Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Metsi'a
Daf 13a
בִּשְׁטָרֵי הַקְנָאָה, דְּהָא שַׁעְבֵּיד נַפְשֵׁיהּ.
Traduction
This mishna is referring not to one who finds an ordinary promissory note but to one who finds deeds of transfer. This refers to a promissory note that establishes a lien on the debtor’s property from the date the note is written, regardless of when he borrows the money. Because the debtor obligated himself from that date, the creditor has the legal right to repossess his land from any subsequent purchasers.
Rachi non traduit
בשטרי הקנאה. שמקנה לו נכסיו מהיום בין ילוה בין לא ילוה יגבה מהן לאותו זמן מהיום:
אִי הָכִי, מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי: ''אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחְרָיוּת נְכָסִים לֹא יַחֲזִיר'', וְאוֹקֵימְנָא כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא כָּתַב לִלְוֹת בְּנִיסָן וְלֹא לָוָה עַד תִּשְׁרֵי, וְאָתֵי לְמִטְרַף לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַמַּאי לֹא יַחֲזִיר?
Traduction
The Gemara asks: If that is so, the following difficulty arises: How will one account for the ruling of the mishna here, which teaches that if the promissory notes include a property guarantee, the finder should not return them to the creditor; and we established that the reference is to a case when the debtor admits that he still owes the debt and that the promissory note should not be returned due to suspicion that perhaps the debtor wrote it with the intention to borrow the money in Nisan but did not actually borrow it until Tishrei, and therefore, if the promissory note is returned to the creditor he will come to repossess the land from the purchasers unlawfully. If Rav Asi’s explanation is correct, why shouldn’t the finder return the document?
Rachi non traduit
אי הכי. דבשטרי דלאו הקנאה לא עבידי דכתבי אלא אם כן ראו הלואת המעות מתני' דקתני כו':
נֶחְזֵי אִי בִּשְׁטַר הַקְנָאָה – הָא שַׁעְבֵּיד לֵיהּ נַפְשֵׁיהּ! אִי בִּשְׁטָר דְּלָא הַקְנָאָה – לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ, דְּהָא אָמְרַתְּ כִּי לֵיכָּא מַלְוֶה בַּהֲדֵיהּ לָא כָּתְבִינַן.
Traduction
The Gemara elaborates: Let us see what the possibilities are. If the reference is to a deed of transfer, didn’t the debtor obligate himself that his property can be collected for payment of the loan from the date that the deed of transfer was written? Conversely, if the reference is to a promissory note that is not a deed of transfer, there is no room for concern, as you said that in such a case, when the lender is not present together with the borrower, we do not write such a document.
Rachi non traduit
כי ליכא מלוה בהדיה. ונותן מעות בפניהם לא כתבינן:
אָמַר לְךָ רַב אַסִּי: אַף עַל גַּב דִּשְׁטָרֵי דְּלָאו הַקְנָאָה, כִּי לֵיכָּא מַלְוֶה בַּהֲדֵיהּ לָא כָּתְבִינַן, מַתְנִיתִין כֵּיוָן דִּנְפַל אִתְּרַע לֵיהּ, וְחָיְישִׁינַן דִּלְמָא אִקְּרִי וּכְתוּב.
Traduction
The Gemara answers: Rav Asi could have said to you: Although we do not write promissory notes that are not deeds of transfer when the lender is not present together with the borrower, with regard to the case in the mishna it can be explained that since the promissory note was dropped, its credibility was compromised, and consequently we are concerned that perhaps it happened to have been written in the absence of the lender, deviating from the standard procedure.
אַבָּיֵי אָמַר: עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ, וַאֲפִילּוּ שְׁטָרֵי דְּלָאו הַקְנָאָה.
Traduction
Abaye stated an alternative explanation of the mishna that allows one to write a promissory note for a borrower in the absence of the lender: The document’s witnesses, with their signatures, acquire the lender’s lien on the borrower’s land on the lender’s behalf, despite the fact that the loan did not occur yet. And this applies even with regard to promissory notes that are not deeds of transfer.
Rachi non traduit
אביי אמר. הא דתנן כותבין שטר ללוה בלא מלוה אפילו בשטר דלאו הקנאה נמי ואי נמי אתי למיטרף מהאידנא והוא לא לוה עד תשרי לא שלא כדין הוא דעדיו בחתומיו זכין לו מיום שחתמוהו זכין לו השעבוד ואפילו לא הלוה המעות עד תשרי ולהכי מוקי ליה אביי בהאי טעמא משום דקשיא ליה כיון דאמרת כו' אבל השתא דתנן כותבין חיישינן דלמא כתב ללות ולא לוה ולקמיה פריך אמאי לא יחזיר הרי זכו ליה עדיו בחתומיו ושפיר טריף:
Tossefoth non traduit
אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו. מכאן קשה לרש''י דריש מסכת ראש השנה (דף ב. ושם ד''ה לשטרות) דתנן באחד בניסן ראש השנה למלכים ומפרש בגמרא דנפקא מינה לשטרי חוב המוקדמים ופרש''י שאם לא קבעו יום לתחלת שנת המלך אלא כל מלך לפי מה שעומד פעמים שאין להבחין כגון אם כתב בו בכסליו בשנת ג' למלך ובאו עדים ואמרו כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא אמר הלוה לנו חתמו כאותה ששנינו כותבין שטר ללוה אע''פ שאין מלוה עמו אבל ראינו שהלוהו אותה מלוה בתמוז בשנת ג' למלך ואין אנו יודעים אם קודם לכן או אחרי כן שאין אנו יודעים מתי עמד המלך אם בין תמוז לכסליו של אחריו והוה ליה כסליו תחלה א''כ מוקדם הוא ופסול או בין כסליו לתמוז של אחריו והוה ליה מאוחר וכשר והשתא שקבעו ניסן ר''ה הוה ליה תמוז תחלה ושטר מאוחר הוא וכשר והשתא לאביי כה''ג לאו מוקדם הוא דעדיו בחתומיו זכין לו ולרב אסי נמי דלית ליה למה הוצרכו לעשות תקנה כיון דלית ליה כותבין שטר ללוה אלא בשטרי הקנאה ועוד וכי רגילות הוא שישכחו כל העולם והסופר וב''ד מתי עמד המלך שהוצרכו לעשות תקנה בשביל כך ועוד דהוה ליה למימר דנ''מ טובא בכל שטרות שלא ידעו מאימתי לגבות כיון דאין יודעים מתי מתחלת שנת המלך וע''ק יותר אך אין מקומו הנה ונראה לפרש דנ''מ לשטרי חוב המוקדמים היינו כגון שאם עמד המלך בכ''ט באדר כשיגיע כ''ט באדר בשנה של אחריו פעמים יטעה הסופר ביום אחד ויסבור שעמד המלך אשתקד באחד בניסן ויכתוב עתה בכ''ט באדר שנה ראשונה ונמצא שטר זה מוקדם שנה שלימה וזה פסול לכולי עלמא שכותב עתה שנה של אשתקד אבל כשקבעו ניסן ר''ה לא יטעה דמיום שני לעמידת המלך שהוא ראש חדש ניסן כתב הסופר שנה שניה ומשם ואילך עד ניסן הבא:

מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לֵיהּ: כֵּיוָן דְּאָמְרַתְּ בִּשְׁטָרֵי דְּלָאו הַקְנָאָה כִּי לֵיתֵיהּ לְמַלְוֶה בַּהֲדֵיהּ לָא כָּתְבִינַן, לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ דְּאִקְּרִי וּכְתוּב.
Traduction
Abaye offered this explanation because Rav Asi’s explanation was difficult for him; since you said with regard to promissory notes that are not deeds of transfer that we do not write them when the lender is not present together with the borrower, there is no reason for concern that perhaps in the case of a found promissory note it happened to be written in the lender’s absence.
Tossefoth non traduit
משום דקשיא ליה. לאביי תימה דבשביל כך לא הוצרך לומר עדיו בחתומיו זכין לו דאפילו יסבור דאין זכין כרב אסי ומתניתין שכותבין שטר ללוה בשטרי הקנאה ודלמא מיקרי וכתב לא אמרי' יעמיד משנתנו בשחייב מודה ולא יחזיר משום דחיישינן לפרעון ולקנוניא כדאמר בסמוך וי''ל משום דקשיא לאביי לא ניחא ליה שנויא דרב אסי ומילתא באפי נפשה היא ולא קאי אדאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו:
אֶלָּא הָא דִּתְנַן: מָצָא גִּיטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, דְּיָיתֵיקֵי, מַתָּנָה וְשׁוֹבָרִים – הֲרֵי זֶה לֹא יַחְזִיר, שֶׁמָּא כְּתוּבִים הָיוּ וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִיתְּנָם. וְכִי נִמְלַךְ עֲלֵיהֶם מַאי הָוֵי? וְהָא אָמְרַתְּ: עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ?
Traduction
The Gemara asks: But how can Abaye’s opinion be reconciled with that which we learned in a mishna (18a): If one found bills of divorce, or bills of manumission of slaves, or wills [deyaitiki], or deeds of gift, or receipts, he may not return them to the people who are presumed to have lost them. The reason is that perhaps they were only written and not delivered, because the one who wrote them subsequently reconsidered about them and decided not to deliver them. The Gemara asks: If he reconsidered and decided not to deliver them, what of it? Didn’t you say that a document’s witnesses, with their signatures, acquire it on behalf of the recipient? If so, why shouldn’t it be returned to him?
Rachi non traduit
דייתיקי. צואת שכיב מרע ולשון דייתיקי דא תיקו זאת תיקום דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי:
מתנה. מתנת בריא:
ושוברין. פרעון שטר:
הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מָטוּ לִידֵיהּ. אֲבָל הֵיכָא דְּלָא מָטוּ לִידֵיהּ לָא אָמְרִינַן.
Traduction
The Gemara answers: This statement, that a creditor acquires the lien on the debtor’s land immediately when the witnesses sign the document, applies only in a case where the document came into the creditor’s possession; but in a case where the document did not come into his possession, as it was never given to him, we do not say that.
Rachi non traduit
הני מילי היכא דמטא שטר לידיה. ואפילו לאחר זמן זכו לו חותמיו לגבות מזמן הכתוב בו ואי קשיא הא דתנן (שביעית פ''י מ''ה) שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין במאי מוקי לה אביי תריץ במוקדמת כתיבתן לחתימתן ולהכי פסולין שבא לטרוף משעת כתיבה א''נ שכתבו וחתמוהו בתשרי והם כתבו בתוכו ניסן שהוא ראש השנה לשטרות:
אֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי: מָצָא שִׁטְרֵי חוֹב, אִם יֵשׁ בָּהֶם אַחְרָיוּת נְכָסִים – לֹא יַחְזִיר. וְאוֹקִימְנָא כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא כָּתַב לִלְוֹת בְּנִיסָן וְלֹא לָוָה עַד תִּשְׁרֵי.
Traduction
The Gemara asks: Rather, how can the mishna be reconciled with Abaye’s opinion? As it teaches: With regard to one who found promissory notes, if they include a property guarantee, he may not return them to the creditor. And we established that the mishna is referring to a case when the liable party, i.e., the debtor, admits to the debts, and nevertheless the finder may not return the note due to the suspicion that perhaps he wrote the promissory note with the intention to borrow the money in Nisan but he did not actually borrow it until Tishrei.
בִּשְׁלָמָא לְרַב אַסִּי דְּאָמַר בִּשְׁטָרֵי אַקְנְיָיתָא – מוֹקֵי לַהּ בִּשְׁטָרֵי דְּלָאו אַקְנְיָיתָא, וְכִדְאָמְרִינַן. אֶלָּא לְאַבָּיֵי, דְּאָמַר: עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
Traduction
The Gemara elaborates: Granted, according to Rav Asi, who says that the halakha that a promissory note may be written for a borrower in the absence of the lender applies only with regard to deeds of transfer, the mishna can be established as referring to promissory notes that are not deeds of transfer, and it is as we stated above. But according to Abaye, who says that a document’s witnesses, with their signatures, acquire the lien on the lender’s behalf, what is there to say? Why shouldn’t one return the promissory notes even if they include a property guarantee for the loan?
Rachi non traduit
בשלמא לרב אסי. דמוקי לההוא דכותבין בשטרי אקנייתא:
מוקי. מתניתין בדלאו אקנייתא ולהכי לא יחזיר כדקאמר איתרע ליה וחיישי' דלמא אקרי וכתב והוה ליה מוקדם ולכן הופקר להשליכו:
אָמַר לָךְ אַבָּיֵי, מַתְנִיתִין הַיְינוּ טַעְמָא: דְּחָיְישִׁ[ינַן] לְפֵרָעוֹן וְלִקְנוּנְיָא.
Traduction
The Gemara answers that Abaye could have said to you that this is the reason for the ruling in the mishna: It is that the tanna suspects that there was repayment and collusion. Although the debtor admits his debt, he is suspected to be lying, as after he repaid the debt he might have colluded with the creditor to repossess land that he sold during the period of the loan, and the debtor and creditor would split the money between them.
Rachi non traduit
לפרעון ולקנוניא. שמא פרעו ומן הלוה נפל והא דקא מודה לא פרעתי עצה היא ביניהם של רמאות לטרוף את הלקוחות שלקחו ממנו קרקע שלא באחריות ויחלקו ביניהם:
Tossefoth non traduit
היינו טעמא דחיישינן לפרעון ולקנוניא. וסברי רבנן אחריות טעות סופר הוא ולכך לא יחזיר אפילו אין בו אחריות וכן לרב אסי תימה אמאי קאמר משום דחיישינן לקנוניא לימא משום דחיישינן שמא פרעו וכבר נמחל שעבודו ועתה רוצה לחזור וללות בו כדי להרויח פשיטי דספרא ומלוה נמי רוצה בדבר שיטרוף מזמן מוקדם וי''ל משום פשיטי דספרא לא יפסיד ללקוחות ממון מרובה אף על גב דרב אסי חייש לכתב ללות ולא לוה ועתה רוצה ללות ומפסיד ללקוחות משום פשיטי דספרא היינו משום שכבר נתן לסופר ואינו רוצה להפסיד ועוד שסובר המלוה שיצא הקול משעת כתיבה אבל כשלוה ופרע לא הפסיד פשוט שנתן לסופר ועוד שירא המלוה ששמעו הפריעה ואהלואה שנית לא נכתב השטר:
וְלִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר לָא חָיְישִׁינַן לְפֵרָעוֹן וְלִקְנוּנְיָא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַב אַסִּי דְּאָמַר בִּשְׁטָרֵי הַקְנָאָה – מוֹקֵי מַתְנִיתִין בִּשְׁטָרֵי דְּלָאו הַקְנָאָה. אֶלָּא אִי סָבַר כְּאַבָּיֵי דְּאָמַר עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לוֹ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
Traduction
The Gemara asks: But according to Shmuel, who says that we do not suspect repayment and collusion, what is there to say? How can the mishna be explained? This works out well if Shmuel holds in accordance with the opinion of Rav Asi, who says that only in the case of deeds of transfer is it permitted to write a promissory note for a borrower in the absence of the lender. Accordingly, Shmuel can establish the mishna as referring to promissory notes that are not deeds of transfer. But if Shmuel holds in accordance with the opinion of Abaye, who says that a document’s witnesses, with their signatures, acquire the lien on the creditor’s behalf, what is there to say?
Rachi non traduit
ולשמואל דאמר. לקמן:
לא חיישינן לפרעון. בשטר הנמצא ואפילו אין חייב מודה דאם איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה דאמר שמואל לקמן (בבא מציעא דף טז:) המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעלים וכ''ש כשחייב מודה מהאי טעמא גופיה דמיום פריעתו הוא קורעו הלכך ליכא למיחש לאחר זמן לקנוניא מתני' במאי מוקי לה:
הניחא כו'. ואי קשיא על כרחך לא ס''ל כאביי דאי כאביי סבירא ליה מאי איריא שטר הקנאה הא לאביי אין חילוק בין זה לזה דאפילו דלאו הקנאה נמי יחזיר הואיל ושמואל לא חייש לפרעון לאו פירכא הוא דמודה אביי בדלא מטא שטרא לידיה כדאמרן הלכך איכא למימר כתב ללות ולא לוה לגמרי ולא מטא לידיה מעולם:
שְׁמוּאֵל מוֹקֵי לְמַתְנִיתִין כְּשֶׁאֵין חַיָּיב מוֹדֶה.
Traduction
The Gemara answers: Shmuel can establish the mishna as referring to a case when the purported liable party does not admit to the debt, and therefore the finder may not return the promissory notes to the creditor.
Rachi non traduit
שמואל מוקי לה כשאין חייב מודה. בכתיבת השטר שאומר לוה לא כתבתי ומזויף הוא וא''ת יתקיים בחותמיו כיון שנפל אתרע ליה ואמרינן מפני שפסול היה לא נזהר ומהמנינן ליה להאי:
אִי הָכִי, כִּי אֵין בָּהֶן אַחְרָיוּת נְכָסִים אַמַּאי יַחְזִיר? נְהִי דְּלָא גָּבֵי מִן מְשַׁעְבְּדֵי, מִבְּנֵי חָרֵי מִגְבֵּי גָּבֵי!
Traduction
The Gemara asks: If so, in a case when the promissory notes do not include a property guarantee, why must the finder return them to the purported creditor? Granted, the creditor cannot collect the debt from liened property that had been sold, but he can collect it from the debtor’s unsold property, even though the debtor claims to be exempt.
שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ: דְּאָמַר שְׁמוּאֵל, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: שְׁטַר חוֹב שֶׁאֵין בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים – אֵין גּוֹבֶה לָא מִמְּשַׁעְבְּדִי וְלָא מִבְּנֵי חָרֵי.
Traduction
The Gemara answers: Shmuel conforms to his standard line of reasoning, as Shmuel says that Rabbi Meir would say: In the case of a promissory note that does not include a property guarantee, the creditor collects neither from liened property that has been sold nor from unsold property. Therefore, there is no harm in the finder returning the promissory note to the creditor.
וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ גּוֹבֶה אַמַּאי יַחְזִיר? אָמַר רַבִּי נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא: לָצוֹר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל מַלְוֶה.
Traduction
The Gemara asks: But since the creditor cannot collect the debt, why should the finder return the promissory note? For what purpose can the creditor use it? Rabbi Natan bar Oshaya says: The creditor can use it to cover the opening of his flask. Its only value is as a piece of paper.
וְנַהְדְּרֵיהּ (לְהוּ) לְלֹוֶה לָצוֹר עַל פִּי צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל לֹוֶה! לֹוֶה הוּא
Traduction
The Gemara asks: If the document has only the value of the paper, let the finder return it to the debtor, to cover the opening of the debtor’s flask. The Gemara answers: The debtor is
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source