Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Batra

Daf 160b

זֶה פָּשׁוּט וְחָתוּם זֶה מְקוּשָּׁר וְהָעֵד שְׁנַיִם עֵדִים שְׁלֹשָׁה הָא כֵּיצַד שְׁנַיִם לְפָשׁוּט שְׁלֹשָׁה לִמְקוּשָּׁר

Traduction

this is referring to an ordinary document. When the verse states: ''And seal them,'' this is referring to a tied document. The next phrase, ''and call witnesses [veha’ed edim],'' which more literally would be translated: And have witnesses bear witness, is interpreted as follows: ''And have bear witness [veha’ed],'' this indicates the need for two witnesses, as the term ''witness [ed]'' in the Torah generally refers to two witnesses. As to the word ''witnesses [edim],'' this additional term indicates the need for three witnesses. How so? How can the verse call for both two witnesses and three witnesses? Rabbi Ḥanina explains: Two witnesses are required for an ordinary document, and three are required for a tied document.

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו

Traduction

The Gemara questions this explanation: But I can just as well reverse it, requiring two witnesses for a tied document and three for an ordinary one. The Gemara answers: Since the tied document requires more to be done with regard to its ties, it stands to reason that it requires more to be done with regard to its witnesses, requiring three rather than two.

רַפְרָם אָמַר מֵהָכָא וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת הַגָּלוּי וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה זֶה פָּשׁוּט אֶת הֶחָתוּם זֶה מְקוּשָּׁר וְאֶת הַגָּלוּי זֶה פָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר

Traduction

Rafram says that there is a different source for two kinds of documents, from here: ''So I took the deed of the purchase, that which was sealed, the terms and conditions, and that which was open'' (Jeremiah 32:11). When the verse states: ''So I took the deed of the purchase,'' this is referring to an ordinary document. When it states: ''That which was sealed,'' this is referring to a tied document. When it states: ''And that which was open,'' this is referring to the ordinary, unfolded part of a tied document.

הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין פָּשׁוּט לִמְקוּשָּׁר הָא כֵּיצַד זֶה עֵדָיו שְׁנַיִם וְזֶה עֵדָיו שְׁלֹשָׁה זֶה עֵדָיו מִתּוֹכוֹ וְזֶה עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו

Traduction

Rafram continues: With regard to the phrase: ''The terms and conditions,'' these are the matters that distinguish an ordinary document from a tied one. How so? What are the details that differentiate the two types of documents? This one, the ordinary document, has two witnesses, and that one, the tied document, has three witnesses. And in this one, the ordinary document, its witnesses are signed inside it, on the front side, while in that one, the tied document, its witnesses are signed on the back of it.

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו

Traduction

רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר מֵהָכָא עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר אִם תִּתְקַיֵּים עֵדוּתָן בִּשְׁנַיִם לָמָּה פָּרַט לָךְ בִּשְׁלֹשָׁה לוֹמַר לָךְ שְׁנַיִם לְפָשׁוּט שְׁלֹשָׁה לִמְקוּשָּׁר

Traduction

Rami bar Yeḥezkel said that there is a different source for two sets of halakhot for two types of documents from here: ''At the mouth of two witnesses or at the mouth of three witnesses shall a matter be established'' (Deuteronomy 19:15). If witnesses’ testimony is established with two witnesses, why did the verse specify for you that it is also established with three, which is self-evident? Rather, this verse serves to tell you that there is a requirement for two witnesses for an ordinary document, and a requirement for three witnesses for a tied document.

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו

Traduction

וְהָנֵי לְהָכִי הוּא דְּאָתוּ כָּל חַד וְחַד לְמִילְּתֵיהּ הוּא דַּאֲתָא לְכִדְתַנְיָא שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה הָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן

Traduction

The Gemara asks: And is it so that these verses are coming for this purpose, to teach that there are two types of documents? But each and every one of them comes for its own purpose. The first verse comes for that which is taught in a baraita: When the verse states: ''They shall buy fields for money, and subscribe the deeds, and seal them, and call witnesses'' (Jeremiah 32:44), it is merely to teach us good advice, that people should carefully document their purchases in order to provide permanent proof of purchase. When the verse states: ''So I took the deed of the purchase'' (Jeremiah 32:11), this was merely how that incident occurred, and the phrase is not intended to teach any halakhot. When the verse states: ''At the mouth of two witnesses or at the mouth of three witnesses shall a matter be established'' (Deuteronomy 19:15), this is stated in order to juxtapose three witnesses with two witnesses for several reasons, as delineated in the dispute between Rabbi Akiva and the Rabbis (Makkot 5b).

אֶלָּא מְקוּשָּׁר מִדְּרַבָּנַן וּקְרָאֵי אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא

Traduction

The Gemara explains: Rather, the entire institution of the tied document is rabbinic in origin, and all these verses that were cited above by various amora’im were intended as mere support for the concept of a tied document, as opposed to actual sources.

וְטַעְמָא מַאי תַּקִּינוּ רַבָּנַן מְקוּשָּׁר אַתְרָא דְכָהֲנֵי הֲווֹ וַהֲווֹ קָפְדִי טוּבָא וּמְגָרְשִׁי נָשַׁיְיהוּ וְעָבְדִי רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא אַדְּהָכִי וְהָכִי מִיַּתְּבָא דַּעְתַּיְיהוּ

Traduction

The Gemara asks: And what is the reason that the Sages instituted the tied document? The Gemara explains: There was a place where there were many priests, and they were very quick tempered, and they would seek to divorce their wives impetuously. The halakha is that a priest may not marry a divorcée, even his own ex-wife. These priests, who acted impetuously, often regretted having divorced their wives. And therefore, the Sages instituted an ordinance that the bill of divorce for these people should be of the tied format, which is a long, drawn-out process, hoping that meanwhile, their composure would be regained and they would reconsider their decision to divorce.

Tossefoth non traduit

תקנו רבנן מקושר כו'. מספקא לן בזמן הזה כשכהן מגרש אשתו אם צריך לעשות מקושר כי מתוך התקנה משמע שאין לגרש כי אם במקושר אך לפי שאין אנו בקיאין בו בטוב נכון יותר לעשותו פשוט שהוא קל יותר אי נמי לא תקינו רבנן כי אם באותו מקום ור''י היה אומר דתקינו רבנן מקושר לא שיהא חובה לעשותו כן אלא כדי שלא יפסידו נשותיהן התקינו לעשותו כן:

הָתִינַח גִּיטִּין שְׁטָרוֹת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּחַלֵּק בֵּין גִּיטִּין לִשְׁטָרוֹת

Traduction

The Gemara asks: This works out well for bills of divorce, but what can be said with regard to other documents? Why is this procedure used for other documents as well? The Gemara answers: This was instituted so that you should not differentiate between bills of divorce and other documents.

Tossefoth non traduit

שלא תחלוק בין גיטין לשטרות. שאם תפסלנה בשטרות אתי למיפסל אף בגיטין אי נמי אי לא עבדי שטרי חוב מקושר אתי שיניחו לעשותו גם בגיטין אלא מתוך שהורגלו לעשותו מקושר יעשו בגיטין ולפירוש קמא אין להקשות משטרות שאנו פוסלין בעד כותי וגיטין מכשירין ולא גזרינן גיטין אטו שטרות דהתם היינו טעמא משום דאין עדי הגט חותמין זה בלא זה ומדכותי חתים ברישא ש''מ חבר הוא אבל עדי שטר חותמין זה בלא זה:

הֵיכָן עֵדִים חוֹתְמִין רַב הוּנָא אָמַר בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר אֲחוֹרֵי הַכְּתָב וּכְנֶגֶד הַכְּתָב מִבַּחוּץ

Traduction

§ Where do the witnesses sign on a tied document? Rav Huna says: They sign between each tied fold. And Rav Yirmeya bar Abba says: They sign on the back of the written side, taking care that the signatures are exactly opposite the writing, on the outside.

Tossefoth non traduit

רב ירמיה בר אבא אמר אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ. אי לא אמר אלא אחורי הכתב כנגד הכתב ולא אמר מבחוץ הוה אמינא כנגד הכתב היינו כלפי הכתב ואחורי הכתב היינו למעלה מן הכתב שאינו למטה כשאר חתימות ואי [הוי] אמר אחורי הכתב מבחוץ ה''א אפי' בין קשר לקשר קמ''ל כנגד הכתב ולא כנגד הקשר ואי הוה אמר מבחוץ כנגד הכתב הוה אמינא לצדדין:

אֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא דְּאָמַר בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר קָא סָלְקָא דַּעְתִּין בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר מִגַּוַּאי וְהָא הָהוּא מְקוּשָּׁר דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי וְאָמַר רַבִּי אֵין זְמַן בָּזֶה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי לְרַבִּי שֶׁמָּא בֵּין קְשָׁרָיו מוּבְלָע פַּלְיֵיהּ וְחַזְיֵיהּ וְאִם אִיתָא אֵין זְמַן בָּזֶה וְאֵין עֵדִים בָּזֶה מִיבַּעְיָא לֵיהּ

Traduction

Rami bar Ḥama said to Rav Ḥisda: According to Rav Huna, who says that the witnesses sign between each tied fold, it enters our mind that he meant between each tied fold on the inside of the document. But this is difficult, as there was a certain tied document that came before Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Yehuda HaNasi, not realizing it was tied, said: There is no date on this document, so it is not valid. Then, Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said to Rabbi Yehuda HaNasi: Perhaps the date is hidden between the tied folds. Rabbi Yehuda HaNasi opened it and saw that the date was in fact between the tied folds. And if it is so that the witnesses sign between each tied fold on the inside of the document, Rabbi Yehuda HaNasi should have had two objections, and said: There is no date on this document, and there are also no witnesses signed on this document.

Tossefoth non traduit

לרב הונא דאמר בין קשר לקשר קס''ד מגואי. ואע''ג דתנן מקושר עדיו מאחוריו איכא למימר דשפיר קרי אחוריו בין שיטה לשיטה לפי (שאין) העד אחורי השיטה שתחתיו:

ואם איתא אין זמן ואין עדים בזה מיבעי ליה. וא''ת לר' ירמיה נמי קשה דכיון שהיו אחוריו דרך אורך השיטה והיה סבור בו שהוא פשוט היה לו לפסלו נמי משום עדים שהיו מאחוריו דתנן גט פשוט שכתוב עדיו מאחוריו פסול וכ''ת לא ידע מתני' כלל דהא לא ידע שיעשו שטר מקושר עד ששמעה לקמן אבל קודם לכן לא ואפי' פשוט שפסול כשעדיו מאחוריו לא היה יודע שהרי במתני' דפסלינן ליה היינו משום שלא יעשנו מקושר ויהיה מוקדם וכיון שלא היה יודע כלום במקושר לא היה יודע בפשוט שפסול כשעדיו מאחוריו הא ליכא למימר חדא שאין סברא לומר שרבי לא היה בקי בשטר פשוט ועוד קשה דא''ל ר''ש בריה בין קשריו מובלע מנא ליה רבי לא שנאה ר''ש מנא ליה ועוד אע''פ שלא היה יודע דפסול פשוט שעדיו מאחוריו משום דמקושר מיתני בהדי פשוט ואיכא למימר כמו שלא היה יודע מתני' במקושר לא היה יודע גם בפשוט מ''מ היה לו לידע מתני' דגיטין (דף פז:) דתנן התם העדים החתומים בראש הדף מן הצד מאחוריו בגט פשוט פסול וי''ל דהיה יודע רבי מתני' דפשוט ודמקושר ולא היה יודע דבמקושר שנה מונין שתים עד ששמעה מזונין וכאן היה סבור שלא היו כותבין בין הקשרים שום עיקר השטר לכך היה מתמה אין זמן בזה דלא היה סבור שהיה כתוב בין הקשרים אבל לר' ירמיה ניחא שהיה יודע שעדיו מאחוריו וכן יש להקשות ולתרץ לבתר דמשני מאבראי לרב הונא אבל זה קשה דמאי פירכא הא דאעדים לא קפיד כיון שדינם להיות בין קשר לקשר שהרי היה יודע בטיב מקושר וי''ל דהכי קא פריך דאם איתא אעדים נמי היה לו להקפיד שהם עיקר השטר ולא היה לכותבם אלא בפשיטות השטר ודוחק:

אֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר מִגַּוַּאי לָא בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר מֵאַבָּרַאי

Traduction

Rav Ḥisda said to him: Do you maintain that Rav Huna meant that the witnesses sign between the tied folds on the inside? No, he meant between the tied folds on the outside of the document.

וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא זַיֵּיף וְכָתֵב מַאי דְּבָעֵי וַחֲתִימִי סָהֲדִי

Traduction

The Gemara questions Rav Huna’s opinion: But let us be concerned that perhaps the party holding the document falsified some information and wrote whatever he wanted. And this is a concern, as there are already witnesses signed on the document. In an ordinary document the witnesses sign immediately following the text, so there is no possibility of adding to the text. A tied document has part of its text written in the folds, but also has a part written on the face of the document on the unfolded paper, before or after the text in the folded part. If the witnesses sign between the folds there is the possibility of writing additional text in the unfolded section.

דִּכְתִיב בֵּיהּ שָׁרִיר וְקַיָּים

Traduction

The Gemara explains: The case is one where it is written in the document: Everything is confirmed and established. That is, every folded document must contain this formula at the end of the text, to prevent forgery, as any writing after this formula would be disregarded.

וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא כָּתֵב מַאי דְּבָעֵי וַהֲדַר כָּתֵב שָׁרִיר וְקַיָּים אַחֲרִינָא חַד שָׁרִיר וְקַיָּים כָּתְבִינַן תְּרֵי שָׁרִיר וְקַיָּים לָא כָּתְבִינַן

Traduction

The Gemara questions this explanation: But let us be concerned that perhaps the holder of the document wrote whatever he wanted and afterward wrote another time: Everything is confirmed and established. The Gemara explains: We write only one declaration of: Everything is confirmed and established; we do not write two declarations of: Everything is confirmed and established. Therefore, anything written after the first declaration would be rejected, even if followed by a repetition of the declaration.

וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא מָחֵיק לֵיהּ לְשָׁרִיר וְקַיָּים וְכָתַב מַאי דְּבָעֵי וַהֲדַר כָּתֵב שָׁרִיר וְקַיָּים הָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּלוּיָה מְקוּיֶּימֶת כְּשֵׁרָה

Traduction

The Gemara questions further: But let there be a concern that perhaps the holder of the document erased the declaration: Everything is confirmed and established, and then wrote whatever he wanted over the erasure, and afterward wrote the declaration: Everything is confirmed and established. The Gemara responds: How could this happen? Doesn’t Rabbi Yoḥanan say: A document that includes a suspended correction of text inserted between lines of the document, which is verified at the end of the document, is valid;

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source