Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 6b

מַסּוּתָא דַּהֲווֹ מִנְּצוּ עֲלַהּ בֵּי תְרֵי, הַאי אָמַר דִּידִי הוּא וְהַאי אָמַר דִּידִי הוּא. קָם חַד מִינַּיְיהוּ אַקְדְּשַׁהּ. פָּרְשִׁי מִינַּהּ רַב חֲנַנְיָה וְרַב אוֹשַׁעְיָא וְכוּלְּהוּ רַבָּנַן. וַאֲמַר לֵיהּ רַב אוֹשַׁעְיָא לְרַבָּה: כִּי אָזְלַתְּ קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְכַפְרִי, בְּעִי מִינֵּיהּ.

Traduction

bathhouse over which two people were arguing, and of which neither of them were in possession. This one said: It is mine, and that one said: It is mine. One of them arose and consecrated the bathhouse. Rav Ḥananya and Rav Oshaya and all the Rabbis kept away from the bathhouse and refrained from bathing there lest they transgress the prohibition against misusing consecrated property, as they were uncertain whether this act of consecration took effect. And Rav Oshaya said to Rabba: When you go to study before Rav Ḥisda in the town of Kafrei, ask him what we should do in this case.

Rachi non traduit

מסותא. מרחץ:

פרשי מינה. מלרחוץ בה:

ואמר ליה רב אושעיא לרבה גרסינן:

לכפרי. שם מקום:

כִּי אֲתָא לְסוּרָא, אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא: מַתְנִיתִין הִיא. סְפֵק בְּכוֹרוֹת, אֶחָד בְּכוֹר אָדָם וְאֶחָד בְּכוֹר בְּהֵמָה, בֵּין טְהוֹרִים בֵּין טְמֵאִים: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְתָנֵי עֲלַהּ: אֲסוּרִים בְּגִיזָה וּבַעֲבוֹדָה.

Traduction

When on his way to Kafrei, Rabba came to the city of Sura and related the incident to the Sages there. Rav Hamnuna said to him: The resolution to your dilemma is found in the following mishna (Teharot 4:12): If there is uncertainty with regard to firstborns, whether a human firstborn or an animal firstborn, whether with regard to kosher animals or non-kosher animals, i.e., the firstborn of a donkey, the burden of proof rests upon the claimant. The priest may not take the animal from its owner, or the redemption payment from the child’s father. And it is taught in that regard in a baraita: One is nevertheless prohibited from shearing and from working such animals, as their status as firstborns is uncertain.

Rachi non traduit

כי אתא לסורא. כשהיה עובר דרך סורא לילך לכפרי:

ספק בכורות. כגון בהמה שילדה ואין ידוע אם בכרה כבר אם לא:

אחד בכור אדם. כגון שהפילה אמו לפניו ספק דבר הפוטר בבכורה ספק רוח הפילה והבא אחריו בכור:

בין טמאין. כגון פטר חמור:

המוציא מחבירו כו'. קס''ד אם ביד ישראל הן הוי כהן מוציא מחבירו עליו הראיה ואם תקפה כהן ושתיק ישראל והדר צווח הוי ישראל מוציא מחבירו:

אסורין בגיזה ועבודה. מספק שמא קדשים הם:

וְהָא הָכָא דְּאָמַר תְּקָפוֹ כֹּהֵן – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, דְּקָתָנֵי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, וְכִי לֹא תְּקָפוֹ – אֲסוּרִין בְּגִיזָּה וּבַעֲבוֹדָה.

Traduction

Rav Hamnuna continued: And here, where the mishna effectively says that if a priest forcefully seized an animal whose status as firstborn is uncertain the court does not remove it from his possession, as it teaches that the burden of proof rests upon the claimant, the baraita states that even when the priest did not seize it, one is prohibited from shearing and working it. Evidently, the fact that the priest would remain in possession of the animal were he to seize it suffices to accord consecrated status to the animal even in a case where the priest did not seize it. The same is true in the case of the bathhouse, that even though the one who consecrated it had not taken possession of it, his consecration takes effect.

Rachi non traduit

דקתני המוציא. משמע בין כהן בין ישראל:

אסורין בגיזה ועבודה. מספק שמא קדשים הם:

וכי לא תקפו. חמור כח הקדש לאוסרן בגיזה ועבודה ש''מ דאת''ל תקפו אין מוציאין אותו מידו הקדישה מקודשת:

אֲמַר לֵיהּ רַבָּה: קְדוּשַּׁת בְּכוֹר קָאָמְרַתְּ – לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ תְּקָפוֹ כֹּהֵן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, וַאֲפִילּוּ הָכִי אֲסוּרִים בְּגִיזָּה וּבַעֲבוֹדָה, דִּקְדוּשָּׁה הַבָּאָה מֵאֵלֶיהָ שָׁאנֵי.

Traduction

Rabba said to him: This is no proof, as the cases are not comparable. You say a ruling concerning the sanctity of a firstborn. Actually, I will say to you with regard to an animal whose status as firstborn is uncertain, if a priest seized it, the court removes it from his possession, as there is no validity to ownership acquired by force. Accordingly, when the mishna states that the burden of proof rests upon the claimant, it means that the priest must bring proof that the animal is a firstborn. And nevertheless, one is prohibited from shearing and from working such an animal, as sanctity that emerges by itself is different. The sanctity of a firstborn does not result from an act of consecration; rather, the firstborn is consecrated by itself at birth. Therefore, the uncertainty with regard to its sanctity is intrinsic, and one is prohibited from using the animal as long as the uncertainty exists.

Rachi non traduit

לעולם אימא לך. גבי בכור דאפילו תקפו כהן מוציאין אותו מידו מסתמא בחזקת ישראל הן ולעולם הכהן קרוי מוציא מחבירו וטעמא דגיזה ועבודה לאו משום דיהא לכהן שום כח בהן דתפשוט מינה להיכא דאי תקפו אין מוציאין מידו הקדישה הוי הקדש אלא הכא משום איסור ספק גיזת קדשים וקדושה הבא מאליה שאני שאם בכור הוא מאליו קדוש ואיכא לספוקי בהכי אבל גבי מסותא דאין קדושה באה אלא על פיו של זה אימא לך דאפי' אם תמצי לומר תקפה אין מוציאין הקדישה בלא תקפה לא הוי הקדש דאין יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו:

אֲמַר לֵיהּ רַב חֲנַנְיָה לְרַבָּה, תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ: הַסְּפֵיקוֹת נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.

Traduction

Rav Ḥananya said to Rabba: A halakha is taught in a baraita that supports your opinion that if a priest seizes an animal whose status as firstborn is uncertain, the court removes it from his possession: The animals whose status as firstborn is uncertain enter the pen to be tithed. They are brought in together with the rest of the young animals from whom the animal tithe is separated. This is so despite the fact that the halakhot of animal tithe do not apply to a firstborn animal.

Rachi non traduit

דמסייע לך. דגבי ספק בכורות אם תקפה כהן מוציאין מידו:

הספיקות. לקמן מפרש בספק פדיון פטר חמור דמפריש עליו טלה לאפקועי איסורא והוא לעצמו שאין צריך ליתנו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה ופדיון פטר חמור בר עשורי הוא אם יש לכהן י' פטרי חמורים שנפלו לו מבית אבי אמו ישראל מפריש עליהם עשרה שיין ומעשרן והן שלו הלכך ספק פדיון פטר חמור ביד ישראל נכנס לדיר עם שאר טלאים שלו להתעשר ואי נפקא בעשירי ליפוק:

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תְּקָפוֹ כֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, אַמַּאי נִכְנָסִין לַדִּיר? נִמְצָא זֶה פּוֹטֵר מָמוֹנוֹ בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל כֹּהֵן!

Traduction

And if it enters your mind to say that in the case of an animal whose status as firstborn is uncertain that is seized by a priest, the court does not remove it from his possession, why do these animals enter the pen? Isn’t this a case of the owner exempting his property from the animal tithe with the property of a priest? If the animal belongs to the priests, it cannot be used as a tithe since one is obligated to separate the animal tithe from one’s own animals.

Rachi non traduit

ואי ס''ד. יש לכהן צד זכייה בו נמצא זה אם יצא בעשירי פוטר ממונו בממונו של כהן:

Tossefoth non traduit

פוטר ממונו בממון כהן. וכן הוא מסקנא דאם תקפה כהן מוציאין מידו תימה דבפ' השואל (לקמן בבא מציעא דף קב:
ושם) ובפרק בית כור (ב''ב דף קה. ושם ד''ה אבל) גבי אחד ששכר מרחץ מוקי שמואל הא דיחלוקו בבא באמצע החדש אבל בבא בסוף החדש כולו לשוכר והא מסיק הכא דמוציאין מידו וי''ל דהתם נכנס בהיתר לכך מהניא תפיסתו אבל הכא לא בהיתר תפס כי אם בספק והא דאמרי' בפ''ב דכתובות (דף כ. ושם ד''ה ואוקי) שנים החתומים על השטר ובאו אחרים ואמרו אנוסים היו כו' אין נאמנים ומסיק דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ואין נאמנין דקאמר פרש''י דאם תפס המלוה לא מפקינן מיניה צ''ל שתפס קודם שבאו עדים לפסול השטר דהיינו קודם שנולד הספק ועי''ל דאין נאמנין דלא מקרעינן ליה ולא מגבינן ביה ולא לענין תפיסה:

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי מִשּׁוּם הָא לָא תְּסַיְּיעֵיהּ לְמָר, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן דְּלֵית לֵיהּ אֶלָּא תִּשְׁעָה, וְהוּא דְּמָה נַפְשָׁךְ: אִי בַּר חִיּוּבָא הוּא, שַׁפִּיר קָא מְעַשַּׂר. אִי לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא, תִּשְׁעָה לָאו בַּר עַשּׂוֹרֵי נִינְהוּ.

Traduction

Abaye said to him: If your support for Rabba’s opinion is due to that baraita, it does not support the Master. Here, we are dealing with a case where the owner has only nine animals and it, the animal whose status as firstborn is uncertain. Since whichever way you look at it, the owner of the animals is exempt: If that animal is not a firstborn, it belongs to the owner and is subject to the obligation to be tithed as part of a group of ten animals, and the owner tithes properly. And if the animal is a firstborn, it belongs to the priests and the animals are not subject to the obligation to be tithed, since the nine animals belonging to an owner are not subject to tithing.

Rachi non traduit

למר. רבה שהוא רבו:

אם בר חיובא הוא. אי האי גברא בר חיובא הוא לעשורי שפדיון זה לאו פדיון פטר חמור שלו הוא הרי יש לו י' טלאים וחייב לעשרן שפיר קמעשר:

אי לאו בר חיובא הוא. שפדיון זה של כהן לא פטר ליה מידי דתשעה לאו בני עשורי נינהו:

Tossefoth non traduit

ותשעה לאו בר עשורי נינהו. דאין צריך לצרפו לגורן אחר דלא באו לעולם לכלל חיוב ודאי ודוקא היכא דהוו עשרה מתחלה הוא דאיצטריך לצרפו לגורן אחר:

הֲדַר אָמַר אַבָּיֵי: לָאו מִילְּתָא הִיא דְּאָמְרִי דִּסְפֵיקָא לָאו בַּר עַשּׂוֹרֵי הִיא, דִּתְנַן: קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן – כּוּלָּן פְּטוּרִין.

Traduction

Abaye then said: That which I said is not correct, as, contrary to what I said, an animal whose status as firstborn is uncertain is not subject to tithing, as we learned in a mishna (Bekhorot 58b): If before one completed tithing his animals, one of those already counted jumped back into the pen among the animals that were not yet counted, all those in the pen are exempt from the obligation to be tithed, because each of them could be the animal that was already counted.

Rachi non traduit

לאו מילתא היא דאמרי. דודאי סייעתא היא למר דאי הוה צד זכייה לכהן ביה מספק ואשתכח דכל הני טלאים ספק חייבים במעשר ספק אין חייבים מספיקא לא הוי צריך לעשורינהו כדקאמרת לעשורי ממה נפשך דכל ספק חייב ספק פטור לאו בני עשורי נינהו ואפילו היכא דאיכא למימר ממה נפשך:

קפץ אחד מן המנויין כו'. היה מעשר טלאים והתחיל למנות כשהיו יוצאים בפתח הדיר ועד שלא הגיע לעשרה קפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר ואינו מכירו:

כולם פטורין. בין אותן שיצאו בין אותן שבתוך הדיר ואפילו הן אלף שיצאו פטורין (שהם) מנין הראוי שכשמנאן היה המנין ראוי להשלים ולבא לכלל מעשר ואמרינן בבכורות והכי מייתינן לה מנין הראוי פוטר ואותן שבתוך הדיר פטורין משום זה המעורב דכל אשר יעבור תחת השבט אמר רחמנא ולא שעבר כבר וכל חד מינייהו ספק כבר עבר הוא:

Tossefoth non traduit

קפץ כולן פטורין. תימה דלבטל ברובא וליחייבו כולהו במעשר דהא דדבר שבמנין לא בטיל היינו מדרבנן וקבוע נמי אין שייך אלא בדבר שהאיסור וההיתר ניכרין וידועין ולא ידע מאיזה לקח כגון ט' חנויות ובריה נמי לא הוי כדפרי' בחולין (דף צה.) ואין לומר שלא נשאר בעדר רק אחד דליכא רובא דלשון לתוכן לא משמע הכי:

וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ סְפֵיקָא בָּעֵי עַשּׂוֹרֵי, לְעַשֵּׂר מִמָּה נַפְשָׁךְ: דְּאִי בַּר חִיּוּבָא הוּא – שַׁפִּיר מְעַשַּׂר, וְאִי לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא – נִפְּטַר בְּמִנְיָן הָרָאוּי.

Traduction

And if it enters your mind that an animal whose status as firstborn is uncertain requires tithing, let him tithe the remaining animals, as whichever way you look at it, his tithing would be effective. Because if this group of ten emerging now renders the owner obligated in the animal tithe, he is tithing properly. And if it does not render the owner obligated in the animal tithe, as one of the ten is the animal that was previously counted, nevertheless, each of the other nine is exempt from animal tithe due to the principle of a tally fit to reach ten.

Rachi non traduit

ואי ס''ד ספיקא. דאיכא למימר ממה נפשך בעי לעשורי שמא יעשה כתורה וכמצוה נעשרינהו להנך דבתוך הדיר ממה נפשך כל י' שיוצאין אם מעשר שלהן בר חיוב וכראוי הוא כגון שלא יצא אותו הקופץ לתוכן שפיר קא מעשר:

ואי לאו בר חיובא. כגון אותן עשרה שיצא זה לתוכן ואין עשירי שלהן מעשר:

נפטרו. מן המעשר:

במנין הראוי. שכשמנה א' ב' ג' היו בדיר טלאים הרבה שהיו ראוין להשלים ופוטרין מניינו:

Tossefoth non traduit

לפטרו במנין הראוי. תימה דהכא לא שייך מנין הראוי דלא שייך אלא היכא דאין כי אם עשרה והתחיל למנות ומת אחד מהן ואין כאן י' אפ''ה פטורים אותן שיצאו ולא יצטרפו לגורן אחר כיון שתחילת יציאתן היה ראוי להשלים המנין אבל הכא שיש בעדר הרבה ישלים המנין ויהא עשירי וי''א קודש ויקרא לשניהם עשירי מספק אם יש מנוי ביניהם אם לאו וכן יעשה בכל אחד עשר ובאחרונה שלא ישאר עשרה יצטרפו לגורן אחר:

דְּאָמַר רָבָא: מִנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר.

Traduction

This principle is as Rava says: A tally fit to reach ten exempts oneself from the obligation to tithe. If one began counting animals for the purpose of tithing and when he began the tally the group was fit to be tithed, but ultimately he was unable to separate the tithe, for example, because one of the animals died and there were only nine left, those that were counted while the tally was fit to reach ten are exempt from the requirement of animal tithe, and the owner is not required to include them in the tithe the following year. Similarly, in a case where one of the ten animals was already counted, the other nine are nevertheless exempted by this count, as while he was counting them, the tally was fit to reach ten.

Rachi non traduit

דאמר רבא. בבכורות (דף נט.):

מנין הראוי פוטר. היה לו עשרה טלאים ומנה חמש ומת אחד מן שאינו מנוין המנוין פטורין ושאינן מנוין מצטרפין לגורן אחר שיולדו לו טלאים עד שיגיע זמן הגורן ויצטרפם עם אלו אבל המנוין פטורין במנין הראוי ויליף לה מאשר יעבור ולא שכבר עבר דמשעבר תחת השבט ולא עלה בידו לעשר שוב אינו מעבירו פעם אחרת כשיולדו לו טלאים לצרף עמהם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source