on le croit pour lui et ses pots, ainsi que les acquéreurs''. Or, les pots sont des objets minces (et il s'agit d'analogues).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא. דהאמינוהו בלפנים מן המודיעית בכלי חרס הדקין לפי שאי אפשר בלא הם:
מתני' אמרה כן. דייקא נמי דקתני הוא הקדר והן הקדרות וכי קדרות לאו כלי חרס דקין הן ובהן ובכיוצא בהן הוא שאמרו:
הלכה: הַגַּבָּאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן גּוֹי נֶאֱמָנִין לוֹמַר נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגַעְנוּ. פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. נֶאֱמָנִין לוֹמַר נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגַעְנוּ. בְּשֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִין. וּבִירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִין עַל הַקּוֹדֶשׁ אֲפִילוּ יֵשׁ עֵדִים יוֹדְעִין. פָּתַר לָהּ פֶּתֶר חוֹרָן. נֶאֱמָנִין לוֹמַר נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגַעְנוּ. לָכֵן צְרִיכָה בְּשֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִין. וּבִירוּשָׁלַיִם נֶאֱמָנִין עַל הַקּוֹדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִין.
Traduction
En principe, les percepteurs (juifs) entrant dans une maison (§ 6) sont impurs (120)V. Monatschrift, 20, 1871, p. 499.; et bien qu'il y ait des païens avec eux, on peut les croire s'ils disent être entrés sans toucher à rien. Ce n'est pas une contradiction avec notre Mishna (qui ne parle pas de la présence d'étrangers), parce que l'on peut l'expliquer de 2 manières différentes: On les croit s'ils disent être entrés sans toucher lorsqu'il y a des témoins notoires; et à Jérusalem on les croit pour les saintetés, s'il y a même des témoins qui les accusent d'avoir touché. Quant à la fin de notre Mishna (parlant de Jérusalem), on l'explique autrement: l'avis qu'on les croit s'ils disent être entrés sans toucher à rien, était inutile à énoncer, et l'on en parle pour dire que, malgré l'attestation des témoins qui les ont vus entrer on les croit s'ils disent n'avoir pas touché (121)''''''C'est en raison de la présence de l'étranger, dit le commentaire; et la Mishna parle du cas où ils sont seuls, personne ne les voyant.''''''; à Jérusalem, on les croit même pour la sainteté, et y eût-il des témoins qui les ont vus.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הגבאים וכו'. כך הוא בתוספתא דטהרות פרק ח' דגריס נאמנים לומר נכנסנו וכו' ולא כנוסחא אחרת במתני' פ''ז דטהרות:
פתר לה תרין פתרין. משום דקשיא ליה להש''ס מתני' אהדדי דהכא קתני נאמנין הגבאים לומר לא נגענו והתם קתני דוקא אם יש נכרי עמהן וכו' והלכך קאמר דיש לפרש מתני' דהכא בתרי פתרי ולשוני כי היכי דלא תקשי אהדדי:
נאמנין וכו'. הא דקתני התם דדוקא יש נכרי עמהן הוא דנאמנים לומר לא נגענו משום דאימת נכרי עליהן שלא ליגע בכל כלי הבית היינו בשיש עדים יודעין שנכנסו לתוך הבית הלכך מכיון דלית להו מיגו אין נאמנין לומר לא נגענו אלא בשיש עמהן נכרי ומטעמא דאמרן והשתא לא תיקשי למתני' דהכא דאיכא למימר דמיירי בשאין כאן עדים שראו שנכנסו ומכיון דאית להו מיגו דאי בעו אמרי לא נכנסנו נאמנין לומר נכנסנו ולא נגענו ואפי' אין עמהן נכרי דהא סתמא קתני. והיותר נכון לגרוס כאן בהאי פתרא קמא בשאין עדים יודעין וכלומר דיש לפתור טעמא דתנינן התם נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו משום דמיירי בשאין כאן עדים יודעין שנכנסו לתוך הבית הלכך מהימנינן להו במיגו וכן מתניתא דידן נמי מיירי בשאין עדים יודעין מן הכניסה ולפיכך נאמנין לומר לא נגענו:
ובירושלים וכו'. כלומר והא דתנינן בסיפא דמתני' דידן ובירושלים וכו' משום דלא גזרו טומאה על הכלים בירושלים הלכך לעולם הן נאמנים:
פתר לה פתר חורן. כלומר אי נמי דיש לפתור טעמא דמתניתין דהתם בפתרא אחרינא דהא דקתני נאמנין וכו' לכן צריכה בשיש עדים יודעין דלא נצרכה להשמיענו דנאמנין אלא אפי' בשיש עדים יודעין שנכנסו אפ''ה נאמנין לומר לא נגענו וטעמא משום דיש עמהן נכרי ואימת נכרי עליהן שלא יגעו בכל כלי הבית. ומתני' דידן דקתני סתמא ומשמע דאפי' אין נכרי עמהן נאמנים הם לומר לא נגענו מיירי דאין כאן עדים יודעין מן הכניסה:
ובירושלי' וכו'. כדלעיל. ואין כאן נ''מ לענין טעמא דמתני' בהני תרין פתרין אלא משום דהך מתני' דטהרות נקט דיש לפתור בתרין פתרין ולא תיקשי אמתני' דידן ולכ''ע מתני' דידן מיירי בשאין עדים יודעין שנכנסו וכדפרישית:
נָֽגְעוּ בוֹ טַהֲרוֹת. מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים טִימֵּא מַשְׁקֶה אֶת הַכֶּלִי. הָיָה מָלֵא מַיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. נֶאֱמָן עַל הַכֶּלִי וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּשְׁקֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נֶאֱמָן עַל זֶה וְעַל זֶה. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִם אָמַר לוֹ הִפְרַשְׁתִּי לְתוֹכָהּ רְבִיעִית קוֹדֶשׁ נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. תִּיפְתָּר בָּאוֹמֵר. עַד שֶׁאֲנִי חָבֵר הִפְרַשְׁתִּיהָ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵין חֲבֵירוּת לַמַּיִם.
Traduction
Ce qui est dit du contact de la pureté pour la localité de Modiin et en deçà, s'applique seulement au vase, non à ce que l'ignorant aurait déclaré y mettre pur; et si c'est un liquide, le vase entier devient impur. S'il était plein d'eau (d'avance), selon R. Simon b. Lakish, le potier sera digne de foi, pour la pureté du vase, non pour le contenu liquide; selon R. Yohanan, il sera digne de foi pour l'un et l'autre. La Mishna (§ 4) n'est-elle pas opposée à l'avis de R. Simon b. Lakish, en disant: ''Si l'on déclare avoir réservé un quart de loug pour une sainteté, on est digne de foi?'' (Pourquoi ne pas le croire aussi pour l'oblation?) Il peut s'agir du cas, répond R. Zeira, où cet homme déclare l'avoir réservé lorsqu'il était devenu compagnon (très pur). Selon les rabbins de Césarée au nom de R. Aboun b. Hiya, R. Simon b. Lakish n'est pas d'avis d'ajouter foi au potier, si le vase est plein d'eau, parce qu'il n'y a pas lieu de tenir compte du compagnonnage de pureté pour l'eau.
Pnei Moshe non traduit
נגעו בו טהרות וכו'. כלומר הא דהאמינוהו בלפנים מן המודיעית היינו דוקא על הכלי בלבד ולפי שא''א בלא כך אבל אם זה ע''ה נתן לתוכה טהרות ואומר טהורות הן אינו נאמן שלא האמינוהו לעם הארץ על הטהרות. ולפיכך אם משקין הן הכלי ג''כ בחזקת טמא לפי שטימא משקה את הכלי ולהכי נקט משקה שהמשקין הן הן שמטמאין את הכלים:
היה הכלי מלא מים רשב''ל אומר נאמן. זה הקדר בלפנים מן המודיעית על הכלי שהיא טהור ואינו נאמן על המשקה שבתוכו והא דלעיל מיניה דקאמר טימא משקה את הכלי אליבא דר''ל איתמר:
נאמן על זה ועל זה. שמתוך שהאמינוהו על הכלי נאמן נמי על המשקה שבתוכו:
מתניתא. דלעיל פליגא על רשב''ל דהא קתני אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן דמיגו דנאמן על הקודש שבתוכו נאמן נמי על התרומה. וא''כ ה''ה בכלי ומשקה בתוכו נימא נמי הכי:
תיפתר. להמתני' דלעיל באומר עד שאני חבר הפרשתיה כלומר לא הפרשתיה עד שקבלתי עלי דברי חבירות כדשנינו בפ''ב דדמאי ואז נאמן הוא על הכל:
טעמא דרשב''ל. דלא אמרינן ג''כ בכלי מלא מים כמו דמוקי למתני' דלעיל לפי שאין חברות למים לא שייכא קבלות חבירות בשביל טהרת המים:
אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. יְרֽוּשָׁלַ֥ם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחוּבְּרָה לָּהּ֥ יַחְדָּֽו׃ עִיר שֶׁהִיא עוֹשָׂה כָל יִשְׂרָאֵל חֲבֵרִים. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וּבִלְבַד בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים.
Traduction
R. Josué b. Levi explique ce verset (Ps 122, 3): Jérusalem, cité par excellence, centre de toutes les réunions, en ce sens que cette ville fait de tous ses habitants des compagnons instruits (purs). S'il en est ainsi, elle devrait avoir ce privilège toute l'année? —Non, dit R. Zeira, en raison de la suite (ib. 4), là montèrent les tribus de Dieu; elle indique qu'il en est seulement ainsi pendant la présence des tribus (aux fêtes).
Pnei Moshe non traduit
אמר רבי יהושע בן לוי וכו'. טעמא דבשעת הרגל נאמנין על הכל משום דכתיב ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו וכפל התיבות דריש שחוברה יחדיו למד על העיר שהיא עושה כל ישראל חברים ומדכתיב ששם עלו שבטי יה משמע דוקא בשעה שעלו שבטים לרגל:
'Haguigah
Daf 21b
משנה: כֵּיצַד מַעֲבִירִין עַל טַהֲרַת הָעֲזָרָה. מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ. הָיוּ לָהֶן שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים שֶׁאִם נִטְמְאוּ הָרִאשׁוֹנִים יָבִיאוּ שְׁנִיִּים תַּחְתֵּיהֶן. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ טְעוּנִין טְבִילָה חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת מִפְּנֵי שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין׃
Traduction
Comment procedait-on à la purification du parvis? On faisait passer au bain légal les ustensiles se trouvant au Temple, en avertissant (les simples cohanim) de ne pas toucher à la table sacrée, ni au chandelier, sous peine de les rendre impurs. Tous les ustensiles du Temple s'y trouvaient en double ou triple, de façon à ce que si les premiers deviennent impurs on en ait d'autres purs sous la main. Tous les ustensiles du Temple devaient subir le bain légal, sauf l'autel d'or et celui de cuivre, assimilés au sol (non susceptibles d'impureté). Selon R. Eliézer, les autres sages motivent la dispense, parce que les autels sont couverts de plaques en métal.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד וכו' מטבילין את הכלים שהיו במקדש. מפני שנגעו בהן עמי הארץ ברגל. ובנוסחת המשנה כאן חסר. ואומרים להם הזהרו שלא תגעו בשולחן לעמי הארץ ברגל אומרין להן שיזהרו מליגע בשלחן בשעה שמראין אותו לעולי רגלים כדי שלא יטמא במגע אחר הרגל ונמצא יהיה צריך טבילה והערב שמש ואי אפשר לסלקו ממקומו דכתיב ביה לחם פנים לפני תמיד:
כל הכלים שהיו במקדש. שאר כל הכלים היו להם שניים ושלישים וכו':
טעונין טבילה. מפני טומאת הרגל חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע במזבח הנחושת כתיב מזבח אדמה וכתיב המנורה והמזבחות איתקוש מזבח הזהב ומזבח הנחושת זה לזה:
וחכמים אומרים מפני שהן מצופין. כלומר בלאו הכי אינן מקבלין טומאה שהרי אינן אלא מצופין במתכות וצפוייהן בטל לגבייהו לפיכך טהורין הן:
משנה: 21b הַפּוֹתֵחַ אֶת חָבִיתוֹ וְהַמַּתְחִיל בְּעִסָּתוֹ עַל גַּב הָרֶגֶל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִגְמוֹר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא יִגְמוֹר. מִשֶּׁעָבַר הָרֶגֶל הָיוּ מַעֲבִירִין עַל טַהֲרַת עֲזָרָה. עָבַר הָרֶגֶל בְּיוֹם שִׁשִּׁי לֹא הָיוּ מַעֲבִירִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא בְּיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים פְּנוּיִים׃
Traduction
Si quelqu'un (un compagnon pur) ouvre un tonneau de vin, ou se met à débiter de sa pâte, au commencement d'une fête, il pourra, selon R. Juda, continuer et achever la vente après la fête; les autres sages l'interdisent. Aussitôt que la fête était passée, en débarrassait le parvis pour le purifier; mais si elle cessait un vendredi, on n'opérait pas ainsi de suite, étant occupé à honorer (préparer) le Shabat; selon R. Juda, on ne débarrassait pas non plus un jeudi, les cohanim n'ayant pas le temps (ils étaient occupés à enlever les cendres).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הפותח את חביתו. חבר שפתח חביתו של יין או התחיל בעיסתו על מנת למכור ברגל ויד עמי הארץ ממשמשין בהן:
ר' יהודה אומר יגמור. אף לאחר שעבר הרגל הואיל והתחיל בו גומרו וטעמא מפרש בגמרא שהתירו סופו משום תחלתו שאם אתה אומר לא יגמור אף הוא לא יתחיל כדי שלא יבא לידי הפסד ונמצא ממעט בשמחת הרגל:
וחכמים אומרים לא יגמור. שאעפ''י שבשעת הרגל הכל טהורין הן לא שטהרתן טהר' עולמית אלא שבשעת הרגל בלבד כחבירים הן ולאחר הרגל מטמא מגען למפרע כדאמרינן בסיפא שלאחר הרגל מטבילין כל הכלים שבעזרה מפני שנגעו עמי הארץ בהן ברגל והלכה כחכמים:
משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה. היו מעבירין את הכלים ממקומן כדי להטבילן ולטהר את העזרה מטומאת עם הארץ שנגעו בהן ברגל:
לא היו מעבירין מפני כבוד השבת. שהיו הכהנים צריכין להתעסק איש בביתו בצרכי השבת:
רבי יהודה אומר אף לא ביום החמישי. אף אם עבר הרגל ביום החמישי אין מטבילין אותן עד לאחר השבת לפי שאין הכהנים פונים ליום מוצאי י''ט להטבילן שטרודין הן להוציא את הדשן שעל התפוח שבאמצע המזבח שנתקבץ שם כל ימות הרגל מדשן של המערכה ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִתִּירוּ סוֹפוֹ מִפְּנֵי תְחִילָּתוֹ. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁלֹּא יִגִמוֹר אַף הוּא אֵינוֹ פוֹתֵחַ. וְלֹא יִפְתַּח. אַף הוּא מְמָעֵט בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל.
Traduction
R. Hanania dit au nom de R. Yohanan: R. Juda permet d'achever, même après la fête, autorisant la fin (122)''''''Cf. J., (Moed Qatan 2, 4); B., Betsa, 11.'''''' en raison du commencement (pendant la fête); car, s'il était défendu d'achever plus tard, on ne commencerait pas pendant la fête. Qu'importerait si l'on ne commençait pas? On diminuerait la joie de la fête.
Pnei Moshe non traduit
גמ' התירו סופו וכו'. טעמא דרבי יהודה במתני' מפרש כדפרישית:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. מַה פְלִיגִין. בְּחָבִית שֶׁלְיַיִן. אֲבָל בְּחָבִית שֶׁלְשֶׁמֶן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינָהּ גּוֹמְרָהּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. שׁוֹפְכָהּ. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָה. שׁוֹבְרָהּ. וְהָא תַנָּא רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל. מַנִּיחָהּ לָרֶגֶל הַבָּא.
Traduction
R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Nathan: la discussion a lieu pour un tonneau de vin (qui se gâterait); mais pour un tonneau d'huile, tous reconnaissent qu'il sera défendu de l'achever plus tard (il se conserve). Que fait-on du reliquat, selon les autres sages? R. Hiya enseigne de le verset à terre; Bar Kappara prescrit de le briser (déclarant même le tonneau impur). R. Halafta b. Saül dit au contraire de le conserver pour la prochaine fête (où la présomption de pureté revient).
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין. ר' יהודה עם חכמים בחבית של יין שמכיון שהתחיל עומד להפסד אם אינו גומרה שמפיג טעמו אבל בשל שמן אף ר' יודה מודה שלא יגמור שאין השמן מפיג טעם:
כיצד הוא עושה. לדברי חכמים דסברי לא יגמור אפי' בשל יין:
שוברה. שאפילו החבית עצמה בחזקת טומאה היא ולא ישתמש בה:
והא תנא וכו'. דפליג וס''ל מניחה לרגל הבא ואז חוזרת לחזקת טהרה:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת אוֹכֵל אַף תִּשְׁבּוֹת הָרֶגֶל כָּרֶגֶל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. עֶרֶב פֶּסַח כַּפֶּסַח. וְיוֹם טָבוֹחַ כַּעֲצֶרֶת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. אוֹף אֲנָן תַּנִּינָן דְּרָבָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לֹא בְּיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים פְּנוּיִים׃
Traduction
– R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi (au sujet de l’enlèvement): Si le dernier jour de la fête est un vendredi, on pourra le lendemain samedi consommer ce qui reste de la fête dans le même état présumable de pureté. En effet, dit R. Zeira, une barayeta dit formellement que la veille de la Pâque est considérée à l'égal du jour même de fête, ou le jour d'égorgement qui suit la fête de Pentecôte (en raison de leur jonction à la solennité). Nous avons aussi appris une plus grande extension à ce sujet, dit R. Hanania, puisque, ''selon R. Juda, on ne débarrassait pas non plus le parvis un jeudi, les cohanim n'ayant pas le temps en ce jour'' (la présomption de pureté persiste donc aussi longtemps que les ustensiles sacrés sont présents).
Pnei Moshe non traduit
י''ט שחל להיות בערב שבת. י''ט האחרון של הרגל שהוא בע''ש דקתני במתני' עבר הרגל ביום הששי לא היו מעבירין וכו' נשתיירו אצלו ממה שנשתמש ברגל אוכל אף תשבות הרגל כרגל כלומר מה שצריך לשבת של אחר הרגל הרי הוא כרגל עצמו ועומד בחזקת טהרה. וקרוי תשבות הרגל ששובת אצלו הטהרה מחמת הרגל לפי שא''א לטהר הכלים עד לאחר השבת:
מתניתא. ברייתא תני בהדיא כן דערב הרגל כרגל עצמו וכן יום טבוח שלאחר עצרת כעצרת הוא לענין זה:
אף אנן תנינן דרבא. רבותא טפי מזה אליבא דר' יהודה דס''ל אף לא בחל ביום החמישי וכו' וא''כ כל זמן שלא היו מעבירים על טהרת הכלים היו משתמשים בהנשאר מהרגל בחזקת טהרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source