Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 53b
אֲפִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם – שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ'', וְאֵין ''שְׂאֵת'' אֶלָּא אֲכִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו''.
Traduction
even in Jerusalem, although ritually pure second tithe cannot be desacralized in Jerusalem? It is as it is stated: ''For you are unable to carry [se’et] it…and you shall turn it into money, and bind up the money in your hand'' (Deuteronomy 14:24–25). And se’et means nothing other than eating, as it is stated: ''And he took portions [masot] from before him'' (Genesis 43:34). Since ritually impure second-tithe produce may not be consumed, Rabbi Elazar holds that one may desacralize it even if it had been brought into Jerusalem.
Rachi non traduit
ואפי' בירושלים. שאין מעשר טהור נפדה שם דכתיב (דברים יד) כי ירחק ממך [וגו'] ונתת בכסף ולא כשהיה בירושלים:
אֶלָּא בְּלָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. לָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר נָמֵי לִיפְרְקֵיהּ, דִּתְנַן: הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּטְמָא – יִפָּדֶה! כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר יִקָּבֵר.
Traduction
Rather, the halakha of the baraita is taught not with regard to second-tithe produce, but with regard to food acquired with second-tithe money, which cannot be desacralized. The Gemara asks: With regard to food acquired with second-tithe money too, let him redeem it, as we learned in a mishna (Ma’aser Sheni 3:10): Food acquired with second-tithe money that became ritually impure should be redeemed. The Gemara answers: The baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: Food acquired with second-tithe money that became ritually impure must be buried and may not be redeemed.
Rachi non traduit
בלקוח. מעשר זה ולא הוא עצמו היה מעשר אלא צרכי סעודה שלקח בירושלים בכסף מעשר:
יקבר. דקא סבר לא אלים למיתפס פדיונו:
Tossefoth non traduit
כרבי יהודה דאמר יקבר. בספרי מפיק טעמא משום דכתיב הכסף כסף ראשון ולא כסף שני וא''ת דבריש פירקין (בבא מציעא דף מה.) אמרינן כסף ראשון ואפי' כסף שני וי''ל דה''מ כסף על כסף אבל לחלל ב' פעמים פירות על כסף לא וא''ת דבפרק שלישי דמעשר שני (מ''י) תנן אמרו לו לר' יהודה ומה מעשר שנטמא נפדה לקוח לא כל שכן אמר להם לא אם אמרתם במעשר שנפדה טהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח שאינו נפדה כו' אם כן טעמא אחרינא אית ליה ולמה לי קרא בספרי וי''ל דאסמכתא בעלמא הוא אי נמי טרח וכתב לה קרא:
אִי רַבִּי יְהוּדָה, מַאי אִירְיָא ''יָצָא''? אֲפִילּוּ לֹא יָצָא נָמֵי, אֶלָּא: לְעוֹלָם בְּטָהוֹר, וּמַאי ''יָצָא'' – דִּנְפוּל מְחִיצוֹת.
Traduction
The Gemara asks: If the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, why did the tanna teach specifically a case where the food exited Jerusalem? Even if it did not exit Jerusalem, that halakha also applies, as he holds that once the food becomes ritually impure it must be buried. Rather, actually, it is taught in the baraita with regard to second tithe that is ritually pure, and what is the meaning of exited? It is not that the produce actually exited Jerusalem. Rather, the baraita is discussing a case where the partitions, i.e., the walls, surrounding the city fell. The legal status of that second-tithe produce is that of produce that exited the city.
Rachi non traduit
אלא לעולם בטהור. בין מעשר בין לקוח ודקאמר נעייליה וניכליה:
מאי יצא. נמי דקאמר דנפול מחיצות חומת ירושלים ושוב אין מעשר נאכל שם עד שיעמדו מחיצות דבעינן לפני ה' תאכלנו (שם יב) ובפדייה נמי לא דקלטוהו מחיצות מלפדותו עוד משנכנס לתוכו:
Tossefoth non traduit
אפילו לא יצא נמי. מעיקרא דשני בשנטמא ה''מ למפרך הכי אלא דעדיפא מיניה פריך:
וְהָאָמַר רָבָא: מְחִיצָה לֶאֱכוֹל – דְּאוֹרָיְיתָא, מְחִיצוֹת לִקְלוֹט – דְּרַבָּנַן. וְכִי גְּזַרוּ דְּרַבָּנַן: כִּי אִיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת. כִּי לֵיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת – לָא גְּזַרוּ רַבָּנַן! לָא פְּלוּג רַבָּנַן בֵּין אִיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת, בֵּין לֵיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת.
Traduction
The Gemara asks: But doesn’t Rava say: The halakha that a partition enables one to eat second-tithe produce is by Torah law, and the halakha with regard to the capability of partitions of the city to gather second-tithe produce into the city is by rabbinic law, and when the Sages issued a decree that partitions gather second-tithe produce in terms of their being considered within the city, they did so only where there are intact partitions, but where there are no intact partitions, the Sages did not issue a decree? The Gemara answers: Once they issued the decree, the Sages did not distinguish between cases where there are intact partitions and cases where there are not intact partitions. Once the Sages issued the decree with regard to partitions and the produce being gathered they applied it globally. This is one manner of explaining the baraita.
Rachi non traduit
והאמר רבא. במסכת מכות (דף כ.):
מחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן. מחיצה שנאמרה בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה ושאמרו במשנה מחיצות קולטות אותם מלפדות עוד אם יצא דרבנן היא:
וכי גזור רבנן כו'. לאו רבא קאמר לה אלא המקשה קאמר מדאמר רבא קליטת מחיצות מדרבנן בעלמא היא והשתא דנפול מחיצות ליתא לההיא גזירה דכי גזור רבנן היכא דאיתנהו וזה הוציא את המעשר לחוץ אבל כי ליתנהו לא גזור הלכך ניפרקיה ואמאי בטלי:
ומשני לא פלוג רבנן. בין יוצא מתוכן לנפלו דקליטת מחיצות גזרו בסתם בין איתנהו בין ליתנהו:
Tossefoth non traduit
לא פלוג רבנן. תימה דבסוף פרק חלק (סנהדרין ד' קיג.) משני כי גזרו רבנן כי איתנהו למחיצות ולא קאמר דלא פלוג רבנן כדקאמר הכא ולא קשה מידי דהתם קאי אמאי דקאמר אלא דעיר הנדחת ואסקוה לירושלים והיה שם בשעת גמר דין ליתאכיל דהא קלטוהו מחיצות וה''ל שלל ירושלים בשעת גמר דין כו' ומסיק לעולם בטהור ואסקיה לירושלים ונגמר הדין דעיר הנדחת ודקא קשיא לך ליתאכיל כגון דנפול מחיצות אמר גמר דין וכדרבא דאמר מחיצה לקלוט דרבנן שלא לפדות אפילו נפול מחיצה דלא פלוג רבנן כדקאמר בשמעתין דכיון דלקלוט לא הוי אלא מדרבנן מן התורה חל עליו גמר דין אפילו לא נפול מחיצה כלל כיון שיכול לאוכלו אם ירצה ולא מיקרי נמי שלל ירושלי' כיון שיכול להוציאו ולפדותו אלא דרבנן אמור מחיצה לקלוט אפילו לקרות שלל ירושלים ולאכול דהעמידו דבריהם על דין תורה אהא מסיים כי גזרו רבנן היכא דאיתנהו למחיצות פירוש לא העמידו דבריהם על דין תורה למיקרי שלל ירושלים ולאכול אלא כי איתנהו למחיצות ולא נפול כלל אבל נפול מחיצות אחר גמר דין לא גזור רבנן להעמיד דבריהם על דין תורה לקרות שלל ירושלים ולאכול אע''ג דבשעת גמר דין קלטוהו מחיצות כיון דנפול מחיצות אחר גמר דין אבל אי נפול מחיצות קודם גמר דין אע''ג דלא הוי שלל ירושלים מ''מ לא חל עליו גמר דין דה''ל כגבולים וה''ל שלל שמים כיון שאינו ראוי לאכול ולא לפדות כדאמר בשמעתין דלא פלוג רבנן ויעלוהו כשיעשו מחיצות א''נ דוקא מיירי בנפול מחיצות קודם גמר דין ולא הוי כמו בגבולים דכיון שהיה ראוי לאכלו שעה אחת הוה ליה ממון הדיוט ושלל ירושלים לא הוי כיון דנפול מחיצות בשעת גמר דין אבל נפול מחיצות אחר גמר דין כיון דהוי שלל ירושלים בשעת גמר דין תו לא פקע והשתא אתי שפיר טפי בפשיטות כי איתנהו בשעת גמר דין גזור למיהוי שלל ירושלים כי ליתנהו בשעת גמר דין לא גזור ואם תאמר דמשמע דיגנזו משום דחל עלייהו גמר דין אבל היכא דלא חל עלייהו גמר דין יאכלו אם תבנה החומה והא אמרינן בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) כשהיה מזבח שלם ונפגם ונבנה אין חוזרין ונראין וי''ל דדוקא זבחים שעושין מהם עבודות אבל מעשר או בשר זבח לאחר העבודה או שירי מנחה חוזרין ונראין:
רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: חֲדָא קָתָנֵי: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלַיִם וְיָצָא. אַמַּאי? וְנִיהְדַּר וּנְעַיְּילֵיהּ וְנֵיכְלֵיהּ! דִּנְפוּל מְחִיצוֹת.
Traduction
Rav Huna bar Yehuda said that Rav Sheshet said: The tanna of the baraita is teaching one halakha: It is with regard to second-tithe produce that is not worth even one peruta and which both entered Jerusalem and then exited it. It cannot be redeemed because it is worth less than one peruta. The Gemara asks: Why? And let him bring it back into Jerusalem and partake of it there. The Gemara answers: It is a case where the partitions surrounding the city fell.
Rachi non traduit
רב הונא ברבי יהודה אמר. הא דאותבת לחזקיה מרישא דקתני באיזה מעשר אמרו שאין בו שוה פרוטה וקשיא לך ליעבד כדחזקיה לא קשיא:
חדא קתני אין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלים ויצא. דקליטת מחיצות מעכבת מלחללו עוד על מעות הראשונות:
וניהדר ונעייליה וניכליה. בירושלים עם תערובתו:
דנפול מחיצות. והיינו יצא דקתני:
Tossefoth non traduit
דנפול מחיצות. פי' רוב מחיצות דאי נפול מקצתם אע''ג דאסור לטלטל בשבת מ''מ מקרי מחיצה לענין אכילת מעשר וקדשים קלים כדאמרינן ריש פרק אלו דברים (פסחים דף סו. ושם ד''ה תוחב ודף סז) דההיא שמעתתא דהלל צריך להעמיד אחר שנפרצו בה פרצות לכך לא היו יכולין להוליך סכיניהם בשבת לעזרה לשחוט פסחיהם דקודם שנפרצו היו מותרים לטלטל כדאמר רבי יוחנן (עירובין דף ו:) ירושלים אלמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה''ר ואעפ''כ בלילה היו אוכלין פסחיהם:

וְנִפְרְקֵיהּ? הָאָמַר רָבָא: מְחִיצָה לֶאֱכוֹל דְּאוֹרָיְיתָא, מְחִיצָה לִקְלוֹט דְּרַבָּנַן, וְכִי גְּזַרוּ רַבָּנַן – כִּי אִיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת. כִּי לֵיתַנְהוּ לִמְחִיצוֹת – לָא גְּזַרוּ רַבָּנַן. לָא פְּלוּג רַבָּנַן.
Traduction
The Gemara asks: And let him redeem the second-tithe produce, as doesn’t Rava say: The halakha that a partition enables one to eat second-tithe produce is by Torah law, and the halakha with regard to the capability of partitions of the city to gather second-tithe produce into the city is by rabbinic law, and when the Sages issued a decree that partitions gather second-tithe produce in terms of their being considered within the city, they did so only where there are intact partitions, but where there are no intact partitions, the Sages did not issue a decree? The Gemara answers: The Sages did not distinguish between cases where there are intact partitions and cases where there are not intact partitions.
אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא אֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה? אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ נָמֵי! לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר. לָא מִיבַּעְיָא יֵשׁ בּוֹ, דְּקָלְטָן לֵיהּ מְחִיצוֹת. אֲבָל אֵין בּוֹ, אֵימָא: לָא קְלַטוּ לֵיהּ מְחִיצוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
The Gemara comments: If so, why did the tanna teach specifically a case where the produce does not have the value of one peruta? The same would hold true even if it has the value of one peruta. The Gemara answers: The tanna is speaking utilizing the style of: It is not necessary. It is not necessary to state that if the produce has the value of one peruta the halakha is that the partitions gather it and it can no longer be redeemed, but if it does not have the value of one peruta, say that the partitions do not gather it. Therefore, he teaches us that the partitions gather even second-tithe produce worth less than one peruta, and it cannot be redeemed.
Rachi non traduit
אפי' יש בו שוה פרוטה. נמי לאו בר אכילה ולאו בר חילול הוא ואמאי תני באיזה מעשר אמרו בשאין בו שוה פרוטה כו':
לא מבעיא יש בו. דכיון דבר פדייה הוא חיילא עליו קליטת מחיצות דרבנן ולא מיפרוק תו אבל אין בו אימא בכה''ג לא לגזור רבנן קליטת מחיצות לפדייה דמילתא דלא שכיח היא לחללו על מעות הראשונות וניעבד ליה כדחזקיה קמ''ל:
תָּנוּ רַבָּנַן: ''אִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ'', מִמַּעַשְׂרוֹ – וְלֹא כָּל מַעַשְׂרוֹ. פְּרָט לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה. אִיתְּמַר. רַב אַמֵּי אָמַר: אֵין בּוֹ. רַב אַסִּי אָמַר: אֵין בְּחוּמְשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין בּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵין בְּחוּמְשׁוֹ.
Traduction
§ The Sages taught that it is written: ''And if a man will redeem of his tithe, he shall add to it the fifth part thereof'' (Leviticus 27:31), from which it is inferred: Of his tithe, but not all his tithe. This serves to exclude second tithe that does not have the value of one peruta, which cannot be redeemed. It was stated that there is an amoraic dispute with regard to this halakha. Rav Ami says: The second tithe cannot be redeemed in a case where the produce itself does not have the value of one peruta. Rav Asi says: The second tithe cannot be redeemed in a case where its additional payment of one-fifth does not have the value of one peruta. Other amora’im dispute the same issue. Rabbi Yoḥanan says: The produce itself does not have the value of one peruta. Rabbi Shimon ben Lakish says: Its additional payment of one-fifth does not have the value of one peruta.
Rachi non traduit
פרט לשאין בו שוה פרוטה. שאינו בכלל גאולה ולימדך שאינה תופסת פרוטה:
רב אמי אמר אין בו שוה פרוטה. שנינו אבל אם יש בו שוה פרוטה בר גאולה הוא ותופס פדיונו:
ורב אסי אמר אין בחומשו שוה פרוטה. שנינו דלאו בר גאולה הוא עד שיהא בו שוה ארבע פרוטות כדי שיהא ראוי לתוספת חומש דכתיב בהאי קרא:
Tossefoth non traduit
אין בו שוה פרוטה. אין תופס פדיון ולא בעי למדרש אין בו שוה פרוטה אין מוסיף חומש אבל פדיון תופס דסברא לאוקמא מיעוטא בגופה ולא בחומש דפחות משוה פרוטה לא חשיב ממון לתפוס פדיון אבל למ''ד אין בחומשו קשה דטפי הוה ליה למדרש דאינו מוסיף חומש:
מֵיתִיבִי: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה – דַּיּוֹ שֶׁיֹּאמַר ''הוּא וְחוּמְשׁוֹ מְחוּלָּל עַל מָעוֹת רִאשׁוֹנוֹת''.
Traduction
The Gemara raises an objection from a baraita: With regard to second-tithe produce that does not have the value of one peruta, it is sufficient that he will say: It and its additional payment of one-fifth are desacralized upon the first coins upon which I already redeemed second-tithe produce.
Rachi non traduit
דיו שיאמר כו'. כדחזקיה ולא אמרינן ימתין עד שיעלנו לירושלים או ימתין עד שיצרפנו עם אחר דכיון דבחומשיה ליכא [פרוטה] לא קחשיב ודיו בכך:
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר ''אֵין בְּחוּמְשׁוֹ'' – הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ''דַּיּוֹ'', דְּאַף עַל גַּב דִּבְדִידֵיהּ אִית בֵּיהּ, כֵּיוָן דִּבְחוּמְשֵׁיהּ לֵיכָּא – שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר ''אֵין בּוֹ'', מַאי ''דַּיּוֹ''? קַשְׁיָא.
Traduction
The Gemara explains the objection: Granted, according to the one who says: There is not the value of a peruta in its additional payment of one-fifth, this is the reason that the tanna teaches: It is sufficient, which indicates that even though in the produce itself it has the value of one peruta, since there is not the value of a peruta in its one-fifth payment, it works out well, as it is sufficient if he redeems the produce with other second-tithe produce. But according to the one who says: It is in a case where the produce itself does not have the value of one peruta that the second tithe cannot be redeemed, what is the meaning of: It is sufficient? From the outset, there was never sufficient value for there to be any element of redemption. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult to explain the baraita according to that opinion.
Rachi non traduit
אלא למ''ד אין בו מאי דיו. מאי רבותיה דאצטריך למתני דיו ליתני אומר הוא וחומשו כו':
אִיבַּעְיָא לְהוּ: חוּמְשָׁא מִלְּגָיו, אוֹ חוּמְשָׁא מִלְּבַר? אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: הַבְּעָלִים אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים, וְכָל אָדָם בְּעֶשְׂרִים – הַבְּעָלִים קוֹדְמִין מִפְּנֵי שֶׁמּוֹסִיפִין חוֹמֶשׁ. אָמַר אֶחָד: הֲרֵי עָלַי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד –
Traduction
§ Apropos the additional payment of one-fifth, a dilemma was raised before the Sages: Is the payment of one-fifth calculated from within, i.e., one-fifth of the value of the redeemed item, or is the payment of one-fifth calculated from without, meaning one-quarter of the value of the redeemed item, which is one-fifth of the eventual payment, i.e., the principal plus the additional one-fifth? Ravina says: Come and hear a resolution of the dilemma from a baraita: In a case where the owner says he is willing to redeem consecrated property for twenty dinars, and any other person is willing to purchase the property for twenty dinars, the owners take precedence and redeem the property due to the fact that they are obligated to add one-fifth, and the Temple treasury profits more from the owner than from anyone else. If one who is not the owner said: It is incumbent upon me to desacralize it for twenty-one dinars,
Rachi non traduit
חומשא מלגיו. על שוה עשרים זוז מוסיף ארבע שהן חומשו של קרן:
או חומשא מלבר. על ארבעה רבעי' מוסיף החמישית מן החוץ דהוו להו לעשרים זוז חמשא זוזי:
הבעלים אומרים בעשרים. גבי מקדיש ופודה הקדשו תנן לה במסכת ערכין (דף כז.):
מפני שמוסיפין חומש. ועשרים שלהן הוו כ''ה דאילו שאר כל אדם לא יוסיף חומש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source