Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 54a
הַבְּעָלִים נוֹתְנִין עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ. עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם – הַבְּעָלִים נוֹתְנִין עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע. בְּעֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ – הַבְּעָלִים נוֹתְנִין עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה. בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע – הַבְּעָלִים נוֹתְנִין עֶשְׂרִים וָתֵשַׁע.
Traduction
the owner gives a payment of twenty-six dinars. Were they to enable the other person to purchase it for twenty-one dinars, the Temple treasury would incur a loss, as the principal plus one-fifth paid by the owner is greater than the payment of the other person, who must pay only the principal. Were the owner to pay only twenty for the principal and add one-fifth, the principal paid by the owner is less than the sum offered by the other person. Therefore, the owner pays the principal proposed by the other person and then adds the payment of one-fifth that he was obligated to pay based on his own offer, i.e., five dinars, for a total of twenty-six. Likewise, if the other person offers twenty-two dinars, the owner gives twenty-seven; if the other person offers twenty-three, the owner gives twenty-eight; if the other person offers twenty-four, the owner gives twenty-nine.
Rachi non traduit
הבעלים נותנין. על כרחן עשרים ושש שאי אפשר לתת לזה באחד ועשרים שנמצא הקדש נפסד בחמשה סלעים ולבעלים נמי לא פחתינן מן הקרן ששמאה איש אחר הלכך נותנין כ''א לקרן וחמשה לתוספת חומש ועל עילויו של זה שהעלה בדמיו סלע אין מוסיף חומש אלא על קרן ששמאה הוא:
עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ – הַבְּעָלִים נוֹתְנִין שְׁלֹשִׁים, לְפִי שֶׁאֵין מוֹסִיפִין חוֹמֶשׁ עַל עִילּוּי שֶׁל זֶה. שְׁמַע מִינַּהּ חוּמְשָׁא מִלְּבַר. שְׁמַע מִינַּהּ.
Traduction
If the other person offers twenty-five dinars, the owner gives thirty, due to the fact that the owner does not add one-fifth based on the raise in the offer of this other person, but only on the principal according to his own offer. It is clear from these calculations that a principal of twenty plus an addition of one-fifth equal twenty-five dinars. Learn from it that one-fifth is calculated from without, meaning one-quarter of the value of the redeemed item. The Gemara affirms: Learn from it that this is the halakha.
Rachi non traduit
עשרים וחמש הבעלים נותנין שלשים. והתם (ערכין ד' כז:) פריך ונימא לגיזבר אתא גברא בחריקאי הרי בא אחר תחתינו שחפץ ליתן כמה שעולה קרן וחומש שאמרתי ואין הקדש נפסד ולמה נכוף את זה לתת שלשים וסיום המשנה אמר אחד הרי הוא שלי בעשרים ושש. אומר הגעתיך:
ש''מ חומשא מלבר. מדקתני חומש על עשרים סלעים חמש סלעים הרי חומש מן החוץ:
כְּתַנָּאֵי: ''וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו'', שֶׁיְּהֵא הוּא וְחוּמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: חֲמִישִׁיתוֹ חוּמְשׁוֹ שֶׁל קֶרֶן.
Traduction
The Gemara comments: The two sides of this dilemma are parallel to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita that it is written: ''And shall add unto it one-fifth part thereof'' (Leviticus 27:27). This means that the item and its additional one-fifth payment will total five parts; one-fifth is calculated from without; this is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says: Its one-fifth means one-fifth of the principal; one-fifth is calculated from within.
Rachi non traduit
הוא וחומשו חמשה. היינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן:
אִיבַּעְיָא לְהוּ: חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב, אוֹ אֵינוֹ מְעַכֵּב? אַרְבְּעָה בְּאַרְבְּעָה פָּרֵיק, וְאַכְּנַפְשֵׁיהּ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ, אַלְמָא חוֹמֶשׁ לָא מְעַכֵּב. אוֹ דִּלְמָא אַרְבְּעָה בְּחַמְשָׁה פָּרֵיק, וְחוֹמֶשׁ מְעַכֵּב.
Traduction
§ A dilemma was raised before the Sages: Does failure to pay the additional one-fifth prevent consumption outside of Jerusalem of second tithe that was redeemed, or does it not prevent consumption? The dilemma is: Is second-tithe produce worth four dinars redeemed with four dinars, and the obligation to add the payment of one-fifth is an obligation incumbent upon the owner himself? In that case, apparently, failure to pay the additional one-fifth does not prevent consumption. Or perhaps second-tithe produce worth four dinars is redeemed with five dinars, no less, and failure to pay the additional one-fifth prevents consumption.
Rachi non traduit
חומש מעכב. אכילה חוץ לחומה עד שיתן החומש:
אכנפשיה. מאיליו אינו בכלל הפדיון שארבעה הזוזים פדו מעשר שהוא כנגדם:
או דלמא ארבעה בחמשה פריק. כך הוא גזירת הכתוב שהחומש מן הפדיון הוא ואין שוה ארבעה נפדין בפחות מחמשה:
Tossefoth non traduit
או דלמא ד' בה' פריק וחומש מעכב. וא''ת והלא בהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ומסתמא הוא הדין במעשר וי''ל דודאי אם אמר הוא וחומשו מחולל על פרוטה (פחות) מועיל אבל כי לא מזכיר בהדיא החומש לא מהני:
אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: הַדְּמַאי – אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ, וְאֵין לוֹ בִּיעוּר.
Traduction
Ravina said: Come and hear a resolution to this dilemma from a mishna (Demai 1:2): For second tithe of doubtfully tithed produce [demai], whose status is that of untithed produce by rabbinic law, there is no payment of one-fifth if the owner redeems its second tithe, and there is no obligation of the eradication of tithes after three years, as is the case with tithes taken from untithed produce.
Rachi non traduit
הדמאי. מעשר שני של דמאי שחייבו חכמים להפריש הלוקח מעם הארץ:
אין לו חומש. אם פודהו בעליו:
ואין לו ביעור. בשנה שלישית שנצטוו ישראל לבער כל מעשרותיהם מן הבית ולתת למי שהם רוצים כדכתיב (דברים יד) מקצה שלש שנים וגו':
הָא קֶרֶן יֵשׁ לוֹ. מַאי טַעְמָא? קֶרֶן דִּמְעַכֵּב בִּדְאוֹרָיְיתָא – אִיתַהּ בִּדְרַבָּנַן, חוֹמֶשׁ דְּלָא מְעַכֵּב בִּדְאוֹרָיְיתָא – לֵיתַהּ בִּדְרַבָּנַן.
Traduction
Ravina explains: But by inference, there is payment of principal. Although there is no obligation to add one-fifth, second tithe separated from demai requires redemption. What is the reason for this? Apparently, concerning the principal, about which failure to pay it prevents consumption of second tithe of untithed produce by Torah law, it is also a sum that must be paid in the case of demai by rabbinic law. Concerning the payment of one-fifth, about which failure to pay it does not prevent consumption of second tithe of untithed produce by Torah law, it is not a sum that must be paid in the case of demai by rabbinic law.
Rachi non traduit
הא קרן יש לו. דכל זמן שלא פדאו אסור לאוכלו חוץ לחומה:
מ''ט. אין לו חומש ויש לו קרן:
דמעכב מדאורייתא. במעשר דאורייתא:
איתיה בדרבנן. במעשר דמאי דרבנן:
לֵימָא כְּתַנָּאֵי: נָתַן אֶת הַקֶּרֶן, וְלֹא נָתַן אֶת הַחוֹמֶשׁ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יֹאכַל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא יֹאכַל. אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּשַּׁבָּת, וְדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחוֹל.
Traduction
The Gemara suggests: Let us say that the two sides of this dilemma are parallel to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: In a case where one gave payment to redeem the principal but did not give payment of the additional one-fifth, Rabbi Eliezer says: One may eat it, and Rabbi Yehoshua says: One may not eat it. Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Eliezer appears correct with regard to Shabbat, when the Sages deemed it permitted for one to eat without the additional payment, in deference to Shabbat, and the statement of Rabbi Yehoshua appears correct with regard to the days of the week.
Rachi non traduit
בשבת. מפני כבוד שבת לא יעכב מלאכול בשביל חומש:
Tossefoth non traduit
אמר רבי נראין כו'. סבר חומש לא מעכב ולכך בשבת חילל אבל בחול לא חילל דחיישינן לפשיעה ובשבת לא חיישינן משום עונג:
מִדְּאָמַר נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּשַּׁבָּת, מִכְּלָל דִּפְלִיגִי אֲפִילּוּ בְּחוֹל. מִדְּאָמַר נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּחוֹל, מִכְּלָל דִּפְלִיגִי אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת.
Traduction
The Gemara infers: From the fact that Rabbi Yehuda HaNasi says: The statement of Rabbi Eliezer appears correct with regard to Shabbat, by inference they disagree even with regard to the days of the week. Likewise, from the fact that Rabbi Yehuda HaNasi says: The statement of Rabbi Yehoshua appears correct with regard to the days of the week, by inference they disagree even with regard to Shabbat. Apparently, theirs is a fundamental dispute.
Rachi non traduit
מדקאמר רבי נראין דברי ר' אליעזר בשבת. אבל בחול אינו רואה את דבריו:
מכלל דאיהו אפילו בחול. אמר יאכל ובמעשר ודאי קאמר:
מַאי לָאו בְּהָא סְבָרָא קָמִיפַּלְגִי: דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר חוֹמֶשׁ לָא מְעַכֵּב, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר חוֹמֶשׁ מְעַכֵּב?
Traduction
What, is it not that they disagree with regard to this reasoning, that Rabbi Eliezer holds that failure to pay the additional one-fifth does not prevent consumption, as redemption of the principal alone suffices; and Rabbi Yehoshua holds that failure to pay the additional one-fifth prevents consumption?
אָמַר רַב פָּפָּא: לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא חוֹמֶשׁ לָא מְעַכֵּב. וְהָכָא בְּחָיְישִׁינַן לִפְשִׁיעוּתָא קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר חָיְישִׁינַן לִפְשִׁיעוּתָא. וּמַר סָבַר לָא חָיְישִׁינַן לִפְשִׁיעוּתָא.
Traduction
Rav Pappa said: No, perhaps the explanation is that everyone agrees that failure to pay the additional one-fifth does not prevent consumption, and here they disagree with regard to whether we are concerned for potential negligence. One Sage, Rabbi Yehoshua, holds: We are concerned for negligence, lest one fail to pay the additional one-fifth and therefore the owner may not eat the second-tithe produce until he adds the one-fifth payment. And one Sage, Rabbi Eliezer, holds: We are not concerned for negligence, and one will presumably add the one-fifth payment later.
Rachi non traduit
דכ''ע חומש לא מעכב. שיהא האוכלו לוקה עליו משום לא תוכל לאכול בשעריך (שם יב):
והכא בחוששין לפשיעותא. הא דקאמר רבי יהושע לא יאכל מדרבנן קאמר שמא יפשע ויתיאש ולא יתן חומש עוד:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּהֶקְדֵּשׁ – שֶׁחִילֵּל, הוֹאִיל וְגִזְבָּרִין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק.
Traduction
Rabbi Yoḥanan says: Although the tanna’im disagree with regard to second tithe, all concede with regard to consecrated property that if the one who consecrated it paid the principal and did not add one-fifth, that he successfully desacralized the produce, since the Temple treasurers demand payment from him in the marketplace, preventing any potential negligence. Therefore, he may use the property immediately.
Rachi non traduit
הואיל וגזברין תובעין אותו. את החומש וליכא למיחש לפשיעותא:
וּבְהֶקְדֵּשׁ לָא פְּלִיגִי? וְהָתַנְיָא: נָתַן אֶת הַקֶּרֶן, וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחוֹמֶשׁ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חִילֵּל, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא חִילֵּל. אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּהֶקְדֵּשׁ, וְדִבְרֵי חֲכָמִים בְּמַעֲשֵׂר.
Traduction
The Gemara asks: And do they not disagree with regard to consecrated property? But isn’t it taught in a baraita: In a case where one gave payment to redeem the principal but did not give him payment of the additional one-fifth, Rabbi Eliezer says: He successfully desacralized the produce, and the Rabbis say: He did not desacralize the produce? Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Eliezer appears correct with regard to consecrated property, and the statement of the Rabbis appears correct with regard to second tithe.
מִדְּאָמַר נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּהֶקְדֵּשׁ – מִכְּלָל דִּפְלִיג אֲפִילּוּ בְּמַעֲשֵׂר. מִדְּקָאָמַר נִרְאִין דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּמַעֲשֵׂר – מִכְּלָל דְּאִינְהוּ פְּלִיגִי אֲפִילּוּ בְּהֶקְדֵּשׁ!
Traduction
The Gemara infers: From the fact that Rabbi Yehuda HaNasi says that the statement of Rabbi Eliezer appears correct with regard to consecrated property, by inference they disagree even with regard to second tithe. Likewise, from the fact that Rabbi Yehuda HaNasi said that the statement of the Rabbis appears correct with regard to second tithe, by inference they disagree even with regard to consecrated property. This contradicts Rabbi Yoḥanan’s statement that there is no dispute with regard to consecrated property.
Rachi non traduit
נראין דברי רבי אליעזר בהקדש. הואיל וגזברין תובעין אותו:
Tossefoth non traduit
מכלל דפליג אפילו בהקדש. תימה לישני דה''ק נראין דברי ר' אליעזר לר' יהושע בהקדש שאף ר' יהושע לא פליג אלא במעשר דהכי משני בפ''ק דחולין (דף יב.) ואי גרסינן הכא תרי זימנין נראין ונראין אתי שפיר ולספרים דגרסינן נתן לו מוכח בהדיא דמיירי בהקדש דנתן לו משמע לגזבר:
אֶלָּא אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁבָּת בְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁחִילֵּל. חֲדָא – דִּכְתִיב: ''וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג''. וְעוֹד, הוֹאִיל וְגִזְבָּרִין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ בַּשּׁוּק.
Traduction
Rather, if it was stated, it was stated like this: Rabbi Yoḥanan says: All concede that concerning Shabbat with regard to consecrated property that he successfully desacralized the property. One reason for this halakha is as it is written: ''And you shall call Shabbat a delight'' (Isaiah 58:13). The Sages sought to facilitate that delight in Shabbat by ruling leniently. And furthermore, it is desacralized without payment of the additional one-fifth, since the Temple treasurers demand payment from him in the marketplace.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: הֲרֵי אָמְרוּ הֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ מִתְחַלֵּל עַל הַקַּרְקַע, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ''וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ''. חוּמְשׁוֹ מַהוּ שֶׁיִּתְחַלֵּל עַל הַקַּרְקַע?
Traduction
§ Rami bar Ḥama says: The Sages said that consecrated property cannot be desacralized with land, as the Merciful One states with regard to the redemption of a consecrated field: ''And he will give the money and it will be assured to him'' (Leviticus 27:19), indicating that redemption is accomplished with money. The question is with regard to payment of its additional one-fifth: What is the halakha in terms of the possibility that it will be desacralized with land?
Rachi non traduit
הרי אמרו. במסכת בכורות בפרק בתרא (ד' נא.):
ונתן הכסף. ואם המקדיש יגאל וגומר ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו:
Tossefoth non traduit
הקדש אינו מתחלל על הקרקע. הא דאמר שמואל לקמן (בבא מציעא דף נז:) בונין בחול ואח''כ מקדישין למ''ד (חולין דף טז.) תלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש אתי שפיר ואפי' למ''ד חשוב כמחובר מ''מ כיון דאם לא היה קדוש סופו ליעקר מקרי תלוש:
ונתן הכסף וקם לו. וא''ת אי כסף דוקא מטלטלין נמי לא ואי גמרי' מנזקין ועבד דכתיב בהן (שמות כא) ישיב לרבות שוה כסף ככסף א''כ קרקע נמי וי''ל דדרשינן בכלל ופרט ויסף חמישית כלל כסף פרט והיה לו חזר וכלל וכן משמע פ' יש בכור (בכורות ד' נא.) דתנן אין פודין את הבכור בקרקעות כו' ולא בהקדשות ומפרש בגמ' ולא הקדשות בכל אלו והתם גבי בכור דריש בכלל ופרט וכלל וא''ת דאי לא הוה כתב אלא כסף לחודיה ה''א שוה כסף ככסף והשתא דכתיבי כללי ממעטינן קרקעות וי''ל דהכא כסף מיותר דה''מ למכתב חמישית ערכך וגבי בכור נמי ופדויו מבן חדש תפדה בערכך ה' שקלים ומדכתיב כסף למדרשיה לפרטא הוא דאתא:
תְּרוּמָה אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ''וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ'', דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ. חוּמְשָׁהּ מַהוּ שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם שֶׁלֹּא מִן הַחוּלִּין?
Traduction
If a non-priest unwittingly ate teruma, his debt can be repaid to the priest only with non-sacred property, not with teruma, as the Merciful One states: ''And if a man eats that which is sacred unwittingly…and he shall give that which is sacred to a priest'' (Leviticus 22:14), from which it is derived that repayment must be with an item fit to become sacred, i.e., a non-sacred item, not teruma, which cannot be consecrated again. The question is with regard to payment of its additional one-fifth: What is the halakha in terms of the possibility that it will be repaid not from non-sacred items, but from teruma?
Rachi non traduit
תרומה. זר האוכלה בשוגג:
אינה משתלמת. מעות אלא פירות חולין שהתשלומין נעשין תרומה כדכתיב בו את הקודש מה שהוא נותן לו נעשה קודש אלמא מידי דחזי להכי בעינן:
שלא מן החולין. מעות או בגדים שוה כסף:
מַעֲשֵׂר אֵין מִתְחַלֵּל עַל הָאֲסִימוֹן. דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ''וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ'', לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרָה. חוּמְשׁוֹ מַהוּ שֶׁיִּתְחַלֵּל עַל הָאֲסִימוֹן?
Traduction
Second-tithe produce cannot be desacralized with an unminted coin, as the Merciful One states: ''And you shall bind up [vetzarta] the money in your hand'' (Deuteronomy 14:25), which the Sages interpret as serving to include any item that has the imprint [tzura] of a coin upon it for desacralization, not an unminted coin. The question is with regard to payment of its additional one-fifth: What is the halakha in terms of the possibility that it will be desacralized with an unminted coin?
Rachi non traduit
עליו. בכולהו חומשין כתיב יוסף עליו:
אִתְגַּלְגַּל מִלְּתָא וּמְטָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לְהוּ: אָמַר קְרָא ''עָלָיו'', לְרַבּוֹת חוּמְשׁוֹ כְּמוֹתוֹ.
Traduction
Rami bar Ḥama was unable to resolve this series of dilemmas, and the matter proceeded and came before Rava, who said to the people who related the dilemmas to him: The verse states: ''And shall add unto it one-fifth part thereof'' (Leviticus 27:27), which serves to include its additional one-fifth within the same legal status as that of its principal.
Tossefoth non traduit
עליו לרבות שחומשו כמותו. וא''ת והלא אין חומש מעכב א''כ אין חומש כמותו ובסמוך גבי מעשר נמי אמרינן דאין מוסיף חומש על החומש וי''ל דעליו לא מיירי אלא בדבר שמשלם קרן משלם חומש:
אָמַר רָבִינָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא, הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה וְלֹא אֲכָלָהּ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל דְּמֵי תְרוּמָה. אֲכָלָהּ – מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִים וָחוֹמֶשׁ. קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ מִן הַחוּלִּין, וְהַקֶּרֶן דְּמֵי תְרוּמָה.
Traduction
Ravina said: We too learn this in a mishna (Terumot 6:4): One who steals teruma and did not partake of it pays a payment of double the principal at the price of the teruma, as a thief pays double the value of the item that he stole. Both payments are calculated based on the price of teruma, which is lower than the price of non-sacred food, as the demand for it is lower because it is eaten only by priests. If the thief ate it unwittingly, he pays a payment worth the value of two principals and adds one-fifth in this manner: He pays one principal and one-fifth from non-sacred items, like any non-priest who partakes of teruma, and with regard to the other principal, he pays it according to the price of teruma.
Rachi non traduit
ולא אכלה. דהיא חוזרת בעין:
משלם את הכפל. של קנס גניבה במעות:
דמי תרומה. כמה שהיא שוה לימכר בשוק ודמיה פחותין מדמי חולין שאינה ראויה אלא לכהנים ואינה ראויה בימי טומאתו ואם מטמאה אסורה באכילה לפיכך דמיה מועטים והיינו דקאמר דמי תרומה:
אכלה. בשוגג דלא ידע שהיא תרומה:
קרנין. אחד לקרן ואחד לכפל וחומש בשביל אכילתה:
מן החולין. פירות מתוקנין:
והקרן. השני שהוא בא מחמת כפל של קנס גניבה משלם נמי דמי תרומה כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק:
Tossefoth non traduit
אף אנן נמי תנינא. ה''מ לאתויי מתני' דמייתי בסמוך דמשלם חומשא דחומשא וכיון שנעשה החומש תרומה א''כ משתלם מדבר הראוי להיות קודש ומיהו יש לדחות דמצי לשלם בכל דבר וכי משלם דבר הראוי להיות קודש אז נעשה תרומה אי נמי מהך דהכא עדיפא ליה לאתויי דקתני בהדיא חומש מן החולין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source