Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 102b

וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ: יַחְלוֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר.

Traduction

And this incident came to court before Rabban Shimon ben Gamliel and before Rabbi Yosei, and they said: The two expressions have contradictory implications, and it is uncertain which expression should be followed. Therefore, the landlord and the renter should divide the intercalary month between them, i.e., the renter should pay half a gold dinar for it.

Tossefoth non traduit

ובא מעשה לפני ר' יוסי כו'. תימה דלשמואל משמע דמספקא ליה לר' יוסי אי תפיס לשון ראשון או אחרון ובתמורה (דף כה:
ושם) גבי תמורת עולה ושלמים א''ר יוסי דבריו קיימים והיינו תפוס לשון שניהם ובנזיר פ''ב (דף ט. ושם) ובזבחים (דף ל. ושם) ובפסחים (דף נג. ושם) ובמנחות (דף קג:
ושם) אית ליה לרבי יוסי דבגמר דבריו אדם נתפס וי''ל דהכא מספקא ליה שאי אפשר לומר דעת של שניהם שהרי סותרים זה את זה אבל בתמורה שאינם סותרים זה את זה א''ר יוסי תפוס לשון שניהם וההיא דנזיר דמפרש דבריו הריני נזיר מן הגרוגרות והרי עלי מנחה מן השעורים קאמר דבגמר דבריו אדם נתפס:

גְּמָ' מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר?! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: וְאִם אָמַר לוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זְהוּבִים לְשָׁנָה מִדִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ – יַחְלוֹקוּ. וּמַעֲשֶׂה נָמֵי בְּצִיפּוֹרִי בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵירוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זְהוּבִים לְשָׁנָה מִדִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ: יַחְלוֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִיבּוּר.

Traduction

GEMARA: The Gemara asks: Was an incident cited to contradict the mishna’s initial ruling? The Gemara explains: The latter clause is incomplete and this is what it is teaching: But if the landlord said to the renter that the rent would be: Twelve gold dinars per year, a gold dinar per month, and then the year was intercalated, the intercalary month should be divided between them. And in addition, an incident like this occurred in Tzippori involving one who rented a bathhouse from another, and they stated that the rent would be: Twelve gold dinars per year, a gold dinar per month, and then the year was intercalated. And this incident came to court before Rabban Shimon ben Gamliel and before Rabbi Yosei, and they said: The landlord and the renter should divide the intercalary month between them.

Rachi non traduit

גמ' מעשה לסתור. רישא תנא או כוליה דשוכר או כוליה דמשכיר ומייתי מעשה דיחלוקו:

ואם אמר לו וכו'. דאיכא תרתי לישני לשנה ולחדשים:

יחלוקו. דלא ידעינן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון:

אָמַר רַב: אִי הֲוַאי הָתָם, הֲוָה יָהֵיבְנָא לֵיהּ כּוּלֵּיהּ לְמַשְׂכִּיר.

Traduction

Rav said: If I had been there, as a judge, I would have given the entire month to the landlord and ruled that the renter must pay for it. Rav understood that the statement defining the rent should be understood based on the final expression used, i.e., a gold dinar per month.

מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? ''תְּפוֹס לָשׁוֹן אַחֲרוֹן''!

Traduction

The Gemara asks: What is Rav teaching us? Could he be teaching that when a statement consists of two expressions with contradictory implications one should attend only to the last statement?

הָא אָמַר רַב חֲדָא זִימְנָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא, אָמְרִי בֵּי רַב: ''אִסְתֵּירָא מְאָה מָעֵי'' – מְאָה מָעֵי. ''מְאָה מָעֵי אִסְתֵּירָא'' – אִסְתֵּירָא.

Traduction

But didn’t Rav already say that one time before, as Rav Huna said with regard to a case in which a seller fixed the price for an item using two different expressions that indicate different amounts and the buyer agreed and took the item: They say in the study hall of Rav that if the seller said: An asteira, one hundred coins, i.e., copper perutot, then the buyer must pay him one hundred coins, despite the fact that an asteira is a coin worth ninety-six perutot. And if the seller said: One hundred coins, an asteira, the buyer must pay him an asteira. It is already apparent from this ruling that Rav holds that one should rule according to the final expression. Why did he restate his opinion with regard to the case of the intercalary month?

Rachi non traduit

אסתירא מאה מעי מאה מעי. אם אחד אומר לחבירו בכמה חפץ זה אמר לו אסתירא מאה מעי ונתרצו מאה מעי חייב לו:

ואם אמר מאה מעי אסתירא. חייב לו אסתירא תפוס לשון אחרון:

אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ, קָמַשְׁמַע לַן.

Traduction

The Gemara explains: If Rav’s opinion were known from there, I would say that the second expression is explaining the first, and that is the reason to follow it. But one would still not know the halakha in a case in which the second expression undeniably contradicts the first. Therefore, Rav teaches us that in all cases one acts in accordance with the final expression.

Rachi non traduit

אי מהתם. הוה אמינא טעמא לאו משום דאית ליה תפוס לשון אחרון אלא דהאי כוליה לשון חד אלא פרושי קמפרש סלע גדול שהוא שוה מאה פרוטות וכי אמר מאה מעי אסתירא הכי א''ל מאה פרוטות רעות שאינן שוות אלא סלע אסתירא סלע מדינה והוא חצי דינר שהוא שמיני שבסלע צורי כדאמרינן בהחובל (ב''ק צ.) בהתוקע לחבירו משלם לו סלע והוא חצי דינר וחצי דינר צ''ו פרוטות שהפרוטה. אחד משמונה באיסר וחצי דינר שלש מעה כסף שהן ששה פונדיונין ופונדיון שני איסרין הרי י''ב איסרין לחצי דינר תן לכל איסר ח' פרוטות הרי צ''ו וכי אמר ליה אסתירא מאה מעי סלע שהוא יותר ארבע פרוטות קאמר ליה דסתם מעות פרוטות נינהו אי לא פירש מעות כסף ואי אפשר לומר דמאה מעות כסף קאמר שאין לך סלע כזה שאפילו סלע צורי אינו אלא כ''ד מעות:

Tossefoth non traduit

הוה אמינא פרושי קא מפרש. פי' בקונט' אסתירא מאה מעי מאה מעי לא משום תפוס לשון אחרון אלא משום דמפרש לשון אסתירא חשוב דשוה מאה מעי וקשה דתנן בפרק גט פשוט (ב''ב דף קסה:) זוזים מאה דאינון סילעין תלתין אין לו אלא מאה אלמא כי פרושי מפרש אזלינן בתר פחות שבלשונות למימר דאינון סילעין תלתין גרועין דליכא למימר התם לא מפרש אע''ג דאמר אינון כיון שרחוקין כל כך זה מזה מאה מתלתין אלא מהדר קא הדר ביה דא''כ היה הולך הכל אחר התחתון כדתנן התם כתב למעלה מנה ולמטה מאתים הכל הולך אחר התחתון ונראה לר''י לפרש דאי מהתם מההיא דאסתירא הוה אמינא הכא פרושי קמפרש והוי כולו לשוכר דהכי קאמר י''ב דינרים לשנה אף שתשלם לי דינר בכל חדש לא אמתין עד סוף שנה כמו שכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף וכי האי גונא אמר פרק בית כור (בבא בתרא דף קה. ושם) גבי חלוקין עליו חביריו על בן ננס ואי הוה אמר הכא כולו למשכיר גרידא ה''א בההיא דאסתירא פרושי קמפרש וניזיל בתר פחות שבלשונות כי ההיא דגבי גט פשוט אף ע''ג דלא אמר דאינון מאה מעי כדקאמר התם אי נמי הוי אמינא האי דכולו למשכיר לאו משום תפוס לשון אחרון אלא מספקא ליה ומשום דקרקע בחזקת בעליה קיימת הוי למשכיר ואפי' אפיך מיפך כדאמר רב נחמן ורבינו שמואל פי' בפרק בית כור בע''א אי מהתם דמרחץ ה''א פרושי קמפרש שמסופק היה וקאמר י''ב דינרים לשנה אם היא פשוטה ודינר זהב לחדש אם היא מעוברת ולכך כולו למשכיר ולאו משום תפוס לשון אחרון והשתא לא הוי פרושי קא מפרש כההיא דהתם דלעיל דהתם הוי כדפי' ר''י ותו ההיא דמרחץ אין צריך לדחות משום דפרושי קמפרש דבלאו הכי איכא למידחי דטעמא הוי משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת ואפילו אפיך מיפך וכדפירש ר''י ניחא אלא דבפ' בית כור אינו מיושב לשון אי מההיא דמשמע דקאי אמרחץ והרבה יש כיוצא בזה בגמרא ולפירוש רבינו שמואל אינו מיושב בשמעתין אי מההיא ולפירוש הקונט' אינו מיושב שם אם לא תפס שם כפי' רבינו שמואל וכאן כפירוש הקונט' וי''ס דל''ג אי מההיא אלא גרס מהו דתימא ותו לא וניחא טפי:

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּבָא בְּאֶמְצַע חֹדֶשׁ עָסְקִינַן. אֲבָל בָּא בִּתְחִלַּת חֹדֶשׁ – כּוּלֵּיהּ לְמַשְׂכִּיר, בָּא בְּסוֹף חֹדֶשׁ – כּוּלֵּיהּ לְשׂוֹכֵר.

Traduction

And Shmuel said in explanation of the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yosei: In the mishna, we are dealing with a case where the landlord came before the court in the middle of the month. Only in that case is the disputed month divided between them. But if he came at the beginning of the month, the entire month’s rent would be awarded to the landlord, and if he came at the end of the month, the entire month’s rent would be awarded to the renter. The reason is that it is uncertain whether or not one always acts in accordance with the final expression, and, consequently, whether the renter must pay for the extra month. With regard to upcoming days of rental, since the landlord has possession of the property, he can demand rent. And with regard to days that have already passed, where the question is whether the renter must pay for them, since he is in possession of his money, he cannot be made to pay. Shmuel does not hold that only the second statement is followed.

Rachi non traduit

ושמואל אמר. מתני' דתני יחלוקו:

בבא לבית דין באמצע החדש. ואמר לו צא מביתי או תן לי שכר חדש זה וכי מספקא לן איזהו לשון נתפיס אמרינן העמד ממון על חזקתו ומה שדר בה כבר לא מפקינן מיניה ודלמא לשון אחרון אית לן למיתפס ומה שלא עבר מן החדש או יצא או יתן לו שכרו העמד קרקע על חזקתה בחזקת בעליה:

כולן למשכיר. העמד קרקע בחזקת בעליה:

בסוף החדש כולו לשוכר. העמד ממון על חזקתו:

מִי אָמַר שְׁמוּאֵל לָא אָמְרִינַן ''תְּפוֹס לָשׁוֹן אַחֲרוֹן''? וְהָא רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים אֲנִי מוֹכֵר לָךְ – יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אֲפִילּוּ בִּסְאָה אַחֲרוֹנָה! כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים, סְאָה בְּסֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לָךְ – רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה.

Traduction

The Gemara asks: Did Shmuel actually say that we do not say that one should attend only to the last statement? But don’t Rav and Shmuel both say: If a seller says to a buyer: I am selling you a kor of grain for thirty sela, then he can renege on the sale even while transferring to him the last se’a of grain. As a kor is equal to thirty se’a, it is apparent that each se’a is being sold for one sela, but since that breakdown was not made explicit, the sale of the entire kor is considered as a single entity. Until the entire kor has been transferred, the sale does not take effect. If the seller used two expressions: I am selling you a kor of grain for thirty sela, a se’a per sela, then the buyer acquires each of the thirty se’a of grain one by one, immediately upon each being transferred to him, and the seller cannot renege on the sale of any se’a that has taken place. Although the implications of the seller’s two expressions are contradictory, Shmuel rules that one should act in accordance with the final expression.

Rachi non traduit

יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה. ואע''פ שמשך אינה משיכה דכוליה חד מקח הוא ועד דמשך כוליה לא קני מידי:

ראשון קנה. כיון דא''ל סאה בסלע כל סאה וסאה הוה ליה חד מקח ומשיכת כל אחת קנאה:

הָתָם טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם דְּתָפֵיס, הָכָא נָמֵי קָא תָפֵיס.

Traduction

The Gemara explains: There, in the case of the grain, Shmuel’s ruling was not due to the fact that we attend to the final expression, since it is uncertain whether or not we do. Rather, what is the reason for his ruling? It is due to the fact that the buyer has already taken hold of the grain and consequently has presumptive ownership of it. Here too, in the case of the bathhouse, each party is holding onto the basis of his claim, i.e., the landlord has possession of his property and the renter has possession of his money, and it is only due to this reason that Shmuel rules as he does.

Rachi non traduit

התם משום דתפיס הוא. ולעולם מספקא ליה לשמואל הלכך מכי תפיס אין בנו כח להוציא מידו העמד דבר על חזקתו:

וְרַב נַחְמָן אָמַר: קַרְקַע בְּחֶזְקַת בְּעָלֶיהָ קַיֶּימֶת. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן – ''תְּפוֹס לָשׁוֹן אַחֲרוֹן'', הַיְינוּ דְּרַב? אַף עַל גַּב דְּאָפֵיךְ מֵיפָךְ.

Traduction

And Rav Naḥman said: I would have ruled that since the halakha is that land is always in its owner’s possession, even when rented out, the landlord is entitled to the entire month’s rent. The Gemara asks: What is Rav Naḥman teaching us? Could his ruling be based on saying that one should attend only to the last statement? But then this is identical to the ruling of Rav. The Gemara clarifies: Rav Naḥman’s ruling is unlike Rav’s, as Rav Naḥman would award the extra month to the landlord even where the order of the two expressions is reversed. Rather, as he explained, his ruling is based on the fact the landlord has possession of the property.

Rachi non traduit

ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת. ואפילו בא בסוף החדש כולו למשכיר שהספק לא עכשיו נולד אלא מתחילת החדש נולד והעמד קרקע על חזקתו ונמצא שדר בשל חבירו וצריך להעלות לו שכר:

אע''ג דאפיך מיפך. ואמר ליה מעיקרא דינר זהב לחדש משנים עשר זהובים לשנה קאמר רב נחמן כולו למשכיר דטעמא לאו משום דתפוס לשון אחרון הוא אלא ספוקי מספקא ליה וספיקא שדי ליה אתחילת החדש וקרקע בחזקת בעליה תעמידנו:

בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי יַנַּאי: שׂוֹכֵר אָמַר נָתַתִּי, וּמַשְׂכִּיר אָמַר לֹא נָטַלְתִּי – עַל מִי לְהָבִיא רְאָיָה?

Traduction

§ The Sages raised a dilemma before Rabbi Yannai: If a renter says to his landlord: I already gave the rental fee to you, and the landlord says: I did not take any payment from you, upon whom is the burden of proof?

Rachi non traduit

שוכר אומר נתתי. שכר שנה:

אֵימַת? אִי בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ – תְּנֵינָא, אִי לְאַחַר זְמַנּוֹ – תְּנֵינָא. דִּתְנַן: מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם – בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִפְדָּה עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנִּפְדָּה. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם – בְּחֶזְקַת שֶׁנִּפְדָּה, עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ שֶׁלֹּא נִפְדָּה.

Traduction

The Gemara clarifies the dilemma: When did the renter make his claim? If it was during his rental period, we already learned the halakha in this case and the Sages would not have asked about it. Similarly, if it was after his rental period, we already learned the halakha in that case as well. As we learned in a mishna (Bekhorot 49a): A father is obligated to redeem his firstborn son after the son is thirty days old by paying five shekels to a priest. If the father died within thirty days of the birth, the son has the presumptive status of being unredeemed, until he brings a proof that he was redeemed. If he died after thirty days, the son has the presumptive status of having been redeemed, until people tell him that he was not redeemed. It is apparent from this mishna that a person is presumed not to pay money before he must, and he is presumed to have paid money once he is required to do so. This logic can be applied to the paying of a rental fee.

Rachi non traduit

בתוך זמנו. שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והוא ביום אחרון של שנה:

הכי גרסינן דתנן מת האב בתוך שלושים יום. בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה ובבכורות תני לה גבי בכור דכתיב ביה (במדבר י''ח:ט''ז) מבן חדש תפדה הלכך מסתמא בתוך שלשים יום לא פדאו אביו הלואי שיפרע אדם חובו בזמנו וחייב הבן לפדות עצמו:

ומת לאחר שלשים. סתמיה פדוי דפדאו האב בזמנו:

עד שיאמרו. השכינים ידוע לנו שלא פדאך אביך שהוא צוה בשעת מותו וגבי כהן לא שייך למיתני לשון יביא ראיה דכהן לאו בעל דינו הוא דאי בעי אמר ליה לדידך לא יהיבנא אלא לכהן אחר ולהכי תני עד שיאמרו לו ומשיאמרו לו המצוה מוטלת עליו שיפדה הוא עצמו:

Tossefoth non traduit

בחזקת שלא נפדה. וא''ת לאביי דאמר בפרק השותפים (ב''ב דף ה. ושם ד''ה ובא) עביד איניש דפרע בגו זמניה אמאי הוי בחזקת שלא נפדה וי''ל דהתם הוי טעמא כי היכי דלא לטרדן והא לא שייך בפדיון הבן שיכול ליתן לאיזה כהן שירצה אבל קשה דא''כ היכי מייתי הכא מיניה ראיה לשוכר דשייך טעמא דלא לטרדן אלא יש לומר דלהכי הוי בחזקת שלא נפדה לפי שירא שימות הבן או יתעכלו המעות תוך שלשים דאין בנו פדוי כדאמר רבא בפרק יש בכור (בכורות דף מט. ושם) ושוכר נמי ירא להקדים השכר פן יפול הבית או יפול ביתו של משכיר עצמו ויוציאנו דאמר ליה לא עדיפת מנאי כדאמרינן לעיל (בבא מציעא דף קא:):

לָא צְרִיכָא: בְּיוֹמָא דְּמִשְׁלַם זִמְנֵיהּ. מִי עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרַע בְּיוֹמָא דְּמִשְׁלַם זִמְנֵיהּ, אוֹ לָא?

Traduction

The Gemara explains: No, it is necessary to raise the dilemma in a case where the renter makes his claim on the day on which his rental period is completed. The dilemma is whether a person is apt to pay his debts on the very day on which the period in which to pay them is completed, or he is not.

Rachi non traduit

לא צריכא שתבעו לדין ביומא דמשלם זמניה. והוא אומר לו נתתיו בבקר:

אֲמַר לְהוּ רַבִּי יוֹחָנָן, תְּנֵיתוּהָ:

Traduction

Rabbi Yoḥanan said to them: Also this, you have already learned in a mishna (111a):

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source