Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shvouoth
Daf 13b
כָּרֵת דִּימָמָא לְרַבִּי לֵית לֵיהּ.
Traduction
It must be that Rabbi Yehuda HaNasi concedes that Yom Kippur does not atone for one who violates the day itself and does not repent, as if you do not say so, according to Rabbi Yehuda HaNasi, there would be no instance in which a person would be liable to receive karet for violating Yom Kippur in the daytime.
Rachi non traduit
ומקשינן וכרת דיממא לרבי לית ליה. בתמיה והא בהדיא כתיב כרת דיממא דכתיב בין בעינוי בין במלאכה בעצם היום הזה (ויקרא כ''ג:כ''א):
אַלְּמָה לָא? מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲכַל אוּמְצָא וְחַנְקֵיהּ וּמִית; אִי נָמֵי דַּאֲכַל סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה – דְּלָא הֲוָה שְׁהוּת לְכַפּוֹרֵי לֵיהּ!
Traduction
The Gemara questions this proof: Why not? You could find it in a case where he ate a piece of meat, and while he was eating it choked him and he died, or in a case where he ate immediately before sunset at the end of the day. Even if one holds that Yom Kippur does atone for violations of the day itself, in these cases it could not, as there was no time after the violation for the day to atone for him, in the first case because he was already dead, and in the second case because it was no longer Yom Kippur.
Rachi non traduit
וחנקתיה. שלא עבר עליו רגע מן היום לאחר עבירתו:
סמוך לשקיעת החמה. עם צאת היום שלא עבר רגע ביום אחר העבירה: דתניא חומר בשעיר כו' לא גרסינן לה:
Tossefoth non traduit
דעבד סמוך לשקיעת החמה. אבל לאחר שילוח שעיר לא מצי לאוקומה שהוא מכפר כל היום ואף על גב דמשמע לעיל (שבועות דף ח:) שאין קרבנות מכפרין על עבירות של אח''כ אפילו בו ביום דאמר נפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה שאני שעיר המשתלח דכתיב ביה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם משמע דכל היום יכפר אי נמי היום עצמו בלא שעיר המשתלח מכפר קצת ואין כאן כרת גמור וכה''ג אשכחן בפרק קמא דזבחים (דף ו. ושם) דעולה מכפרת על היורש. מקופיא ולא מקיבעא כלומר לגמרי והשתא אתי שפיר דלא קאמר כגון שמת קודם שנשתלח השעיר או כגון דליכא שעיר המשתלח כדאמר לעיל (שבועות דף ח:) ונפקא מינה היכא דלא עבד חיצון וי''מ דיום הכפורים בלא שעיר המשתלח מכפר לגמרי ונפקא מינה דשעיר מכפר מיד ויום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יום הכפורים כדתניא חומר בשעיר מביום הכפורים שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך חומר ביוה''כ מבשעיר שיום הכפורים מכפר בלא קרבן מה שאין כן בשעיר והא דנקט כגון דחנקתיה אומצא לאו דוקא אלא הוא הדין שמת בו ביום ולרווחא דמילתא נקטה. אי נמי אפילו לא מת בו ביום אלא אחר כמה ימים וכגון דעבד סמוך לשקיעת החמה:
אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ.
Traduction
§ The mishna (2b) states: Israelites and priests and the anointed priest, i.e., the High Priest, equally achieve atone-ment. What is the difference between Israelites, priests, and the anointed priest? The difference is only that the priests achieve atonement for their defiling of the Temple or its sacrificial foods through the bull that the High Priest offers on Yom Kippur, whereas the Israelites achieve atonement for their transgressions through the goats that are sacrificed on Yom Kippur.
הָא גּוּפַאּ קַשְׁיָא – קָתָנֵי: אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ; וַהֲדַר תָּנֵי: מָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ! אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כֹּהֲנִים וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ מִתְכַּפְּרִין בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת, וְאֵין חִילּוּק בֵּינֵיהֶן. וּמָה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ? אֶלָּא שֶׁהַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וְכוּ'.
Traduction
The Gemara asks: This mishna itself is difficult, as it teaches: Both Israelites and priests and the anointed priest equally achieve atonement. But then it teaches: What is the difference between Israelites, priests, and the anointed priest? Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: Both Israelites and priests and the anointed priest equally achieve atonement through the scapegoat for transgressions other than the defiling of the Temple or its sacrificial foods, and in this regard there is no distinction between them. But what is the difference between Israelites, priests, and the anointed priest? The difference is only that the bull of the High Priest that he offers on Yom Kippur atones for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, whereas the Israelites achieve atonement for their transgressions through the goats that are sacrificed on Yom Kippur.
וּמַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא: ''וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ'' – זֶה לִפְנַי וְלִפְנִים; ''אֶת אֹהֶל מוֹעֵד'' – זֶה הֵיכָל; ''מִזְבֵּחַ'' – כְּמַשְׁמָעוֹ; ''יְכַפֵּר'' – אֵלּוּ עֲזָרוֹת; ''כֹּהֲנִים'' – כְּמַשְׁמָעוֹ; ''עַם הַקָּהָל'' – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; ''יְכַפֵּר'' – אֵלּוּ הַלְוִיִּם;
Traduction
And whose opinion is expressed by the mishna? It is Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita in exposition of the verse: ''He shall bring atonement upon the sanctum of the sacred, and he shall effect atonement upon the Tent of Meeting and the altar, and upon the priests and upon all the people of the congregation shall he bring atonement'' (Leviticus 16:33): ''He shall bring atonement upon the sanctum of the sacred''; this is referring to the innermost sanctum, i.e., the Holy of Holies. ''Upon the Tent of Meeting''; this is referring to the Sanctuary. ''And the altar''; this is understood in accordance with its plain meaning. ''He shall effect atonement''; this is referring to the Temple courtyards. ''And upon the priests''; this is understood in accordance with its plain meaning. ''And upon all the people''; these are the Israelites. ''Shall he bring atonement''; this is referring to the Levites.
Rachi non traduit
וכפר את מקדש הקדש. בעבודת פר ושעיר של יום הכפורים כתיב המכפרת על טומאת מקדש וקדשיו:
זה לפני ולפנים. על טומאה שאירעה לפני ולפנים כגון נטמא לפני ולפנים ושהה כדי השתחואה דמחייבת ליה על שהייתו כדמפרש בפ' שני (לקמן שבועות דף טז:):
זה היכל. אם נטמא בהיכל:
זה מזבח. מזבח הזהב אם הקטיר קטורת בטומאה ובשהייה:
אלו העזרות. נכנס לעזרה בטומאה:
Tossefoth non traduit
וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים. פירש בקונטרס דבטומאת לפני ולפנים ובטומאת היכל מיירי וקשה דאמאי צריך קרא לכולהו הא לקמן פ''ב (שבועות דף טז:) גבי כרת לא מצריכין אלא חד קרא לכולהו ושמא כיון שהושוו לענין כפרה הושוו לכל דבר ומיהו קשיא שצריך לדחוק הקונט' לפרש מזבח כמשמעו כגון שהקטיר עליו בטומאה וא''כ היינו טמא ששימש ולא מצינו שיכפר שעיר הפנימי על כהן ששימש בטומאה ועוד אי בטומאת מקדש וקדשיו איירי הכא לרבי יהודה מאי קאמר לעיל (שבועות דף ח.) רבי שמעון ממקומו הוא מוכרע הא אפי' לרבי יהודה נמי ממקומו מוכרע ועוד דבס''פ הוציאו לו (יומא דף סא.) מייתי לה אמתניתין דוכן בהיכל וכן במזבח הזהב דמתני' לענין הזאה ע''כ נראה דבהזאה איירי ולפני ולפנים היינו על בין הבדים וההיכל היינו על הפרכת ומזבח היינו מזבח הזהב ועזרות היינו שירי הדם שהיה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון שהיה בעזרה כדתנן באיזהו מקומן (זבחים מז.) ומיהו קשיא הא דנקט עזרות דה''ל למימר עזרה ועוד דהזאות כולהו כתיבי בהדיא בפרשה ולעיכובא לא איצטריך דנפקא לן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב:) ובפרק הוציאו לו (יומא דף ס:) וכלה וכפר אם כלה כיפר ואם לא כלה לא כיפר וי''ל דאיצטריך האי קרא דכהן משוח ומרובה בגדים יכול לעשות כן לפי שכל הפרשה כתיב בה אהרן וכן תניא בת''כ וכפר הכהן אשר ימשח מת''ל לפי שכל הפרשה כולה אמור בה אהרן לכן כתיב וכפר את מקדש הקדש וגו' שכל משוח ומרובה בגדים צריך לעשות כן:
הוּשְׁווּ כּוּלָּן לְכַפָּרָה אַחַת, שֶׁמִּתְכַּפְּרִין בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
Traduction
All of them are equated with regard to the fact that they are all atoned for through one atonement, i.e., that they are atoned for by the scapegoat for all transgressions other than the defiling of the Temple or its sacrificial foods. This is the statement of Rabbi Yehuda.
Rachi non traduit
הושוו כולן בכפרה אחת. בהא יכפר בתרא השוה כהנים לוים וישראלים מלמד שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות דאילו בטומאת מקדש וקדשיו ליכא למימר דהשוו שהרי הפר מכפר. על הכהנים ושעיר הפנימי על ישראל:
Tossefoth non traduit
הושוו כולן לכפרה אחת. אבל לשעיר הפנימי לא הושוו דכתיב אשר לעם ודרשינן בסמוך ולא לכהנים:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁדַּם שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. וּכְשֵׁם שֶׁוִּידּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת, כָּךְ וִידּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת.
Traduction
The baraita continues: Rabbi Shimon says: Just as the blood of the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary atones for Israelites for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, so too, the blood of the bull of the High Priest, whose blood presentation is also performed inside the Sanctuary, atones for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods. And just as the confession made over the scapegoat atones for Israelites for other transgressions, so too, the confession made over the bull atones for the priests for other transgressions. It is apparent from the baraita that it is only according to the opinion of Rabbi Yehuda that the scapegoat atones for both Israelites and priests.
Rachi non traduit
ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר. לבדו מכפר על ישראל בטומאת מקדש בלא שום וידוי שהרי אין שום וידוי בשעיר הפנימי כך דם הפר לבדו בלא וידוי מכפר על הכהנים בטומאת מקדש ואייתר ליה וידוי הפר לשאר עבירות:
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא וַדַּאי הוּשְׁווּ! מַאי הוּשְׁווּ – דִּבְנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ; מִיהוּ כֹּל חַד וְחַד מְכַפַּר בִּדְנַפְשֵׁיהּ.
Traduction
The Gemara analyzes Rabbi Shimon’s opinion: And according to Rabbi Shimon, one can ask: Weren’t both Israelites and priests certainly equated in the verse in Leviticus? The Gemara explains: According to his opinion, in what way are they equated in the verse? They are equated in that they are all subject to atonement on Yom Kippur; but each one of the groups achieves atonement in its own way.
Rachi non traduit
הא ודאי הושוו. בכפרה אחת ואי בשאר עבירות לא הושוו במאי הושוו:
ומשני הושוו דבני כפרה נינהו. לכך הושוו ללמדך שיש לכולם כפרה בין בטומאת מקדש בין בשאר עבירות:
מיהו כל חד בדנפשיה. אלו בפר ואלו בשעיר:
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּכְתִיב: ''וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם'' – אִיתַּקַּשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים; מָה שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים אֵינוֹ מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ''אֲשֶׁר לָעָם''; אַף שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ אֵינוֹ מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת.
Traduction
The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Shimon, who holds that priests are not atoned for by the scapegoat? As it is written: ''He shall take the two goats'' (Leviticus 16:7); one is used for the scapegoat and the other for the internal goat. With this verse, the scapegoat is juxtaposed with the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary. It teaches that just as the goat whose blood presentation is performed inside does not atone for the priests for their defiling of the Temple or its sacrificial foods, as it is written with regard to that goat: ''The goat sin-offering of the people'' (Leviticus 16:15), which indicates that it atones for Israelites and not for the priests, so too, the scapegoat does not atone for the priests for their other transgressions.
Rachi non traduit
אשר לעם. ולא לכהנים:
Tossefoth non traduit
ואיתקש שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים. תימה דבפ''ב דכריתות (דף כה:) גבי חטאים דומיא דפשעים פריך האי בשעיר הנעשה בפנים הוא דכתיב והשתא לגמר מיניה שעיר המשתלח דהא איתקש:
וְרַבִּי יְהוּדָה אָמַר לָךְ: לְהָכִי אִיתַּקּוּשׁ – שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים הוּא דַּאֲתָא.
Traduction
And as for Rabbi Yehuda, how does he understand the juxtaposition? He could have said to you: It is only for this reason that the goats are juxtaposed: The juxtaposition comes to teach that they should be similar in appearance and in height and in value. They are not similar in the atonement that they effect.
מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: ''וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם'' – שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים מִתְכַּפְּרִין בּוֹ. וּבַמֶּה מִתְכַּפְּרִין? בְּפָרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.
Traduction
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the internal goat: ''He shall slaughter the goat sin-offering of the people'' (Leviticus 16:15); the term ''of the people'' excludes Aaron and the priests, and therefore indicates that the priests do not achieve atonement through that goat. But then, through what do they achieve atonement? Presumably, through the bull of Aaron, i.e., the bull of the High Priest.
יָכוֹל לֹא יִתְכַּפְּרוּ בְּפָרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן; שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ''אֲשֶׁר לוֹ'' – מֵעַתָּה אֵין לָהֶן כַּפָּרָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ''יְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים'' – מָצִינוּ לָהֶן כַּפָּרָה.
Traduction
One might have thought that they would also not achieve atonement through the bull of Aaron, as it is already stated: ''Aaron shall bring near his own bull sin-offering'' (Leviticus 16:6), which indicates that it atones only for Aaron’s transgressions, not for the transgressions of others. And if that is so, then they do not have any means through which to achieve atonement. But when the verse states: ''And he shall effect atonement…upon the priests'' (Leviticus 16:33), we have clearly found that they do have a means of achieving atonement.
בַּמָּה הֵן מִתְכַּפְּרִין? מוּטָב שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ בְּפָרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן – שֶׁהֲרֵי הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל בֵּיתוֹ, וְאַל יִתְכַּפְּרוּ בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים – שֶׁלֹּא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵצֶל בֵּיתוֹ.
Traduction
The baraita continues: Through which means then do they achieve atonement? Do they achieve it through the internal goat or the bull of Aaron? It is better to say that they achieve atonement through the bull of Aaron, as in any event, with regard to his household, an exception was made to its rule that it atones only for Aaron, and his household also achieves atonement from his bull. It is therefore not unreasonable to say that the priesthood should also achieve atonement from his bull. And one should not say that they achieve atonement through the goat whose blood presentation is performed inside the Sanctuary, as it is not found with regard to Aaron’s household that an exception was made to its rule that it atones for the people, as his household does not achieve atonement from the scapegoat.
Rachi non traduit
הותר מכללו. מכלל שאמר אשר לו דמשמע לו ולא לאחרים הותרו:
אצל ביתו. דכתיב (ויקרא ט''ז:ו') וכפר בעדו ובעד ביתו:
וְאִם נַפְשְׁךָ לוֹמַר – הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ''בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה', בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת ה', יִרְאֵי ה' בָּרְכוּ אֶת ה'''.
Traduction
And if it is your wish to say that this reasoning can be refuted, one can cite another proof, as the verse states: ''House of Israel, bless the Lord; house of Aaron, bless the Lord; house of Levi, bless the Lord; those who fear the Lord, bless the Lord'' (Psalms 135:19–20). It is apparent from this verse that ''house of Aaron'' is referring to all priests and not just to Aaron’s immediate household, and so it is reasonable that Aaron’s bull should atone for them.
Rachi non traduit
ואם נפשך לומר. להקשות כלום על המדרש הזה ולקמיה מפרש מה יש לו להקשות:
הרי הוא אומר כו'. ע''כ המקרא מלמדך שמתכפרים בפרו של אהרן שנאמר בית אהרן ברכו את ה' הרי כל הכהנים קרויין ביתו הרי הם בכלל ובעד ביתו:
מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה; דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה, הָאָמַר: ''כֹּהֲנִים יֵשׁ לָהֶן כַּפָּרָה בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ''. וּמַנִּי? רָבָא אָמַר: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: ''כֹּהֲנִים אֵין לָהֶם כַּפָּרָה בְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ''.
Traduction
The Gemara repeats its question about this baraita: Who is the tanna who taught this baraita? Rabbi Yirmeya says: It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as, if one suggests that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, one can counter: Doesn’t he say that the priests have a means of atonement through the scapegoat, whereas the baraita indicates that they do not, as it states that if they do not achieve atonement through the bull of Aaron, then they do not have any means through which to achieve atonement? But then, whose opinion is expressed? Rava says: It is the opinion of Rabbi Shimon, who says that the priests do not have a means of achieving atonement through the scapegoat.
Rachi non traduit
מאן תנא. להא מתניתא דקתני מעתה אין להן כפרה דמשמע דאם לא בפר יתכפרו אין להם כפרה כלל:
דלא כרבי יהודה. אלא כר''ש דאמר כל כפרותיהן בפר תלויות דאי רבי יהודה א''נ לא מכפרי בפר אית להו כפרה מיהת בשעיר המשתלח בשאר עבירות:
אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר: מֵעַתָּה אֵין לָהֶם כַּפָּרָה בְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ''יְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים'', מָצִינוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן כַּפָּרָה בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת; וּכְמוֹ דְּמָצִינוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן כַּפָּרָה בִּשְׁאָר עֲבֵירוֹת, כָּךְ יֵשׁ לָהֶן כַּפָּרָה
Traduction
Abaye said: You may even say that the baraita is accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and this is what it is saying: If that is so, that the priests do not achieve atonement through the bull of Aaron, then they do not have any means through which to achieve atonement for the defiling of the Temple or its sacrificial foods. When the verse states: ''And he shall effect atonement…upon the priests,'' we have clearly found that they do have a means of atonement for other transgressions. And it follows that just as we have found that they have a means of atonement for other transgressions, as Israelites do, so too, they must also have a means of atonement
Rachi non traduit
אביי אמר כו' והכי קאמר מעתה אין להם כפרה בטומאת מקדש וקדשיו כשהוא אומר. על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר ולימד שהושוו כולם לכפרה אחת בשעיר המשתלח לרבי יהודה מצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות כי היכא דחס רחמנא למיכתב עלייהו כפרה בשאר עבירות אית לן למילף מינה דיהיב להו נמי כפרה בטומאת מקדש ובמה הן מתכפרים כו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source