Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 56a
מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: מְחַלְּלִין (אוֹתוֹ), כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת, מִדּוֹחַק, לֹא שֶׁיְּקַיֵּים כֵּן, אֶלָּא שֶׁחוֹזֵר וּמְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. קָתָנֵי מִיהַת: מְחַלְּלִין מִדּוֹחַק, מִדּוֹחַק – אִין, שֶׁלֹּא מִדּוֹחַק – לָא.
Traduction
The reason one must employ this procedure is due to the fact that the Sages said: One desacralizes second-tithe silver coins upon copper coins under duress. And it is not that he will maintain them in that form; rather, it is that he again desacralizes them upon silver coins. In any event, the tanna teaches that one desacralizes second-tithe coins in this manner under duress, from which it may be inferred: Under duress, yes; not under duress, no. This is the halakha with regard to redemption of second-tithe coins by Torah law. By contrast, in the case of demai, which is by rabbinic law, Rabbi Meir permits desacralizing it in this manner ab initio. Apparently, Rabbi Meir is more lenient with regard to matters of rabbinic law than he is with regard to matters of Torah law.
Rachi non traduit
מפני שאמרו. כלומר לפיכך הזקיקוהו לכל אלה לחללו תחילה במעות וחוזר ומחלל המעות ולא אמרו שיטול היפה שבהן ויאמר אם זו של מעשר הרי טוב ואם זו של חולין הרי של מעשר מחוללת על זו מפני שאמרו: מחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף לאו דרך חילול הוא ואפי' מדוחק נמי לא וכיון דאף כסף על נחושת לא התירו אלא בדוחק הלכך לא שיקיים כן שבזיון מעשר הוא ועוד שהפרוטות מחלידות:
קתני מיהת. גבי מעשר ודאי מדוחק אין שלא מדוחק לא וכיון דאמר כסף על נחושת מדוחק אין שלא מדוחק לא וגבי דמאי תנא מחללין אלמא לרבי מאיר לא עשו בו חיזוק:
אָמַר רַב יוֹסֵף: אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיקֵל רַבִּי מֵאִיר בְּפִדְיוֹנוֹ, מַחְמִיר הוּא בַּאֲכִילָתוֹ, דְּתַנְיָא: לֹא הִתִּירוּ לִמְכּוֹר דְּמַאי אֶלָּא לְסִיטוֹן בִּלְבָד, וּבַעַל הַבַּיִת. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, צָרִיךְ לְעַשֵּׂר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Traduction
Rav Yosef said: Although Rabbi Meir is lenient with regard to redemption of second-tithe demai, he is stringent with regard to its consumption. This is as it is taught in a baraita: The Sages permitted only a wholesaler to sell demai. Since a wholesaler acquires grain from numerous sources and sells large quantities, he would suffer significant loss if he were required to separate tithes each time. But in the case of a proprietor who purchased produce from an am ha’aretz, whether he purchased large quantities to sell in bulk or whether he purchased small quantities to sell little by little, he must tithe the produce; this is the statement of Rabbi Meir.
Rachi non traduit
מחמיר הוא באכילתו. של מעשר שני של דמאי ומתניתין באכילה קאי:
לא התירו למכור דמאי. לא התירו לחבר הלוקח דמאי שימכרנו לאחרים עד שיעשר:
אלא לסיטון בלבד. סיטון חבר לא הצריכוהו לעשר אלא מוכרו כשהוא דמאי והלוקחו ממנו יפריש מעשרותיו שהכל יודעין שהסיטון מכמה עמי הארץ לוקח שהסיטון מן המשפיעין למכור במדה גסה הוא דרכו לקנות פירות מרובין ומוכרן לחנוונים:
ובעל הבית. הלוקח מעם הארץ:
בין כך ובין כך. בין שבא לחזור ולמכור במדה גסה לחנוונים כסיטון בין שבא לחזור ולמכור במדה דקה כחנוונים בחנות פרוטה פרוטה צריך לעשר קודם שימכור לפי שהלוקח ממנו סבור שהן מפירות ארצו וכיון שהוא חבר מחזיקין אותו בחזקת שעישר ואין מפרישין:
Tossefoth non traduit
לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. וא''ת דבפרק הספינה (ב''ב דף פח. ושם) אמרינן הלוקח ירק מן השוק כו' גמר בלבו לקנות קנה ונתחייב במעשר ואי אפשר להחזירו אלא א''כ יעשר אלמא אין מוכרין דמאי לעם הארץ וי''ל דהכא איירי למכור לחבר ותו י''ל כמו שהתירו להאכיל לעניים ולאכסנאים דמאי כך התירו למכור לסיטון ולבעל הבית כשמוכרה במדה גסה:

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד הַסִּיטוֹן וְאֶחָד בַּעַל הַבַּיִת – מוֹכֵר, וְשׁוֹלֵחַ לַחֲבֵירוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ בְּמַתָּנָה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
Traduction
The baraita continues: And the Rabbis say: Both a wholesaler and a proprietor who sells in bulk may sell demai, or send it to another, or give it to him as a gift, and they need not be concerned. The one who receives the produce separates the tithes and consumes the remaining produce. In this baraita, Rabbi Meir was stringent with regard to the concern that someone will consume demai without the tithes being separated.
Rachi non traduit
וחכמים אומרים אחד סיטון ואחד בעל הבית. שבא למכור במדה גסה כדרך המשפיעין וכדרך הסיטונות מוכר ושולח לחבירו שחזקה כל המוכרים ונותנין במדה גסה בחזקת שלא עישרו דמאי הם והלוקח מהם מעשר ואוכל ובמסכת דמאי (פ''ב מ''ה) מפרש איזו מדה גסה ביבש שלשה קבין בלח. שוה דינר:
מֵתִיב רָבִינָא: הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, מְעַשֵּׂר מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת, וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, וַאֲפִילּוּ מִדְּפוּסִים הַרְבֵּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Traduction
Ravina raises an objection from a mishna (Demai 5:3): One who purchases bread from a baker who is unreliable with regard to tithes [am ha’aretz] may tithe from warm bread for, i.e., to exempt, cold bread, and from cold bread for warm bread, and one may do so even if the bread is in different shapes from many molds; this is the statement of Rabbi Meir.
Rachi non traduit
מן הנחתום. עם הארץ:
מעשר דמאי מן החמה כו'. ואפילו מן דפוסין הרבה אין הככרות דומות זו לזו וי''ל שנחתום הזה לקח ככרות של דפוס זה מאיש אחד וככרות של דפוס זה מאיש אחר ועמי הארץ יש מהם שמעשרין ויש מהן שאין מעשרין ושמא זה לא עישר וזה עישר והמפריש מזה על זה מפריש מן החיוב על הפטור ואין שם מעשר חל עליו ונתן טבל לכהן או מן הפטור על החיוב ואין שם מעשר חל עליו ונמצא שאין שכנגדו מתוקן לא חיישינן בדמאי להכי ותלינן למימר מחד גברא זבין ואי עשו חיזוק כשל תורה בשלמא מן הצוננת על החמה אע''פ שהחמה יפה מן הצוננת לא חיישינן כדרבי אילעאי:
Tossefoth non traduit
הלוקח מן הנחתום. הכי איתא מתני' דדמאי פ''ה הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה ואפי' מדפוסים הרבה דברי ר''מ רבי יהודה אוסר שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום משל אחר הלוקח מן הפלטר מעשר מן כל דפוס ודפוס דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מאחד על הכל והשתא קשה מאי קאמר בשלמא מן הצוננת כו' אלא מדפוסים הרבה אמאי אדרבה מן הצוננת על החמה קשה טפי דמיקל מרבי יהודה דרבי יהודה אוסר אבל אדפוסים הרבה לא פליג כדקתני שאני אומר חטים של אמש היו משל אחר משמע דלא פליג אלא אצוננת ועוד דאפילו בפלטר דאסר ר' מאיר שרי ר' יהודה מאחד על הכל כ''ש בנחתום וי''ל דה''פ דמתניתין הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת אפילו הן החמה והצוננת מדפוסים הרבה דברי ר''מ ר' יהודה אוסר בצוננת על החמה היכא שהם מדפוסים הרבה שאני אומר של אמש דהיינו הצונן משל אחר כיון דאיכא נמי דפוס משונה משל היום והשתא פריך שפיר בשלמא צונן וחמה מדפוס אחד כדרבי אילעאי דשרי בדיעבד בודאי ולכך בדמאי מעשר אף לכתחילה אלא כשהחמה וצוננת בדפוסים הרבה אמאי שרי הלא רבי יהודה אוסר שם אלמא רבי מאיר מיקל טפי מרבנן ורבינא ידע שפיר דאסר ר''מ בפלטר משום דמתרי ותלת זבין אלא דמ''מ פריך מכח דמיקל ר' מאיר מרבנן ואביי משני דלאו בקולא וחומרא תלי טעמא דר''מ אלא ברגילות ומנהג דנחתום מחד גברא זבין ולוקח פעמים ב' מיני תבואות והכל דאחד ועושה אותם בשני דפוסין כדי לידע איזו מתבואה רעה ואיזו מטובה ורבי יהודה סבר כיון שהיא חמה וצוננת וגם הדפוסים משונים מוכח מילתא דמשני בני אדם לקח אבל בשינוי של דפוסים לחוד אפי' בפלטר לא חייש רבי יהודה:
בִּשְׁלָמָא מִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה, כִּדְרַבִּי אִילְעַאי. דְּאָמַר רַבִּי אִילְעַאי: מִנַּיִן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ''. אִם אֵינוֹ קֹדֶשׁ, נְשִׂיאַת חֵטְא לָמָּה? מִכָּאן לַתּוֹרֵם מִן הָרָעָה עַל הַיָּפָה, שֶׁתְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
Traduction
Granted, one may tithe from cold bread for warm bread, in accordance with the opinion of Rabbi Elai, as Rabbi Elai says: From where is it derived with regard to one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce that his teruma is teruma? It is as it is stated: ''And you shall bear no sin by reason of it, seeing that you have set apart from it the best thereof'' (Numbers 18:32). The Torah warns the Levites not to separate teruma from low-quality produce. The question arises: If when one separates lower-quality produce, that produce is not sacred, why would one think that he bears sin? He did nothing. From here it is derived that although the Levite acted improperly, in the case of one who separates teruma from poor-quality produce for superior-quality produce, his teruma is teruma.
Tossefoth non traduit
נשיאות חטא למה. ואם תאמר דלמא נשיאות חטא משום דאוכלו בלא הפרשה אחרת וי''ל דמשמע קרא דאהפרשה גרידא הוי נשיאות חטא:
אֶלָּא אֲפִילּוּ מִדְּפוּסִים הַרְבֵּה, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָתֵי לְאַפְרוֹשֵׁי מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר, וּמִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב!
Traduction
Rather, with regard to the halakha that one may tithe even if the bread is in different shapes from many molds, let Rabbi Meir be concerned lest the buyer come to tithe from the loaves that one is obligated to tithe for the loaves that one is exempt from tithing, or from the exempt for the obligated. Since these loaves are all demai, it is possible that the loaves shaped in one mold were baked from produce that was tithed and the loaves shaped in another mold were baked from produce that was not tithed. Apparently, Rabbi Meir rules leniently in cases of rabbinic law, e.g., demai.
Rachi non traduit
אלא מן דפוסים הרבה ניחוש דלמא מפריש מן הפטור כו':
קשיא לא גרסינן דאביי תרוצי קא מתרץ:
אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי אֶלְעָזָר שַׁפִּיר קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, וּשְׁמוּאֵל לָא שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ. דְּקַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר: מִיתָה דְּבִידֵי שָׁמַיִם, וּמְשַׁנֵּי לֵיהּ שְׁמוּאֵל: מִיתַת בֵּית דִּין. דִּלְמָא שָׁאנֵי מִיתַת בֵּית דִּין דַּחֲמִירָא!
Traduction
The Gemara returns to discuss the difficulties raised above. Abaye said: The problem raised by Rabbi Elazar was legitimately difficult for him, and Shmuel did not legitimately responded to his difficulty by stating that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. The reason the response is insufficient is that it was the case in the mishna of teruma of the tithe, which is punishable with death at the hand of Heaven, that was difficult for Rabbi Elazar, who was questioning whether the Sages reinforced their pronouncements concerning such a prohibition and rendered them parallel to Torah law; and Shmuel responded to him by citing Rabbi Meir’s opinion concerning a bill of divorce, which involves court-imposed capital punishment. Perhaps the case involving court-imposed capital punishment is different, as it is more stringent, and Rabbi Meir renders rabbinic law parallel to Torah law only in such a case.
Rachi non traduit
אמר אביי ר' אלעזר דקשיא ליה. וכי עשו חיזוק כו' שפיר קשיא ליה:
ושמואל דשני. הא מני ר' מאיר היא ואייתי ראיה מן המביא גט:
לא שפיר שני ליה. כדמפרש ואזיל:
דקשיא ליה לרבי אלעזר. וכי עשו חיזוק בתרומת מעשר של דמאי שהיא קלה שאפילו תרומה ודאית אינה אלא במיתה בידי שמים זר האוכלה:
ומשני ליה שמואל. שעשו חיזוק לדבריהם באשת איש שאיסור תורה שבה מיתה בידי אדם והיא חמורה:
וְרַב שֵׁשֶׁת לָא שַׁפִּיר קָא מוֹתֵיב לֵיהּ, דְּקָאָמְרִי אִינְהוּ מִיתָה. וּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת לָאו, דִּכְתִיב ''לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ''. וּלְמַאי דְּמוֹתֵיב רַב שֵׁשֶׁת, רַב יוֹסֵף שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ.
Traduction
Abaye continued: And Rav Sheshet does not legitimately raise an objection, as Rabbi Elazar and Shmuel are speaking about cases punishable by death, and Rav Sheshet raised his objection from a case involving a mere prohibition, as it is written with regard to second tithe: ''You may not eat within your gates the tithe of your grain, or of your wine, or of your oil'' (Deuteronomy 12:17). And to that which Rav Sheshet raised as an objection, Rav Yosef legitimately respond to his difficulty.
Rachi non traduit
ורב ששת. דאותביה לשמואל מחילול שלא עשו בו חיזוק בחילול של דמאי:
לאו שפיר אותביה. דהא חילול כי לא עביד ליה שפיר. לאו בעלמא הוא דלא תוכל לאכול וגו':
ולמאי דאותיב רב ששת רב יוסף שפיר שני ליה. דאע''פ שמיקל ר''מ בפדיונו כו':
אֶלָּא רָבִינָא, עַד דְּמוֹתֵיב מִנַּחְתּוֹם לְסַיַּיע לֵיהּ מִפַּלְטֵר! דִּתְנַן: הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטֵר – מְעַשֵּׂר מִן כָּל דְּפוּס וּדְפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
Traduction
But as for Ravina, the question arises: Rather than raising an objection from this case of a baker, from which proof is cited that Rabbi Meir does not draw a parallel between rabbinic law and Torah law, let him cite support for the assessment of the opinion of Rabbi Meir from the case of a bread merchant [mipalter], as we learned in a mishna (Demai 5:4): One who purchases bread from a merchant tithes separately from the bread of each and every mold; this is the statement of Rabbi Meir. In this case, Rabbi Meir is stringent with regard to demai.
Rachi non traduit
פלטר. הוא לענין ככרות כסיטון לענין תבואה לוקח ככרות הרבה ומוכר לחנוונים ולנחתומים:
מעשר מכל דפוס ודפוס. אלמא חייש דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור:
אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? פַּלְטֵר מִתְּרֵי תְּלָתָא גַּבְרָא זָבֵין, נַחְתּוֹם נָמֵי מֵחַד גַּבְרָא הוּא זָבֵין.
Traduction
Rather, what have you to say in explaining why Ravina did not cite a proof from this mishna? It is because a merchant purchases his supply from two or three people. Therefore, Rabbi Meir holds that one must be concerned that perhaps one of the suppliers separated tithes and another did not, so the customer must separate tithes from the bread of each and every mold. But if that is the case, Ravina should not cite a proof from the case of the baker, as well; as the baker discussed in the mishna typically purchases his stock of grain from only one person. Therefore, in that case there is no concern that perhaps the customer will tithe from the loaves that he is exempt from tithing for the loaves that he is obligated to tithe.
Rachi non traduit
אלא מאי אית לך למימר. מאי שנא דחייש על הפלטר משום דמתרי תלתא זבין:
נחתום נמי. דלא חייש ליה ר''מ לא תקשי לך דקסבר נחתום מתוך שאינו לוקח הרבה ביחד. תלינן למימר מחד גברא זבין ויש אדם אחד עושה ככרות בדפוסין חלוקין:
רָבָא אָמַר: שְׁמוּאֵל שַׁפִּיר קָא מְשַׁנֵּי לֵיהּ, שֵׁם מִיתָה בָּעוֹלָם.
Traduction
Rava said: Shmuel responds well to that which was difficult to Rabbi Elazar, as the category of death in the world is one. Therefore, it is appropriate to cite proof from the case of court-imposed capital punishment to the case of death at the hand of Heaven.
מַתְנִי' אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה: הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין לָהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
Traduction
MISHNA: These are matters that are not subject to the halakhot of exploitation even if the disparity between the value and the payment is one-sixth or greater: Slaves, and documents, and land, and consecrated property. In addition, if they are stolen, these items are subject neither to payment of double the principal for theft nor to payment of four or five times the principal, if the thief slaughtered or sold a stolen sheep or cow, respectively. An unpaid bailee does not take an oath and a paid bailee does not pay if these items were stolen or lost. Rabbi Shimon says:
Rachi non traduit
מתני' אלו דברים שאין להם אונאה. בגמרא מפרש טעמא:
השטרות. המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו ויטלנו לעצמו:
וההקדשות. גזבר המוכר הקדש או המוכר עולתו שנפל בו מום:
ולא תשלומי ארבעה וחמשה. אם טבח או מכר ומשום הקדשות אצטריך למיתנייה דאילו עבדים ושטרות וקרקעות לא שייך למימר דאילו תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד:
אינו נשבע. שלא פשע שלא הזקיקתו תורה לישבע עליהן:
אינו משלם. אם נגנבו ממנו:
Tossefoth non traduit
שומר חנם אינו נשבע. נראה דהוא הדין דאינו משלם דאפילו שומר שכר אם פשע נראה דלא משלם מדפריך לקמן (בבא מציעא דף נח.) מהשוכר פועל לשמור כו' ולא משני כשפשע והיינו טעמא דמכל דין הפרשה אמעיטו והא דלא קתני אינו משלם דהוי רבותא טפי משום דעיקרה בשבועות פרק הדיינים (שבועות דף מב:) ונסבה אגררה דהתם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source