Le texte Le vocabulaire Les révisions
Nidah
Daf 51a
בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה שֶׁכֵּן אֵינָהּ עוֹשָׂה כַּיּוֹצֵא בָּהּ תֹּאמַר בְּטוּמְאָה קַלָּה שֶׁעוֹשָׂה כַּיּוֹצֵא בָּהּ
Traduction
in a case of severe ritual impurity, i.e., when the carcass of a kosher bird renders one’s garments impure while it is in his throat, which does not render impure another item similar to it, i.e., a person who is rendered impure by the carcass does not render another man impure; shall you also say that there is no requirement of thought in the case of lenient impurity, i.e., when the carcass transmits impurity as food, which does render impure another item similar to it? Food that became impure transmits impurity to other food, albeit by rabbinic law.
Rachi non traduit
טומאה חמורה אינה עושה כיוצא בה. מאחר שמטמאה נבלה את האדם אין אותו אדם חוזר ומטמא אדם שאין מטמא אדם אלא אב הטומאה אבל אוכל חוזר ומטמא אוכל מדרבנן:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי כֹּל דְּכֵן הוּא וּמָה טוּמְאָה חֲמוּרָה דְּקִילָּא דְּאֵינָהּ עוֹשָׂה כַּיּוֹצֵא בָּהּ מְטַמְּאָה שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה טוּמְאָה קַלָּה דַּחֲמִירָא דְּעוֹשֶׂה כַּיּוֹצֵא בָּהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּטַמְּאָה שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה
Traduction
Abaye said to Rava: But in that case, all the more so impurity as food should apply without thought. If severe impurity, i.e., the unique impurity of the carcass of a kosher bird, which is lenient in the sense that it does not render impure another item similar to it, nevertheless imparts impurity without thought, i.e., without one knowing what is in his throat, then with regard to lenient impurity, i.e., the carcass’s impurity as food, which is more severe in the sense that it renders impure another item similar to it, isn’t it logical that it should impart impurity without thought?
אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכִי קָאָמַר לֹא אִם אָמַרְתָּ בְּטוּמְאָה חֲמוּרָה שֶׁכֵּן אֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר תֹּאמַר בְּטוּמְאָה קַלָּה שֶׁצְּרִיכָה הֶכְשֵׁר
Traduction
Rather, Rav Sheshet said that this is what the Rabbis, who replied to Rabbi Yoḥanan ben Nuri, are saying: No, if you said that thought is not required with regard to severe impurity, i.e., the carcass of a kosher bird in the throat, as it does not require contact with a liquid for it to be rendered susceptible to ritual impurity, shall you also say that thought is not required with regard to lenient impurity, i.e., its impurity as food, where it does require contact with a liquid for it to be rendered susceptible to ritual impurity?
וּמִי צְרִיכָה הֶכְשֵׁר וְהָתְנַן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּנִבְלַת עוֹף טָהוֹר צְרִיכָה מַחְשָׁבָה וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה אֶלָּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר
Traduction
The Gemara asks: And does the carcass of a kosher bird require contact with a liquid for it to be rendered susceptible to impurity as food? But didn’t we learn in a baraita: Three matters were stated with regard to the carcass of a kosher bird: In order for it to be susceptible to impurity as food, it requires a person’s intent to eat it; and it transmits impurity to garments by rendering one who swallows it ritually impure only when an olive-bulk of it is in the throat; and it does not require contact with a liquid for it to be rendered susceptible to ritual impurity?
נְהִי דְּהֶכְשֵׁר שֶׁרֶץ לָא בָּעֲיָא הֶכְשֵׁר מַיִם בָּעֲיָא
Traduction
The Gemara answers: Although it does not require contact with a creeping animal for it to be rendered susceptible to impurity, i.e., it is inherently impure, nevertheless it does require contact with water or another liquid for it to be rendered susceptible to ritual impurity.
Rachi non traduit
הכשר שרץ. שיכשירו שרץ להביאו לידי טומאה:
מַאי שְׁנָא הֶכְשֵׁר שֶׁרֶץ דְּלָא בָּעֲיָא כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הֶכְשֵׁר מַיִם נָמֵי לָא תִּבְעֵי כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל
Traduction
The Gemara asks: What is different about being rendered susceptible to ritual impurity by contact with a creeping animal that it does not require this contact? This ruling is in accordance with that which the school of Rabbi Yishmael taught. If so, it should also not require contact with water or another liquid for it to be rendered susceptible to ritual impurity, likewise in accordance with that which the school of Rabbi Yishmael taught.
דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ
Traduction
As the school of Rabbi Yishmael taught in a baraita: The verse states that seeds contract impurity from the carcass of a creeping animal only if they first come into contact with water: ''And if any part of their carcass fall upon any sowing seed that is to be sown, it is pure. But if water be put upon the seed, and any part of their carcass fall thereon, it is impure unto you'' (Leviticus 11:37–38). This passage teaches that as long as water did not fall on the seeds, they are not susceptible to ritual impurity. This halakha applies to all items similar to seeds.
מָה זְרָעִים שֶׁאֵין סוֹפָן לְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה צְרִיכִין הֶכְשֵׁר אַף כֹּל שֶׁאֵין סוֹפָן לְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה צְרִיכִין הֶכְשֵׁר יָצְתָה נִבְלַת עוֹף טָהוֹר שֶׁסּוֹפָהּ לְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה שֶׁאֵין צָרִיךְ הֶכְשֵׁר
Traduction
Accordingly, just as seeds, which will never transmit impurity severe enough to transmit to humans, like any food, require contact with liquid to be rendered susceptible to impurity, so too, all items that will never transmit severe impurity require contact with liquid to be rendered susceptible to impurity. This excludes the carcass of a kosher bird, which will ultimately transmit impurity severe enough to be transmitted to a human, i.e., when it is in his throat, and therefore it does not require contact with liquid for it to be rendered susceptible to ritual impurity.
Rachi non traduit
שאין סופן לטמא טומאה חמורה. אין לך אוכל מטמא אדם:
אֶלָּא אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא שׁוּם טוּמְאָה חֲמוּרָה בְּעוֹלָם שׁוּם טוּמְאָה קַלָּה בָּעוֹלָם
Traduction
Rather, Rava said, and some say that it was Rav Pappa who said: The Rabbis’ rejection of Rabbi Yoḥanan ben Nuri’s a fortiori inference is not based on the specific halakha of impurity of food imparted by the carcass of a bird. Rather, they are referring to the fact that in general there is no item under the common name of severe impurity that requires contact with a liquid for it to be rendered susceptible to ritual impurity. By contrast, with regard to the common name of lenient impurity as food, in general the items in this category require contact with a liquid for them to be rendered susceptible to impurity, despite the fact that the particular case of the carcass of a kosher bird is an exception. Therefore, intent is required for lenient impurity even in the case of a carcass of a kosher bird.
Rachi non traduit
שום טומאה חמורה שום טומאה קלה. לא אם אמרת בטומאה חמורה דין הוא שמטמא בלא מחשבה שלא מצינו שום טומאה ששמה טומאה חמורה שתהא צריכה הכשר תאמר בטומאה קלה דאוכלין שאע''פ שזו אינה צריכה הכשר הרי כל אוכלין יש עליהם שום טומאה קלה וצריכין הכשר הלכך הכא נמי בעיא מחשבה:
Tossefoth non traduit
שום טומאה חמורה בעולם כו'. תימה דיפרש הא דקתני דאינה יורדת לכך המחשבה גופה דלא מצינו טומאה חמורה שצריכה מחשבה בשום מקום דהא דאמרינן דנבלת בהמה ועוף טהור צריכין מחשבה היינו לטומאת אוכלין לצרף פחות מכזית ופחות מכביצה אוכלין אבל כזית מהם מטמא אדם וכלים בלא מחשבה כדפרישית אבל טומאה קלה צריכה מחשבה בעלמא ומיהו נבלה נמי בעינן שתהא ראויה לגר לבר פדא:
אָמַר רָבָא וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹחָנָן לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר דְּמַחְשֶׁבֶת חִיבּוּר שְׁמָהּ מַחְשָׁבָה אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן הַסֵּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרְנִית שֶׁבֶּחָצֵר אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין חַיָּיבִין
Traduction
§ Rava says: And Rabbi Yoḥanan concedes with regard to the obligation to tithe, that intent while the produce is attached to the ground is considered intent. Rava said: From where do I say that this is the halakha? It is as we learned in a mishna (Ma’asrot 3:9) that deals with the obligation to tithe: Savory, hyssop [veha’ezov], and thyme [vehakoranit], i.e., various types of hyssop plants, that were growing in a courtyard, are eaten by some people although they are not specifically intended for human consumption. Therefore, if they were protected by the owners, those owners are obligated to separate tithes from them.
Rachi non traduit
לענין מעשר. דהואיל ונמלך עליהן לאדם הויא מחשבה וחייבין במעשר:
הסיאה. פוליו''ל:
והקורנית. שדריא''ה:
נשמרין. ס''ד אם היו נשמרין לאכילת אדם:
הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דְּזַרְעִינְהוּ מִתְּחִלָּה לָאָדָם צְרִיכָא לְמֵימַר אֶלָּא לָאו דְּזַרְעִינְהוּ מִתְּחִלָּה לִבְהֵמָה וְקָתָנֵי אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין חַיָּיבִין
Traduction
The Gemara clarifies the mishna: What are the circumstances of this ruling? If we say that it is referring to a case where one initially planted them for human consumption, does it need to be said that there is an obligation to tithe if they are protected by the owners? It is clear that in such a situation the criteria for the obligation to tithe, i.e., that it is human food which is protected, have been met. Rather, is it not referring to a case where one initially planted them to be fed to an animal, and nevertheless the mishna teaches: If the owner reconsidered their designation and decided to use them for human consumption and they were protected by the owners, the owners are obligated to tithe them. This apparently indicates that intent while the produce is attached to the ground is considered intent.
Rachi non traduit
אלא לאו דזרען לבהמה וקתני. אם חזר ושמרן לאדם חייבין:
Tossefoth non traduit
אלא דזרעינהו לבהמה. והא דנקט שבחצר לפי מאי דמסיק שעלו מאיליהן אתי שפיר משום דבחצר אין דרך לזרוע אלא בגינה ועוד דבחצר סתמא לאדם לפי שרואה ויודע מתי ללוקטן עד שלא יתקשו ולפי מאי דס''ד השתא יש לפרש דנקט חצר לפי שדרך התנא למנקט חצר דגם בשאר דבר תני חצר דקתני התם תאנה עומדת בחצר אוכל אחת מהן ופטור ואם צירף חייב גפן נטוע בחצר כקורנית שבחצר שהחצר קובעת בדבר שנגמרה מלאכתו אם צירף או בלא צירוף כהנהו שאין רגילין לעשות מהן גורן והא דתנן פ''ח דשביעית [מ''א] כל שאינו מיוחד לא לאוכל אדם ולא לאוכל בהמה חישב עליו לאוכל אדם ולאוכל בהמה נותנין חומרי אדם וחומרי בהמה כגון האזוב והקורנית לא קשה אהא דאמרינן בשמעתין דסתמיה לאדם דהיינו דוקא בחצר כדפרישית לעיל:
אָמַר רַב אָשֵׁי הָכָא בְּחָצֵר שֶׁעָלוּ מֵאֵילֵיהֶן עָסְקִינַן וּסְתָמָא לְאָדָם קָיְימִי וְהָכִי קָאָמַר אִם הֶחָצֵר מְשַׁמֶּרֶת פֵּירוֹתֶיהָ חַיָּיבִין וְאִם לָאו פְּטוּרִין
Traduction
Rav Ashi said that Rava’s proof is inconclusive, for the following reason: Here we are dealing with a courtyard where these various types of hyssop plants grew by themselves, and where they are unspecified, they are intended for human consumption. Therefore, they meet the first criteria for the obligation to tithe, as they are considered food. And the mishna addresses the second requirement, that the food must be protected, and this is what it is saying: If the courtyard protects its produce, the owners are obligated in tithes, and if not, they are exempt.
Rachi non traduit
לאדם קיימי. וכיון דסתמייהו לאדם מאי אם היו נשמרין הכי קאמר אם החצר משמרת פירותיה דלא הוי הפקר חייבין:
מֵתִיב רַב אָשֵׁי כֹּל שֶׁחַיָּיבִין בַּמַּעַשְׂרוֹת מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין וְאִם אִיתַאּ הָא אִיכָּא הָנֵי (דְּקָחַיָּיבִין) [דְּחַיָּיבִין] בְּמַעֲשֵׂר וְאֵין מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין
Traduction
Rav Ashi raises a further objection to Rava’s explanation from a mishna (50a): Any food from which one is obligated to separate tithes becomes impure with the ritual impurity of food. But if it is so, as Rava claimed, that intent while the produce is attached to the ground is considered intent with respect to the obligation to tithe, despite the fact that it is not considered intent with regard to impurity, then the mishna’s blanket statement is inaccurate. Rav Ashi elaborates: After all, there are these endives that were initially planted in order to feed to an animal and later the owner reconsidered their designation and decided to use them for human consumption, from which one is obligated to separate tithe, but which do not become impure with the ritual impurity of food.
Rachi non traduit
מתיב רב אשי. לרבא:
ואם איתא. דלענין מעשר הויא מחשבה הא איכא עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהם לאדם דחייבין במעשר ואינן מטמאין דהא לענין טומאה אמרת לאו מחשבה היא:
אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר כָּל מִין שֶׁחַיָּיב בְּמַעֲשֵׂר מִטַּמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין
Traduction
Rava said in response that this is what the mishna is saying: Any type of food from which one is obligated to separate tithe becomes impure with the ritual impurity of food. In other words, this is referring to types of food, not to all situations. It is possible for a particular circumstance to be an exception to this principle.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא כֹּל שֶׁחַיָּיב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז חַיָּיב בַּמַּתָּנוֹת וְיֵשׁ שֶׁחַיָּיב בַּמַּתָּנוֹת וְאֵין חַיָּיב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז
Traduction
The Gemara adds that this too stands to reason, that the mishna is referring only to types of food, not situations, from the fact that the latter clause teaches (51b): With regard to any animal from which the owner is obligated to give the first shearing of its wool, he is obligated to have gifts of the priesthood taken from it, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, if it was slaughtered. And there are animals from which one is obligated to have gifts of the priesthood taken from it, but from which he is not obligated to give the first shearing.
Rachi non traduit
ראשית הגז. הגוזז צאנו חייב ליתן בכל שנה מן הגז מעט לכהן ובשחיטת חולין מפרש שיעורא:
במתנות. זרוע לחיים והקיבה:
ויש שחייב במתנות. כגון בקר ואינו חייב בראשית הגז:
וְאִם אִיתָא הָאִיכָּא טְרֵפָה דְּחַיֶּיבֶת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז וְאֵינָהּ חַיֶּיבֶת בַּמַּתָּנוֹת
Traduction
And if it is so, that the principles of the mishna are all-inclusive, one can raise the following difficulty: But there is the specific case of an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], from which one is obligated to give the first shearing, but one is not obligated to have gifts of the priesthood taken from it, as it may not be eaten. This proves that Rava is correct, that the mishna is not referring to all circumstances, but only to general categories.
אָמַר רָבִינָא הָא מַנִּי רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דִּתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הַטְּרֵפָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז
Traduction
Ravina said, rejecting this proof: It is possible that the mishna is referring to all circumstances, and as for the difficulty with regard to a tereifa, one can say that in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as we learned in a baraita: Rabbi Shimon exempts the owner of a tereifa from the mitzva of the first shearing.
אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי תָּא שְׁמַע הַמַּפְקִיר אֶת כַּרְמוֹ וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וּבְצָרוֹ חַיָּיב בַּפֶּרֶט וּבָעוֹלֵלוֹת וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר
Traduction
Rav Shimi bar Ashi said: Come and hear a proof from a baraita that the mishna is not referring to all circumstances, but only to general categories: With regard to one who declares his vineyard ownerless, and who arose the next morning and picked grapes from the vineyard before anyone else took possession of them, he is obligated in the mitzva of leaving for the poor individual fallen grapes [peret], and in the mitzva of leaving for them incompletely formed clusters of grapes [uve’olelot], and in the mitzva of forgotten clusters, and in pe’a. The Torah includes such cases in the phrase: ''Leave them for the poor and for the stranger'' (Leviticus 19:10, 23:22), which is written with regard to all these mitzvot. And he is exempt from the obligation to separate the tithe from the grapes. Since the vineyard is ownerless, there is no obligation to tithe the produce.
Rachi non traduit
ת''ש. דמין קתני במתני':
ופטור מן המעשר. דהפקר פטור מן המעשר. ובפרט ובפאה להכי מחייב כדאמרינן בהגוזל בבבא קמא משום תעזוב יתירתא דכתיב במשנה תורה לא תפאר אחריך ואמר מר (חולין דף קלא.) לא תטול תפארתו ממנו והיינו פאה ודרשינן בספרי אחריך זו שכחה וכתיב לגר ליתום ולאלמנה יהיה וכתיב בתריה כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה הרי פאה ושכחה ועוללות ל''ל למהדר ומכתב בפרשה קדושים בכולהו לעני ולגר תעזוב אותם לרבות הפקר כי האי גוונא אבל הפקר גמור פטור מכולם כדתנן לעיל ונשמר פרט להפקר:
וְהָא אֲנַן תְּנַן כֹּל שֶׁחַיָּיב בַּפֵּאָה חַיָּיב בַּמַּעַשְׂרוֹת אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ מִין קָתָנֵי שְׁמַע מִינַּהּ
Traduction
The Gemara explains the proof: But didn’t we learn in the mishna (50a): With regard to any produce from which one is obligated to designate pe’a, one is likewise obligated to separate tithes? Rather, must one not conclude from the mishna that Rava is correct in asserting that the mishna is teaching only principles with regard to each type of produce, but there are exceptions in certain circumstances? The Gemara answers that one should in fact conclude from the mishna that Rava is correct.
Tossefoth non traduit
מין קתני ש''מ. וא''ת בריש הגוזל קמא (ב''ק צד.) קאמר אביי דלר' ישמעאל שינוי אין קונה דקאמרי רבנן לא הפריש פאה מן הקמה יפריש מן העמרים או מן הכרי ולא מן העיסה ולר''ש אף מן העיסה ודחי רבא בעלמא שינוי קונה והכא משום תעזוב יתירא ואביי תעזוב יתירא למפקיר כרמו אם כן לרבא מפקיר כרמו פטור מן הפאה לר''ש וא''כ היכי מוכח הכא דמין קתני דילמא מתני' דקתני כל שחייב בפאה חייב במעשר ר''ש היא וי''ל דלרבא נמי תעזוב יתירא למפקיר כרמו ותרתי ש''מ דהא אביי נמי דדריש ליה בהגוזל קמא (שם צד.) למפקיר כרמו לכ''ע דריש לה בפ''ק דתמורה (דף ו.) למילתא אחריתי דקאמר התם אביי כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ליה מותיב רבא והרי פאה דאמר רחמנא לא תכלה ואמרינן דאם לא הפריש מן הקמה יפריש מן העומרין או מן הכרי לרבנן או אף מן העיסה לר''ש אלמא דלא מהני ומשני אביי התם משום תעזוב יתירא ורבא תעזוב יתירא למפקיר כרמו והשתא בין אביי ובין רבא דרשי תעזוב למפקיר כרמו ואביי דסבר דבעלמא אי עביד מהני דריש נמי מתעזוב דיפריש מן העומרים או מן הכרי או מעיסה לר''ש דלא נימא אי עביד מהני אבל אי בעלמא שינוי קונה לר''ש כמו בגזל אין סברא להעמיד תעזוב שיפריש מן העיסה אלא דדוקא מעמרים או מהכרי ורבא סבר דתעזוב למפקיר כרמו ולר' שמעון שיפריש מן העיסה אע''ג דבעלמא שינוי קונה אבל להפריש מן העומרים או מן הכרי לא צריך קרא דבעלמא נמי כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני לרבא:
תְּנַן הָתָם מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי עֲקִיבָא בְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת אוֹ חַרְדָּל בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹתֵן פֵּאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד
Traduction
§ With regard to the obligations of pe’a and tithes, the Gemara notes that we learned in a mishna elsewhere (Pe’a 3:2): The Rabbis and Rabbi Akiva disagree with regard to a case where one harvested several separate patches in a field. Rabbi Akiva rules that each patch requires its own pe’a, whereas the Rabbis maintain that one pe’a is required for all of the patches. Nevertheless, the Rabbis concede to Rabbi Akiva in the case of one who sows dill or mustard in two or three separate locations in a single field, that he leaves pe’a for each and every one of these plots on its own, rather than one corner for all of them.
Rachi non traduit
תנן התם כו'. האי דנקט לה הכא משום דאותיב עלה ממתני' ודר' יוחנן נמי עולשין שזרען כו' משום דאותיב עליה ממתני' נקט לה הכא:
מודים חכמים לרבי עקיבא. אע''פ דפליגי במנמר שדהו ושייר קלחים לחים. מנמר טיי''ר בלע''ז שמלקט כאן את המבושלים כל צרכן ומניח את הלחים שלא בשלו וחוזר ומלקט במקום אחר דהוה ליה מנומר. וקאמר ר' עקיבא כשהוא חוזר ולוקט נותן פאה מכל אחד ואחד שהקציר שבינתים מפסיק וחכמים אומרים פאה מאחת על הכל ומודים חכמים לרבי עקיבא בזורע שבת או חרדל כו'. להכי נקט הני שאין דרכן לעשות מהן ערוגה אלא זורען לתבלין בעלמא בשנים ושלשה מקומות. שבת אני''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source