Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Kama
Daf 60a
סִלְתָּא, שְׁרָגָא, דְּהָהוּא וַדַּאי מַעֲשֵׂה דִידֵיהּ גָּרְמוּ.
Traduction
of thin wood and a candle [sheraga], since in that case his own action, i.e., that of the one who sent the flame, definitely caused the fire to spread.
Rachi non traduit
סלתא. עצים דקים:
שִׁלַּח בְּיַד פִּקֵּחַ – הַפִּקֵּחַ חַיָּיב וְכוּ'. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאן דְּתָנֵי ''לִיבָּה'' לָא מִשְׁתַּבַּשׁ, וּמַאן דְּתָנֵי ''נִיבָּה'' לָא מִשְׁתַּבַּשׁ.
Traduction
The mishna teaches that if one sent a fire in the hand of a halakhically competent person, the halakhically competent person is liable…If another came and fanned the flame the one who fanned it is liable. Rav Naḥman bar Yitzḥak says with regard to the correct text of the mishna: The one who teaches it using the word fanned [libba] is not mistaken, and the one who teaches it using the word blew [nibba] is not mistaken.
Rachi non traduit
ניבה. כשאדם מדבר מנענע שפתיו ורוח יוצא:
מַאן דְּתָנֵי ''לִיבָּה'' לָא מִשְׁתַּבַּשׁ – דִּכְתִיב: ''בְּלַבַּת אֵשׁ''. וּמַאן דְּתָנֵי ''נִיבָּה'' לָא מִשְׁתַּבַּשׁ – דִּכְתִיב: ''בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם''.
Traduction
Rav Naḥman explained: The one who teaches using the word fanned [libba] is not mistaken, as it is written: ''With a flame [belabbat] of fire'' (Exodus 3:2), and the one who teaches using the word blew [nibba] is not mistaken, as it is written: ''He creates the fruit [niv] of the lips'' (Isaiah 57:19), which can be interpreted as referring to the breath of the lips.
לִבְּתָה הָרוּחַ – כּוּלָּן פְּטוּרִין. תָּנוּ רַבָּנַן: לִיבָּה וְלִבְּתָה הָרוּחַ, אִם יֵשׁ בְּלִבּוּיוֹ כְּדֵי לְלַבּוֹתָהּ – חַיָּיב, וְאִם לָאו – פָּטוּר.
Traduction
§ The mishna teaches: If the wind fanned the flames, all the people involved are exempt, indicating that even if one fanned the fire at the same time that the wind was blowing he is exempt. The Gemara cites a baraita in which the Sages taught the same idea explicitly: In a case where one fanned the flame and at the same time the wind fanned it, if his fanning has sufficient strength by itself to fan the flames, he is liable for damage caused by the fire, since even without the wind the fire would have spread. But if his fanning alone was not sufficient, he is exempt.
Tossefoth non traduit
ליבה ולבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבות חייב ואם לאו פטור. בשאין ברוח בפני עצמו כדי ללבות מיירי דאי בשיש בו כדי ללבות אפילו כשיש בליבוי המלבה כדי ללבות למה יתחייב דבלאו איהו נמי היה הולך ומזיק אלא ודאי כשאין ברוח כדי ללבות מיירי ולכך כשיש בליבויו כדי ללבות חייב המלבה כי הוא עשה הכל דהוה ליה כמו זה יכול וזה אינו יכול דחשיב אינו יכול מסייע שאין בו ממש בפרק המצניע (שבת ד' צג. ושם) ואם אין בליבויו כדי ללבות אע''פ שגם ברוח אין כדי ללבות פטור דלא מיחייב משום אשו אלא אם כן עשה כל כך בפני עצמו בלא סיוע הרוח או דבר אחר שיוכל להזיק ברוח מצויה אחר גמר המעשה שלו דהכי משמע המבעיר את הבערה שבפני עצמו עשה את הבערה שיכול להזיק ברוח מצויה ולכך כאן פטור דבלאו ליבוי לא היתה יכולה להזיק והליבוי דהיינו גמר עשייתה לא עשה המלבה בפני עצמו ופריך אמאי פטור ליהוי כשעושה הליבוי ע''י סיוע הרוח כאילו עשאה בפני עצמו כמו לענין שבת דחשיב זורה ורוח מסייעתו כעושה בפני עצמו ומשני אביי הכא במאי עסקינן כגון שליבה מצד אחד שבענין זה אין דרך הרוח לסייעו ולכך כי מתרמי שנסתייע בליבוי הרוח פטור דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיצטרף ליבוי הרוח עם ליבויו דלא שכיח שיצטרפו ולא הו''ל להזהר בכך יותר מברוח שאין מצויה כך פר''י ועוד יש לפרש כגון שליבה מצד אחד שאין בליבויו ללבות כל המדורה ולא ברוח אלא צד אחד דמדורה ליבה הוא וצד אחר ליבה הרוח ואם לא היתה המדורה מתלבה כי אם מצד אחד היה הולך וכבה מחמת שהוא מועט ומחמת שהאשות מתחברות יחד מתגדלת האש ומזקת ולא דמי השתא לזורה ורוח מסייעתו דמה שליבה לא סייע הרוח כלום:

אַמַּאי? לֶיהֱוֵי כְּזוֹרֶה וְרוּחַ מְסַיַּיעְתּוֹ!
Traduction
The Gemara asks: Why is he exempt if his fanning is not sufficient? Let it be the same halakha as the case of one who winnows grain on Shabbat by throwing it into the air, and the wind assists him by separating the chaff from the grain. In such a case he is liable for desecrating Shabbat, despite the fact that without the assistance of the wind he would not have been able to winnow the grain.
Rachi non traduit
ליהוי כזורה. דחייב משום מלאכה בשבת אע''פ שהרוח מסייעתו כשהוא מגביה התבואה ברחת שקורין פליי''א:
אָמַר אַבָּיֵי: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁלִּיבָּה מִצַּד אֶחָד, וְלִבַּתּוּ הָרוּחַ מִצַּד אַחֵר. רָבָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁלִּיבָּה בְּרוּחַ מְצוּיָה, וְלִבַּתּוּ הָרוּחַ בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. רַבִּי זֵירָא אָמַר: כְּגוֹן דְּצַמְּרַהּ צַמּוֹרֵי.
Traduction
Abaye said: With what are we dealing here? We are dealing with a case where he fanned the fire from one side and the wind fanned it from the other side, and the fire was blown in the direction the wind was blowing. Therefore, it is clear that his fanning did not help the fire spread, so he is exempt. Rava says: We are dealing with a case where he fanned it along with a typical wind, and this was not sufficient to cause the fire to spread, and suddenly an atypical wind came and fanned it. Therefore, he is exempt since he could not have anticipated this. Rabbi Zeira said: We are dealing with a case where he only heated [detzamera tzamurei] the fire by breathing on it, rather than fanning it properly.
Rachi non traduit
מצד אחר. דלא אהני איהו:
כגון שליבה ברוח מצויה. כשמתחיל ללבות לא היתה הרוח נושבת בחזקה ולא היה מבעיר בכך ובאתה רוח שאינה מצויה ולבתו דמילתא דלא סליק אדעתא הוא אבל זורה לענין שבת סגי לה ברוח מצויה ולהכי איכוין:
צמרה צמורי. לשון אישתא צמירתא (שבת דף סז.) חמימות כלומר שלא נפח ממש אלא בנשימה כדרך המחמם בנשימתו את ידיו דאין זה ליבוי כלל:
Tossefoth non traduit
רבא אמר כגון שליבה ברוח מצויה וליבתה הרוח ברוח שאין מצויה. וה''פ אם יש בליבויו כדי ללבות עם רוח מצויה חייב דחשיב כאילו עושה הכל בפני עצמו ואם לאו שאין בליבויו בהדי רוח מצויה כדי ללבות אלא ע''י רוח שאין מצויה שסייעתו נעשה המלבה פטור דברוח שאינה מצויה לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה:
רבי זירא אמר כגון דצמרה צמורי. לא נפח באור כעין נשיבת הרוח אלא חום הבל פיו הוציא על האור ללבותו והכי קאמר אם יש בליבויו בפני עצמו כדי ללבות חייב ואם לאו פטור אע''פ שבסיוע הרוח מלבה דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שתצטרף נשיבת הרוח לצימור שלו ויסתייע על ידה ללבות דלא שכיח שתצטרף נשיבת הרוח עם הצימור לסייעו כי הם מקלקלים זה את זה אע''פ ששניהם מצד אחד כי הצימור חם והרוח קר:
רַב אָשֵׁי אָמַר: כִּי אָמְרִינַן זוֹרֶה וְרוּחַ מְסַיַּיעְתּוֹ – הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שַׁבָּת, דִּמְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה; אֲבָל הָכָא – גְּרָמָא בְּעָלְמָא הוּא, וּגְרָמָא בִּנְזָקִין פָּטוּר.
Traduction
Rav Ashi said: When we say that one is liable in a case where he winnows and the wind assists him, this statement applies with regard to the halakhot of Shabbat. With regard to Shabbat, the principle is that the Torah prohibited planned, constructive labor. The primary consideration is that his objective is accomplished, even if he did not perform the entire act of labor. But here, in the context of damages, he is considered to have caused damage merely through indirect action, and one who causes damage through indirect action is exempt.
Rachi non traduit
מלאכת מחשבת. נתקיימה מחשבתו דניחא ליה ברוח מסייעתו:
Tossefoth non traduit
רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכשגורם לזרות הרוח המסייעתו הוי מלאכת מחשבת ולהכי חייב בגרמת זרייה זו אבל עושה מעשה של זרייה בפני עצמו לא אקרי (זורה) לכך הכא לא מקרי מבעיר אלא גורם והתורה לא חייבה אלא מבעיר ולא הגורם (אלא) הבערה ע''י רוח המסייעתו ולהכי חשיבא הא גרמא לענין האש ככל שאר גרמות דקי''ל גרמא בנזקין פטור ומר בר רב אשי דפריך גבי רקתא בלא יחפור (ב''ב דף כו. ושם) מאי שנא מזורה ורוח מסייעתו מצי סבר כרב אשי דהכא דהתם לענין חיוב הרחקה חשיב גירי דיליה וצריך להרחיק ואפי' ר' יוסי כמו הרחקת סולם מהשובך חשיב גירי דיליה לענין הרחקה אע''ג דלא חשיב ליה התם אלא גרמא דפטור מתשלומין מ''מ אסור וצריך להרחיק וגץ היוצא מתחת הפטיש דחשיב מזיק משום דניחא ליה דתיזל ומכה בכח כל כך שאחר גמר כחו יזיק ברוח מצויה וכך משני בלא יחפור ולא רצה להעמיד שמכה כל כך בכח עד שמזיק בכח אדם לבדו בלא רוח דאם כן לא הוה תני לה גבי נזקין דאש אלא גבי נזקין דאדם:
והכא גרמא בנזקין. מתוך כך נראה דאם שנים הביאו עצים ואור וליבו שניהם ואין בכל אחד כדי ללבות פטור ותימה הוא:
מַתְנִי' הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה, וְאָכְלָה עֵצִים אוֹ אֲבָנִים אוֹ עָפָר – חַיָּיב; שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה''.
Traduction
MISHNA: If one sends forth a fire, i.e., allows it to escape, and it consumes wood, or stones, or earth, he is liable, as it is stated: ''If a fire breaks out, and catches in thorns, so that a stack of grain, or standing grain, or the field, is consumed, the one who kindled the fire shall pay compensation'' (Exodus 22:5), which teaches that he is liable also for destroying the field itself.
Rachi non traduit
מתני' או עפר. לחכה נירו ונתקלקל:
גְּמָ' אָמַר רָבָא: לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא ''קוֹצִים'', ''גָּדִישׁ'', ''קָמָה'' וְ''שָׂדֶה''?
Traduction
GEMARA: With regard to the verse cited in the mishna, Rava says: Why do I need the Merciful One to write in the Torah all of these terms: ''Thorns,'' ''a stack of grain,'' ''standing grain,'' and ''field,'' which seem to be redundant?
צְרִיכִי; דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ''קוֹצִים'', הֲוָה אָמֵינָא: קוֹצִים הוּא דְּחַיַּיב רַחֲמָנָא – מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחַ אֵשׁ גַּבַּיְיהוּ, וּשְׁכִיחַ דְּפָשַׁע; אֲבָל גָּדִישׁ – דְּלָא שְׁכִיחַ אֵשׁ גַּבַּיְיהוּ, וְלָא שְׁכִיחַ דְּפָשַׁע, אֵימָא לָא. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ''גָּדִישׁ'', הֲוָה אָמֵינָא: גָּדִישׁ חַיַּיב רַחֲמָנָא – מִשּׁוּם דְּהֶפְסֵד מְרוּבֶּה הוּא; אֲבָל קוֹצִים – דְּהֶפְסֵד מוּעָט, אֵימָא לָא.
Traduction
Rava explains: All the terms are necessary, because if the Merciful One had written only ''thorns'' in the Torah, I would say that it is specifically thorns for which the Merciful One renders one liable, because it is common for fire to be near them, and it is common that one is negligent. But with regard to a stack of grain, with regard to which it is not common for fire to be near it, as grain is valuable, so one keeps it out of harm’s way, and it is not common that one is negligent in allowing it to catch fire, I would say that he should not be liable. And if the Merciful One had written only: ''A stack of grain,'' I would say that it is specifically for such a stack that the Merciful One renders him liable, because it involves a substantial financial loss. But with regard to thorns, which involve only a minimal loss, I would say that he should not be liable. Therefore, the verse teaches that he is liable for damage to thorns as well.
Rachi non traduit
גמ' דשכיח אש גבייהו. אין בני אדם מזדהרין בהן דלכך עומדין הלכך איכא למימר זה פשע:
אבל גדיש כו'. דאיכא למימר אנוס היה:
''קָמָה'' לְמָה לִי? מָה קָמָה בְּגָלוּי – אַף כֹּל בְּגָלוּי.
Traduction
Why do I need the Torah to state the term ''standing grain''? It is in order to teach that just as standing grain is exposed, so too, one is liable only for damage caused by fire for all items that are exposed. One is exempt from liability for damage to items that are concealed.
וּלְרַבִּי יְהוּדָה דִּמְחַיֵּיב אַנִּזְקֵי טָמוּן בָּאֵשׁ, ''קָמָה'' לְמָה לִי? לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי קוֹמָה. וְרַבָּנַן, לְרַבּוֹת כָּל בַּעֲלֵי קוֹמָה מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מֵ''אוֹ הַקָּמָה''.
Traduction
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yehuda, who deems one liable for a concealed article damaged by a fire, why do I need the Torah to state the term: ''Standing grain''? The Gemara answers: The term serves to include all items that have stature, i.e., trees and animals, and not only produce. The Gemara asks: And according to the opinion of the Rabbis, who derive the halakha of concealed articles from the term ''standing grain,'' from where do they derive that all items that have stature are included? The Gemara answers: They derive it from the term: ''Or standing grain,'' since the additional word ''or'' is an inclusive term.
Rachi non traduit
[ולר''י]. פלוגתא דרבי יהודה בהאי פירקא (ד' סא:):
כל בעלי קומה. אף בעלי חיים ואילנות:
Tossefoth non traduit
לרבות כל בעלי קומה. בקונטרס פירש כל ב''ח אבל בירושלמי משמע דמרבי אילנות וכל דבר המחובר והכי איתא התם אי מה הגדיש מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל שהוא תלוש מן הקרקע ת''ל או הקמה:
וְרַבִּי יְהוּדָה – ''אוֹ'' מִיבְּעֵי לֵיהּ לְחַלֵּק. וְרַבָּנַן לְחַלֵּק מְנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ מֵ''אוֹ הַשָּׂדֶה''.
Traduction
The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda derive from the additional word ''or''? The Gemara answers: He requires the word ''or'' to divide the terms, i.e., to teach that one is liable for damage to any one of the items listed, and not only where the fire burned all of them together. The Gemara then asks: And from where do the Rabbis derive the halakha to divide the terms so that one is liable for damage to each one independently? The Gemara answers: They derive it from the second instance of the word ''or,'' as the verse states: ''Or the field.''
וְרַבִּי יְהוּדָה – אַיְּידֵי דִּכְתַב רַחֲמָנָא ''אוֹ הַקָּמָה'', כְּתַב ''אוֹ הַשָּׂדֶה''.
Traduction
The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda derive from the phrase ''or the field''? The Gemara answers: Since the Merciful One wrote in the Torah: ''Or standing grain,'' He also wrote: ''Or the field,'' for stylistic consistency, but no additional halakha may be derived from this term.
''שָׂדֶה'' לְמָה לִי? לְאֵתוֹיֵי לִחֲכָה נִירוֹ וְסִכְסְכָה אֲבָנָיו. וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ''שָׂדֶה'', וְלָא בָּעֵי הָנָךְ! צְרִיכָא; דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ''שָׂדֶה'', הֲוָה אָמֵינָא: מַה שֶּׁבַּשָּׂדֶה – אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.
Traduction
Rava continues to elaborate on the different terms in the verse: And why do I need the word ''field'' in the verse? It serves to include liability for damage in a case when the flames licked a plowed field and charred its stones. The Gemara asks: But let the Merciful One write only the term ''field,'' and then it would not require all these other terms. If one is liable for damage to a field, which is not totally destroyed by the fire, he is certainly liable for damage to other items that are completely destroyed. The Gemara answers: It is necessary to write the other terms as well, because if the Merciful One had written only ''field,'' I would say that for what is in the field, yes, one is liable, but for anything else, no, one is not liable. Therefore, it teaches us that one is liable for any damage caused by fire.
Rachi non traduit
נירו. חרישה שלא נזרע סכסוך שייך באבנים לחיכה בשאר דברים:
הוה אמינא מה שבשדה. תבואה קאמר קרא ולא קרקע ממש להכי כתב קמה בהדיא דהשתא אתרבי שדה לגופה של קרקע:
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים'' – אֵימָתַי אֵשׁ יוֹצְאָה? בִּזְמַן שֶׁקּוֹצִים מְצוּיִין לָהּ. וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ''; ''וְאָכַל גָּדִישׁ'' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ''וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ'' – שֶׁנֶּאֱכַל גָּדִישׁ כְּבָר.
Traduction
§ The Gemara cites an aggadic midrash based on this verse: Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: Calamity befalls the world only when wicked people are in the world, but the calamity begins only with the righteous first, as it is stated in the verse: ''If a fire breaks out, and catches in thorns, so that a stack of grain, or standing grain, or the field, is consumed'' (Exodus 22:5). When does the fire, i.e., calamity, emerge? At a time when the thorns, i.e., the wicked, are found with it. But calamity begins only from the righteous first, as it is stated in the continuation of the verse: ''And a stack of grain is consumed [vene’ekhal].'' It is not stated: If a fire breaks out, and catches in thorns, and consumes [ve’akhal] the stack of grain; rather, it states: ''A stack of grain is consumed,'' meaning that the stack, i.e., the righteous, has already been consumed before the thorns.
תָּאנֵי רַב יוֹסֵף, מַאי דִּכְתִיב: ''וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר''? כֵּיוָן שֶׁנִּיתַּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיקִים לִרְשָׁעִים. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּתְחִיל מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע''.
Traduction
Rav Yosef taught a baraita: What is the meaning of that which is written with regard to the plague of the firstborn: ''And none of you shall go out of the opening of his house until the morning'' (Exodus 12:22)? If the plague was not decreed upon the Jewish people, why were they not permitted to leave their homes? Once permission is granted to the destroyer to kill, it does not distinguish between the righteous and the wicked. And not only that, but it begins with the righteous first, as it is stated in the verse: ''And will cut off from you the righteous and the wicked'' (Ezekiel 21:8), where mention of the righteous precedes the wicked.
בָּכֵי רַב יוֹסֵף: כּוּלֵּי הַאי נָמֵי לְאַיִן דּוֹמִין. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: טֵיבוּתָא הוּא לְגַבַּיְיהוּ, דִּכְתִיב: ''כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק''.
Traduction
Rav Yosef cried and said: Are all these righteous people also compared to nothing when calamity strikes? Abaye said to him: It is goodness for the righteous that they die first, as it is written: ''The righteous is taken away because of the evil to come'' (Isaiah 57:1), so that he will not have to endure the suffering that will befall the people.
Rachi non traduit
הכי גרסינן כולי האי נמי לאין דומין. כלומר להבל חשובים הצדיקים שקודמים לפורענות:
טיבותא הוא. שלא יראו ברעה העתידה לבא דכתיב כו':
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב:
Traduction
Rav Yehuda says that Rav says:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source