Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Kama
Daf 69a
''חַיָּיב אַתָּה לִיתֵּן לוֹ'', טָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּלָא פְּסִקָה מִילְּתָא, אַכַּתִּי גַּנָּב הוּא!
Traduction
Rava continues: But if the court says to the thief only: You are obligated to give the stolen animal back to its owner, without actually ordering him to pay, and he subsequently slaughtered or sold the animal, he pays the fourfold or fivefold payment. What is the reason for this? Since the court has not issued a definitive ruling in this matter, he is still considered a thief rather than a robber.
Tossefoth non traduit
חייב אתה ליתן לו כו'. משמע דחייב אתה ליתן לו לא הוי גמר דין עד שיאמר צא תן לו והא דאמר בפרק קמא דסנהדרין (ד' ו:
ושם ד''ה נגמר) נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע ומפרש היכי דמי גמר דין פלוני אתה זכאי פלוני אתה חייב. אע''ג דלא הוי גמר דין ממש כיון שקרוב הדין לגמור אסור להטעות את הזכאי [ועי' תוס' ב''מ יז. ד''ה חייב]:
לָא צְרִיכָא, דְּאָמְרִי לֵיהּ: ''חַיָּיב אַתָּה לִיתֵּן לוֹ''.
Traduction
The Gemara answers: No, this is not a challenge to the ruling of Reish Lakish. It is necessary for the baraita to state the halakha in a case where they say to him only: You are obligated to give the stolen animal back to its owner. Consequently, he remains categorized as a thief.
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גָּזַל וְלֹא נִתְיָיאֲשׁוּ הַבְּעָלִים – שְׁנֵיהֶם אֵינָן יְכוֹלִים לְהַקְדִּישׁ. זֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְזֶה לְפִי שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה;
Traduction
§ The Gemara returns to the matter itself. Rabbi Yoḥanan says: If one stole an item and the owner has not yet despaired of recovering it, neither of them is able to consecrate it. This one, the thief, cannot consecrate it because it does not belong to him, and that one, the owner, cannot consecrate it because it is not in his possession. The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say this? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: The halakha is invariably in accordance with the ruling of an unattributed mishna, i.e., a mishna that states a halakha without citing it in the name of a particular Sage?
וּתְנַן: כֶּרֶם רְבָעִי הָיוּ מְצַיְּינִין אוֹתוֹ בִּקְזוּזוֹת אֲדָמָה – סִימָנָא כִּי אֲדָמָה, מָה אֲדָמָה – אִיכָּא הֲנָאָה מִינַּהּ, אַף הַאי נָמֵי כִּי מִפַּרְקָא – שְׁרֵי לְאִיתְהֲנוֹיֵי מִינַּהּ.
Traduction
And there is a mishna of this kind (Ma’aser Sheni 5:1) that contradicts Rabbi Yoḥanan’s statement, as we learned in a mishna: With regard to a vineyard in its fourth year, they would demarcate it with clods of earth [bikzozot] placed around it on the ground, to alert people that they may not eat or derive any benefit from its grapes without redeeming them. The Gemara interrupts its quotation of the mishna to explain: This particular distinguishing mark of earth is used because a vineyard in its fourth year is like earth: Just as with regard to earth there is permission to derive benefit from it through its cultivation, so too, with this fruit, when it has been redeemed by means of coins, it is likewise permitted to benefit from it.
Rachi non traduit
בקזוזות. מוט''ש נותן פיסת רגבים סביבות הגבולים להודיע שהוא כרם רבעי ואסור בלא פדיון:
דאיכא הנאה מיניה. לאחר זמן בחרישה וזריעה וקצירה:
אף האי נמי איכא הנאה מיניה. בפדיון:
Tossefoth non traduit
כרם רבעי כו'. ק''ק דלא נקט ערלה תחלה:
וְשֶׁל עָרְלָה בְּחַרְסִית – סִימָנָא כְּחַרְסִית, מָה חַרְסִית שֶׁאֵין הֲנָאָה מִינַּהּ, אַף הַאי דְּלֵית (בֵּיהּ) הֲנָאָה מִינֵּיהּ.
Traduction
The Gemara resumes its citation from the mishna: And a grapevine of orla is demarcated with potsherds [ḥarsit] placed around it, to alert people that its grapes may not be eaten nor may any benefit be derived from them at all (see Leviticus 19:23). The Gemara explains: This particular distinguishing mark is used because orla is like potsherds: Just as no benefit is derived from potsherd, so too, no benefit may be derived from this orla.
Rachi non traduit
אף האי נמי איכא הנאה מיניה. בפדיון:
חרסית. כתותי רעפים טיבל''ש בלע''ז:
Tossefoth non traduit
חרסית. פירש הקונטרס כתותי רעפים וקשה דבפרק כסוי הדם (חולין דף פח. ושם ד''ה חרסית) חשיב חרסית ולבינה כתושה:

מה חרסית דלית ביה הנאה. תימה לר''י דבסוף כסוי הדם (שם:) אומר דאין מכסים אלא בדבר שזורעים בו ומצמיח ומשמע התם דמכסין בחרסית ותירץ ר''ת דחרסית זורעים בו ומצמיח אבל אין מוציאה. כדי נפילה לכך קרי דלית ביה הנאה ואפילו מוציאה יותר מכדי נפילה הואיל ופירותיה מועטים חשיב לית בה הנאה:

וְשֶׁל קְבָרוֹת בְּסִיד – סִימָנָא דְּחִיוָּר כַּעֲצָמוֹת. וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ כִּי הֵיכִי דְּנִיחַוַּור טְפֵי.
Traduction
The mishna continues: And an area of graves is demarcated with lime, to notify people that the demarcated area is ritually impure and will impart impurity to those who pass over it. The Gemara explains: The reason this particular distinguishing mark is used is that lime is white, like bones. The mishna further states: And one dissolves the lime in water and pours it out around the gravesite. The Gemara explains: This is performed in order that the lime should be whiter than in its non-dissolved form.
Rachi non traduit
וממחה ושופך. ממחה את הסיד במים ושופך סביבות הקבר:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּשְׁבִיעִית, דְּהֶפְקֵר נִינְהוּ;
Traduction
The Gemara resumes the citation from the mishna. Rabban Shimon ben Gamliel said: In what case is this statement, that vineyards of the fourth year and of orla require demarcation, said? During the Sabbatical Year. The Gemara explains: The reason is that all fruit that grows during that year may be taken by anyone (see Leviticus 25:5–6), as in that year all fruit is considered to be ownerless property.
Rachi non traduit
בד''א. דעבדינן להו היכירא לעוברים ושבים:
בשביעית. שהוא הפקר ובהיתר הן באין לאכול:
אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ – הַלְעִיטֵהוּ לָרָשָׁע וְיָמוּת.
Traduction
The mishna continues: But during the other years of the Sabbatical cycle, when anyone who takes the grapes of another is guilty of theft, there is no requirement to demarcate these vineyards. This is in accordance with the adage: Feed it to the wicked man and let him die. That is, one is not required to take precautions to protect the wicked from the consequences of their own sins. Here too, there is no obligation to warn a thief that the grapes he is stealing are prohibited.
Rachi non traduit
אבל בשאר שני שבוע. שהן באים לגזול יניחם ויאכלו דבר האסור והלעיטהו לרשע וימות:
וְהַצְּנוּעִין מַנִּיחִין אֶת הַמָּעוֹת, וְאוֹמְרִים: ''כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה, מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת הַלָּלוּ''!
Traduction
The mishna continues: But the pious ones would set aside some coins and say: Anything that was picked from this vine by passersby shall be desacralized onto these coins. These pious ones maintain that the owner can desacralize the grapes despite the fact that they are no longer in his possession. Similarly, contrary to the opinion of Rabbi Yoḥanan, they would claim that an owner can consecrate a stolen item even though it is no longer in his possession. Since this opinion is cited in the mishna without being attributed to any particular Sage, Rabbi Yoḥanan should have accepted this ruling.
Rachi non traduit
כל הנלקט כו'. אלמא אע''ג דליתיה ברשותיה מפריק ותופס פדיונו:
Tossefoth non traduit
והצנועין מניחין את המעות כו'. אי שביעית נוהג בכרם רבעי כדמשמע [דאמילתיה] דת''ק [קאי] צריך לומר דצנועין אשאר שני שבוע קיימי דאי אשביעית כיון שהיו זוכים מן ההפקר לא היו יכולים לחלל:
כל הנלקט מזה יהא מחולל. תימה מתי היו אומרים דלמה שמלקטים אחר אמירה לא היה מועיל ואם כן וכי בכל שעה היו אומרים כן בלי הפסק וכ''ת שבכל ערב היו אומרים כן כמו גבי עניים בסמוך מ''מ לא היתה תקנה למה שאכלו קודם אמירה ואור''י דכל הנלקט לאו דוקא ממש אחר לקיטה אלא מניח מעות בעוד שלא נלקט ואומר כרם רבעי זה לכשיהיה נלקט יהיה מחולל אחר הלקיטה והא דקאמר ר' דוסא לעיתותי ערב אפילו מן השחרית היה יכול לעשות כן כמו שפירשתי אלא עצה טובה קמ''ל שלא יתפקרו עניים ללקט הרבה כיון שהפקיר אי נמי לעיתותי ערב דוקא אבל שחרית גזרינן שמא לא יפריש דלאחר לקיטה יחול ההפקר וא''ת וכיון שיש חילול במחובר לקרקע כדמשמע בסמוך למה היו הצנועים דוחקים למה לא היו מחללים כל הכרם בבת אחת וי''ל דשמא היו רוצים להוליך שאר הפירות לירושלים לפיכך לא היו רוצים לחלל הכל בבת אחת אי נמי לפי שלא היה מועיל חילול למה שיגדל אחרי כן וא''ת כי קאמר כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אחר כך וי''ל דמ''מ מה שהיו יכולין לתקן היו מתקנים ועוד דשמא היה בטל ברוב ואע''ג דדבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל מכל מקום מדאורייתא בטיל:
וְכִי תֵּימָא: מַאן תְּנָא צְנוּעִין – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְרַבִּי יוֹחָנָן כִּסְתָם יְחִידָאָה לָא אָמַר;
Traduction
And if you would say: Who is the tanna that taught this practice of the pious ones in the mishna? It is Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Yoḥanan did not say his principle that the halakha is always in accordance with an unattributed mishna when it follows an individual opinion; this suggestion does not alleviate the difficulty.
Rachi non traduit
וכי תימא צנועין. לאו סתמא היא אלא רשב''ג מסיים ואזיל ליה למילתיה:
וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵנוּ – הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, חוּץ מֵעָרֵב וְצַיְדָן וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה!
Traduction
The Gemara explains: But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: Wherever Rabban Shimon ben Gamliel taught a statement in the corpus of our Mishna, the halakha is in accordance with his opinion, except for the case of the responsibility of the guarantor (see Bava Batra 173b), and the incident that occurred in the city of Tzaidan (see Gittin 74a), and the dispute with regard to evidence in the final disagreement (see Sanhedrin 31a). Consequently, even if the opinion of the pious ones was cited by Rabban Shimon ben Gamliel, Rabbi Yoḥanan should have accepted it as authoritative.
Rachi non traduit
ערב. בגט פשוט:
צידן. במי שאחזו קורדיקוס:
וראיה. בפרק שני דסנהדרין:
אָמְרִי: לָא תֵּימָא ''כָּל הַנִּלְקָט מִזֶּה'', אֶלָּא אֵימָא ''כָּל הַמִּתְלַקֵּט מִזֶּה''.
Traduction
The Sages say, in explanation of the opinion of Rabbi Yoḥanan: When quoting the declaration of the pious ones, do not say in the past tense: Anything that was picked from this vine by passersby shall be desacralized onto these coins. Rather, say: Anything that will be picked from this vine shall be desacralized onto these coins. In other words, the desacralizing is performed before the fruit is picked, while it is still in the full possession of the owner of the vine.
Rachi non traduit
המתלקט. שעתידין ללקוט:
Tossefoth non traduit
אימא כל המתלקט. משמע דחל פדיון במחובר לקרקע שהרי קודם לקיטה היה מתחלל שהרי אחר שנלקט שבא לרשות אחרים אין לבעלים כח בהן לחלל ותימה דבתוספתא משמע דאין חילול במחובר דתניא בסוף מעשר שני כרם רבעי ב''ש אומרים אין פודין אותם ענבים אלא יין וב''ה אומרים ענבים ויין והכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע ונראה דטעמא דילפינן קדש קדש ממעשר ויש לומר דהתם לא הוי טעמא אלא משום דמחובר אין דמיו ידועין ולכך אין פודין אפילו על פי שלשה והיינו נמי טעמא דב''ש:
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: צְנוּעִין וְרַבִּי דּוֹסָא אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד; וְרַבִּי דּוֹסָא ''נִלְקָט'' קָאָמַר!
Traduction
The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan actually say such a ruling? Could Rabbi Yoḥanan agree to this reformulation of the declaration of the pious ones? But doesn’t Rabbi Yoḥanan say: The pious ones and Rabbi Dosa said the same thing, i.e., their opinions are equivalent? And Rabbi Dosa says that this declaration is formulated in the past tense, as: Anything that was picked.
Rachi non traduit
רבי דוסא. לענין לקט קציר קמיירי דקיימא לן שני שבולין לקט שלש אינו לקט ואין כל העניים בקיאין בהלכה לפיכך צריך בעל הבית להפקיר:
דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שַׁחֲרִית – בַּעַל הַבַּיִת עוֹמֵד וְאוֹמֵר: ''כָּל שֶׁיְּלַקְּטוּ עֲנִיִּים הַיּוֹם, יְהֵא הֶפְקֵר''.
Traduction
As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: In the morning the homeowner, i.e., the owner of a field, stands and says: Anything that the poor will pick today that is not rightfully theirs shall hereby be considered ownerless property. The poor are entitled to glean leftover grain from a field after it is harvested (Leviticus 23:22). Yet there are many halakhot involved in determining what produce they are entitled to take, and not all poor people are learned enough to know these halakhot. Consequently, there will inevitably be poor people who will take a certain amount of grain to which they are not entitled. For this reason, the owner of the field should relinquish, in advance, ownership over whatever the poor might unlawfully take.
רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר, לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב אוֹמֵר: ''כָּל שֶׁלָּקְטוּ עֲנִיִּים יְהֵא הֶפְקֵר''!
Traduction
Rabbi Dosa says: This is not the correct practice. Rather, toward evening the owner should say: Anything that the poor picked today that is not rightfully theirs shall hereby be considered ownerless property. Since Rabbi Yoḥanan stated that the opinions of the pious ones and Rabbi Dosa are the same, this indicates that the declaration of the pious ones was in the past tense, which means that they permitted redemption of fourth-year produce after it was already stolen. If so, the question remains: Why did Rabbi Yoḥanan not accept the ruling of the pious ones as authoritative?
Tossefoth non traduit
כל שלקטו עניים היום יהא הפקר. תקנה עושה לעניים לפוטרם מן המעשר כשמלקטין יותר מדינם כגון ג' שבולים ואוכלין בלא מעשר לפי שלקט שכחה ופאה פטורים מן המעשר לכך אומר בעה''ב כל שלקטו יהיה הפקר כדי שיפטור הכל ממעשר דהפקר פטור ממעשר וצריך לומר דבעל הבית אין מתייאש דאם היה מתייאש וחשיב יאוש מדעת כמו תמרי דזיקא וא''כ למ''ד יאוש כדי קני תקשה ליה מה מועיל הפקר לפוטרו מן המעשר והלא כבר זכו בהן עניים בתורת גזל על ידי יאוש ומיהו זה אין להקשות אם בעל הבית מתייאש למה צריך להפקיר כדי לפוטרו מן המעשר והלא יאוש חשוב הוא כהפקר לפוטרו מן המעשר כדמוכח באלו מציאות (ב''מ ד' כא:) ועוד דלמה לא יועיל כל שלקטו לכ''ע דאטו מי גרע מיאוש דהא לא דמי יאוש דהכא דגבי גזלן ליאוש דמציאה דאי יאוש קני בכל ענין אפילו אם אין הגזילה ברשות הגזלן בשעת יאוש אם כן יאוש דהכא לא הוי אלא כלפי דידיה והוי כמתנה בעלמא ואין לו לפטור מן המעשר ואפילו את''ל דלא קני אא''כ הגזילה ברשות הגזלן אבל אם היא ברשות הרבים בשעת יאוש כל המחזיק בה זכה בה אי נמי למ''ד יאוש כדי לא קני כלל וכל המחזיק בה זכה בה מ''מ אין זה יאוש פוטר מן המעשר דנהי דנגזל אין יכול לתבוע מן המחזיק בה אחר יאוש כדאמרינן בהגוזל בתרא (לקמן בבא קמא ד' קיא:) דדוקא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה אבל אחר יאוש אין יכול לגבות כלום מן השני מ''מ כיון שכל אדם אסור להחזיק בה מפני שהיא צריכה לגזלן ליפטר מן הנגזל ואם כבר זכה בה אחר לכל הפחות חייב לשלם דמים לגזלן כדאמר לעיל דאפילו למ''ד יאוש לא קני חייב גנב שני לשלם קרן לגנב ראשון לא חשיב כהפקר לפטור מן המעשר דטעמא דהפקר פטור מן המעשר משום דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא לקט ושכחה ופאה שיש לו חלק ונחלה עמך והיינו טעמא דהפקר והכא אין לו חלק בה שאסור לזכות בה ואם זכה חייב לשלם לכל הפחות דמים ועוד דבסתמא אין מתייאש אלא לגבי עניים ואין מועיל לפטור מן המעשר עד שיהיה הפקר לעניים ולעשירים כשמיטה:
אֵיפוֹךְ דְּרַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי דּוֹסָא, וְרַבִּי דּוֹסָא לְרַבִּי יְהוּדָה. אַמַּאי אָפְכַתְּ מַתְנִיתָא? אִפְכַהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, וְאֵימָא: ''צְנוּעִין וְרַבִּי יְהוּדָה אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד''!
Traduction
The Gemara answers: Reverse the opinion of Rabbi Yehuda with that of Rabbi Dosa, and that of Rabbi Dosa with that of Rabbi Yehuda. According to this new version of the baraita, Rabbi Dosa does not permit the owner of an item to exercise any control over it after it has been stolen from him. The Gemara asks: Why do you reverse the baraita to avoid a contradiction between the statements of Rabbi Yoḥanan? It is better to reverse the statement of Rabbi Yoḥanan himself, and say that he actually stated: The pious ones and Rabbi Yehuda said the same thing, and leave the baraita intact.
אָמְרִי: לָא סַגִּיא דְּלָא מִתְהַפְכָא מַתְנִיתָא; דִּבְהָא מַתְנִיתִין קָתָנֵי דְּאִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵירָה, וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּעָלְמָא דְּלֵית לֵיהּ בְּרֵירָה – דִּתְנַן:
Traduction
The Gemara says: There is no alternative, as one cannot do otherwise than to reverse the baraita, as that would mean that in this baraita it teaches that Rabbi Yehuda holds that there is a principle of retroactive designation. And we have heard elsewhere that Rabbi Yehuda generally does not accept the principle of retroactive designation, as we learned in a mishna (Demai 7:4):
Rachi non traduit
דאית ליה לר' יהודה ברירה. דקאמר כל שילקוט וכי לקיט אמרינן הוברר שזה הפקר ואע''פ שאין בעל הבית יודע בשחרית דשמא לא ילקטו יותר על דינם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source