'Haguigah
Daf 12b
משנה: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם לַחוּלִין וְלַמַּעֲשֵׂר וְלַתְּרוּמָה. וְלַקּוֹדֶשׁ מַטְבִּילִין. וְלַחַטָּאת אִם נִיטְמְאוּ יָדָיו נִיטְמָא גּוּפוֹ׃
Traduction
On se lave les mains pour manger du profane, ou de la dîme, ou de l’oblation; pour les saintetés, on doit prendre un bain; pour l’aspersion de l’eau de purification, si les mains sont devenues impures, tout le corps l’est (et il faut un bain).
Pnei Moshe non traduit
מתני' נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה. באלו די בנטילה בכלי שיש בו רביעית מים. ובגמ' הכא פריך וכי יש נטילת ידים לחולין הא ידים שניות הן וקי''ל אין שני עושה שלישי בחולין ומשני משום סרך תרומה כדי שיהא בדל מן התרומה בלא נטילת ידים ולפיכך אמרו שיטול ידיו לאכילת נהמא אף לחולין:
ולקדש מטבילין. אם בא לאכול קדשים שלמים וחטאת ואשם עשו מעלה יתירה שצריך להטביל הידים בארבעים סאה ואע''פ שאינן אלא סתם ידים שלא נגעו בטומאה המטמאה את כל הגוף מן התורה:
ולחטאת. ליגע במי חטאת שהן המים המקודשים באפר פרה אדומה כדי להזות מהם על טמאי מתים עשו עוד מעלה יתירה שאם נטמאו ידיו בדבר אחד מן המטמאין את הידים ולא הגוף כגון אוכלין ומשקין טמאים והספר וכיוצא בהם שגזרו חכמים לטמא את הידים בלבד אבל לחטאות אם נטמאו ידיו נטמא גם הגוף וצריך טבילה לכל גופו. וכל אלו מעלות שזה גבוה מזה הכל מדברי סופרים הן והא דנקט להו הכא גבי הלכות חגיגה לפי דקתני בסוף הלכות הרגל וקאמר שעמי הארץ מיתשבי טהורים ברגל ולא בשאר ימות השנה וזהו מדברי סופרים כדקתני בסוף פ' חומר בקודש נקט להני נמי הכא:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וְחַ֤ג הַקָּצִיר֙ בִּכּוּרֵ֣י מַֽעֲשֶׂ֔יךָ. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר כָּל מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. כֵּיצַד יִתְקַייְמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּחוֹל אַת חוֹגֵג וְשׁוֹבֵת. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא חָל בַּשַּׁבָּת לְמָחָר אַתְּ חוֹגֵג וְקוֹצֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסִי בֵּירִבִּי בּוּן. 12b וּבִלְבַד שִׁיבֳּלִים לְעִיסָּתוֹ. כְּהָדָא דְתַנֵּי. לָהֶן אִינַשׁ דִּיהֶוֵי עֲלוֹהִי אָעִין וְבִכּוּרִין. הָאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי עֵצִים לַמִּזְבֵּחַ וְגִיזִירִין לַמַּעֲרָכָה. אָסוּר (בִּסְפֶד) [בַּהֶסְפֶּד] וְתַעֲנִית וּמִלְעֲשׂוֹת מְלָאכָה בוֹ בַיּוֹם.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כתוב אחד אומר וכו' והובא זה לעיל בפרק קמא דמגילה בהלכה ג' עד כהדא דתני וכו' וקאמר דמשם למדנו שאין חגיגה דוחה שבת כמו שפירשתי שם ומייתי והאי כהדא דתני וכו' דמדינא אסור בהספד ובתענית ובמלאכה כדאמרי' לעיל בר''פ מקום שנהגו והכא דאמרו דביום טבוח שהוא באחד בשבת מותרין בהספד ותענית אע''פ שמקריבין בו קרבנות של י''ט הכל היא כדי שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת:
מודים וכו' הא ב''ה אומרים וכו'. כלומר הרי לכ''ע שאין דוחין את השבת ויום טבוח הוא לאחר השבת והשתא שואל הש''ס עורות הקדשים של מי של איזו משמר הן אם של משמר של שבוע זו שקריבין בו או דילמא דמכיון שקרבנות הרגל הן אלא שאין יכולין להקריבן בזמנן שהיה שבת דינן כשאר כל אימורי הרגלים ותנן בפ''ה דסוכה בג' פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות באימורי הרגלים:
מוֹדִים שֶׁאִם חָלָה לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ שֶׁלָּהּ לְאַחַר שַׁבָּת. הָא בֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יוֹם טְבוֹחַ שֶׁלָּהּ לְאַחַר שַׁבָּת. עוֹרוֹת שֶׁל מִי. רִבִּי טָבִי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אִיתְפּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֶׁלְּכָל הַמִּשְׁמָרוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שֶׁלְאוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר. וַתְּ אָמַר. יוֹם טְבוֹחַ שֶׁלָּהּ לְאַחַר שַׁבָּת. עוֹרוֹת שֶׁלְמִי. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עֲצֶרֶת יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה. הָתִיב רַב הוֹשַׁעְיָה. וְהָא תַנֵּי. מַה הַחוֹדֶשׁ לִמְנוּייָו יוֹם אֶחָד אַף הָעֲצֶרֶת לִמְנוּייָהּ יוֹם אֶחָד. אָמַר רִבִּי לָא. שֶׁאִם לֹא חָג בָּרִאשׁוֹן יָחוּג כָּל שִׁבְעָה.
Traduction
Tous reconnaissent que si cette fête survient un samedi l’égorgement du sacrifice de visite en question aura lieu le lendemain; donc, Hillel admet aussi en ce cas un recul au lendemain. Mais à quelle section de service reviennent alors les peaux de ces victimes? Selon R. Tabi au nom de R. Yoshia, il y a une discussion à ce sujet entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: R. Yohanan dit que ces peaux doivent être partagées entre toutes les sections (65)Comme il est prescrit au (Suka 5, 10). (et pas seulement par celle de la semaine qui suit la fête); R. Simon b. Lakish les assigne à la section de service au moment définitif de l’égorgement. Comment peut-on discuter à ce sujet? Dès qu’il est admis qu’en cas de coïncidence de cette fête avec le Shabat, l’égorgement a lieu le lendemain, comment l’attribution des peaux peut-elle être l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et Resh Lakish? (C’est donc que, vu l’ajournement obligé, ces sacrifices sont considérés comme étant de la fête, et les peaux reviennent à toutes les sections). R. Juda dit: en cas d’omission de l’office des sacrifices de visite en ce jour de fête, on peut le remplacer pendant les 7 jours suivants (1, 5). Mais, objecta R. Oshia, n’a-t-on pas enseigné qu’à l’instar du compte établi pour que la néoménie ait lieu un seul jour, il sera établi un compte pour le jour de Pentecôte? (Comment donc admettre un remplacement d’offre pendant 7 jours?) —On veut seulement dire, observe R. Ila, qu’à défaut de ce détail de fête accompli, on peut le remplacer plus tard (sans rien changer quant à la date réelle de la fête) – (66)La suite jusqu'à la fin de ce est traduite (Yoma 1, 5)..
Pnei Moshe non traduit
איתפלגון. בהא ר' יוחנן ורשב''ל:
ואת אמר וכו'. דברי הש''ס הן שמתמיה על הא דר' טבי דקאמר דפליגי בהא ואמאי והא אמר יום טבוח שלה לאחר שבת לפי שא''א להקריבן וא''כ נדחו מהקרבה מחמת השבת ועורות של מי מוקמית בתפלוגתא דר''י ורשב''ל בתמיה ומהיכי תיתי לפלוג בהא רשב''ל הרי א''א היה להקריבן בשבת אלא דלכ''ע קרבנות הרגל הן ושל כל המשמרות כדין קרבנות הרגל:
עצרת יש לה תשלומין כל שבעה. כדאמרינן בפ''ק בהלכה ה' במתני':
התיב רב הושעיה והא תני. בברייתא מה החדש למנויו יום אחד וכו' וקס''ד דר' יוחנן קאמר תשלומין כל שבעה כמו פסח וחג שחוגג והולך כל שבעה והלכך מותיב ליה דהא תני עצרת למנוייה ויום אחד הוא:
אמר ר' אילא. ה''ק שאם לא חג בראשון יחוג בכל יום מהשבעה דעד שבעה יש לה תשלומין ויום אחד בלבד דתשלומין לראשון הן. ובעיקר הקושיא נמי לא קשיא כשם שמצוה למימני יומי כך מצוה למימני שבועי:
בכל יום וכו'. מצוה לכ''ג שיהא מתלבש בכליו ובא ומקריב וכו':
ר' עוקבא בשם ריב''ל. אומר אע''ג דתנינן בפ''ק דיומא שכ''ג אם רצה להקריב מקריב בשאר כל הימים מ''מ לא היה עושה כן אלא בשבתות וי''ט:
על מצחו. בעודהו על מצחו של כ''ג הוא דמרצה דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון וגו' וזה מסייע לר' יוסי בר' בון דקאמר בכל יום וכו' וכדי שיהא מרצה תמיד:
אפי' בזוית. אפי' הציץ מונח בזוית מרצה כהדא דיוה''כ שלא היה לובש לעבודת היום אלא לבגדי לבן וזה מסייע לר' עוקבא דקאמר לא היה עושה כן אלא בשבתות וי''ט והציץ מרצה מכל מקום:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו וּבָא וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְשַׁחַר. אִם יֵשׁ נְדָרִים וּנְדָבוֹת הוּא מַקְרִיבָן. וְהוֹלֵךְ וְאוֹכֵל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. וּבָא וּמַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְּבֵין הָעַרְבָּיִם. וּבָא וְלָן בִּלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין. רִבִּי עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא הָיָה עוֹשֶׁה כֵן אֶלָּא בַשַּׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים. אִת תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מִצְחוֹ. אִת תַּנָּיֵי תַנֵּי אֲפִילוּ בְזָוִית. מָאן דְּאָמַר. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מִצְחוֹ. וְהָיָ֤ה עַל מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד. וּמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בְזָוִית. מֵהָדָא דְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. מָאן דְּאָמַר. הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל מִצְחוֹ. מְסַיּיֵּעַ לְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ בְזָוִית. מְסַיּיֵּעַ לְרִבִּי עוּקְבָּה.
Traduction
'Haguigah
Daf 13a
הלכה: וְיֵשׁ יָדַיִים לַחוּלִין. אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי שִׁמְוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. יֵשׁ יָדַיִים לַחוּלִין. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָדֵל מִן הַתְּרוּמָה. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. הַיָּדַיִם תְּחִילָּה לַחוּלִין וּשְׁנִיּוֹת לַתְּרוּמָה. מַה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמַּכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְנוּגָּע יָדָיו תְּחִלָּה דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יָדָיו שְׁנִיּוֹת. כְּרַבָּנִן הִיא תַמָּן. 13a מַה טַעֲמוֹן הָכָא. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ. יָדָיו שְׁנִיּוֹת. אַף הוּא בָדֵל מִן הַתְּרוּמָה. וְלֹא מַחְמַת מַשְׁקֶה גָֽזְרוּ עֲלֵיהֶן. וְיִהְיוּ תְחִילָּה. (קוֹל) [קַל] וָחוֹמֶר. מָה אִם טְבוּל יוֹם שֶׁהוּא דְבַר תוֹרָה אֵינוֹ אֶלָּא פוֹסֵל. יָדַיִם שֶׁהֵן מִדִּבְרֵיהֶן לֹא כָל שֶׁכֵּן. דָּבָר אַחֵר. כְּלוּם גָּֽזְרוּ עַל הַיָּדַיִם לֹא כְדֵי שֶׁיְּהֵא בָדֵל מִן הַתְּרוּמָה. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ. יָדָיו שְׁנִיּוֹת. אַף הוּא בָדֵל מִן הַתְּרוּמָה.
Traduction
Mais la pureté des mains est-elle exigible pour le profane? En effet, notre Mishna ne représente que l’avis de R. Simon b. Eliézer, qui exige cette pureté même pour le profane (67)Cf. J., (Berakhot 8, 2).; ou bien encore, elle est conforme à l’avis de tous, et c’est en vue du cohen, pour qu’il s’habitue à s’abstenir de l’oblation avant de se laver les mains. On a enseigné que R. Simon b. Eliézer dit au nom de R. Meir (68)B., Hulin 106a.: l’impureté des mains au 1er degré est un obstacle à la consommation du profane, et même au 2e degré pour l’oblation. Est-ce que cet avis de R. Simon b. Eliézer est conforme à celui de R. aqiba, formulé dans la Mishna suivante (69)(Yadayim 3, 1): ''Si on laisse pénétrer les mains seules dans une maison frappée d’une plaie, elles deviennent impures au 1er degré (et rendraient même le profane impropre à être mangé); tel est l’avis de R. aqiba; selon les autres sages, les mains sont aussi susceptibles d’impureté au 2e degré pour le profane''? —Non, c’est aussi l’avis de ces autres sages qu’exprime R. Simon (et il est admis qu’elles sont impures au 2e degré). Pourtant, le motif invoqué ici pour justifier le lavage des mains est, qu’en raison de leur susceptibilité d’être impures au 2e degré, le cohen s’habituera ainsi à s’abstenir d’oblation avant de se laver; mais n’y a-t-il pas à invoquer la crainte qu’elles soient humectées et deviennent alors impures au 1er degré? On le sait par comparaison d’à fortiori: si, pour un homme purifié ce jour, le contact interdit par la Loi rend l’oblation seule impropre à la consommation; il en sera à plus forte raison ainsi des mains, dont le contact n’est interdit que par les rabbins; ou encore, la prescription rabbinique s’étend aux mains dans le but seul d’habituer le cohen à s’abstenir, en vue de l’oblation (comme il a été dit auparavant) – (70)Suit un passage traduit en (Bikurim 2, 1).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ויש ידים לחולין. בתמיה:
ולא כר''ש בן אלעזר. דרך בעיא היא אי נוקמי מתני' אליביה דוקא דאמר בפ''ח דברכות בהלכה ג' דיש נטילת ידים לחולין. וקאמר דלא היא אלא כדברי הכל היא וכו' וכדפרישית במתני':
מה. ומתמה הש''ס דמעתה אי נימא דמתני' כר''ע היא דהא דרשב''א כר''ע ס''ל דתנינן תמן בפ''ג דידים המכניס ידיו וכו' ובענין אחר לא משכחת לה שהידים תחלה הן. וזה הכל לפי הס''ד דבעי לאוקמי למתני' כרשב''א וקשיא היאך מוקמית לה כר''ע ודלא כרבנן. וקאמר דלא היא אלא מתני' כרבנן היא דתמן דס''ל ידיו שניות הן:
מה טעמון הכא וכו'. כלומר הא עיקר טעמון דרבנן הכא כדי שיהא בדל מן התרומה בלא נטילת ידים ומתוך שאתה אומר לו ידיו שניות אף הוא כבר בדל מן התרומה שהשני פוסל את התרומה להיות שלישי:
ולא מחמת משקה וכו'. כלומר ועוד וכי לא מחמת משקה גזרו על הידים להיות שניות דשמא יש משקה טופח עליהן והמשקין עושין תחלה בכל מקום ולפיכך גזרו על כל סתם ידים:
וידיו תחלה. בתמיה והיאך נאמר שנגזור עליהן להיותן אף תחלה:
קל וחומר. ועוד ק''ו מטבול יום מה אם טבול יום שהוא דבר תורה אסור לאכול בתרומה עד שיעריב שמשו אינו אלא פוסל את התרומה כדתנן בסוף מסכת זבים ידים שכל עיקר טומאתן אינו אלא מדבריהם לכ''ש הוא שנאמר אינן אלא שניות ולפסול את התרומה לשלישי:
דבר אחר כלום גזרו וכו'. וכדלעיל ואסוקי מילתא היא וכלומר אלא כדאמרן ואתיא המתניתין כרבנן:
תַּמָּן תַּנִּינָן. [הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים חַייָבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחוֹמֶשׁ. וַאֲסוּרִים לַזָּרִים. וְהֵן נִכְסֵי כֹהֵן. וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה. וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.] הֲרֵי אֵלּוּ בִתְרוּמָה וּבְבִכּוּרִים מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּמַּעֲשֵׂר׃ תַּמָּן אַתְּ אָמַר. אֵין הַמַּעֲשֵׂר טָעוּן רְחִיצָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. הַמַּעֲשֵׂר טָעוּן רְחִיצָה. הֵן דַּתְּ אָמַר. הַמַּעֲשֵׂר טָעוּן רְחִיצָה. רַבָּנִן. הֵן דַּתְּ אָמַר. אִין הַמַּעֲשֵׂר טָעוּן רְחִיצָה. רִבִּי מֵאִיר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כָּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מְטַמֵּא אֶת הַקּוֹדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה וּמוּתָּר בַּחוּלִּין וּבַמַּעֲשֵׂר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין בַּמַּעֲשֵׂר. וְלָא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. מָהוּ וַחֲכָמִים אוֹסְרִין בַּמַּעֲשֵׂר. נִפְסַל גּוּפוֹ מִלּוֹכַל בְּמַעֲשֵׂר. מַאי כְדוֹן. הֵן דַּתְּ אָמַר. הַמַּעֲשֵׂר טָעוּן רְחִיצָה. [בְּרוֹצֶה לוֹכַל. וְהֵן דַּתְּאָמַר. אִין הַמַּעֲשֵׂר טָעוּן רְחִיצָה.] בְּרוֹצֶה לִיגַּע. וְלֹא הוּא רוֹצֶה לוֹכַל הוּא רוֹצֶה לִיגַּע. אֶלָּא מִשּׁוּם [נְטִילַת סֶרֶךְ. וְהָתַנִּינָן. תְּרוּמָה. וְכִי יֵשׁ בִתְרוּמָה מִשּׁוּם] נְטִילַת סֶרֶךְ. אֶלָּא בְחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל [גַּב] טַהֲרַת הַקּוֹדֶשׁ. וְחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּב הַקּוֹדֶשׁ לֹא כְחוּלִין הֵם. תִּיפְתָּר אוֹ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹ כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. אוֹ כֵרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אַלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. הַיָּדַיִם תְּחִילָּה לַחוּלִין וּשְׁנִיּוֹת לַתְּרוּמָה. אוֹ כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. חוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּב הַקּוֹדֶשׁ הֲרֵי אֵילּוּ כְּחוּלִין. רִבִּי לָֽעְזָר בַּר רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר הֲרֵי אֵילּוּ כִּתְרוּמָה לְטַמֵּא שְׁנַיִם וְלִפְסוֹל אֶחָד׃
Traduction
Pour les saintetés, dit la Mishna, on doit prendre un bain. '' Chaque fois qu’il est question de bain légal, il faut une quantité de 40 saas d’eau. —Mais n’est-il pas dit (71)Tossefta au Yadayim ch. 1. qu’il suffit d’un quart de loug si l’on se lave les mains pour la sainteté? La 1re règle, dit R. Eliézer, s’applique à des mains notoirement impures; la 2e, à des mains présumées pures (et qu’on lave par précaution)
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. ברפ''ב דבכורים והסוגיא היא שם עד לטמא שנים ולפסול אחד ושם הוא מבוארת:
וְלַקּוֹדֶשׁ מַטְבִּילִין. כָּל הֵן דְּתַנִּינָן מַטְבִּילִין. בְּאַרְבָּעִים סְאָה אֲנָן קַייָמִין. וְהָא תַנִּינָן. הַנּוֹטֵל יָדָיו לַמִּקְדָּשׁ צָרִיךְ רְבִיעִית. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּאן בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת וְכָאן בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת. [אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל. אֲפִילוּ תֵימַר. כָּאן וְכָאן בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת. כָּאן וְכָאן בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת.] כָּאן בְּקוֹדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הַמּוּקְדָּשִׁין. וְכָאן בְּחוּלִין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּב הַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
. Selon R. Hanina, fils de R. Hillel, on peut même dire que, dans l’un et l’autre cas il s’agit de mains pures, ou dans l’un et l’autre cas d’impures; seulement, au premier cas, il s’agit d’objets sacrés par eux-mêmes (p. ex. des sacrifices), et au 2e cas il s’agit de profane traité au degré de pureté de la consécration. – ''Pour l’eau de purification, est-il dit, si les mains sont devenues impures, tout le corps l’est.'' Selon R. Hanania, ce n’est pas à dire qu’il en est ainsi à la naissance d’une impureté comportant la purification par l’eau d’aspersion; mais il a été entendu qu’en étant seulement impur légèrement (des mains), c’est autant qu’une impureté grave (et le bain est exigible). R. Jacob b. Aha au nom de R. Eléazar interprète ces mots (Nb 19, 9): Et elle sera recueillie (la cendre de la vache rousse) par un homme pur; ce dernier terme (superflu) indique que de toute façon, eût-on recueilli la cendre dans une poêle, la Loi déclare cet homme pur. Comment opérera-t-on? S’il s’agit d’un récipient en métal, l’homme devrait être impur, puisque de simples vases en métal sont susceptibles d’impureté, étant contaminés par cette cendre? S’il s’agit d’un récipient de bois (qui intrinsèquement n’est pas susceptible d’impureté), il doit encore y avoir propagation d’impureté, parce que la cendre n’a pas de maintien indépendant (comme elle rend ce vase impur, l’homme qui le tient deviendrait impur)? On peut admettre, dit R. Oshia, qu’il s’agit du cas où l’on a recueilli la cendre sur une large planche. Mais encore en pesant sur le bois qui la supporte ne donne-t-elle pas l’impureté au porteur? On peut répondre à cela, dit R. Judan père de R. Matnia, qu’il s’agit du cas où on l’a recueillie sur une grosse poutre, (en raison de son poids, celui de la cendre est nul). R. Aba b. Mamal demanda en présence de R. Amé: d’où vient la différence (72)(Para, 9, 6). entre un homme pur au point de vue de l’eau d’aspersion (qui ne pourra la transporter au-delà d’un cours d’eau qu’en entrant dans cette eau) et un récipient pur destiné à recevoir cette eau de lustration (transportable sans difficulté)? —Elle est déduite, répondit R. Amé, de ce qu’il est dit (ib.): un homme pur la recueillera; le mot pur (superflu) indique qu’il faut une plus grande pureté à l’homme chargé de ce transport, égale à l’eau ou à la cendre de lustration. R. Yossa dit au nom de R. Simon b. Lakish: l’action de mouvoir un reptile, que je n’ai pas déclarée comme rendant impur, entraînerait ici l’impureté (en raison de la gravité du cas actuel).
Pnei Moshe non traduit
ולקדש מטבילין כל הן דתנינן מטבילין. בארבעים סאה אנן קיימין שמטביל ידיו בהן דוקא:
והא תנינן. בברייתא:
הנוטל ידיו למקדש. כלומר למקודש ולאכלו צריך רביעית ותו לא:
כאן בידים טמאות. צריך מ' סאה:
וכאן בידים טהורות. מטומאה ומשום סתם ידים הוא נוטלן:
אפי' תימר וכו'. נמי ל''ק דכאן בקדש ממש שלמים או מקדש המקודשין חטאת ואשם צריך מ' סאה וכאן דקאמר ברביעית באוכל חולין שנעשו על טהרת קדש דלאו לכל מילי שוינהו כקדש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source