Le texte Le vocabulaire Les révisions
Baba Batra
Daf 140a
שָׁקְלִי לְהוּ בָּנוֹת לְכוּלְּהוּ אֶלָּא אָמַר רָבָא מוֹצִיאִין לָהֶן מְזוֹנוֹת לַבָּנוֹת עַד שֶׁיִּבְגְּרוּ וְהַשְּׁאָר לַבָּנִים
Traduction
shall the daughters take all of the estate, even if it is more than is required for their sustenance? Rather, Rava said: The court appropriates sustenance for the daughters until they reach their majority, and the remainder is given to the sons.
פְּשִׁיטָא מְרוּבִּין וְנִתְמַעֲטוּ כְּבָר זָכוּ בָּהֶן יוֹרְשִׁין מוּעָטִין וְנִתְרַבּוּ מַאי בִּרְשׁוּת יוֹרְשִׁין קָיְימִי הִלְכָּךְ בִּרְשׁוּת יוֹרְשִׁין שְׁבוּח אוֹ דִּלְמָא סַלּוֹקֵי מְסַלְּקִי יוֹרְשִׁין מֵהָכָא
Traduction
§ The Gemara comments: It is obvious that if the estate was large and became small, the heirs, i.e., the sons, already acquired it when it was large. It remains in their possession, and they must provide for the daughters from it. The Gemara asks: If the estate was small, and was therefore not inherited by the sons, and then it became large, what is the halakha? Does even a small estate remain in the possession of the heirs, while the court reserves it for the daughters’ sustenance, and therefore it appreciated in the possession of the heirs and they receive the appreciation in the estate’s value? Or perhaps the heirs are totally removed from possession of a small estate, and the appreciation in value is to the benefit of the daughters receiving sustenance.
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְתוֹמִין שֶׁקָּדְמוּ וּמָכְרוּ בִּנְכָסִים מוּעָטִין מַה שֶּׁמָּכְרוּ מָכְרוּ
Traduction
The Gemara answers: Come and hear a proof, as Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of orphans who preemptively sold land from a small estate left to them by their father, before the court appropriated it for the daughters’ sustenance, concerning that which they sold, the sale is valid, even though they acted improperly. One can infer from this that a small estate remains in the possession of the heirs even when they are not authorized to derive benefit from it, and therefore the appreciation in its value belongs to them.
Tossefoth non traduit
יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין. פי' בקונטרס שקדמו ומכרו קודם שעמדו בדין לגבות לבנות נכסים מועטין ומיהו לר''י נראה דאפי' כבר תפסו הבנות או הגבו להם ב''ד אם מכרו אחים מכור וכן משמע ביבמות בפרק אלמנה (דף סז:) דקאמר התם רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו הבת מאכלת והבן אינו מאכיל מ''ש בן דאין מאכיל מפני חלקו של עובר בת נמי לא תאכיל מפני חלקו של עובר א''ר אסי הכא בנכסים מועטין עסקינן וכגון דאיכא בן בהדה דהאי בת דממ''נ אי ההיא דמיעברא ביה בן הוא לא עדיף מהאי דקאי ואי בת היא אמאי קא אכלה בתקנתא דרבנן כל כמה דלא נפקא לאויר העולם לא תקינו ליה רבנן ופריך במאי אוקימתה בנכסים מועטין והאמר רבי אסי א''ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין כו' ומאי קושיא ולוקמה כגון שתפסו כבר הבנות או שהגבו להם ב''ד דאין יכולין למכור אלא משמע דלעולם יכולין למכור וקצת יש לדחות דנהי דיכולין ב''ד לגבות חלק של בת עומדת חלק של עובר שיש לחוש שמא היא בת אין יכולין לגבות כיון שלא יצאת לאויר העולם ואותו חלק יכולין האחין למכור ומיהו אין נראה לדחות כן ועוד ראיה דאמר בפ' הנושא (כתובות דף קג.) אמר ר''נ יתומים שקדמו ומכרו מדור האלמנה לא עשו ולא כלום ומ''ש מדרבי אסי א''ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו התם לא תפס' מחיים הכא תפסה מחיים משמע כיון דלא תפסי מחיים אע''ג דתפסי לאחר מיתה לא היה מועיל כלום אלא מה שמכרו מכרו והא דאמר בפ' נערה (כתובות דף נא.) רא אומר נכסים שיש להן אחריות מוציאין לבנים מן הבנים ולבנות מן הבנות כו' אבל לא לבנים מן הבנות בנכסים מועטין מ''מ אע''ג דאין מוציאין אם מכרו מכרו והשתא אתי שפיר דבכל ענין משמע דפשיטא דמועטין ונתרבו זכו בהם יורשין אפילו כבר תפסו וגבו להם ב''ד דאי לאו הכי אכתי הוה ליה למיבעי במועטין ונתרבו וכבר תפסו או הגבו להם ב''ד מאי ואם תאמר כיון דבנכסים מועטין נמי מה שמכרו מכרו אפילו כבר תפסו מה חילוק יש בין נכסים מרובין לנכסים מועטין דבנכסים מרובין נמי נראה שאין מותרין למכור ולהפקיע מזונות וי''ל דיש חילוק דבנכסים מרובין יכולין למכור לצורך גדול אבל בנכסים מועטין אין יכולין למכור כלל לכתחלה ועוד דמרובין ונתמעטו יזונו הבנים עם הבנות ובנכסים מועטין לא יזונו כלל:
מה שמכרו מכרו. וא''ת דהכא אמרינן דבין מרובין ונתמעטו ובין מועטין ונתרבו זכו בהם היורשים ובפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צא. ושם) גבי כתובת בנין דכרין אמר פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהן יורשין פירוש יורשי כתובה הגדולה מועטין ונתרבו מאי ת''ש דהנהו בני צרצור מועטין ונתרבו הוו אתו לקמיה דרב עמרם אמר להו זילו פייסינהו ואי לא כו' עד דאתו לקמיה דר''נ אמר כשם שמרובין ונתמעטו כבר זכו בהם יורשין כך מועטין ונתרבו זכו בהן יורשין ופירש בקונטרס זכו בהן יורשין של כתובה הקטנה ופליג ר''נ ארב עמרם דאמר זילו פייסינהו דמשמע לבני קטנה אמר לפייס בני הגדולה דאי לבני הגדולה. אומר לא הוה שייך לשון פיוס כיון דמן הדין שקלי בני הקטנה בנחלה גמורה דאורייתא ולא קשיא מידי דהכא יד הבנים לעולם על העליונה כדי להעמיד נחלה דאורייתא ועוד דהכא לא פקע כח היתומים מעולם כדקאמר מה שמכרו מכרו ולר''י נראה דהא דקאמר התם ר''נ כו' מועטים ונתרבו זכו בהם יורשין היינו יורשי כתובה הגדולה ויטלו אלו כתובת אמם ואלו כתובת אמם מדלא קאמר כבר זכו בהן יורשין וקשיא דא''כ התם אזלינן לעולם בתר תקנתא דרבנן שתתקיים כתובת בנין דכרין והכא אזלינן בתר מעיקרא וי''ל דהתם לא מיעקרא כולי האי נחלה דאורייתא דהרי מ''מ כולן יורשין אע''פ שאין נוטלין בשוה אבל הכא מיעקרא לגמרי:
יָתֵיב רַבִּי יִרְמְיָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ וְקָא בָּעֵי מִינֵּיהּ אַלְמְנָתוֹ מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִית לַהּ מְזוֹנֵי מְמַעֲטָא אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִנַּסְבָא לֵית לַהּ הַשְׁתָּא נָמֵי לֵית לַהּ
Traduction
§ Rabbi Yirmeya was sitting before Rabbi Abbahu and raised the following dilemma before him: What is the halakha with regard to the sustenance to which the deceased’s widow is entitled? Does it reduce the value of the estate when evaluating whether the estate is categorized as a large estate or a small estate? Do we say that since she has a right to receive sustenance, it reduces the value of the estate? Or perhaps we say that since if she remarries she does not have a right to sustenance, now as well, for the purposes of determining the value of the estate, she is considered as if she does not have a right to sustenance, and therefore it does not reduce the value of the estate.
Tossefoth non traduit
מי אמרינן כיון דאילו מינסבא לית לה לא ממעטא. תימה לר''י היאך טועה לומר כן והא בת נמי אי מינסבא לית לה כדתנן דתהון מתזנן עד דתלקחן לגוברין ומאי קאמר נמי בע''ח מיחסר גוביינא בת נמי מיחסרא גוביינא ואי מתה נמי לית לה כמו בת אשתו ועוד אי באלמנה שייך נכסים מועטין מה שיעור יהיה דבשלמא בבנות יש שיעור למ''ד עד שיבגרו אבל באלמנה לא שייך בגרות ועד מתי יהיו נכסים מועטין ונראה לפרש דודאי אם אין כאן אלא אלמנה אצל הבנים שניהם שוין בנכסים וכן אם אין כאן אלא אלמנה ובנות דלא תקנו נכסים מועטים אלא לבנות שהן יוצאי יריכו והם בנות ירושה במקום שאין בנים ואע''ג דמיחסרא גוביינא ואי מינסבא לית לה אבל לאלמנה אצל הבנים או אצל בנות לא רצו חכמים לתקן דין נכסים מועטים אצל האלמנה שלא רצו לעקר דין ירושה מן הבנים אצל האלמנה והשתא מיבעי ליה כשיש בנים ובנות שיש כבר דין נכסים מועטין בשביל בנות אם ממעטא נמי אלמנה (הג''ה. וכן כתוב בתוס' ותיזון האלמנה עם הבנות או דלמא כיון דאי מינסבא לית לה מזוני השתא נמי לית לה אלא הכל יהיה לבנות ואי ממעטא מ''מ לא תיזון האלמנה עמהן אלא עד שיבגרו הבנות. ע''כ הג''ה) והא דקאמר בסמוך דאלמנה אצל הבת אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים היינו שיש שם בנים עם הבנות שיש כאן דין נכסים מועטים אצל בנות אבל אי ליתנהו לבנים לא תטול האלמנה כלום יותר [מהבת] (הג''ה. ולכאורה היה נראה לפרש דאי ממעטין אין לבנים כלום כיון שאין שם עודף על מזונות אלמנה ובנות עד שיבגרו הבנות אבל אי לאו ממעטין ניזונות שלשתם אבל בתוס' כתוב כאשר כתבתי בפנים. ע''כ הג''ה) ואור''י שכן משמע בירושל' כדקאמר התם אלמנה ובנות שתיהן שוות אלמנה ובנים שניהם שוים פירוש לענין מזונות אין האלמנה דוחה את הבנות ולא בנות דוחות את האלמנה ופעמים שהאלמנה דוחה את הבנות ע''י הבנים וכשם שדוחה האלמנה את הבנות ע''י הבנים כך דוחה את הבנים על ידי בנות כו' ויש לדקדק על לשון הירושלמי ומ''מ משמע שרוצה לומר כן:
אִם תִּמְצָא לוֹמַר כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִנַּסְבָא לֵית לַהּ הַשְׁתָּא נָמֵי לֵית לַהּ בַּת אִשְׁתּוֹ מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּכִי מִנַּסְבָא נָמֵי אִית לַהּ וּמְמַעֲטָא אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּאִילּוּ מֵתָה לֵית לַהּ וְלָא מְמַעֲטָא
Traduction
Furthermore, if you say that since, if she remarries she does not have a right to sustenance, now as well she is considered as if she does not have a right to sustenance, and it is not taken into account when evaluating the estate, then another dilemma can be raised: What is the halakha with regard to the sustenance one pledged to give, for a certain number of years, to the daughter of his wife from a previous marriage, i.e., his step-daughter, which is an obligation not affected by his death or by her marriage? Does it reduce the value of the estate? Do we say that since, when she marries she also has a right to sustenance, it reduces the value of the estate? Or perhaps we say that since, if she dies she does not have a right to sustenance, it does not reduce the value of the estate.
וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר כֵּיוָן דְּאִילּוּ מֵתָה לֵית לַהּ וְלָא מְמַעֲטָא בַּעַל חוֹב מַהוּ שֶׁיְּמַעֵט בַּנְּכָסִים מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּכִי מָיֵית נָמֵי אִית לֵיהּ מְמַעֵט אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דִּמְחַסְּרִי גּוּבְיָינָא לָא מְמַעֵט
Traduction
And if you say that since, if she dies she does not have a right to sustenance, therefore it does not reduce the value of the estate, what is the halakha with regard to a debt owed to the deceased’s creditor? Does it reduce the value of the estate? Do we say that since, when the creditor dies he also has a right to the money owed him, and it is collected by his heirs, therefore it reduces the value of the estate? Or perhaps we say that since it has not yet been collected, it does not reduce the value of the estate.
וְאִיכָּא דְּבָעֵי לַהּ לְאִידַּךְ גִּיסָא בַּעַל חוֹב מַהוּ שֶׁיְּמַעֵט בַּנְּכָסִים
Traduction
And there are those who say that Rabbi Yirmeya raised the dilemmas in the opposite direction, i.e., in the reverse order: What is the halakha with regard to a debt owed to a creditor? Does it reduce the value of the estate?
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source