Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 99b
שֶׁקַּרְקַע נִקְנֵית בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה – כָּךְ שְׂכִירוּת נִקְנֵית בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. שְׂכִירוּת מַאי עֲבִידְתַּיהּ? אָמַר רַב חִסְדָּא: שְׂכִירוּת קַרְקַע.
Traduction
land is acquired either through the buyer giving money to the seller, or by the seller giving the buyer a bill of sale, or by the buyer performing an act of taking possession, so too, a rental is acquired either through the renter giving money to the owner, or by the owner giving the renter a rental document, or by the renter performing an act of taking possession. Based on the assumption that the baraita is referring to rental of movable property, the Gemara asks: With regard to the case of renting in the baraita, what is its purpose, i.e., why is it mentioned in connection with acts of acquisition that are effective with regard to land? Rav Ḥisda said: The baraita is referring to the rental of land.
Rachi non traduit
קרקע נקנית בכסף או בשטר או בחזקה. דנעל ופרץ וגדר כל שהוא ובמסכת קדושין (דף כו.) ילפינן להו:
שכירות. קס''ד שכר בהמה וכלים:
מאי עבידתיה. להקנות עד שימשוך ומאי חזקה בלא משיכה משכחת ליה:
שכירות קרקע. השכיר לו ביתו משנתן לו כסף או שכתבו לו בעלים ביתי מושכן לך ומסר לו השטר או שהחזיק בו השוכר אין אחד מהם יכול לחזור:
אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּגָזֵיל חֲבִיצָא דְתַמְרֵי מֵחַבְרֵיהּ וְאִית בַּהּ חַמְשִׁין תַּמְרֵי, אַגַּב הֲדָדֵי מִזְדַּבְּנָן בְּחַמְשִׁין נְכֵי חֲדָא, חֲדָא חֲדָא מִזְדַּבְּנָן בְּחַמְשִׁין.
Traduction
§ Apropos the mention in the previous discussion of one who misuses consecrated property, the Gemara cites a related matter. Shmuel says: In the case of one who robs another of a cake [ḥavitza] of pressed dates, and in the cake there are fifty dates, which, when sold together, sell for fifty-less-one perutot and when they are sold one by one, they sell for fifty perutot, the sum that the robber is liable to pay as compensation to the robbery victim depends on who the robbery victim is.
Rachi non traduit
חביצא דתמרי. תמרים המדובקים יחד קרי חביצא ואית בהן חמשין תמרי:
אגב הדדי מיזדבנן חמשים נכי חדא. הלוקח יחד אינו נותן בהם אלא מ''ט פרוטות כדי שיחזור וימכור אחת אחת וישכור פרוטה:
לְהֶדְיוֹט – מְשַׁלֵּם חַמְשִׁין נְכֵי חֲדָא, לְהֶקְדֵּשׁ – מְשַׁלֵּם חַמְשִׁין וְחוּמְשַׁיְיהוּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַזִּיק – דְּלָא מְשַׁלֵּם חוּמְשָׁא. דְּאָמַר מָר: ''וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ'' – פְּרָט לְמַזִּיק.
Traduction
If one robbed, and is paying compensation to, a common person [hedyot], he pays fifty-less-one perutot. If one robbed another of a cake that was consecrated to the Temple treasury and he is paying compensation to the Temple treasury, he pays fifty perutot and an additional one-fifth of the value as a fine for having misused consecrated property for each one of the cakes. This is not so with regard to one liable for causing damage to consecrated property, who does not pay the additional one-fifth payment, as the Master says: The verse states: ''And a man, if he eats sacrificial food in error, he should add its fifth on it'' (Leviticus 22:14). By specifying that one who eats consecrated property is liable to pay the one-fifth payment, the verse excludes one who is liable for causing damage from that requirement.
Rachi non traduit
להדיוט. אם משל הדיוט הוא משלם לו כמו שהן נמכרים ביחד ואין מדקדקין להחמיר עליו כדקאמר טעמא לקמן שמין בית סאה וכו':
מה שאין כן במזיק. הקדש אחומשין קאי:
Tossefoth non traduit
פרט למזיק. דלא משלם חומשא היינו מדרבנן אבל מדאורייתא לא משלם אפילו קרן כדמשמע בריש ב''ק (דף ט:
ושם) דקתני אכל ד' אבות נכסים שאין בהם מעילה וכן משמע בירושלמי הנזקין ר''ע אומר ק''ו להקדש במה אנו קיימין אי. בנזקין רעהו אמר רחמנא ולא להקדש אי בנזקי גופו הא תני ר' חייא נזקין להדיוט ואין נזקין להקדש כו' וא''ת והא כי יאכל בתרומה כתיב וי''ל דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה וא''ת כיון דמתרומה ילפינן לא לחייב אהנאת הקדש כמו תרומה שמותרת בהנאה לזרים וי''ל דכי תמעול מעל רבוי כדאמרינן במעילה (ד' יח:):
מַתְקֵיף לַהּ רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: לְהֶדְיוֹט אַמַּאי מְשַׁלֵּם חַמְשִׁין נְכֵי חֲדָא? נֵימָא לֵיהּ: אֲנָא חֲדָא חֲדָא הֲוָה מְזַבְּנִינָא לְהוּ?
Traduction
Rav Beivai bar Abaye objects to this: Why, when he pays compensation to a common person, does he pay fifty-less-one? Let the victim say to the robber: I would have sold them one by one and received fifty perutot for them; you should therefore compensate me for that entire amount.
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: ''שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה'' תְּנַן.
Traduction
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: We learned in a mishna (Bava Kamma 55b): If an animal causes damage to another’s field, the court appraises a large piece of land with an area required for sowing one se’a of seed [beit se’a] in that field, including the garden bed in which the damage took place. The court appraises how much it was worth before the animal damaged it and how much is it worth now, and the owner must pay the difference. The court appraises not only the garden bed that was eaten or trampled, but rather the depreciation in value of the bed as part of the surrounding area. This results in a smaller payment, as the damage appears less significant in the context of a larger area. In this case as well, the value of the entire cake is evaluated, not what it would be worth were one to divide it into smaller units.
Rachi non traduit
שמין בית סאה באותו שדה תנן. גבי ניזקין דשן בב''ק (דף נה:) כי יבער איש שדה או כרם וגו' תנן כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית סאה באותו שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה ואין מדקדקין להיות שמין האכילה לבדה מה היתה שוה הערוגה זו שנאכלת אלא מה נחסר בית סאה מדמיו אם היה בא למכור הקרקע עם זריעתה מה חסרו דמיו בשביל אכילת ערוגה זו דהיינו קולא גביה דהבא לקנות קרקע לא יניחנו בכך ובדבר מועט יתפשר בפחות דמים ומקרא יליף לה בב''ק (דף נח:):
Tossefoth non traduit
שמין בית סאה באותה שדה תנן. פי' בקונטרס דאין מדקדקין להיות שמין מה שהיתה שוה ערוגה זו שנאכלת אלא מה שנחסרה בית סאה בשדה זו מדמיו אם היה בא למכור הקרקע בשביל אכילת ערוגה זו ואין נראה לר''י חדא כיון דאבית סאה קאי הוה ליה למימר בלשון זכר כמה היה יפה ועוד דבפ' הכונס (ב''ק דף נח:
ושם ד''ה שמין) בעי בגמרא היכי שיימינן ומאי בעי כיון דבמתניתין מפרש בהדיא שומא ולמה עלה על דעתו שיעשו עוד אחרת ועוד דמפרש התם סאה בס' סאין ופי' בקונטרס דבית סאה באפיה נפשיה לא שיימינן דמפסיד מזיק אלא שמין תחלה ס' סאין ורואין כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחת באכילת ערוגה ואם מתחילה היו שמין ערוגה בס' סאין לא היה מפסיד כלום שאין ערוגה ניכרת בהם אבל בבית סאה ניכרת הני שתי שומות מנלן דמקרא לא שמעינן אלא ששמין אגב שדה ועוד דלמ''ד ב''ק (דף נח:) קלח בששים קלחין כלומר בששים שיעורין כמותו אמאי נקט במתניתין בית סאה ועוד דפריך התם לכולהו אמוראי מדתני אכלה קב או קביים רואין אותה כאילו היא ערוגה קטנה ומשערין אותה מאי לאו בפני עצמה תיקשי ליה אמתני' דקתני שמשערין בבית סאה ונראה לר''י דשמין בית סאה היינו בית סאה הנאכל כדקתני בסיפא במילתיה דר''ש אם סאה סאה כו' ובבית סאה תבואה מיירי ולא בבית סאה זרע שאין יכולה בהמה לאכול כל כך ולכך נקט לשון נקבה כמה היתה דבשומת שדה איירי ובעי נמי שפיר בגמרא היכי שיימינן דלא פי' במתני' כמה תהא השדה גדולה ששמין בה ועוד מספקא ליה דדלמא שמין בית סאה באותה שדה היינו בקרקע עצמו של בית סאה ומפרש סאה בס' סאין וה''ה דפחות או יותר שמין לפי חשבון סאה בס' סאין ואיכא מאן דאמר קלח בס' קלחין לעולם בס' שיעורין כמותו ומאן דאמר תרקב בששים תרקבין ואכלה סאה דמתניתין משערין לפי האי שיעורא ושם מפורש באיזה שיעור מפסיד מזיק או משביח יותר בתרקב בששים תרקבין או סאה בששים סאין ופריך על כולהו מברייתא אכלה קב או כו' מאי לאו בפני עצמה ששמין הערוגה לבדה בפני עצמה כמה היתה יפה הקרקע עם הזרעין וכמה היא יפה עכשיו כשנאכלו והשתא אמתני' גופא לא מצי למיפרך דאיכא נמי לפרושי הכי כדפרי' ואין להקשות לפי' ר''י האי בית סאה סאה מיבעי ליה דהכי פריך התם רב הונא בר מנוח לרב פפא דמפרש קב בס' קבין ובית כור בס' כורין האי בית כור כור מיבעי ליה דהתם לא פריך אלא משום דכי היכי דקתני ברישא קב ולא קתני בית ה''נ הוה ליה למינקט כור ולא בית כור אלא כמו שהתחיל ברישא:
באותה שדה תנן. תימה היכי מייתי ראיה ממקרקעי אמטלטלי דעל כרחך לא דמו שהרי הכא חביצא דתמרי אין שמין בששים כי התם אלא בפני עצמה וי''ל דהכי מייתי ראיה כיון דמקילין כולי האי במקרקעי אין לנו להחמיר במטלטלין ולומר כל חדא וחדא הוה מזבנינא ליה:
לְמֵימְרָא דְּסָבַר שְׁמוּאֵל דִּין הֶדְיוֹט לָאו כְּדִין גָּבוֹהַּ דָּמֵי? וְהָתְנַן: נָטַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה מֵהֶקְדֵּשׁ – לֹא מָעַל, נְתָנָהּ לַחֲבֵירוֹ – הוּא מָעַל, וַחֲבֵירוֹ לֹא מָעַל. בְּנָאָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ – לֹא מָעַל עַד שֶׁיָּדוּר תַּחְתֶּיהָ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה.
Traduction
The Gemara asks: Is this to say that Shmuel holds that the halakha of compensation paid to a common person is not like the halakha of compensation paid to the Most High, i.e., to the Temple treasury? But didn’t we learn in a mishna (Me’ila 19b): One who physically took a stone or a cross beam from among items consecrated to the Temple treasury is not considered to have misused consecrated property. If he gave it to another, he is considered to have misused consecrated property, but that other person is not considered to have misused consecrated property. If, after taking a stone or cross beam that was consecrated property one built it into the structure of his house, he is not considered to have misused consecrated property until he resides underneath it, thereby deriving benefit of the value of one peruta.
Rachi non traduit
נטל אבן וכו'.. במסכת חגיגה (דף י:) פרכינן מכדי מישקל שקליה מה לי בנאה הוא ומה לי נתנה לחבירו ואוקמינן בגזבר שאבני קודש מסורין לו עסקינן דבלאו הכי נמי ברשותו הוה מנחא הלכך לא מעל בהגבהתו:
נתנה לחבירו. הוציאה לחולין שקנאה חבירו במתנתו והוא ישלם להקדש:
בנאה. גזבר לתוך ביתו:
לא מעל. והתם אוקימנא כגון שהניחה ע''פ ארובה דלא שנייה:
וִיתֵיב רַבִּי אֲבָהוּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְיָתֵיב וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, הֲדַר בֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵהַהִיא.
Traduction
And Rabbi Abbahu was sitting before Rabbi Yoḥanan, and he was sitting and saying in the name of Shmuel, in reference to that mishna: That is to say: One who resides in another’s courtyard without his knowledge must pay him rent. Just as one is considered to derive benefit from a cross beam by residing underneath it and must pay for that benefit, so too, one is considered to derive benefit from the courtyard by residing in it, and he must pay for that benefit. It is apparent from this statement of Shmuel that the halakhot of compensating a common person are similar to and can be derived from those of the Temple treasury. This contradicts Shmuel’s previous statement in the Gemara. Rabbi Yoḥanan said to him in resolution of this difficulty: Shmuel retracted that statement of his.
Rachi non traduit
ויתיב ר' אבהו. גרסינן:
זאת אומרת. דכי דר תחתיה מעל ואע''ג דלא שנייה הדר בחצר חבירו שלא מדעת בעלים צריך להעלות לו שכר אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר דהא הכא שלא מדעת הקדש דר וקאמר דמשלם מעילה להקדש ומדקאמר זאת אומרת שמע מינה יליף הדיוט מהקדש לדקדק אחריו:
הדר ביה שמואל מההיא. ולא יליף מיניה הדר בחצר חבירו שלא מדעתו של בעל הבית דהא שמעינן ליה הכא דלא משוי דין הדיוט כהקדש:
וּמִמַּאי דְּמֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ, דִּלְמָא מֵהָא הֲדַר? לָא, מֵהַהִיא הֲדַר בֵּיהּ כִּדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: הֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת – כְּהֶדְיוֹט מִדַּעַת דָּמֵי.
Traduction
The Gemara asks: But from where is it apparent that he retracted that statement concerning residing in another’s courtyard; perhaps he retracted this ruling, concerning one who stole a cake of pressed dates? The Gemara answers: No, it must be that statement, concerning residing in another’s courtyard, that he retracted, in accordance with the statement of Rava. As Rava says: Using consecrated property without the Temple treasurer’s knowledge is like using property belonging to a common person with his knowledge. Since, ultimately, the true owner of consecrated property is God, benefit from it is always considered to be have been derived with the owner’s knowledge. Consequently, one cannot derive an inference from the halakha of deriving benefit from consecrated property to a case of deriving benefit from a common person’s property without his knowledge. Accordingly, it is more reasonable that Shmuel retracted his ruling about residing in another’s courtyard.
Rachi non traduit
כהדיוט מדעת דמי. שהקדש מונח למעול לכל הבא ואין מוחה בידו ורחמנא אמר מאן דמיתהני למעול ורחמנא ידע:
אָמַר רָבָא: הָנֵי שָׁקוֹלָאֵי דִּתְבַרוּ חָבִיתָא דְּחַמְרָא לְחַנְווֹאָה, בְּיוֹמָא דְשׁוּקָא מִיזְדַּבְּנָא בְּחָמֵשׁ, בִּשְׁאָר יוֹמֵי מִיזְדַּבְּנָא בְּאַרְבַּע. אַהְדַּרוּ לֵיהּ בְּיוֹמָא דְשׁוּקָא – מַהְדְּרוּ לֵיהּ חָבִיתָא דְחַמְרָא, בִּשְׁאָר יוֹמֵי – מַהְדְּרוּ לֵיהּ חָמֵשׁ.
Traduction
The Gemara cites another ruling concerning differing rates of compensation: Rava says: With regard to these porters who broke a shopkeeper’s barrel of wine, which on market day sells for five dinars and on other days sells for four dinars, if they restore its value to him on market day, then it is sufficient if they compensate him with a barrel of wine, which he could then sell for five dinars. If they wish to repay him on other days, i.e., on a non-market day, they must compensate him with five dinars. They cannot discharge their debt by giving him a barrel of wine, as on those days it is worth only four dinars.
Rachi non traduit
שקולאי. נושאי משאוי:
אהדרו ליה ביומא דשוקא. קודם שיגיע יום השוק שיכול למוכרה ביום השוק שיגיע ראשון:
מהדרו ליה חמשה. דאמר להו אי הוה גבאי ביומא דשוקא חמשה הוה שוה:
Tossefoth non traduit
אהדרו ליה ביומא דשוקא. פירוש קודם שעבר יום השוק ראשון אינו יכול לומר לא אקח אלא מעות אבל עבר יום השוק לא יקח יין אלא מעות דמצי אמר כבר היה מוכרו ביום השוק שעבר ואין לו להמתין עד יום השוק הבא אבל יש לו יין עוד למכור לא יכול לומר כן שהרי לא מכר שלו:
וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חַמְרָא לְזַבּוֹנֵי, אֲבָל הֲוָה לֵיהּ חַמְרָא לְזַבּוֹנֵי – הָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְזַבּוֹנֵי.
Traduction
The Gemara qualifies Rava’s ruling: And we said that the porters must pay five dinars on a non-market day only in a case in which the shopkeeper did not have other barrels of wine to sell on that market day and consequently lost out on a potential sale worth five dinars. But if he had another barrel of wine to sell, then he should have sold it. The fact he did not sell the wine he had demonstrates that the porters did not cause him to lose out on a sale worth five dinars.
Rachi non traduit
ולא אמרן. דמהדרו ליה חמשה אלא דלית לחנוואה חמרא לזבוני דהשתא ודאי אי אהדרו ניהליה הוי מזבין ליה אבל הוי ליה חמרא לזבוני. ולא זבין גלי דעתיה דלא הוה מזבין ולא משלמי אלא חביתא דחמרא וכי מהדרי ליה נמי חמשה מנכי להו חנווני מחמשה אגר טרחא כפועל בטל כמה הוא רוצה לישב ולא למכור יין חבית אחת פרוטה פרוטה וישב בטל:
וּמְנַכֵּי לֵיהּ אֲגַר טִירְחֵיהּ וּדְמֵי בַּרְזַנְיָיתָא.
Traduction
The Gemara further qualifies Rava’s ruling: And when the porters pay the five dinars, they deduct from it the usual value of the shopkeeper’s effort in selling a barrel and the usual cost of tapping a barrel, as the shopkeeper was spared these costs.
Rachi non traduit
ודמי ברזנייתא. שנותנין למכריז בעיר על יין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור:
ברזנייתא. לשון ברזא דייש''י בלעז כלומר יציאת היין הנמכר בברזא בפרוטות וי''מ שהיו צריכין לשכור אומן לנקב נקב בחבית מפני שהוא של חרס ולתקן ברזא הנך דמי מנכי להו שהרי פטרוהו מכל אלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source