Vayedaber

דְּחַזְיָא לִקְטַנִּים.

Traduction

This is because each party receives an item that has monetary value, as it is fit to be made into a garment for small children.

Tossefoth non traduit

דחזיא לקטנים. ופריך דטלית מוזהבת לא עבדי לקטנים ול''ג דחזיא לתרוייהו דא''כ מאי פריך מטלית מוזהבת:

וְהָא דְּאָמַר רָבָא: אִם הָיְתָה טַלִּית מוּזְהֶבֶת – חוֹלְקִין, הָכִי נָמֵי דְּפָלְגִי לַהּ, הָא אַפְסְדוּהָ! הָא לָא קַשְׁיָא, דְּחַזְיָא לִבְנֵי מְלָכִים.

Traduction

The Gemara asks: But as for that which Rava said, that if the garment was fashioned with gold thread they divide it, does that also mean that they divide the garment itself? By doing so they would ruin it. The Gemara answers: That is not difficult, as after the garment is divided it is fit to be made into a garment for the children of kings or wealthy people. Therefore, it is not ruined.

Rachi non traduit

דחזיא לבני מלכים. לבנים קטנים:

וְהָא דִּתְנַן: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וְכוּ', הָכִי נָמֵי דְּפָלְגִי לַהּ? הָא אַפְסְדוּהָ! בִּשְׁלָמָא טְהוֹרָה – חַזְיָא לְבָשָׂר. אֶלָּא טְמֵאָה, הָא אַפְסְדוּהָ! אֶלָּא לִדְמֵי, הָכָא נָמֵי לִדְמֵי.

Traduction

The Gemara asks: But with regard to that which we learned in the mishna (2a): If two people were sitting on an animal and each of them claims to own the entire animal, they each take an oath and divide the animal, does that also mean that they divide the animal itself? By doing so they would ruin it. Granted, if it is a kosher animal it is fit to be slaughtered and divided between them for the meat. But if it is a non-kosher animal, slaughtering it and dividing the carcass would ruin it and render it worthless. Rather, clearly they divide its monetary value. Here too, in the other cases where the ruling is to divide the item, it means that the litigants divide its monetary value and not the item itself.

אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: זֹאת אוֹמֶרֶת, הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.

Traduction

§ Based on an inference from the mishna on 2a, Rami bar Ḥama says: That is to say: In a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item on behalf of another, the other person, i.e., the latter, acquires ownership of the item.

Rachi non traduit

זאת אומרת. מתני' דקתני שנים שהגביהו מציאה קנאוה ויחלוקו וכשמגביה מגביה לדעת שיקנה בה חבירו חציה ש''מ המגביה מציאה כו' ולקמיה פריך דיוקא דרמי בר חמא מהיכא מאיזו בבא ממשנתנו הוא למד כן:

דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ, תֵּיעָשֶׂה זוֹ כְּמִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְזוֹ כְּמִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְלֹא יִקְנֶה לֹא זֶה וְלֹא זֶה. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.

Traduction

Rami bar Ḥama explains his inference: As, if it enters your mind that if one lifts a found item for another the other does not acquire the item, this garment has not been acquired by either of the two litigants, as each prevents the other’s acquisition. If that were the case, this part of the garment, held by one of them, would be considered as though it is still lying on the ground, and that part of the garment, held by the other one, would be considered as though it is still lying on the ground, and neither this one nor that one acquires it; if a third party takes it, it is his. Rather, isn’t it correct to conclude from it that in a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item on behalf of another, the other person acquires the item?

Rachi non traduit

ולא יקנה לא זה ולא זה. וכל הרוצה יחטפנה מידם:

אָמַר רָבָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – לֹא קָנָה חֲבֵירוֹ. וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמָא: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ.

Traduction

Rava said: This is not a proof, as actually I could say to you that in a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item solely on behalf of another, the other person does not acquire the item. And here in the mishna, this is the reason the two litigants acquire the garment: Since each of the litigants acquires part of the garment for himself, he also acquires the other part for the other one.

Rachi non traduit

לעולם אימא לך לא קנה חבירו. היכא דמגביה לא נתכוין לקנות בה כלום וטעמא אמר לקמן (בבא מציעא דף י.) דהוי תופס לבעל חוב במקום כו':

והכא. דקתני במתניתין שנים שהגביהו מציאה קנו מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:

תִּדַּע שֶׁאִילּוּ אָמַר לִשְׁלוּחוֹ: ''צֵא וּגְנוֹב לִי'', וְגָנַב – פָּטוּר. וְשׁוּתָּפִין שֶׁגָּנְבוּ – חַיָּיבִין. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ. שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

Rava adds: Know that one who acquires an item for himself can acquire part of it for another, as, if someone says to his agent: Go out and steal an item for me, and the agent stole that item, the one who sent him is exempt from liability, due to the principle that there is no agency for sin; but partners who stole an item together are both liable even if only one of them actually lifted the item. What is the reason that they are both liable? Is it not because we say that since the one who lifted the item acquires part of it for himself, he also acquires the other part for the other one, his partner? The Gemara concludes: Learn from it that this principle is correct.

Rachi non traduit

תדע. דאפילו אמר לא קנה חבירו היכא דהגביה כולה לדעת חבירו הכא דהגביה לעצמו ולחבירו קני משום מגו:

פטור. המשלח פטור מלשלם כפל דקי''ל אין שליח לדבר עבירה להתחייב שולחו אלא שליח דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין:

ואילו שותפין שגנבו. והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו אמרינן בבבא קמא (דף עח:) דחייבין:

Tossefoth non traduit

ושותפין שגנבו. פי' בקונטרס שהוציא לדעתו ולדעת חבירו כדאיתא בב''ק (דף עח:) ואין נראה דהתם בטביחה איירי וטביחה אפי' אמר צא וטבח לי חייב דדרשינן (שם דף עא.) תחת לרבות השליח אלא שותפין שגנבו שהגביהו שניהם:

אָמַר רָבָא, הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ אָמְרִינַן מִגּוֹ: חֵרֵשׁ וּפִקֵּחַ שֶׁהִגְבִּיהוּ מְצִיאָה, מִתּוֹךְ שֶׁקָּנָה חֵרֵשׁ – קָנָה פִּקֵּחַ.

Traduction

Rava said in continuation of his statement: Now that you said that we say: Since [miggo] one acquires part of an item for himself he can also acquire the other part for another, another halakha can be derived: In a case of a deaf-mute and a mentally competent person who lifted a found item simultaneously, since the deaf-mute acquires his part of the item, the mentally competent person also acquires his portion.

Rachi non traduit

השתא דאמרת מגו. דזכי לנפשיה כו' חרש ופקח שהגביהו מציאה קנאוה אע''פ שהגבהה של חרש אינה הגבהה לקנות אלא מפני דרכי שלום כדתנן (גיטין דף נט:) חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום אפילו הכי אמר מגו דזכי לנפשיה כו':

בִּשְׁלָמָא חֵרֵשׁ קָנָה – דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ בֶּן דַּעַת. אֶלָּא פִּקֵּחַ בְּמַאי קָנָה?

Traduction

The Gemara asks: Granted, the deaf-mute acquires his portion of the found item, as a mentally competent person lifted it for him; since the mentally competent person acquired his own part, he also acquired the other part for the deaf-mute. But how does the mentally competent person acquire his part? He needs the deaf-mute to acquire it for him, and a deaf-mute cannot acquire an item for another.

Rachi non traduit

בשלמא חרש קני דקא מגבה לה בן דעת. לראשה השני לצורך שניהם וראשו של צד חרש לגבי חרש מיהא הויא הגבהה כדתקון ליה מפני דרכי שלום אלא פקח במאי קני לגבי פקח הוי ראשה שהגביה החרש כמונח על גבי קרקע דהגבהה דחרש לא קניא אלא מדרכי שלום בעלמא:

אֶלָּא אֵימָא: חֵרֵשׁ – קָנָה, פִּקֵּחַ – לָא קָנָה. וּמַאי מִגּוֹ? מִגּוֹ דִּשְׁנֵי חֵרְשִׁין בְּעָלְמָא קָנוּ, הַאי נָמֵי קָנֵי.

Traduction

Rather, say Rava’s statement differently: The deaf-mute acquires his part, but the mentally competent person does not acquire his part. And what is the principle of miggo from which Rava derives this halakha? It is not the principle that one who acquires a found item for himself can acquire part of it for another as well, but rather: Since [miggo] in general two deaf-mutes who pick up an item simultaneously acquire it, in this case too, the deaf-mute acquires it, even though the mentally competent person does not acquire it.

Rachi non traduit

ומאי מגו. איכא למימר הכא דקאמר השתא דאמרת מגו אמרינן מגו וחרש אמאי קני הא לא זכי פקח לנפשיה דנימא דזכי נמי לחבריה ולא הויא הגבהה דפקח הגבהה:

Tossefoth non traduit

ומאי מגו מגו דשני חרשין. תימה מנלן דלמא תרי מגו לא אמרי' דב' חרשין דקנו היינו מטעם מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:

הַאי מַאי? אִם תִּמְצָא לוֹמַר הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַגְבַּהּ לֵיהּ אַדַּעְתָּא דְּחַבְרֵיהּ. הַאי אַדַּעְתָּא דִּידֵיהּ קָא מַגְבַּהּ לֵיהּ, אִיהוּ לָא קָנֵי – לְאַחֲרִינֵי מַקְנֵי?!

Traduction

The Gemara asks: What is this derivation? Even if you say that in a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item on behalf of another, the other person acquires it, as Rami bar Ḥama says, this statement applies only where he lifts it with the intention of having the other person acquire the item. But in this case, the mentally competent person lifted the item with the intention of acquiring it for himself; he had no intention of acquiring it for the deaf-mute. If he does not acquire the item for himself, does he acquire it for others?

Rachi non traduit

אם תמצא לומר. כלומר אפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחבירו כו':

הכא אדעתא דידיה קא מגבה ליה. האי פיקח:

אֶלָּא אֵימָא: מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא קָנָה פִּקֵּחַ – לֹא קָנָה חֵרֵשׁ.

Traduction

Rather, say that since the mentally competent person does not acquire any part of the found item, the deaf-mute does not acquire it either.

וְכִי תֵּימָא, מַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי חֵרְשִׁין דְּעָלְמָא – הָתָם תַּקִּינוּ לְהוּ רַבָּנַן דְּלָא אָתֵי לְאִנְּצוֹיֵי. הָכָא מֵימָר אָמַר: פִּקֵּחַ לָא קָנֵי, אֲנָא אֶקְנֵי?

Traduction

And if you would say: In what way is this case different from the general case of an item that was found by two deaf-mutes, in which they both acquire it? The answer is that there, in that case, the Sages instituted an ordinance for them that they both acquire the item so that they will not come to quarrel with others who want to take the item from them due to the fact that a deaf-mute lacks the halakhic ability to acquire the item. Here, in the case of the deaf-mute and the mentally competent person, the deaf-mute says to himself: If even the mentally competent person does not acquire the item, can I acquire it? Therefore, in that case, he will not quarrel if others take the item from him.

Rachi non traduit

דלא ליתי לאינצויי. עם החוטפים מהם:

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָּא לְרַב אָשֵׁי: דִּיּוּקֵיהּ דְּרָמֵי בַּר חָמָא מֵהֵיכָא? אִי נֵימָא מֵרֵישָׁא ''שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית'', הָתָם הַאי קָאָמַר ''כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וַאֲנָא אַגְּבַּהְתַּהּ כּוּלַּהּ'', וְהַאי אָמַר ''כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וַאֲנָא אַגְּבַּהְתַּהּ כּוּלַּהּ''.

Traduction

Rav Aḥa, son of Rav Adda, said to Rav Ashi: From where in the mishna is Rami bar Ḥama’s inference drawn? If we say that he infers it from the first clause of the mishna, i.e., the case of two people holding a garment, isn’t the case there one in which this one says: All of it is mine, and I lifted the entire garment; and that one says: All of it is mine, and I lifted the entire garment? How can the halakha where one acquires an item for another be inferred from that case?

Rachi non traduit

מהיכא. מאיזו בבא ממשנתנו קא דייק לומר זאת אומרת:

הא קאמר כולה שלי ואנא אגבהתיה. והיאך נאמר לא יקנה לא זה ולא זה ויבא אחר ויטלנה והלא כל אחד טוען אני הגבהתיה ואין כאן מגביה מציאה לחבירו ומה יש לו להשיב בשלמא האי שכנגדו המוחזק בה כמוהו אמר לא הגבהת אתה כי אם אני אבל אחר מן השוק מה יטעון:

אֶלָּא מֵהָא דְּקָתָנֵי ''זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי'' הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.

Traduction

Rather, he infers it from that which is taught later in the mishna: This one says all of it is mine and that one says all of it is mine. Why do I need this case as well? The first case, where each one says: I found it, is sufficient. Rather, learn from the superfluous case in the mishna that even if they lifted it simultaneously, they divide it and a third party has no right to take it, as in a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item on behalf of another, the other person acquires the item.

Rachi non traduit

ממשנה יתירה. אמרינן דהמגביה מציאה כו' ומשום הכי אמרינן יחלוקו דאמרינן שניהם הגביהוה והוה ליה כל אחד מגביה מציאה לו ולחבירו וקני דאי משום דלא ידעינן הי מינייהו משקר והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין בשבועה משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף כדאמרי' לעיל (בבא מציעא דף ג.). הא שמענא ליה מרישא:

וְהָא אוֹקֵימְנָא רֵישָׁא בִּמְצִיאָה, וְסֵיפָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר!

Traduction

The Gemara asks: But that clause in the mishna is not superfluous; didn’t we already establish (2a) that the first clause is referring to a dispute over a found item, and the latter clause is referring to a case of buying and selling, where each party claims that he is the one who bought the item from its seller?

אֶלָּא מִסֵּיפָא: ''זֶה אוֹמֵר כּוּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי'', הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.

Traduction

Rather, Rami bar Ḥama infers his ruling from the latter clause of the mishna, i.e., the case where this one says all of it is mine and that one says half of it is mine. Why do I need this case as well? What does it add to the previous cases? Rather, learn from this superfluous case in the mishna that in a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item on behalf of another, the other person acquires the item.

Tossefoth non traduit

אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי. אית דל''ג הכא הא תו למה לי דממשנה גופה קא דייק דקאמר חציה שלי והיינו שהגביה עם חבירו ולפי דבריו לא יטול כלום אלא ודאי מגביה מציאה לחבירו זכה ופריך ממאי דבמציאה דלמא במקח וממכר והוא הדין דהוה מצי למדחי דהא דאמר חציה שלי כגון דאמר תפסתיה חציה בידי או הגבהתיה כולה לקנות חציה אבל עדיין היה מדקדק מיתורא דמתני' לכך דחי ליה דאפי' מיתורא אינו יכול לדקדק ולספרים דגרסי הא תו למה לי י''ל דמשום דמגופא דמתני' לא מצי למידק כדפרישית אך קשה אמאי קאמר דלמא במקח וממכר אפילו מיירי במציאה מצי לדחויי כדדחי וי''ל בדוחק ממאי דבמציאה דלהכי לא מוקמת במקח וממכר משום דלא משכחת חידוש אלא במגביה מציאה לחבירו כי נמי איירי במקח וממכר יש חידוש דלא נימא משיב אבידה הוא וה''ה אם מיירי במציאה לא יוכל להוכיח כלום:

וּמִמַּאי דְּבִמְצִיאָה? דִּלְמָא בְּמִקָּח וּמִמְכָּר?

Traduction

The Gemara asks: And from where is it inferred that this clause is referring to the case of a found item? Perhaps it is referring to a case of buying and selling.

וְכִי תֵּימָא: אִי בְּמִקָּח וּמִמְכָּר מַאי לְמֵימְרָא? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הַאי דְּקָאָמַר ''חֶצְיָהּ שֶׁלִּי'' לֶהֱוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וְלִיפְּטַר. קָמַשְׁמַע לַן דְּהַאי אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרִים. סָבַר: אִי אָמֵינָא ''כּוּלָּהּ שֶׁלִּי'', בָּעֵינָא אִשְׁתְּבוֹעֵי, אֵימָא הָכִי, דְּאֶהְוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵידָה וְאִיפְּטַר!

Traduction

And if you would say: If it were referring to a case of buying and selling, what would be the purpose of stating it, as it adds no novel ruling? One could answer that it was necessary to teach this additional case, as otherwise it might enter your mind to say that the one who says: Half of it is mine, should be considered the equivalent of one returning a lost item; he could have claimed that the garment was entirely his, and instead he conceded half of it to the other party and consequently he should be exempt from taking an oath. To counter this, the mishna teaches us that he is not exempt, as perhaps this person is employing artifice. Perhaps he is thinking: If I say that all of it is mine I will need to take an oath. I will state this claim, that half of it is mine, as I will thereby be considered the equivalent of one returning a lost item, and I will be exempt from taking an oath. Therefore, this clause is not superfluous; it teaches that this litigant is not considered the equivalent of one returning a lost item.

Rachi non traduit

דאהוי כמשיב אבידה. מדהוה מצי למימר כולה שלי ואמר חציה שלי:

וליפטר. משבועה:

אֶלָּא מֵהָא, הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, הָא תּוּ לְמָה לִי? אֶלָּא מִמִּשְׁנָה יְתֵירָה שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ – קָנָה חֲבֵירוֹ.

Traduction

Rather, Rami bar Ḥama infers his ruling from this clause: If two people were sitting on an animal, and each of them claims that it is his, each of them takes an oath and they divide the value of the animal. Why do I need this case as well? It teaches no novel halakha. Rather, learn from this superfluous clause in the mishna that in a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item on behalf of another, the other person acquires the item.

Rachi non traduit

ממשנה יתירה כו'. כדפרישית:

וְדִלְמָא, הָא קָמַשְׁמַע לַן דְּרוֹכֵב נָמֵי קָנֵי!

Traduction

The Gemara asks: But perhaps this mishna teaches us that one who sits on an animal also acquires it, even though he has not caused the animal to move.

Rachi non traduit

דרכוב קני. ואע''ג דלא משיכה היא שאינה זזה ממקומה שאין מנהיגה ברגליו:

אֶלָּא מִסֵּיפָא: בִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹדִין אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים – חוֹלְקִין בְּלֹא שְׁבוּעָה. בְּמַאי? אִי בְּמִקָּח וּמִמְכָּר, צְרִיכָא לְמֵימַר?! אֶלָּא לָאו בִּמְצִיאָה, וּשְׁמַע מִינַּהּ הַמַּגְבִּיהַּ מְצִיאָה לַחֲבֵירוֹ קָנָה חֲבֵירוֹ.

Traduction

Rather, Rami bar Ḥama inferred his ruling from the last clause in the mishna: When they each admit to the validity of the other’s claim or when they have witnesses attesting to their claims, they divide it without taking an oath. To what case is the mishna referring? If it is referring to a case of buying and selling, does it need to be said? Rather, is it not referring to a found item? Accordingly, the reason they divide the item is that they knowingly lifted it together, and they intended to acquire it for both of them. And learn from it that in a case of one who performs an act of acquisition by lifting a found item on behalf of another, the other person acquires the item.

Rachi non traduit

צריכא למימר. דהיכא דלקוחה בין שניהם שיחלקוה בלא שבועה:

אלא לאו במציאה. ואיצטריך לאשמועינן שאין אחר יכול לחוטפה דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו:

וְרָבָא אָמַר לָךְ: מִגּוֹ דְּזָכֵי לְנַפְשֵׁיהּ זָכֵי נָמֵי לְחַבְרֵיהּ.

Traduction

The Gemara comments: And Rava said to you that this clause is based on a different principle: When one acquires an item, since he acquires it for himself he can also acquire part of it for another person.

Rachi non traduit

ורבא אמר לך. בעלמא היכא דלא נתכוין המגביה לזכות בה לא קנה חבירו ומשנה יתירה דמתני' אשמועינן המגביה מציאה לו ולחבירו קנה אף חבירו דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:

הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין. אָמַר רַב יוֹסֵף, אָמַר לִי רַב יְהוּדָה:

Traduction

§ The mishna teaches: If two people were sitting on an animal, or one was sitting on the animal and the other one was leading it, and each claims ownership of the animal, they must each take an oath and they divide it. Rav Yosef said: Rav Yehuda said to me: