Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 3b
וְהַאי בְּכוּלֵּיהּ בָּעֵי דְּלוֹדֵי לֵיהּ. וְהַאי דְּלָא אוֹדִי – אִשְׁתְּמוֹטֵי הוּא דְּקָא מִישְׁתְּמֵט מִינֵּיהּ, סָבַר: עַד דְּהָווּ לִי זוּזִי וּפָרַעְנָא לֵיהּ, וְאָמַר רַחֲמָנָא: רְמִי שְׁבוּעָה עֲלֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלוֹדֵי לֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ,
Traduction
And in order not to exhibit insolence, this person wants to admit to the creditor with regard to all of the debt, and this fact that he denies owing him in part is because he reasons: If I admit to him with regard to all of the debt, he will lodge a claim against me with regard to all of it, and right now I do not have the money to pay. He was evading his creditor, and thought: I will continue doing so until I have money, and then I will pay him all of it. This rationalization enables one to falsely deny part of a claim. And therefore, the Merciful One states: Impose an oath on him, in order to ensure that he will admit to him with regard to all of the debt.
Rachi non traduit
והאי בכוליה בעי דלודי כו'. וכי תימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ולא נרמי עליה שבועתא לא חשיד אממונא לפי שברצונו היה מודה בכולו אלא שאין בידו לפרוע וסבר עד דהוי לי [זוזי] ופרענא ליה:
Tossefoth non traduit
בכוליה בעי דלודי ליה. מה שפירש רש''י כיון דחשיד אממונא היכי נשבע נימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ומשני דמשתמיט ולא חשיד ועל זה תימה דהא מסיק לקמן (בבא מציעא דף ו.) דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא ואין לומר דהיינו מדרבנן לפי שראו שהיתה שבועה חמורה עליהם אבל מדאורייתא חשוד לזה חשוד לזה דהא לקמן מייתי מרב נחמן דמשביעין אותו שלש שבועות ואחד מהן שלא שלחתי בו יד ומשמע בהגוזל קמא (ב''ק דף קז:
ושם) דהוי דאורייתא וכן בנסכא דר' אבא (שבועות דף לב:) משמע דאי אמר לא חטפתי היה נשבע להכחיש את העד שבועה דאורייתא מדאמר מתוך שאינו יכול לישבע משלם דאשבועה דרבנן לא אמר הכי לכן י''ל ובכוליה בעי דלודי ליה כלומר מאחר דאין מעיז א''כ אמת הוא שאין חייב לו יותר ולמה ישבע יהא נאמן במגו דאי בעי כופר הכל ומשני דאין זה העזה דאשתמוטי קמשתמיט ואם תאמר כופר הכל נמי אשתמוטי קא משתמיט ואינו העזה כדאמרי' בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף מ:) אמר רב נחמן כופר הכל משביעין אותו שבועת היסת משום חזקה דאין אדם תובע אלא א''כ יש לו עליו ופריך אדרבה אין אדם מעיז פניו בפני ב''ח ומשני אשתמוטי קא משתמיט וי''ל דמ''מ העזה יש יותר בכופר הכל מבכופר חצי וליכא מגו:
אֲבָל הַעֲדָאַת עֵדִים, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר הָכִי – אֵימָא לָא. קָא מַשְׁמַע לַן קַל וָחוֹמֶר.
Traduction
But in a case where the testimony of witnesses renders him liable to pay part of the debt, as one cannot say this explanation since this logic applies only when it is the debtor admitting to part of the claim, say that he has no intention to repay the debt at all, and he is completely dishonest and therefore his oath is worthless. Therefore, the baraita teaches us that the defendant’s obligation to take an oath is derived by means of an a fortiori inference.
Rachi non traduit
דליכא למימר הכי. שהרי כפר בכולו ונימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא:
Tossefoth non traduit
אבל העדאת עדים דליכא למימר. כל כך משתמיט כיון שכפר הכל אימא כיון דחשוד הוא לגזול חשוד נמי אשבועתא קמ''ל ק''ו דלא הוי גזלן בהכי דאשתמוטי קא משתמיט דהכופר במלוה כשר לעדות ואע''ג דאמרי' לקמן (בבא מציעא דף ו.) דלא אמרינן מגו דחשיד כו' מ''מ גם התנא אשמעינן דלא אמרינן מק''ו מפיו ועד אחד ואם תאמר אמאי אצטריך לטעמא דאשתמוטי לימא אי לאו ק''ו ה''א הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים משום שכן אינו בהכחשה ובהזמה כדפריך לקמן ולקמן נמי הוה ליה למפרך מה לפיו שכן משתמיט וי''ל דהכא דאתא לפרושי דהודאת פיו גדולה מהעדאת עדים ניחא ליה למינקט טעמא דמשתמיט דסברא הוא דמטעם זה ישבע בהודאת פיו ולא בהעדאת עדים וחומר שאינו בהכחשה ובהזמה ניחא ליה למנקט לקמן לסתור ק''ו שכן דרך הגמרא למפרך פירכא על קל וחומר ולא מסברא לכך לא מייתי לקמן סברא דמשתמיט:
וּמַאי קַל וָחוֹמֶר? וּמָה פִּיו שֶׁאֵין מְחַיְּיבוֹ מָמוֹן – מְחַיְּיבוֹ שְׁבוּעָה, עֵדִים שֶׁמְּחַיְּיבִין אוֹתוֹ מָמוֹן – אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּחַיְּיבִין אוֹתוֹ שְׁבוּעָה?
Traduction
The Gemara explains: And what is the explanation of this a fortiori inference? It should be explained as follows: If admitting to part of a claim by his own mouth, which does not render him liable to pay the money he admitted to owing, nevertheless obligates him to take an oath, with regard to the testimony of witnesses, which does render him liable to pay money, is it not logical that it should obligate him to take an oath with regard to the remaining sum?
Rachi non traduit
פיו שאינו מחייבו ממון. בהודאתו ולקמיה מפרש לה:
מחייבו שבועה. על השאר:
עדים שמחייבין [אותו] ממון. במה שהעידו:
אינו דין שיחייבוהו שבועה. על השאר:
וּפִיו אֵין מְחַיְּיבוֹ מָמוֹן?! וְהָא הוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי!
Traduction
The Gemara asks: But does the admission of his own mouth not render him liable to pay money? But isn’t the legal status of the admission of a litigant similar to that of one hundred witnesses?
Rachi non traduit
הודאת בעל דין כמאה עדים. ברייתא היא בתוספתא דבבא מציעא בפרק ראשון:
מַאי ''מָמוֹן'' – קְנָס. וּמָה פִּיו שֶׁאֵין מְחַיְּיבוֹ קְנָס, מְחַיְּיבוֹ שְׁבוּעָה! עֵדִים שֶׁמְּחַיְּיבִין אוֹתוֹ קְנָס, אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּחַיְּיבִין אוֹתוֹ שְׁבוּעָה!
Traduction
The Gemara answers: What is the money that one is not liable to pay based on his own admission? It is referring to the payment of a fine [kenas]. In all cases where the Torah imposes a fine, if the defendant admits his liability voluntarily he is not required to pay it. Therefore, the a fortiori inference is as follows: If the admission of one’s own mouth, which does not render him liable to pay a fine, nevertheless renders him liable to take an oath with regard to the part of the claim to which he did not admit, with regard to the testimony of witnesses, which does render him liable to pay a fine, is it not logical that it should render him liable to take an oath with regard to the remaining sum?
Rachi non traduit
פיו אינו מחייבו קנס. דילפינן (ב''ק דף עה.) מקראי דמודה בקנס פטור אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:
מָה לְפִיו – שֶׁכֵּן מְחַיְּיבוֹ קָרְבָּן, תֹּאמַר בְּעֵדִים שֶׁאֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ קָרְבָּן!
Traduction
The Gemara attempts to refute the inference: What is notable about the admission of one’s mouth? It is notable in that it renders him liable to bring an offering. One who admits that he transgressed a prohibition unwittingly is obligated to bring an offering for atonement. Would you say that the halakhot of admission apply with regard to the testimony of witnesses, which, in a case where they testify that one transgressed a prohibition, does not obligate him to bring an offering if he denies it?
Rachi non traduit
פיו מחייבו קרבן. דכתיב והתודה אשר חטא והביא (ויקרא ה':ה') עדים אין מחייבין אותו קרבן אם מכחישין אותו דכתיב (שם ד) או הודע אליו ולא שיודיעוהו אחרים:
Tossefoth non traduit
מה לפיו שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים כו'. פי' שכן מחייבו קרבן אפילו העדים מכחישין אותו ואומרים לאו חלב הוה אלא שומן דאי אין העדים מכחישין אותו היכי קאמר תאמר בעדים כו' עדים נמי מחייבין אותו קרבן אם אינו מכחישן ואפילו עד אחד אם אינו מכחישו מחייבו קרבן וזאת הסוגיא סוברת כלישנא דפרק אמרו לו (כריתות דף יב. ושם) דמפרש טעמייהו דרבנן דלקמן דאמרו לו אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי דפטור משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ולכך פיו מחייבו קרבן אפילו עדים מכחישין אותו ועדים אין מחייבין אותו קרבן אם מכחישן דלאידך לישנא דמפרש טעמייהו דרבנן דמתרץ דיבוריה ואמר דלא אכלתי שוגג אלא מזיד ומיירי דכשאמר לא אכלתי לא בדקנו אותו היאך היה דעתו אבל להכחיש העדים אינו נאמן א''כ חשיבי עדים מפיו שכן חייבוהו קרבן אפי' מכחישן והוא לא מחייב עצמו קרבן אם היו מכחישין אותו ואתי רבי חייא אפילו כרבנן:

הָא לָא קַשְׁיָא: רַבִּי חִיָּיא כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: עֵדִים מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ קָרְבָּן מִקַּל וָחוֹמֶר.
Traduction
The Gemara answers: This is not difficult. Rabbi Ḥiyya holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that the testimony of witnesses renders him liable to bring an offering, based on an a fortiori inference.
Tossefoth non traduit
רבי חייא כר''מ סבירא ליה. וא''ת א''כ נימא ק''ו דר''מ אם הביאוהו לידי מיתה לא יביאוהו לידי שבועה הקלה וי''ל דאיכא למפרך דמה למיתה שכן על מה שהן מעידין הוא מת תאמר גבי שבועה שעל מה שהוא כופר הוא נשבע כדאמרי' לקמן:
דִּתְנַן: אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם ''אָכַלְתָּ חֵלֶב'', וְהוּא אוֹמֵר ''לֹא אָכַלְתִּי'', רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים.
Traduction
As we learned in a mishna (Karetot 11b): If two witnesses say to a person: You ate forbidden fat, and he says: I did not eat it, Rabbi Meir deems him liable to bring an offering and the Rabbis deem him exempt from bringing an offering.
Rachi non traduit
אמרו לו שנים אכלת חלב. שוגג:
והוא אומר לא [אכלתי]. פטור שהיה יכול לומר מזיד הייתי ויפטר מן הקרבן אף כשאמר לא אכלתי פטור דמה לו לשקר:
אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם לִידֵי מִיתָה חֲמוּרָה, לֹא יְבִיאוּהוּ לִידֵי קָרְבָּן הַקַּל? אָמְרוּ לוֹ: מָה אִם יִרְצֶה לוֹמַר ''מֵזִיד הָיִיתִי'' – יִפָּטֵר.
Traduction
Rabbi Meir said to the Rabbis: If two witnesses can cause a person to receive the death penalty, which is a severe penalty, can they not also cause one to receive the light penalty of having to bring an offering? The Rabbis said to him: What if he would want to say: I sinned intentionally? Wouldn’t he be exempt? Since one does not bring an offering for an intentional sin, the testimony of witnesses has no bearing in this matter, as they cannot prove that his transgression was unwitting. Therefore, even if he claims that he did not sin at all, the testimony does not obligate him to bring an offering.
Tossefoth non traduit
מה אם ירצה לומר מזיד הייתי. ללישנא דאדם נאמן על עצמו יותר מק' עדים האי אם ירצה לומר לדבריו דר''מ קאמרי. (כדתניא) [כדאיתא] בפרק אמרו לו (כריתות דף יב. ושם) דלאידך לישנא טעמא דנפשייהו קאמרי ואין לפרש ומה אם ירצה לומר כו' שיהא נאמן לומר לא אכלתי מגו דאי בעי אמר מזיד הייתי דהא מגו במקום עדים הוא אלא כלומר אף מה שאמר לא אכלתי יכול לתרץ דבריו ולומר לא אכלתי שוגג אלא מזיד ומיירי דכשאמר לא אכלתי לא בדקו אותו איך היה דעתו ולבסוף אומר שמזיד היה וסברי רבנן דמה שאמר לא אכלתי כך היה דעתו שלא אכל שוגג אלא מזיד ולר''מ אע''פ שלבסוף אמר מזיד הייתי אין בכך כלום דהכי אמר (בתורת כהנים) אמר רבי מאיר אם בתחלה אמר מזיד הייתי שומעין לו אם היה דן עמו כל היום ובאחרונה אמר מזיד הייתי אין שומעין לו ואם תאמר והיאך נאמן לומר מזיד הייתי הא אין אדם משים עצמו רשע כדאמר בפ''ק דסנהדרין (דף ט:

ושם) גבי פלוני רבעני לרצוני וי''ל דאין נאמן לפסול עצמו אבל הכא עושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין לעזרה:
אֶלָּא: מָה לְפִיו – שֶׁכֵּן מְחַיְּיבוֹ אָשָׁם! אָשָׁם הַיְינוּ קָרְבָּן.
Traduction
The Gemara suggests another refutation: Rather, what is notable about the admission of one’s mouth? It is notable in that it renders a robber liable to bring a guilt-offering. One who admits that he robbed another is required to bring a guilt-offering for atonement, whereas if witnesses testify that he robbed another he is not obligated to bring a guilt-offering. The Gemara answers: A guilt-offering is the same as any other offering, about which there is a dispute between Rabbi Meir and the Rabbis as to whether the testimony of witnesses renders one liable to bring an offering.
Tossefoth non traduit
אשם היינו קרבן. דלרבי מאיר עדים מחייבין אותו אשם תימה דבמתני' דד' שומרין (שבועות דף מט. ושם) תנן היכן שורי נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם כפל הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם אבל על פי עדים אין משלם חומש ואשם וכן תנן בפרק הגוזל קמא (ב''ק דף קח.) ומוקי לה בפרק הגוזל קמא. כר''מ וי''ל דסוגיא דהכא דלרבי מאיר עדים מחייבין אותו אשם לא יעמיד ההיא משנה כר''מ אלא כדבעי לאוקמה התם כשאכלו טריפה וההיא סוגיא דהתם דסבר דלרבי מאיר עדים לא מחייבי אשם משום דגבי אשם כתיב והתודה לא סבר כסוגיא דהכא דאשם היינו קרבן ויליף במה הצד מפיו ועד אחד כדמסיק הכא:

אֶלָּא: מָה לְפִיו – שֶׁכֵּן מְחַיְּיבוֹ חוֹמֶשׁ. הָא לָא קַשְׁיָא, רַבִּי חִיָּיא כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דִּמְחַיֵּיב לֵיהּ קָרְבָּן מִקַּל וָחוֹמֶר – מְחַיֵּיב לֵיהּ חוֹמֶשׁ מִקַּל וָחוֹמֶר.
Traduction
The Gemara suggests another refutation: Rather, what is notable about the admission of one’s mouth? It is notable in that it renders one who unlawfully possessed the money of another liable to pay an additional one-fifth of the value of that money when he returns it of his own accord (see Leviticus 5:20–26). By contrast, if witnesses testify that he unlawfully possessed the money of another, he is not obligated to add one-fifth to his payment. The Gemara answers: This is not difficult; Rabbi Ḥiyya holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Just as Rabbi Meir holds that the testimony of witnesses renders one liable to bring an offering due to an a fortiori inference, he also holds that the testimony of witnesses renders one liable to add one-fifth, via an a fortiori inference.
Rachi non traduit
חומש ואשם. אם נשבע וכפר ממון והודה כתיב או מכל אשר ישבע עליו לשקר וגו' (שם ה):
אֶלָּא: מָה לְפִיו – שֶׁכֵּן אֵינוֹ בְּהַכְחָשָׁה וּבַהֲזָמָה, תֹּאמַר בְּעֵדִים שֶׁיֶּשְׁנָן בְּהַכְחָשָׁה וּבַהֲזָמָה.
Traduction
The Gemara suggests another refutation: Rather, what is notable about the admission of one’s mouth? It is notable in that it is not subject to contradiction or to refutation as applies to the testimony of conspiring witnesses, as the testimony of witnesses cannot negate the admission of a litigant. Would you say the same halakhot with regard to witnesses, who are subject to contradiction and to refutation as conspiring witnesses? Evidently, the testimony of witnesses is weaker, in some aspects, than the admission of a litigant.
Rachi non traduit
אינו בהכחשה ובהזמה. אם הודה לו במנה ובאו עדים והכחישוהו לומר אינך חייב לו כלום אינו נפטר בכך דהודאת בעל דין כמאה עדים:
שישנן בהכחשה ובהזמה. שאם באו שנים עדים והכחישום או הזימום אין זה משלם ממון על פיהם:
אֶלָּא אָתְיָא מֵעֵד אֶחָד: וּמָה עֵד אֶחָד שֶׁאֵין מְחַיְּיבוֹ מָמוֹן, מְחַיְּיבוֹ שְׁבוּעָה – עֵדִים שֶׁמְּחַיְּיבִין אוֹתוֹ מָמוֹן, אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּחַיְּיבִין אוֹתוֹ שְׁבוּעָה!
Traduction
Rather, Rabbi Ḥiyya’s a fortiori inference is apparently derived from the halakha of the testimony of one witness. If the testimony of one witness, which does not render the defendant liable to pay money, obligates him to take an oath to contradict the testimony, is it not logical that the testimony of two witnesses, which render one liable to pay money, also obligates him to take an oath?
Rachi non traduit
מחייבו שבועה. טענו חבירו מנה לי בידך והוא אומר אין לך בידי כלום ועד אחד מעידו שהוא חייב לו הרי זה נשבע להכחיש את העד דכתיב (דברים יט) לא יקום עד אחד באיש וגו' לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל לשבועה קם (שבועות דף מ.):
מָה לְעֵד אֶחָד שֶׁכֵּן עַל מָה שֶׁהוּא מֵעִיד הוּא נִשְׁבָּע,
Traduction
The Gemara rejects this inference: What is notable about the testimony of one witness? It is notable in that the defendant takes an oath with regard to the matter concerning which he testifies, not with regard to other claims raised by the claimant.
Rachi non traduit
מה לעד אחד. כלומר היכי ילפת שבועה דשנים משבועה דעד אחד מה לעד אחד שכן על מה שהעד מעיד הוא נשבע להכחישו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source