Vayedaber

'Haguigah

Daf 19a

משנה: אוֹכְלִין אוֹכְלִים נְגוּבִים בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת בַּתְּרוּמָה אֲבָל לֹא בַּקּוֹדֶשׁ. הָאוֹנֵן וְהַמְּחוּסַּר כִּפּוּרִים צְרִיכִין טְבִילָה לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה׃

Traduction

Il est permis de manger, avec des mains non lavées spécialement, des aliments profanes secs, en même temps que l'oblation; ce n'est pas permis pour les saintetés. Un homme en deuil (110)Cf. (Pessahim 1, 6). ou un homme pur à qui il manque le pardon (111)''''''S'il s'est baigné le même jour, la pureté ne sera complète qu'à la nuit; ou en d'autres cas, après l'offrande des sacrifices.'''''', doivent se baigner pour manger des saintetés, non pour l'oblation.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אוכלין אוכלים נגובים. שלא הוכשרו בידים מסואבות בתרומה וכגון שלא נגע בידיו בהן שתחב לו חבירו בכוש או שתחב הוא בעצמו בכוש לתוך פיו ולא גזרינן שמא יגע בידיו כשהן בפיו:

אבל לא בקדש. אפי' כשהן נגובים ואפילו תחב לו בכוש מפני שחיבת הקדש מכשרתן ואפילו לא הוכשרו:

האונן והמחוסר כפורים שהן אסורין לאכול בקדש וכשיעבור זמן אנינותו וכן מחוסר כפורים שהביא כפרתו שמותרין בקדש צריכין טבילה כשירצו לאכול בקדש ומשום שעד עתה היו אסורין לאכול בקדש והסיחו דעתן ושמא נטמאו ולאו אדעתייהו. ולא עשו מעלה זו אלא באכילה אבל לא בנגיעה ונוגעין הן בקדשים קודם טבילה:

אבל לא לתרומה. שהאונן ומחוסר כפורים מותרים לאכול בתרומה אע''ג דאין אסור במעשר שני מותר הוא בתרומה דמרבינן ליה מקרא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש זרות אמרתי לך ולא אנינות. והרי מראש הפרק י''א מעלות בקדש נשנו עד כאן וכדפרישית בריש פרקין:

הלכה: אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגֳנֹס. וְכִי יֵשׁ אוֹכְלִין נְגוּבִין אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ. תּוֹחֵף אֶת הַחֲרָרָה בִּשְׁפוּד וְאוֹכֵל עִמָּהּ כְּזַיִת בָּשָׂר בִּתְרוּמָה אֲבָל לֹא בַקּוֹדֶשׁ.

Traduction

R. Hanania b. Antigonos objecta (112)Tossefta à ce, ch. 3.: comment peut-il être question d'aliments secs ''pour les saintetés''? (Celles-ci, par leur caractère, ne sont-elles pas toujours aptes à l'impureté, comme mouillées?) Il s'agit ici du cas où l'on pique un gâteau d'oblation à la broche (sans contact immédiat), pour le mettre à la bouche, et en même temps on mange un morceau de chair profane, avec des mains non lavées; il faut alors que celle-ci soit sèche (sous peine de contact pouvant entacher l'oblation), mais ce n'est pas permis pour la sainteté.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר''ח בן אנטיגנס. תוספתא היא בפ''ג דמפרש להמתניתין דקתני אוכלין אוכלים נגובים וכו' אבל לא בקדש הא לא שייך זה כלל. דכי יש אוכלין נגובים אצל הקדש והלא תיבת הקדש מכשרתן אע''פ שלא הוכשרו אלא דהכא מיירי שתוחב את החררה של תרומה בשפוד של עץ לתוך פיו וא''ת מאי רבותא הלא פשוטי כלי עץ הוא ובלאו הכי אינו מקבל טומאה ומאי קמ''ל בהא דקתני אוכלין נגובים בתרומה להכי מסיים ואוכל עמה כזית בשר של חולין בידיו מסואבות והשתא שפיר קתני אוכלין נגובים שהבשר של חולין נגוב הוא שאלו היו משקין עליו היו המשקים נעשים ראשונים מחמת הידים כדתנן בפ''ח דפרה כל הפוסלין לתרומה מטמא את המשקין להיות תחלה והבשר חולין נעשה שני וכשנוגע לתרומה פוסלין אותה והלכך בעינן נגובים ומותר עם התרומה אבל לא בקדש אע''פ שהן נגובים מפני שחיבת הקדש מכשרתן ובמתני' פירשתי דבתרומה לא גזרינן שמא יגע בידיו כשהן בפיו ולא בקדש דבלאו הכי מוכשרין הן מחמת חיבת הקדש. וזהו לענין פירושא דסתמא דמתני' דלא קתני שאוכל עמה דבר של חולין ומתפרשת המתני' כפשטה וכהמפרשים שפירשו כך. ומה דפרישית כאן הוא לפי הברייתא דהתוספתא דקתני ואוכל עמה כזית בשר והוא של חולין דבשר בתרומה ליכא ולפיכך צריך לפירושא דפרישית:

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא חֲבֵירָתָהּ. הָא 19a אֲחֶרֶת לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֲפִילוּ אֲחֶרֶת. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כִכָּר. אָֽמְרִין. חָזַר בֵּיהּ רִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. מָה אָמַר כֹּה עַד לֹא יַחְזוֹר בֵּיהּ. לֹא אָמַר אֶלָּא לְטַמֵּא כִכָּר. עַל שֵׁם כֹּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת. הָא לְטַמֵּא כִכָּר כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא. עַל שֵׁם שֶׁאֵין שֵׁינִי עוֹשֶׂה שֵׁינִי.

Traduction

. R Simon b. Lakish dit: il n'est question ici que de l’autre main (du même individu), non de celle d’une autre personne; selon R. Yohanan il en est de même aussi pour une autre personne. R. Jérémie ou R. Amé dit au nom de R. Yohanan que si cette main touche même un pain, elle le rend impur; puis on dit que R. Yohanan renonça à cet avis, reproduit par R. Jérémie. Cette renonciation se conçoit, car auparavant il était seulement question de déclarer impur le pain touché; or, comme il vient d'être dit, ''tout ce qui rend l'oblation inapte au manger rend les mains impures, en faisant d'elles un 2e degré d'impureté'', il s'agit des mains seules, et, pour le pain touché, tous reconnaissent qu'il n'est pas entaché, en raison de la règle qu'un 2e degré ne peut pas constituer à son tour un second degré.

Pnei Moshe non traduit

לא שנו. במתני' אלא ידו חבירתה הוא דמטמאה הא אחרת אם נגע ביד חבירו לא ור' יוחנן אמר אפי' יד חבירו מטמאה והיינו שפוסלה לקדש כדפרישית במתני':

ר' ירמיה וכו'. קאמר בשם ר' יוחנן אפילו נגעה בככר מטמאה:

אמרין חזר ביה רבי יוחנן מן הדא. דקאמר ר' ירמי' ר' אמי בשמיה וכדמסיק ואזיל:

מה אמר בה עד דלא יחזור ביה לא אמר אלא לטמא ככר. בתמיה וכלומר דשפיר הוא דעביד דחזר ביה וכי מה אמר בה מעיקרא עד דלא חזר ביה לא אמר אלא לטמא ככר והא ודאי לאו מילתא היא כדלקמיה:

על שם כל הפוסל וכו'. כלומר הא מוכחא האי מילתא על שם ששנינו במסכת ידים שם כל הפוסל את התרומה דהיינו שני לטומאה שהוא פוסל שלישי בתרומה מטמא את הידים להיות שניות וידים דוקא קתני הא לטמא ככר כולי עלמא מודו שאינו מטמא על שם זה הכלל ששנינו שאין שני עושה שני:

'Haguigah

Daf 19b

תַּמָּן תַּנִּינָן. הָיָה אוֹכֵל דְּבֵילָה בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת. הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִיטּוֹל אֶת הַצְּרוֹר. חִזְקִיָּה אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְבֵילָה שֶׁהוּא רוֹצֶה בַּמַּשְׁקִין שֶׁעַל אֶצְבָּעוֹ. הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הִיא דְבֵילָה הִיא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל חִזְקִיָּה מַגַּע טְמֵא מֵת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו. הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָהוֹר וְטִימְּאֵהוּ. וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו. הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָמֵא וְנִיטְמָא. נִיחָא מַשְׁקִין טְמֵאִין. אוֹכְלִין מֵאֵיכָן הוּכְשְׁרוּ. לֹא מִמַּשְׁקֵה פִיו. תִּיְפְתָּר אוֹ בִדְבֵילָה שֶׁמֵינָה אוֹ בְאוֹכְלִין שֶׁהוּכְשְׁרוּ עַד שֶׁהֵן מִבַּחוּץ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אוֹכְלִין 19b אוּכְלִין נְגוּבִין בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת בַּתְּרוּמָה אֲבָל לֹא בַּקּוֹדֶשׁ. פָּתַר לָהּ בַּזּוֹרֵק. אִם בַּזּוֹרֵק אֲפִילוּ בַקּוֹדֶשׁ. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִגַּע. אִם שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִגַּע אֵפִילוּ בַתְּרוּמָה יְהֵא אָסוּר. מַאי כְדוֹן. אוֹכְלִי תְרוּמָה זְרִיזִין הֵן וִאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ. אוֹכְלֵי הַקּוֹדֶשׁ אֵינָן זְרִיזִין וְהוּא שׁוֹכֵחַ.

Traduction

On a enseigné ailleurs (113)(Kelim 8, 6).: si l'on mange un gâteau de figues d'oblation sans se laver les mains, et que l'on met la main à la bouche pour en retirer un caillou ou corps étranger qui s'y est glissé, selon R. Meir, ce contact mouillé rend le gâteau impur; selon R. Josué, le tout reste pur (la salive, selon lui, n'est pas un liquide). Hiskia ajoute: R. Meir déclare que, par suite de ce contact mouillé, le gâteau sera impur, parce qu'il s'agit d'un aliment par lequel l'humidité survenue au doigt est avantageuse; mais, pour tout autre aliment, où l'humectation ne sert pas, celle-ci n'est pas un agent de propagation. Selon R. Yohanan, la discussion entre R. Meir et R. Juda est aussi bien applicable au gâteau de figues qu'à tout autre objet (il ne tient pas compte de ce que l'humectation sert parfois). La même Mishna (au commencement) est en opposition avec l'avis de Hiskia: si un homme impur pour avoir touché au cadavre d'un mort (impureté capitale donnant le 1er degré) a des aliments et de la boisson dans la bouche, et qu'en cet état il passe la tête dans l'air d'un four pur, il le rend impur; de même si un homme pur ayant des aliments et de la boisson dans la bouche passe la tête dans un four impur, il devient impur. Or, on comprend le rôle de la boisson impure en ce cas (le liquide donnant et recevant l'impureté); mais si on l'admet aussi pour les aliments, n'est ce pas à cause de la propagation du liquide dans la bouche? (n'en résulte-t-il pas qu'il en est ainsi pour tout aliment?). On peut répondre que là aussi il s'agit soit d'un gâteau gras (déjà humide) soit des aliments déjà appropriés (humectés) avant d'avoir été mis à la bouche.

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בפ''ח דכלים:

היה אוכל דבילה של תרומה בידים מסואבות. והן סתם ידים שלא נטל והן שניות שפוסלות את התרומה:

והכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור. או איזה דבר וקתני התם ר''מ מטמא את הדבילה שהרי הוכשרה התרומה ברוק שבפיו ר' יהודה מטהר דקסבר כל זמן שהרוק בפיו לאו משקה הוא והרי הוא כגופו של אדם ואינו מכשיר. ר' יוסי אומר אם היפך הרוק שבפיו להוציאו לחוץ טמא דלמישדייה קאי ומכשיר ואם לא היפך טהור:

חזקיה אמר לא שנו אלא דבילה. חזקיה לא ס''ל דהטעם מפני הרוק שבפיו משום דלא חשיבא משקה אלא דקסבר דמיירי שיש משקה טופח על ידו ולפיכך דוקא דבילה שהוא רוצה במשקין שעל אצבעו כדי שתתלחלח הדבילה וניחא ליה בהמשקה ולפיכך קסבר ר''מ דמכשיר ומטמא התרומה הא שאר כל הדברים דלא ניחא ליה בהמשקה שעל ידו אינו מכשיר:

ר' יוחנן אמר לא שנייא היא דבילה וכו'. דקסבר דטעמא הויא מפני הרוק שבפיו כדפרישית והלכך אין חילוק בין דבילה לבין שאר כל הדברים:

מתניתא פליגא על חזקיה. רישא דההיא מתני' קשיא על חזקיה דקתני שם מגע טמא מת אדם שנגע בטמא מת שהוא אב הטומאה וזה אדם הנוגע בו נעשה ראשון:

והיו אוכלין ומשקין לתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור הטהור טמאוהו. לפי שהמשקין שבתוך פיו מטמאין את התנור כשנכנסו לאוירו ואע''ג דהאדם עצמו אינו מטמא התנור שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה על ידי המשקה שבפיו נטמא התנור דחכמים גזרו על המשקין שיהו מטמאין כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהוא אב הטומאה והרי זה אומר מטמאך לא טמאוני ואתה טמאתני כדתנן בפרק ח' דפרה:

וטהור שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור טמא נטמאו. דקפיצת פיו אינה מצלת שאין האדם מציל בצמיד פתיל מיד כלי חרס כדתני בתוספתא דכלים הכל מצילים מיד כלי חרס אפי' כלי גללים וכלי אדמה חוץ מן האדם קתני מיהת במתני' אוכלים ומשקין שבתוך פיו וקשיא לחזקיה כדמסיק ואזיל:

ניחא משקין טמאין. שמטמאין את התנור כדפרישית אלא אוכלין מאיכן הוכשרו שיהו מקבלין טומאה מהאדם לטמא את התנור דהא סתמא אוכלין קתני ומאיכן הוכשרו לא ממשקין שבפיו וקשיא לחזקיה:

תיפתר או בדבילה שמינה. והוכשרה ע''י משקה שעליה או באוכלין שהוכשרו בתחלה עד שהן בחוץ ועדיין משקה טופח עליהן ומטמאין להתנור ע''י המשקין שעליהן דאי לאו הכי אין אוכל מטמא כלי דלא גזרו אלא על המשתין ומטעמא דאמרן:

מתניתא. דידן פליגא על רבי יוחנן דקתני אוכלין אוכלים נגובים וכו' ולר''י דס''ל דרוק שבפיו חשיב משקה קשיא הרי הוכשרו ברוק שבפיו ומטמא להתרומה:

פתר לה בזורק. האוכלין לתוך גרונו ואינו נוגע ברוק שבפיו:

אם בזורק. א''כ אפי' בקדש יהא מותר. ומשני בקדש היינו טעמא שמא ישכח ויגע באוכלין והרי ידיו מסואבות:

אם שמא ישכח וכו'. א''כ אפי' בתרומה יהא אסור. ומאי כדון מ''ט התירו בתרומה:

אוכלי תרומה. כהנים זריזין הן ואינו שוכח אבל אוכלי קדש והן הבעלים שאוכלין קדשים קלים אינן זריזין וחיישינן שמא ישכח:

תַּמָּן תַּנִּינָן. אוֹנֵן נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ מַקְרִיב וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל בָּעֶרֶב. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. מוֹתָּר לִיגַּע. וָכָא אַתְּ אָמַר. אָסוּר לִיגַּע. אָמַר רִבִּי יַנַּיי. כָּאן בְּשֶׁהִסִּיעַ דַּעְתּוֹ וְכָאן בְּשֶׁלֹּא הִסִּיעַ דַּעְתּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִם בְּשֶׁהִסִּיעַ דַּעְתּוֹ אֲפִילוּ בַתְּרוּמַה יְהֵא אָסוּר. מַאי כְדוֹן. כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּאוֹכֵל אוֹכֶל רְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ. הָדָא אָֽמְרָה הָאוֹכֵל אוֹכֶל רְבִיעִי בַקּוֹדֶשׁ אָסוּר לוֹכַל וּמוּתָּר לִיגַּע. וָכָא אָסוּר לוֹכַל וּמוּתָּר לִיגַּע. תַּמָּן תַּנִּינָן. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. צְרִיכָה טְבִילָה בָּאַחֲרוֹנָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה בָּאֲחֲרוֹנָה׃ מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לַאֲכִילַת תְּרוּמָה קַשְׁיָה עַל דְּבֵית שַׁמַּי. וְלֹא טְבוּלַת יוֹם הִיא. וְאֵין טְבוּל יוֹם מַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וָאוֹכֵל. אִם לַאֲכִילַת קֳדָשִׁים קַשְׁיָה עַל דְּבֵית הִלֵּל. וְלָא מְחוּסָּר כַּפָּרָה הִיא. וְאֵין מְחוּסָּר כַּפָּרָה טָעוּן טְבִילָה אֶצֶל הַקּוֹדֶשׁ. אִין תֵּימַר. בַּתְּרוּמָה אֲנָן קַייָמִין תַּמָּן. וְהָדָא דְתַנִּינָן הָכָא רֵישָׁא דִבְרֵי הַכֹּל וְסֵיפָה בַּמַּחְלוֹקֶת. אִין תֵּימַר. בַּתְּרוּמָה אֲנָן קַייָמִין הָכָא. וְהָדָא הִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן רֵישָׁא דִבְרֵי הַכֹּל וְסֵיפָה בַּמַּחְלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּוּמִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. בַּתְּרוּמָה אֲנָן קַייָמִין. תַּמָּן טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי מִפְּנֵי הַהֶדְיוֹטוֹת. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. רְאִינוּ אִשָּׁה שׁוֹפַעַת דָּם וְאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה.

Traduction

On ne peut pas non plus supposer que la discussion portant sur la consommation de l’oblation, Shammaï craint un moment d’oubli pouvant causer de l’impureté, et Hillel ne le craint pas; et en ce cas on expliquerait le commencement de la présente mishna (qu’en cas d'omission du pardon il faut un bain pour la sainteté) selon l'avis unanime de tous, en faisant porter la discussion sur la fin qui parle de l'oblation; comment alors admettre qu'il soit question d'oblation seule? Il faudrait dire alors que ceci et l'enseignement énoncé ailleurs au commencement est de l'avis de tous, portant la discussion sur la fin. R. Samuel b. Abdima dit devant R. Mena (au sujet de la question susénoncée, sur quel point porte la discussion), qu'il s'agit de manger de l'oblation; et l'opinion sévère de Shammaï (de prescrire un nouveau bain a pour but d’éviter les gens ignorants ne disent avoir vu une femme observer encore un jour les prescriptions de pureté du sang, puis manger de l'oblation le soir (mais, en droit strict, le bain n'est pas exigible).

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בר''פ י''ב דזבחים אונן נוגע בקדשים ואינו מקריב. אם הוא כהן הדיוט:

ואינו חולק בקדשים לאכול בערב. לפי שאסור בקדשים אף בערב כדתנן בפ''ח דפסחים וקשיא תמן את אמר מותר ליגע אפי' לא טבל והכא את אמר אסור ליגע עד שיטבול דקס''ד דהא דקתני אבל לא בקדש אף לענין נגיעה קאמר:

כאן בשהסיע דעתו. דהיסח הדעת פוסל דחיישינן שמא נגע בטומאה ולא ידע וכאן בזבחים בשלא הסיח דעתו ונזהר מטומאה:

אם בשהסיע דעתו. מיירי המתני' אפילו בתרומה יהא אסור שמא נגע בדבר המטמא להיות שני ופוסל בתרומה לשלישי:

מאי כדון. ומ''ט אלא כהאי דאמר ר' ירמיה וכו' והובא בהלכה דלעיל שעשו אותו כאוכל אוכל רביעי בקדש וכלומר דמעלה בעלמא עשו בקדש ומשוינן ליה כרביעי והא לא שייכא בתרומה דאין רביעי בתרומה:

הדא אמרה. מדקאמר עשו אותו כאוכל וכו' ואינה אלא משום מעלה בקדש ש''מ נמי שהאוכל אוכל רביעי בקדש אסור הוא לאכול כן בקדש כדאמרינן לעיל שנפסל גופו מלאכול בקדש אבל מותר הוא ליגע בקדש שלא עשו מעלה אלא באכילה ולא מצינו שעשו מעלה בנגיעה:

וכא. והכא באונן נמי אסור הוא לאכול אבל מותר ליגע ולא כדס''ד מעיקרא:

תמן תנינן. בשלהי פ' בתרא דנדה דקתני התם בראשונה היו אומרים היושבת על דם טיהר שטבלה לסוף שבועיים של נקיבה ונקראת טבולת יום ארוך עד סוף שמנים ואמרו שמערה מים בכלי לצורך הפסח אבל לא תגע במים ואע''פ שטבול יום שני הוא ואינו עושה שלישי בחולין והמים חולין הן מ''מ הואיל ונעשו על טהרת קדש קסברי כמשנה ראשונה חולין שנעשו על טהרת קודש כקדש דמי וחזרו לומר במשנה אחרונה הרי היא כמגע טמא מת לקדשים דוקא ונחשבת כראשון לטומאה אבל לא לחולין אף שנעשו על טהרת קדש דקסברי כמשנה אחרונה דלאו כקדש דמי כדברי ב''ה דקאמרי כמגע טמא מת בש''א אף כטמא מת וקתני בתר' ומודים שאוכלת במעשר כדין טבול יום דטבל ועלה אוכל במעשר וקוצה לה חלה וכו' וקתני בסיפא ב''ש אומרים צריכה טבילה באחרונה שאע''פ שטבלה לסוף שבועיים צריכה עוד טבילה באחרונה לסוף שמנים וב''ה אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה והשתא מפרש ואזיל במאי קמיירי הא דפליגי בסיפא:

מה אנן קיימין. לענין מאי פליגי אם לאכילת תרומה קשיא על דב''ש ולא טבולת יום כלומר ולא טבולת יום שהעריב שמשה כבר אחר שטבלה לסוף שבועיים ואמאי צריכה עוד טבילה לתרומה. ואם לאכילת קדשים אחר שתביא כפרתה ולמחר קשיא דב''ה וכי לא מחוסרת כפרה היתה. וכי אין מחוסר כפורים טעון טבילה אצל הקדש כדתנינן הכא במתני':

אין תימר בתרומה אנן קיימין תמן. השתא מסיק ואזיל לפרושי פלוגתייהו דאם תאמר דלעולם התם פלוגתייהו לענין אכילת תרומה ובהא פליגי דב''ש חיישי להיסח הדעת הלכך אע''פ שטבלה לסוף שבועיים צריכה עוד טבילה באחרונה לתרומה דשמא נגעה באיזה דבר המטמאה לתרומה ולא ידעה וב''ה לא חיישי להיסח הדעת ואם מפרשינן לסיפא דמתני' דתמן הכי א''כ והדא דתנינן הכא רישא דקתני מחוסר כפורים צריך טבילה לקדש ד''ה היא וסיפא דקתני אבל לא לתרומה במחלוקת ב''ש וב''ה דהא לב''ש משכחת לה דצריך טבילה אף לתרומה כדהתם והיא מחוסרת כפרה ואף דטעמייהו משום היסח הדעת היא כדפרישית מ''מ הא דקתני סתמא אבל לא לתרומה לאו כב''ש היא:

אין תימר בתרומה אנן קיימין וכו'. בתמיה כלומר דמתמה הש''ס אהא דקאמר והדא דתנינן הכא רישא ד''ה וכו' דלא תימא הכי אלא הכי בעינן למימר דאי התם סיפא פלוגתייהו לענין תרומה היא וכדאמרן א''כ הכא והדא היא דתנינן תמן רישא ד''ה וסיפא במחלוקת דהא קתני התם ברישא ומודים שאוכלת במעשר וכו' כדלעיל ובסיפא הוא דפליגי והויא כהאי דהכא. ולישנא בעלמא הוא דדייק ולענין אוקימתא דהני מתני' ולא נ''מ לדינא מידי:

אמר רבי שמואל וכו'. מהדר אהא דלעיל דפריך אם לאכילת תרומה קשיא על דב''ש דל''ק דהיינו טעמון דב''ש מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים ראינו אשה שופעת דם ואוכלת בתרומה ואינה אלא משום מראית עין אבל לדינא אף לב''ש לא היתה צריכה טבילה באחרונה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source