'Haguigah
Daf 11b
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבִיאִים שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶן׃
Traduction
Les Shammaïtes disent: il est permis d’offrir aux jours de fête des sacrifices pacifiques, sans imposer les mains, mais il n’est pas même permis d’offrir des holocaustes; les Hillélites autorisent d’offrir des sacrifices pacifiques aussi bien que des holocaustes, et d’imposer les mains.– (62)Toute la Guemara de ce est traduite Betsa, 2, 4, ci-dessus, p. 118..
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים מביאין שלמי' וכו'. מתני' זו נשנית לעיל בפ''ב דביצה בהלכה ד' וע''ש:
הלכה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. הוּתְּרָה סְמִיכָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. לֹא הוּתְּרָה סְמִיכָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. אֵי זוֹ הִיא סְמִיכָה שֶׁלֹּא כְדַרְכָּהּ. מֵאֶתְמוֹל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי בְּאָשָׁם מְצוֹרָע שֶׁסָּמַךְ עָלָיו מֵאֶתְמוֹל לֹא יָצָא. שַׁלְמֵי נְדָבָה שֶׁסָּמַךְ עֲלֵיהֶן מֵאֶתְמוֹל יָצָא. מַה פְלִיגִין. בְּשַׁלְמֵי חֲגִיגָה. בֵּית שַׁמַּי עָֽבְדִין לוֹן כְּשַׁלְמֵי נְדָבָה. בֵּית הִלֵּל עָֽבְדִין לוֹן כְּאָשָׁם מְצוֹרָע. אָמַר רִבִּי יָסָא הֵן דַּתְּ אָמַר. אָשָׁם מְצוֹרָע שֶׁסָּמַךְ עָלָיו מֵאֶתְמוֹל לֹא יָצָא. בִּזְמַנּוֹ. עִיבֵּר זְמַנּוֹ נַעֲשֶׂה כְּשַׁלְמֵי חֲגִיגָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' ב''ש אומרים הותרה סמיכה שלא כדרכה וכו'. כל הסוגיא זו עד סוף ההלכה תמצא על המתניתין שם ופירשתי היטב וע''ש:
מָאן דְּאָמַר. שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח נָשִׂיא. עוֹבְדָא דְאַשְׁקְלוֹן מְסַייֵעַ לֵיהּ. תְּרֵין חֲסִידִין הֲווֹן בְאַשְׁקְלוֹן אָֽכְלִין כְּחָדָא וְשָׁתֵיי כְּחָדָא וְלָעֵיי בְּאוֹרַיְתָא כְּחָדָא. דְּמָךְ חַד מִינְּהוֹן וְלָא אִיתְגְּמַל לֵיהּ חֶסֶד. מִית בְּרֵיהּ דְּמַעְיָן מוּכָּס וּבְטֵלַת כָּל מְדִינְתָא מִגְמוֹל לֵיהּ חֶסֶד. שׁוֹרִי הַהוּא חֲסִידָא מִצְטָעֵר. אֲמַר. ווַי דְּלֵית לְשׂוֹנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל כְּלוּם. אִיתְחֲמִי לֵיהּ בְּחֶלְמָא וַאֲמַר לֵיהּ. לָא תִיבְזִי בְנֵי מָרֵיךְ. דֵּין עֲבַד חָדָא חוֹבָא וַאֲזַל בֵּיהּ. וְדֵין עֲבַד חָדָא טִיבוּ וַאֲזַל בָּהּ. וּמַה חוֹבָא עֲבַד הַהוּא חָסִידָא. [חַס] לֵיהּ לָא עֲבַד חוֹבָה מִן יוֹמוֹי. אֶלָּא פַעַם אַחַת הִקְדִּים תָּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ לִתְפִילִּין שֶׁל יַד. וּמַה טִיבוּ עֲבַד בְּרֵיהּ דְּמַעְיָן מוּכָּס. חַס לֵיהּ לָא עֲבַד טִיבוּ מִן יוֹמוֹי. אֶלָּא חַד זְמָן עֲבַד אֲרִסְטוֹן לְבוּלֶבָטַייָא וְלָא אֲתוֹן אַכְלוּנֵיהּ. אֲמַר. יֵיכְלוּנֵיהּ מִיסְכֵּינַייָא דְּלָא יִטְ[לוֹן]. וְאִית דְּאָֽמְרִין. בְּשׁוּקָה הֲוָה עֲבַר וּנְפַל מִינֵיהּ חַד עִיגּוּל. וַחֲמָא חַד מִסְכֵּן וּנְסַב לֵיהּ וְלֹא אָמַר לֵיהּ כְּלוּם [בְּגִין דְּלָא מְסַמְּקִי אַפּוֹיי]. בָּתָר יוֹמִין חֲמָא הַהוּא חָסִידָא לְחָסִידָא חַבְרֵיהּ מְטַייֵל גַּו גַּנִּין גַּו פַּרְדֵּיסִין גַּו מַבּוּעִין דְּמַיי. וַחֲמָא לִבְרֵיהּ דְּמַעְיָן מוּכָּס לְשׁוֹנוֹ שׁוֹתֵת עַל פִּי הַנָּהָר. בְּעֵי מַמְטֵי מַיָּא וְלָא מַטֵּי. וַחֲמָא לְמִרְיָם בְּרַת עֲלֵי בְצָלִים. רִבִּי לָֽעְזָר בַּר יוֹסֵה אָמַר. תַּלְייָא בְחִיטֵּי בִיזַייָא. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. צִירָא דְּתִרְעַא דִגְהִינָּם קְבִיעָא בְּאוּדְנָהּ. אֲמַר לוֹן. לָמָּה דָא כֵן. אָֽמְרִין לֵיהּ. דַּהֲוָת צַייְמָה וּמְפַרְסִמָה. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. דַּהֲווָת צַייְמָא חַד יוֹם וּמְקַזָּה לֵיהּ תְּרֵיי. אֲמַר לוֹן. עַד אֵימַת הִיא כֵן. אָֽמְרֵי לֵיהּ. עַד דְּיֵיתֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח וַאֲנָן מְרִימִין לָהּ מִן גַּו אוּדְנָהּ וְקָֽבְעִין לֵיהּ גַּו אוּדְנֵיהּ. [אֲמַר לוֹן. וְלָמָּה. אָֽמְרֵי לֵיהּ.] דַּאֲמַר. אִין אֲנָא מִתְעֲבִיד נְשִׂייָא אֲנָא מְקַטֵּל חָרָשַׁייָא. וְהָא אִיתְעֲבִיד נְשִׂייָא וְלָא קְטַל חָרָשַׁיָּא. וְהָא אִית תְּמַנִּין נָשִׁין חָרָשִׁייָן יְהִיבִין גַּו מְעָֽרְתָא דְּאַשְׁקְלוֹן מְחַבְּלָן עָֽלְמָא. אֶלָּא אֵיזִיל אֱמוֹר לֵיהּ. אֲמַר לוֹן. אֲנָא דְחִיל דְּהוּא כְּבַר נְשִׂייָא וְלֵית הוּא מְהֵימְנָתִי אָֽמְרֵי לֵיהּ. אִי הֵימְנָךְ הָא טַבָּאוּת. וְאִין לָא [עֲבִיד הָדֵין סֵימָנָךְ קוֹמוֹי.] הַב יָדָךְ עַל עֵיינָךְ וְאַפְקָהּ וְחַזְרָהּ וְהִיא חָֽזְרָה. אֲזַל וְתַנֵּי לֵיהּ עוֹבְדָה. בָּעָא מֵיעֲבַד [סֵימָנָא] קוֹמוֹי וְלָא שַׁבְקוּהּ. אֲמַר לֵיהּ. יְדַע אֲנָא דְּאַתְּ גְּבַר חָסִיד. יְתִיר מִן כֵּן אַתְּ יְכִיל עֲבַד. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּפוּמִי לָא אַמְרֵית. בְּלִיבִּי חַשְׁבֵית. מִיַּד עָמַד שִׁמְעוֹן נֶּן שֶׁחַח בְּיוֹם סַגְרִיר וּנְסַב עִימֵּיהּ תּוּמְנִין גּוּבְרִין בְּחִירִין. וִיהַב בִידֵיהוֹן תּוּמְנִיי לְבוּשִׁין נְקִיים וִיבוֹנָן גַּו קִידְרִין חַדְתִּין וְכַפּוֹנוֹן עַל רֵישֵׁיהוֹן. אֲמַר לוֹן. אִין 11b צְפַרִית חַד זְמַן לַבְּשִׁוֹן לְבוּשֵׁייכוֹן. וְאִין צְפַרִת זֵמַן תִּנְייָן עוּלּוּן כּוּלְכוֹן כְּחָדָא. וְכֵיוָן דְּאַתּוּן עָֽלְלִין כָּל חַד וָחַד מִינְּכוֹן יִגּוֹף חָדָא וִיטַלְטְלִינֵיהּ מִן אַרְעָא. דְּעִיסְקֵיהּ דְּהָדֵין חָרָשָׁא טַלְטְלִתְנֵיהּ מִן אַרְעָא לָא יְכִיל עֲבֲד כְּלוּם. אֲזַל וְקָם לֵיהּ עַל תִּרְעָא דִּמְעָֽרְתָא. אֲמַר לֵיהּ. אוים אוים. פִּתְחוּן לִי. מִן דִּדְכָן אֲנָא. אָֽמְרוּן לֵיהּ. הֵיאַךְ אֲתִית לְהָכָא בְּהָדֵין יוֹמָא. אֲמַר לוֹן. בֵּינֵי טִיפַּייָא הֲוִינָא מְהַלֵּךְ. אָֽמְרוּן לֵיהּ. וּמָה אֲתִיתָא הָכָא מֵיעֲבֲד. אֲמַר. מֵילַף וּמֵילְפָא. כָּל מַטֵּי יַעֲבִיד מַה דְהוּא חֲכַם. וַהֲוָת כָּל חָדָא מִינְּהוֹן אָֽמְרָה מַה דָהִיא אָֽמְרָה וּמַייתֵיָא פִיתָּה. וְחָדָא אָֽמְרָה מַה דָהִיא אָֽמְרָה וּמַייתֵי קוּפָּד. אָֽמְרָה מַה דָהִיא אָֽמְרָה וּמַייתֵי תַבְשִׁילִין. אָֽמְרָה מַה דָהִיא אָֽמְרָה וּמַייתֵי חֲמָר. אָֽמְרוּן לֵיהּ. אַתְּ מָה אִית בָּךְ עֲבַד. אֲמַר לוֹן. אִית בִּי צְפַר תְּרֵין צַפְרִין וּמַייתִי לְכוֹן תְּמַנִּין גּובְרִין בְּחִירִין. הֲווֵי עִמְּכוֹן חֲדִיי וּמַחְדִּיי לְכוֹן. אָֽמְרִין לֵיהּ. כֵּן אֲנָן בְּעָיי. צְפַר חָדָא זְמַן וְלָֽבְשׁוּ מָנֵיהוֹן. דִּצְפַר זְמַן תִּנְייָן וְעָלוּן כּוּלְהוֹן כְּחָדָא. אֲמַר. כָּל דְּמַטֵּי יַחְכּוּם זוּגֵיהּ. וּחָעָנוּנוּן וְאָֽזִלוּן וְצַלְבוּנוּן. הָדָא הִיא דְּתַנִּינָן. מַעֲשֶׂה בְשִׁמְעוּן בֶּו שֶׁטַח שֶׁתָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. [אָֽמְרוּ. שְׁמוֹנִם נָשִׁים תָּלָה. וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. אֶלָּא שֶׁהָֽיְתָה הַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ.]
Traduction
A l’appui de l’autre version, disant que Simon b. Shetah était Nassi, on peut citer le fait relatif à Ascalon: il y avait dans cette ville deux gens pieux, mangeant et buvant ensemble et s’entretenant mutuellement de la Loi. A la mort de l’un d’eux, c’est à peine s’il fut déploré; tandis qu’à la mort du fils de Maon le percepteur, toute la contrée interrompit ses travaux pour assister à ses funérailles. L’homme pieux survivant se lamenta à cette vue, et dit: Hélas! Israël (59)Littér.: les ennemis d'Israël (par euphémisme). n’a plus de mérite. Son compagnon défunt lui apparut en songe, et lui dit: ''ne méprise pas ainsi les fils de ton maître (les Israélites); l’un (moi) a commis un péché qui, grâce au manque d’égards lors de l’enterrement, lui a été pardonné; l’autre (le fils du percepteur) a commis une seule bonne action, et il en a été récompensé. '' Quel péché peut avoir commis un homme aussi pieux, qui n’a jamais failli? Il lui est arrivé une fois de placer les phylactères de la tête avant ceux de la main (au lieu de l’inverse). Quelle bonne action accomplit le fils de Maon, qui n’en accomplit guère de sa vie? Un jour il donna un festin, ariston aux chefs de la ville, boulhteia mais ils n’acceptèrent pas l’invitation; il donna alors l’ordre de faire manger le festin aux pauvres, pour ne pas le laisser perdu. Selon d’autres, au moment où il passait dans la rue, un pain tomba de dessous son bras; un pauvre le voyant le prit, et le fils de Maon ne lui dit rien pour ne pas le faire rougir. Quelque temps après, l’homme pieux survivant vit son compagnon défunt, se promener dans les jardins, sur les terrasses et auprès des sources d’eau, tandis qu’il vit le fils de Maon tirer la langue aux bords d’un fleuve sans pouvoir boire, en même temps qu’il voyait Miriam la fille d’Ali-Beçalim; selon R. Eliézer b. Yossa, il la vit suspendue par les bouts de ses seins; selon R. Yossé b. Hanina, le verrou de la porte de l’enfer était fixé à son oreille. —Pourquoi cet appareil, demanda-t-il? —C’est qu’elle se mortifiait et s’en vantait; ou, selon d’autres, parce qu’après avoir jeûné un jour, elle se vantait d’avoir jeûné deux jours. —Jusqu’à quand en sera-t-il ainsi, demanda-t-il? —Jusqu’à l’arrivée de Simon b. Shetah; alors on enlèvera de l’oreille de cette femme le verrou, pour le fixer à celle de ce Simon. —Pourquoi cela, fut-il demandé? —C’est qu’il avait promis, fut-il répondu, qu’après sa nomination aux fonctions de Nassi il tuerait les sorcières, et il n’a pas rempli sa promesse, puisqu’il y a encore 80 sorcières établies dans les cavernes d’Ascalon, causant de grands dommages au monde. —Va donc et rappelle à Simon son engagement. – J’ai peur, répondit l’interlocuteur, car il est Nassi (chef), et il ne me croira peut-être pas. – S’il te croit, fut-il répondu, c’est bien; sinon, fais-lui ce signe (comme preuve de véracité): mets ta main à l’œil, sors-le, puis remets-le, et le tout sera rentré en son ordre primitif. L’homme pieux alla donc, expliqua à Simon le récit complet de ce qu’il avait à lui dire, et voulut opérer pour lui l’indice de véracité en question; mais Simon l’en empêcha, en disant: —Je sais quel homme pieux tu es, et que tu es capable d’opérer davantage; en outre, je n’ai pas énoncé la dite promesse de mes lèvres, et je l’ai seulement méditée en mon cœur. Aussitôt Simon b. Shetah se leva (prépara l’exécution); il partit un jour de pluie, emmenant avec lui 20 jeunes gens d’élite, leur remit en main autant de vêtements blancs, qu’ils étaient chargés d’emporter chacun dans une marmite neuve fixée sur la tête, leur donnant l’ordre suivant: A mon premier cri (appel), vous vous couvrirez de ce vêtement; et à mon 2e cri vous entrerez tous à la fois, et aussitôt entrés, chacun de vous saisira une de ces femmes qu’il soulèvera de terre; car il est de règle en magie qu’une fois le sorcier soulevé de terre, il n’a plus de pouvoir.'' Sur ce, Simon alla se présenter à la porte de la caverne, et dit: ''compagnes, omoia ouvrez-moi, puisque je suis des vôtres. – Comment se fait-il, dirent-elles, que tu aies pu pénétrer jusqu’ici en un tel jour? J’ai su (par sortilège) passer entre les gouttes d’eau (sans me mouiller). – Et que viens-tu faire ici, demandèrent-elles? —Je viens apprendre, puis enseigner, car chacun fait ce qu’il peut. '' Chacune alors opéra à sa façon: l’une par ses paroles put apporter du pain; l’autre prononça les mots (magiques) et apporta de la viande; une autre énonça de tels mots, et apporta des légumes; une autre encore, agissant de même, apporta du vin. —Et que sais-tu faire, demandèrent-elles? —Je sais, en poussant 2 appels, dit-il, vous amener 80 beaux jeunes gens, qui se réjouiront de vous avoir, et vous aurez de la joie avec eux. – Nous voulons bien les recevoir, dirent-elles. '' Il poussa un cri, et les jeunes gens revêtirent le costume blanc; au 2e cri, ils entrèrent tous à la fois, et il commanda que chacun se choisisse une compagne, qu’ils enlevèrent, puis ils partirent, et les crucifièrent. C’est pourquoi, il a été enseigné (60)''''''B., Sanhedrin 45b; cf. Derenbourg, ib., p. 69.'''''': il est arrivé à Simon b. Shetah de pendre 80 femmes à Ascalon. Mais, fut-il objecté, comment a-t-il pu faire tant d’exécutions en un jour, puisqu’il est de règle de ne pas prononcer deux condamnations capitales le même jour? —C’est que la gravité du moment (le danger couru par le judaïsme) l’exigeait.
Pnei Moshe non traduit
עובדא דאשקלון מסייע ליה תרין חסידין וכו'. כל זה הוא בסנהדרין פ' נגמר הדין בהלכה ו' עד אלא שהיתה השעה צריכה לכך:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. שָׁמַעְתִּי שֶׁעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה וְעוֹנְשִׁין שֶׁלֹּא כַתּוֹרָה. עַד אֵיכָן. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר. עַד כְּדֵי זִימְזוּם. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. בָּעֵדִים. אֲבָל לֹא בְהַתְרָייָה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ רָכוּב עַל סוּסוֹ בַּשַּׁבָּת. וְהֵבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וּסְקָלוּהוּ. וַהֲלֹא שְׁבוּת הָייָת. אֶלָּא שֶׁהָֽיְתָה הַשָּׁעָה צְרִיכָה לָכֵן. שׁוּב מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ וִאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. וּפָנָה לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר וְעָשָׂה צְרָכָיו עִמָּהּ. וְהֶבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וְהִלְקוּהוּ. וַהֲלֹא אִשְׁתּוֹ הָייָת. אֶלָּא שֶׁנָּהַג עַצְמוֹ בַבִּיזָּיוֹן.
Traduction
En effet, on a enseigné que R. Eleazar b. Jacob dit: j’ai entendu déclarer que parfois on punit au delà des règles ordinaires, et l’on sévit plus que la loi ne le prescrit. Quand le tribunal peut-il user de ce pouvoir discrétionnaire? Lorsqu’il y a à prévoir une aggravation (61)Littéral.: s'il s'agit d'arrêter même la pensée (l'intention de pécher)., dit R. Eleazar b. R. Yossé. R. Yossé prescrit la punition lorsqu’il y a des témoins des crimes, mais non s’il y a eu simple avertissement de ne pas mal agir. Comme il est arrivé à quelqu’un de faire un voyage le samedi, monté à cheval, on l’amena au tribunal, qui le condamna pour être lapidé; et bien que ce fut une simple infraction au repos shabatique, interdite par les sages, les rabbins le punirent avec tant de sévérité, en raison de la gravité des circonstances. Une autre fois, un homme en voyage, accompagné de sa femme, se contenta de passer derrière une haie pour avoir des relations avec elle; on l’amena au tribunal, qui lui infligea la peine des coups de lanière. Pourtant, c’était sa femme légitime; mais il fut puni pour son manque de décence publique.
Pnei Moshe non traduit
שלא כהלכה וכו'. אלא לפי צורך השעה:
עד איכן. נקרא שלא כהלכה ושלא כתורה:
עד כדי זימזום. אפי' רואין הב''ד שיכולין העדים לבא להיותם זוממין אם השעה צריכה לכך אין חוקרין ובודקין אותם הרבה אלא חותכין הדין על פיהם:
ר' יוסה. פליג ואומר שדנין בעדים אבל לא בהתרייה כלומר אע''פ שלא התרו בו ובלבד שיהו העדים נחקרין ונבדקין יפה יפה:
אלא שנהג עצמו בבזיון. והיתה השעה צריכה לכך להטיל אימה על המון העם:
'Haguigah
Daf 12a
משנה: עֲצֶרֶת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יוֹם טְבוֹחַ לְאַחַר שַׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין לָהֶן יוֹם טְבוֹחַ וּמוֹדִין שֶׁאִם חָלָה לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ לְאַחַר שַׁבָּת וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו וּמוּתָּרִין בִּסְפֵּד וּבְתַעֲנִית שֶׁלֹּא לְקַייֵם דִּבְרֵי הָאוֹמְרִין עֲצֶרֶת לְאַחַר שַׁבָּת׃
Traduction
Lorsque la fête de Pentecôte se trouve être un vendredi, le jour de l’égorgement, selon les Shamaïtes, pour les sacrifices de visite, sera ajourné au dimanche; selon les Hillélites, il n’est pas besoin de jour spécial à cet effet. Tous deux reconnaissent, toutefois, que si la fête survient un samedi, l’égorgement de ces sacrifices aura lieu le lendemain. Le grand-prêtre ne revêtira pas pour cela son costume officiel; il sera permis en ce jour de prononcer des oraisons funèbres, ou de jeûner, afin de ne pas mettre en pratique l’opinion de ceux qui disent: la Pentecôte doit toujours avoir lieu le lendemain du Shabat (63)Allusion à ce que les Sadducéens (suivis plus tard par les Karaïtes) prenaient à la lettre le verset du (Lv 23, 15)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' עצרת שחל להיות ע''ש בית שמאי אומרים יום טבוח לאחר שבת. יום טבוח של קרבנות וחגיגה של יו''ט הוא לאחר שבת לפי שאין קריבין לא בי''ט ולא בשבת. ואע''ג דחגיגה שלמים הן וב''ש ס''ל דשלמים קרבין ביו''ט מ''מ בשלמי חגיגה פליגי נמי כדקאמר הכא בגמרא בהלכה דלעיל דס''ל בית שמאי חגיגה אין זמנה קבוע הואיל ויכול להחריבה אחר הרגל דיש לה תשלומין ואינה דוחה י''ט כשם שאינה דוחה את השבת:
וב''ה אומרים אין להן יום טבוח. אינה צריכה יום טבוח כדקאמר בגמרא יומה הוא טבוחה שמותר להקריבן בי''ט דסברי מביאין שלמים ועולות בי''ט ואשמעינן האי תנא דאפי' היכא דלא אפשר למעבד למחר כגון שחל עצרת בע''ש דאף בכה''ג קאמרי ב''ש דאין עולות קריבין בי''ט ודחו להו עד לאחר השבת:
ומודין. ב''ה שאם חל עצרת להיות בשבת שיום טבות לאחר שבת לפי שאינן קריבין לא עולות ראייה ולא חגיגה בשבת וכדאמרינן טעמא בפ''ק בהלכה ו' מפני שיש להן תשלומין כל שבעה וכל שיש לו תשלומין אינו דוחה את השבת:
ואין כ''ג מתלבש בכליו. כשיום טבוח של עצרת אחר השבת אז אין הכ''ג מתנאה בכליו ללובשן באותו יום כדי שיבינו הכל שאינו י''ט לפי שהיה רגיל להתלבש בבגדי כהונה שלו בשבתות ובי''ט ולעבוד עבודה וכדאמרי' הכא בגמרא וביום טבוח שלאחר עצרת לא היה עושה כן כדי שלא לקיים דברי הצדוקין שאומרין עצרת לעולם הוא אחר השבת שהן אומרין וספרתם לכם ממחרת השבת ממחרת שבת בראשית וא''כ עצרת לעולם היא באחד בשבת וכבר סתרו חכמים את דבריהם והראו להם טעותיהם ושהשבת הכתוב כאן י''ט הוא וממחרת הפסח קאמר ומפורש בהדיא ביהושע ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח לאחר שקרב העומר ואו מתחילין ימי הספירה של שבעה שבועות עד עצרת. ומותרין בהספד ובתענית. ביום טבוח זה ונמי מהאי טעמא:
הלכה: עֲצֶרֶת שֶׁחָלָה לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. יוֹם טְבוֹחַ שֶׁלָּהּ לְאַחַר שַׁבָּת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵין לָהּ יוֹם טְבוֹחַ. אֶלָּא יוֹמָהּ הוּא טְבוּחָהּ. הָא בֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יוֹם טְבוֹחַ שֶׁלָּהּ אַחַר שַׁבָּת. [וְאֵין] כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו. (קוֹל) [מִקַּל] וָחוֹמֶר. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי לֹא כָל שֶׁכֵּן.
Traduction
Si la Pentecôte est un vendredi, le jour de l’égorgement, selon Shammaï, devrait être le lendemain (si ce n’était un samedi); selon Hillel, il n’y a pas de jour à part pour l’égorgement, que l’on effectue au jour même de l’offre (elle peut avoir lieu même à la fête). Donc, en réalité, l’égorgement aura lieu en ce cas, d’après Shammaï, le dimanche, et alors le grand-prêtre ne revêtira pas le costume officiel, par a fortiori: si ce revêtement n’a pas lieu, selon Hillel, en présence des sacrifices pacifiques et des holocaustes (pendant la fête): à plus forte raison lorsque tous ces sacrifices ne sont plus là (en semaine), selon l’avis de Shammaï. – (64)Suit un passage traduit (Megila 1, 4), ci-dessus, p. 205..
Pnei Moshe non traduit
גמ' עצרת שחלה וכו'. כדפרישית במתני':
הא ב''ש אומרים וכו'. הרי לדברי ב''ש אף שחל עצרת בערב שבת יום טבוח הוא אחר השבת ולמדנו שאין כ''ג מתלבש בכליו ביום טבוח ואף ע''פ שעצרת קודם השבת הוא וזהו מק''ו מדברי ב''ה דהא דתנינן אין כ''ג מתלבש בכליו היינו אפי' ביום טבוח באחד בשבת שהוא לאחר עצרת שחל בע''ש שהרי כל ז' יש לה תשלומין ונקראין ימי טבוח וכדי שלא יאמרו הצדוקין היום הוא י''ט של עצרת ולא בע''ש שהרי הכ''ג מתנאה בכליו כדרכו בכל י''ט ומעתה ק''ו דגם לב''ש אמרי' כן דמה אם בשעה שיש שלמים ועולות כדברי ב''ה דלדבריהם קרבין בי''ט שהיה בע''ש ואפ''ה אין כ''ג מתלבש בכליו ביום טבוח שבא' בשבת מכ''ש לב''ש שלא הקריבו עולות ושלמים בע''ש כלל אלא היום ביום טבוח הוא שמקריבין פשיטא שאין כ''ג מתלבש בכליו וקמ''ל דלעולם בא' בשבת של אחר עצרת אמרו שאין כ''ג מתלבש בכליו לדברי הכל:
אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי אוֹסֵר לָהֶדְיוֹט הֲרֵי אֲנִי מַתִּיר לַגָּבוֹהַּ. בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַתִּיר לָהֶדִיוֹט אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר לַגָּבוֹהַּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲרֵי נְדָרִים וּנְדָבוֹת יוֹכִיחוּ. שֶׁהֵן מוּתָּרִין לָהֶדִיוֹט וַאֲסוּרִין לַגָּבוֹהַּ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. לֹא. אִם אָמַרְתֶּם בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁאֵין זְמַנָּן קָבוּעַ. תֹּאמְרוּ בַחֲגִיגָה שֶׁזְּמַנָּהּ קָבוּעַ. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. חֲגִיגָה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. שֶׁאִם לֹא חָג בְּרִאשׁוֹן חוֹגֵג בַּשֵּׁינִי. שֶׁאִם לֹא חָג בַּשֵּׁינִי חוֹגֵג בַּשְּׁלִישִׁי.. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵית הִלֵּל. חֲגִיגָה זְמַנָּהּ קָבוּעַ. שֶׁאִם לֹא חָג בָּרֶגֶל. אִינוֹ יָכוֹל לַחוֹג אַחַר הָרֶגֶל. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּי. וַהֲלֹא כְּבָר נְאֱמַר אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם׃ אָֽמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל. מִשָּׁם רְאָייָה. לָכֶם אֵינוֹ נַעֲשֶׂה. [אֲבָל] נַעֲשֶׂה הוּא לַגָּבוֹהַּ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר טַעַם אַחֵר. מָה אִם בְּשָׁעָה 12a שֶׁכִּירָתָךְ סְתוּמָה כִּירַת רַבָּךְ פְּתוּחָה. בְּשָׁעָה שֶׁכִּירָתָךְ פְּתוּחָה אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא כִירַת רַבָּךְ פְּתוּחָה. דָּבָר אַחֵר. אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא שׁוּלְחָנָךְ מָלֵא וְשׁוּלְחַן (רַבָּךְ) [קוֹנָךְ] רֵיקָם.
Traduction
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה עֲבַר קוֹמֵי סִדְרָא וּשְׁמַע קָלְהוֹן קְרָיֵי הָהֵן פְּסוּקָא. וַיִּזְבְּח֣וּ לַֽיי זְ֠בָחִים וַיַּֽעֲל֨וּ עוֹלוֹת לַיי לְֽמָֽחֳרַת֘ הַיּ֣וֹם הַהוּא֒. אָמַר. מָאן דִּמְפְסִק לֵהּ כְּבֵית שַׁמַּי. מָאן דָּקָרֵי כוּלֵּהּ כְּבֵית הִלֵּל. נִיחָא עוֹלוֹת לְֽמָֽחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא֒. שְׁלָמִים לְמָֽחֳרַת הַיּוֹם. וְאֵין שְׁלָמִים בָּאִין כְּבֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. דָּוִד מֵת בָּעֲצֶרֶת. וְהָיוּ כָל יִשְׂרָאֵל אוֹנְנִין והִקִרִיבוּ לְמָחָר.
Traduction
מַעֲשֶׂה בְהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה וְסָמַךְ עָלֶיהָ. חָבְרוּ עָלָיו תַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי. הִתְחִיל מְכַשְׂכֵּשׂ בִּזְנָבָהּ. אֲמַר לָהֶן. רְאוּ נְקֵיבָה הִיא וּשְׁלָמִים הֵבֵאתִיהָ. וְהִפְלִיגָן בִּדְבָרִים וְהָֽלְכוּ לָהֶן. לְאַחַר יָמִים גָּֽבְרָה יָדָן שֶׁלְבֵּית שַׁמַּי וּבִקְשׁוּ לִקְבוֹעַ הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶם. וְהָיָה שָׁם בָּבָא בֶּן בִּוטָא מִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי וְיוֹדֵעַ שֶׁהֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. פַּעַם אַחַת נִכְנַס לָעֲזָרָה וּמְצָאָהּ שׁוֹמֶמֶת. אָמַר. יְשַׁמּוּ בָתֵּיהֶן שֵׁל אֵילוּ שֶׁהֵישִׁמוּ אֶת בֵית אֱלֹהֵינוּ. מֶה עָשָׂה. שָׁלַח וְהֵבִיא שְׁלשֶׁת אֲלָפִים טָלִים מִצֹּאן קֵדָר וּבִיקְּרָן מִמּוּמִין. וְהֶעֱמִידָן בְּהַר הַבַּיִת וְאָמַר לָהֶן. שְׁמָעוּנִי אֲחַיי בֵית יִשְׂרָאֵל. כָּל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה יָבִיא עוֹלוֹת יָבִיא וְיִסְמוֹךְ. יָבִיא שְׁלָמִים וְיִסְמוֹךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִקְבְּעָה הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא כַסָּא בְּשֵׁירוּתָא בְעָייָא מוּלַיי. סָסָא דְקִיסָּא מִינֵּיהּ וּבֵיהּ. כָּל גּוּמִרָא דְלָא כְווִיָה בְשַׁעְתָּהּ לָא כְווִיָה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵית הִלֵּל שֶׁהֵבִיא עוֹלָתוֹ לָעֲזָרָה וְסָמַךְ עָלֶיהָ. וְרָאָהוּ אֶחָד מִתַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי. אָמַר לָהֶן. מַה זוֹ סְמִיכָה. אָמַר לוֹ. מַה זוֹ שְׁתִיקָה. וְשִׁיתְּקוֹ בִנְזִיפָה וְהָלַךְ לוֹ.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source