דאי לא תימא הכי. ואם תאמר למה לו אך חלק למאי דס''ד השתא דידעינן מסברא דכרת דיום הכפורים לרבי לית ליה וי''ל דהמ''ל ולטעמיך או שמא איצטריך אך אפי' חזר בו מעבירה אלא שמבעט בכפרה שאינו רוצה שיום הכפורים יכפר:

תלמוד לומר יום כפורים הוא מכל מקום. תימה דלמא בעשה תשובה איירי ולעולם סבר תנא דאינו מכפר אלא על השבין:

לא קראו מקרא קודש. פירש בקונטרס שלא קיבלו עליו בברכותיו לומר מקדש ישראל ויום הכפורים ואין נראה דלא אשכחן ברכות ביום הכפורים דליהוו דאורייתא ונראה לר''ת קראו מקרא קודש שמודה שב''ד קדשוהו ושובת ממלאכה בשביל קדושת היום ולא קראו מקרא קדש שאינו שובת מחמת קדושת היום אלא מחמת שמתעצל לעשות מלאכה:

הואיל ומכפר על המזיד. וא''ת נימא דיוה''כ לא יכפר על המזיד מידי דהוה אחטאת ואשם וי''ל דקרא דיוה''כ הוא איכא למ''ד דמשמע אפי' אינם שבים וכ''ע מודו דמרבינן במזיד ועוד דאדרבה נילף משעיר הנעשה בפנים שמכפר על המזיד:

שאין מכפרין על המזיד. פירש בקונטרס רוב חטאות ואשמות אין מכפרין על המזיד אלא אשם שפחה חרופה ואשם נזיר טמא ואשם שבועת הפקדון וחטאת דשבועת העדות וא''ת ונגמר מהנהו שמכפר על הזדון כשוגג וי''ל דאיכא למיפרך שכן אין מכפר על חייבי כריתות וחייבי מיתות ב''ד:

בעומד במרדו. הקשה הר''ר שלמה מדריו''ש דבפרק בתרא דיומא (דף פה:
ושם) אמרינן מיתה ויום הכפורים מכפרים עם התשובה עם התשובה אין בפני עצמו לא הא מני דלא כרבי והא לא אתיא אפילו כרבנן דאית להו דמיתה בלא תשובה מכפרת בשאר עבירות דלאו הנך שלשה ויש לומר דהכא לא קאמרי רבנן דמיתה ממרקת אלא עם היסורין והדינין שדנין אותו לאחר מיתה וע''י כך אינו נכרת לעולם הבא אבל עם התשובה מיתה ממרקת לגמרי שאין נדון עוד ביסורין לאחר מיתה אבל לרבי מיתה ויוה''כ בלא תשובה ממרקת לגמרי בשאר עבירות והשתא אתי שפיר כרבנן: