'Haguigah
Daf 1b
דְּתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי יוֹחָנַן בֶּן בְּרוֹקָה וְרִבִּי אֶלְעָזָר חַסְמָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין מִיַּבְנֶה לְלוֹד וְהִקְבִּילוּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּבְקִיעִין. אָמַר לָהֶן. מַה חִידּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדִרָשׁ הַיּוֹם. אָֽמְרוּ לוֹ. הַכֹּל תַּלְמִידֶיךָ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִין. אָמַר לָהֶן. אַף עַל פִּי כֵן אֵי אֶיפְשַׁר לְבֵית הַמִּדְרַשׁ שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ דָבָר חָדָשׁ בְּכָל יוֹם. 1b מִי שָׁבַת שָׁם. אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. מֶה הָֽיתָה פַרְשָׁתוֹ. הַקְהֵ֣ל אֶת הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף. פַּתַח בָּהּ אָמַר. הוֹאִיל וְהָאֲנָשִׁים בָּאִים לִלמֹד וְהַנָּשִׁם לְשְׁמוֹעַ. הַטָּף לָמָּה בָא. אֶלָּא כְדֵי לִיתֵּן שָׂכָר לִמְבִיאֵיהֶן. אָמַר לָהֶן. אֵין הַדּוֹר יָתוֹם שֶׁרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְתוֹכוֹ.
Traduction
On a enseigné (2)J., (Sota 3, 4) ( 18 d).: il est arrivé à R. Yohanan b. Broqa et R. Éléazar b. Hasma, d’aller de Yabneh à Lod; R. Josué l’accueillit à Beqiin. —Qu’avez-vous de neuf aujourd’hui en fait d’exposé exégétique, demanda R. Éléazar? — Tous sont tes disciples, lui répondit-on, et nous voulons boire de tes eaux. —Il n’est pourtant pas possible, dit-il, que dans une telle salle d’études, il n’y ait rien de nouveau. —A qui est-ce le tour cette semaine d’occuper la chaire? —A R. Éléazar b. Azaria; il avait à expliquer ces mots (ib.): Réunis le peuple, hommes et femmes, ainsi que les enfants. —Il commença et dit: puisque les hommes viennent apprendre et les femmes écouter, à quoi bon parler des enfants (qui forcément les accompagnent)? -C’est pour en attribuer le mérite à ceux qui les amènent. — Heureuse la génération, dit le premier, qui possède R. Éléazar b. Azaria au milieu d’elle.
Pnei Moshe non traduit
דתני בברייתא מעשה וכו'. איידי דמזכיר הכתוב מייתי דרשת ר''א בן עזריה. ובמכילתא בפ' קדש לי כל בכור מייתי דרשת ר''א בן עזריה על הפסוק אתם נצבים וגו' טפכם נשיכם וגו':
מי שבת שם. שבת של מי היתה:
אַתָיָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּלָא כְּבֶן עַזַּאי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִכָּאן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי. חַייָב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ.
Traduction
L’avis que vient d’exprimer R. Éléazar b. Azaria est opposé à celui de Ben Azaï, car il a été enseigné ailleurs (3)Ibid.: de ce que l’on a dit au sujet de l’eau amère (d’épreuve), il résulte, selon Ben Azaï, que l’homme est tenu d’enseigner la Loi à sa fille; de cette façon, elle saura que si (étant soupçonnée) elle boit de cette eau amère (d’épreuve) et qu’elle soit innocente, elle le doit à sa vertu (selon R. Éléazar b. Azaria, au contraire, la femme écoute seulement).– (4)Suit un passage traduit (Terumot 1, 2).
Pnei Moshe non traduit
אתייא דר''א בן עזרייה. דדריש והנשים לשמוע משמע שאינן בכלל ילמדו ודלא כבן עזאי:
דתנינן תמן. בפ''ג דסוטה מכאן אמר בן עזאי וכו':
חֵרֵשׁ. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְמַ֨עַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַ֣עַן יִלְמְדוּן. עַד כְּדוֹן בִּמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. חֵרֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. לְמַעַן יִלְמְדוּן. וּלְמַ֣עַן יְלַמֵּדוּן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָדָא אָֽמְרָה דְלֵית כְּלָלֵי דְרִבִּי כְלָלִין. דִּתַנִּינָן תַּמָּן. חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לֹא יִתְרוֹם. וְסָֽבְרִינָן מֵימַר. מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ חֵרֵשׁ. שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר [אֵינוֹ] חֵרֵשׁ. וְתַנִּינָן. הַחֵרֵשׁ שֶׁנֶּחֱלַץ וְהַחֵרֶשֶׁת שֶׁחָלְצָה וְהַחוֹלֶצֶת לַקָּטָן חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לוֹמַר. וְאָמַר וְאָֽמְרָה. וְתַנִּינָן. חֵרֵשׁ שֶׁדִּיבְּרוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר. וְדָא מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר. הָדָא אָֽמְרָה דְלֵית כְּלָלֵי דְרִבִּי כְלָלִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
חרש. מנלן דאימעוט:
למען ישמעו ולמען ילמדו כתיב בפ' הקהל וילפינן ראייה ראייה מהקהל:
עד כדון. שמענו למעט במדבר ואינו שומע שזהו חרש אלא שומע ואינו מדבר מנלן למעוטי:
למען ילמדו. קרי ביה ולמען ילמדו לאחרים פרט לשומע ואינו מדבר. הדא אמרה דלית כללוי דרבי כללין. ש''מ דהכללים ששנה רבי במתני' לאו לדוקא שנה אותן:
דתנינן תמן. בפ''ק דתרומות והסוגיא ג''כ שם בהלכה ב'. חרש המדבר וכו' וסברינן מימר מדבר ואינו שומע חרש שומע ואינו מדבר אינו חרש. כלומר כך הוה ש''ד לומר דאם הוא שומע אף שאינו מדבר אינו בכלל חרש:
ותנינן וכו'. אלא מדתנינן בפי''ב דיבמות החרש שנחלץ וכו' ואמר ר' יוחנן הטעם מפני שהן בשאין יכולין לומר בואמר ואמרה וא''כ שומע ואינו מדבר נמי בכלל חרש ולא כדסברינן מימר מעיקרא:
ותנינן וכו'. והא תנינן בתרומות שם חרש וכו' לא שומע ולא מדבר ואם האי כללא בדוקא הוא היאך אמרינן הכא דמדבר ואינו שומע הוא חרש וביבמות אמרינן דשומע ואינו מדבר נמי בכלל חרש הוא:
ודא מסייעה לר' יונה וכו'. כלומר אלא על כרחך כדר' יונה דאמר הדא אמרה דלית כללוי דרבי כללין דלא דוקא שנה זה חרש שדברו חכמים בכל מקום וכו' דהרי הכא וכן במצות חליצה לא במשמע כן. וגרסי' נמי להא בפ' מצות חליצה בהלכה ד'. וגי' דהכא יותר מתוקנת היא מבתרומות וביבמות ואם דלפי הכוונה היינו הך כדפרישית שם:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. חֵרֵשׁ בְּאָזְנוֹ אַחַת מָהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּנִן. דְּתַנֵּי וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה כוּתֳנוֹת. רַבָּנִן אָֽמְרֵי. שְׁתֵּי כוּתֳנוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֲפִילוּ כוּתֳּנֶת אַחַת לָכָל אֶחָד וְאֶחָד. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה כוּתֳנוֹת. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. לְמֵאָה בְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה כוּתֳנוֹת. וְהָכָא תִּקְרָ֞א אֶת הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את נֶ֥גֶד כָּל יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאָזְנֵיהֶֽם׃ רַבָּנִן אָֽמְרֵי. שְׁתֵּי אָזְנַיִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אֲפִילוּ אוֹזֶן אַחַת לָכָל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
⁠—''Sauf le sourd'', est-il dit Quelle est la règle, demanda R. Yohanan, pour celui qui est sourd d’une oreille? C’est un sujet en discussion, répondit R. Yossé b. R. Aboun, entre R. Yossé et les autres sages; or, il a été enseigné (5)J., (Yoma 3, 6).: du verset (Ex 28, 40) aux fils d’Aaron tu feras des tuniques, les sages déduisent qu’il fallait 2 tuniques (minimum du pluriel) pour chacun; selon R. Yossé, une seule suffit à chacun. Les autres sages fondent leur avis sur les termes de ce verset; tandis que R. Yossé applique l’emploi du pluriel au grand nombre des fils d’Aaron, qui doivent tous recevoir la tunique officielle. — Ici (pour la réunion au Temple), il est dit (Dt 31, 11): Tu liras cette loi en face de tout Israël, à leurs oreilles; d’après ce pluriel, disent les sages, il s’agit forcément de ceux qui ont 2 oreilles; selon R. Yossa, on y englobe même ceux qui n’ont qu’une oreille (le pluriel s’appliquant à l’ensemble) –
Pnei Moshe non traduit
חרש באזנו אחת מהו. במצות ראייה. וקאמר ר' יוסי בר' בון דתליא במחלוקת דר יוסי ורבנן לעיל בפ''ג דיומא בהלכה ה' דתני וכו' וכדמפרש דטעמייהו דרבנן מדכתיב ולבני אהרן תעשה כותנות ומיעוט כותנות שתים ומשמע לכל אחד ואחד מבני אהרן תעשה שתי כותנות:
מ''ט דר' יוסי למאה בני אהרן תעשה כותנות. כלומר האי כותנות אכולהו בני אהרן קאי אפי' הן מאה תעשה להן כותנות לכל אחד ואחד כותנת אחד ולאפוקי שלא יהו שתים משתמשין בכתונת אחת שיהא זה פושט וזה לובש ולעולם בכתונת אחת לכל אחד סגי:
והכא. והשתא הכא נמי פליגי בהאי קרא דכתיב בהקהל תקרא וגו' באזניהם דלרבנן באוניהם אכל אחד וא' קאי שיהו שתי אזנים לכל א' וא' ולאפוקי חרש באזנו אחת וילפינן ראייה מהקהל ולרבי יוסי האי באזניהם אכולהו ישראל קאי ואפילו אזן אחת לכל אחד ואחד מיחייב בראייה דלא אימעיט אלא חרש בשתי אזניו:
שׁוֹטֶה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אַתָּה֙ הָרְאֵ֣תָ לָדַ֔עַת.
Traduction
⁠—''Ni l’idiot'', est-il dit. C’est conforme, dit R. Eleazar, à ces mots (ib. 4, 35): tu as été rendu témoin (de ces faits) afin d’apprendre, etc. (c’est inutile à celui qui ne peut pas apprendre).–
Pnei Moshe non traduit
שוטה. מנלן דאימעוט:
אתה הראת לדעת כתיב למד במצות ראייה אינו אלא בבר דעת:
'Haguigah
Daf 2a
קָטָן. רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי הֲווֹן יִתִיבִין. אָֽמְרִין. תַּנִּינָן. אֵיזֶהוּ קָטָן כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפוֹ שֶׁלְאָבִיו. וְקָטָן שׁוֹמֵעַ וְקָטָן 2a מְדַבֵּר. חָֽזֵרוּן וְאָֽמְרוּן. כָּל זְכ֣וּרְךָ֔. לְרַבּוֹת אֶת הַקָּטָן. וְיֵימַר. כָּל זְכ֣וּרְךָ֔. לְרַבּוֹת אֶת הָחֵרֵשׁ. לְמַ֨עַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַ֣עַן יִלְמְדוּן. פְּרָט (לְקָטן) [לְחֵרֵשׁ]. [וְיֵימַר לְמַ֨עַן יִשְׁמְעוּן וּלְמַ֣עַן יִלְמְדוּן. פְּרָט לְקָטָן]. אָמַר רִבִּי יּוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁכָּתוּב אֶחָד מַרְבֶּה וְכָתוּב אֶחָד מְמָעֵט. מַרְבֶּה אֲנִי אֶת הַקָּטָן שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא לְאַחַר זְמַן. וּמוֹצִיא אֶת הַחֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא לְאַחַר זְמַן. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. קָטָן חֵרֵשׁ מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. אָמַר לֵיהּ. אִיתָא חֲמִי. יְצִיבָא (בַשְּׁמַייָא) [בָאַרְעָא] וְגִיּוּרָא בִשְׁמֵי שְׁמַייָא. אִילּוּ גָדוֹל חֵרֵשׁ פָּטוּר. קָטָן חֵרֵשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. בְּדִין הָיָה קָטָן וְלֹא חֵרֵשׁ יְהֵא פָטוּר. גְּזֵירַת הַכָּתוּב הוּא. כָּל זְכ֣וּרְךָ֔. לְרַבּוֹת אֶת הַקָּטָן. הָיִיתִי אוֹמֵר. אִילּוּ (קָטָן) [גָדוֹל] חֵרֵשׁ יְהֵא חַייָב. שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק בְּהִילְכוֹת זְכוּרְךָ. הֲוִי צוֹרְכָב לַהַהִיא דְאָמַר רִבִּי יּוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁכָּתוּב אֶחָד מַרְבֶּה וְכָתוּב אֶחָד מְמָעֵט. מַרְבֶּה אֲנִי אֶת הַקָּטָן שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא לְאַחַר זְמַן. וּמוֹצִיא אֶת הַחֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא לְאַחַר זְמַן.
Traduction
⁠—''Ni l’enfant. '' R. Jérémie et R. Aïbo b. Nagri étaient assis ensemble, et ils enseignaient: on nomme enfant celui qui n’est pas encore capable de monter seul sur les épaules de son père. — Mais est-ce que l’enfant comprend, ou parle? (Ne faut-il pas l’exclure à ces titres?) Aussi, ils se reprirent et dirent: l’expression tous tes mâles (ib. 16, 16) a pour but d’englober les enfants; et l’on ne tire pas de ce collectif la déduction d’étendre ce terme aux sourds, puisqu’il est dit aussitôt après: afin qu’ils entendent et qu’ils apprennent, ce qui exclut évidemment le sourd. —Pourquoi ne pas déduire de la dernière expression, qu’ils apprennent, que les enfants sont exclus? R. Yossa répond: comme un verset vise son extension et l’autre une restriction, on appliquera l’extension à l’enfant qui sera apte à entrer au Temple plus tard, et la restriction au sourd, qui n’aura jamais l’aptitude voulue. Samuel b. Abba demanda en présence de R. Zeira si un enfant sourd est soumis au devoir de cette visite? Que demandes-tu là, répliqua R. Zeira; c’est comme si l’on voulait supposer que l’Israélite originaire serait placé sur la terre et le prosélyte serait élevé en haut des cieux (6)''''''Certes, la suprématie revient au premier; V. B., Eruvin 9a; Baba Qama 42.''''''; or, si une grande personne sourde est dispensée du devoir de la visite, à plus forte raison un enfant l’est-il. Ce raisonnement n’est pas absolu, dit R. Jérémie, car il serait juste qu’un enfant, même non sourd, en soit dispensé, et c’est par déduction du texte biblique, tous tes mâles, que les enfants sont compris dans l’obligation; dès lors, on pouvait supposer que cette extension s’applique aussi à l’enfant sourd, afin de ne pas établir de distinction dans les déductions tirées de la dite expression biblique. Voilà pourquoi il faut recourir à l’avis exprimé, par R. Yossé, à savoir qu’un verset vise l’extension, et l’autre la restriction; par suite, l’extension devra s’appliquer à l’enfant susceptible plus tard d’aptitude, tandis que la restriction s’applique au sourd, à jamais incapable.
Pnei Moshe non traduit
קטן. מנלן הוון יתיבין אמרין והוה קשיא להון מעיקרא הא דתנינן איזהו קטן וכו' וכי קטן כהאי שיכול לרכוב על כתיפיו של אביו לב''ש וא''נ לאחוז בידו של אביו וכו' לב''ה שומע או מדבר הוא דמשמע דלא אימעוט קטן דכה''ג ואמאי הא מיהת אינו שומע להבין וכן לדבר כלום:
חזרון ואמרון. דמדכתיב כל זכורך דרשינן כל לרבות את הקטן דכה''ג:
ויימר וכו'. ומנלן דלרבות את הקטן ואימא לרבות את החרש שאינו שומע אע''פ שהוא מדבר או איפכא:
למען ישמעו וכו'. כתיב וכדדרשינן לעיל פרט לחרש:
ויימר וכו'. ומאי חזית דדרשת רבויא לקטן ומיעוטא לחרש איפוך אנא דלמען ישמעו וגו' קאי למעוטי קטן וכלל רבויי חרש דהאי גוונא דאמרן:
אמר רבי יוסי מאחר. שמצינן שכתוב אחד מרבה וכו' לפיכך מרבה אני את הקטן שהוא עתיד ראוי לבא לאחר זמן שיגדיל ומוציא אני את החרש דאינו ראוי בודאי לבא לאחר זמן:
קטן חרש מהו שיהא חייב. וא''ל כמתמיה איתא חמי. בוא וראה מאי קא מיבעיא ליה יציבא בארעא וכו' הרי אפי' גדול חרש פטור קטן חרש לכ''ש:
אמר ר' ירמיה. אי משום הא לא קשיא דהכי קא מיבעיא ליה שהרי בדין היה שאפי' הוא קטן ולא חרש שיהא פטור כפי משמעות הכתוב למען ישמעו וגו' אלא דאמרת גזירת הכתוב הוא מדכתיב כל זכורך לרבות את הקטן והשתא שפיר הוא דמספקא ליה דאימא מדכתיב כל לרבוייא לקטן אפשר דאפי' קטן חרש נמי בכלל ריבויא הוא דגזירת הכתוב הוא:
הייתי אומר אלו גדול וכו'. כלומר דהדר מהדר ליה דאי הכי כדקאמרת דמיבעיא ליה דאימא גזירת הכתוב הוא לרבויי אפי' קטן חרש ואם כן לימא נמי דאפשר הייתי אומר דאפילו גדול חרש יהא חייב מהאי ריבויא דכל וכדי שלא לחלוק בהילכות זכורך דאי מרבינן מהאי קרא נימא נמי לרבות כל חרש:
הוי צורכה וכו'. אלא על כרחך דצריכין אנן לבוא לההיא דאמר ר' יוסי מאחר שכתוב אחד מרבה וכו'. כלומר והשתא דאתית להכי א''כ כל שהוא חרש לא מצינן לרבויי מהאי כל זכורך ובין קטן חרש ובין גדול חרש פטור שהרי אינו ראוי לבא לאחר זמן ולא מרבינן אלא לקטן פיקח מפני שראוי לבא לאחר זמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source