Vayedaber

Simple Havroutah

'Avodah Zarah

Daf 66a

חַמְרָא עַתִּיקָא בְּעִנְבֵי, דִּבְרֵי הַכֹּל בְּנוֹתֵן טַעַם. חַמְרָא חַדְתָּא בְּעִנְבֵי, אַבָּיֵי אָמַר: בְּמַשֶּׁהוּ, וְרָבָא אָמַר: בְּנוֹתֵן טַעַם.

Traduction

§ With regard to old wine used for a libation that fell onto grapes, all agree that the grapes are forbidden only in a case where the wine imparts flavor to them. With regard to new wine used for a libation, i.e., wine that had just been squeezed and has not yet fermented, that fell onto grapes, Abaye says that any amount renders the grapes forbidden, and Rava says that they are forbidden only in a case where the wine imparts flavor to them.

Rachi non traduit

חמרא עתיקא. טעמו ניכר בענבים:

חמרא חדתא. בנותן טעם. וכל היכא דאיתמר נותן טעם ואין טעמו ניכר הוה שיעורא בששים:

אַבָּיֵי אָמַר: בְּמַשֶּׁהוּ, בָּתַר טַעְמָא אָזְלִינַן, אִידֵּי וְאִידֵּי חַד טַעְמָא הוּא, דְּהָוֵה לֵיהּ מִין בְּמִינוֹ, וּמִין בְּמִינוֹ בְּמַשֶּׁהוּ.

Traduction

The Gemara explains their respective opinions: Abaye says that any amount renders them forbidden because he maintains that when categorizing substances in the context of the halakhot of mixtures we follow the flavor, and this wine and those grapes are of the same flavor, which renders it a case of a substance in contact with the same type of substance. And the principle is that in a case of a substance in contact with the same type of substance, any amount of the forbidden substance renders the mixture forbidden.

וְרָבָא אָמַר: בְּנוֹתֵן טַעַם, בָּתַר שְׁמָא אָזְלִינַן, וְהַאי שְׁמָא לְחוּד וְהַאי שְׁמָא לְחוּד, וְהָוֵה לֵיהּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וּמִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.

Traduction

And Rava says that the grapes are forbidden only in a case where the wine imparts flavor to them because he maintains that when categorizing substances in the context of the halakhot of mixtures we follow the name, and this wine has a discrete name, and those grapes have their own discrete name. And accordingly, this is a case of a substance in contact with a different type of substance. And the principle is that in a case of a substance in contact with a different type of substance, the mixture is forbidden only in a case where the forbidden item imparts flavor to it.

תְּנַן: יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפַל עַל גַּבֵּי עֲנָבִים כּוּ'. קָא סָלְקָא דַּעְתִּין: חַמְרָא חַדְתָּא בְּעִנְבֵי, מַאי לָאו בְּנוֹתֵן טַעַם? לָא, בְּמַשֶּׁהוּ.

Traduction

We learned in the mishna that in the case of wine used for a libation that fell on cracked grapes, the grapes are forbidden. It enters our mind that this is referring to new wine falling on grapes. What, is it not the intention of the mishna that they are forbidden only in a case where the wine imparts flavor to the grapes? If so, then it is the name that counts, as the flavor of the wine in this case is the same as the grapes. The Gemara rejects this premise: No, the mishna means that any amount of the wine renders the grapes forbidden.

הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא, זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁבַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — אָסוּר, כֹּל שֶׁאֵין בַּהֲנָאָתוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם — מוּתָּר, מִכְּלָל דִּבְנוֹתֵן טַעַם עָסְקִינַן!

Traduction

The Gemara challenges this explanation. But from the fact that the mishna teaches in the last clause: This is the principle: Anything that benefits from a forbidden item imparting flavor to it is forbidden, and anything that does not benefit from a forbidden item imparting flavor to it is permitted, by inference, we are dealing with a case where the forbidden item imparts flavor to the permitted item.

Tossefoth non traduit

מכלל דרישא בנותן טעם עסקינן. יש שהיו מפרשים דכל איסור דהוי במשהו לא אמרינן ביה נותן טעם לפגם מותר דהא אין לך טעם בטל יותר ממשהו באלף ה''ה נותן טעם לפגם ומפרש כאן מכלל דבנותן טעם עסקינן דלכך מותר בשאין בהנאתן בנותן טעם דאי במשהו הא אפילו לפגם אסור ואין ראיה מכאן דלא דייק הכא אלא מדמפליג בסיפא בהכי מכלל דרישא בנ''ט דבהכי איירי מתני' ועוד דמשהו מין במינו אין הטעם בטל כלל אפילו באלף כיון שהטעם שוה אבל לפגם הטעם בטל ובחמץ בפסח לספרים דגרסי במשהו כרב (פסחים דף ל.) אע''ג דשלא במינו אסור במשהו אע''פ שהטעם בטל מ''מ אין לאסור טעם לפגם שלא יהא טפל חמור מן העיקר דשלא במינו אינו אסור אלא אטו מינו אלא ודאי אין חילוק דכל נותן טעם לפגם מותר:

וְאַבָּיֵי, מַתְנִיתִין בְּחַמְרָא עַתִּיקָא בְּעִנְבֵי.

Traduction

And how does Abaye explain this? In his opinion, the ruling of the mishna is stated with regard to old wine that fell onto grapes, which are not of the same flavor, so it is reasonable that the grapes are rendered forbidden by an amount that imparts flavor.

חַלָּא דְּחַמְרָא וְחַלָּא דְּשִׁיכְרָא, וַחֲמִירָא דְּחִיטֵּי וַחֲמִירָא דִּשְׂעָרֵי, אַבָּיֵי אָמַר: בְּנוֹתֵן טַעַם, בָּתַר טַעְמָא אָזְלִינַן, וְהַאי טַעְמָא לְחוּד וְהַאי טַעְמָא לְחוּד, וְהָוֵה לֵיהּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וּמִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.

Traduction

This dispute between Abaye and Rava applies to another case as well. With regard to the case of wine vinegar and malt vinegar that became mixed together, and one is permitted and the other is forbidden, and also the case of leaven of wheat flour and leaven of barley flour that became mixed together, and one is permitted and the other is forbidden, Abaye says: The forbidden substance renders the mixture forbidden in a case where it imparts flavor to the mixture, because we follow the flavor, and this flavor is discrete and that flavor is discrete, and therefore it becomes a mixture of a type of food mixed with food not of its own type. And a type of food mixed with food not of its own type is forbidden in a case where the forbidden food imparts flavor to the mixture.

Rachi non traduit

חלא דחמרא וחלא דשיכרא. חד דאיסור וחד דהיתר:

חמירא דחיטי וחמירא דשערי. חד דחולין וחד דתרומה. ונפלו זה לתוך זה:

וְרָבָא אָמַר: בְּמַשֶּׁהוּ, בָּתַר שְׁמָא אָזְלִינַן, וְהַאי חַלָּא מִיקְּרֵי וְהַאי חַלָּא מִיקְּרֵי, וְהַאי חֲמִירָא מִיקְּרֵי וְהַאי חֲמִירָא מִיקְּרֵי, וַהֲוָה לֵיהּ מִין בְּמִינוֹ, וְכָל מִין בְּמִינוֹ בְּמַשֶּׁהוּ.

Traduction

And Rava says: Any amount of the forbidden substance renders the mixture forbidden, in accordance with his opinion that we follow the name, and this is called vinegar and that is called vinegar, and this is called leaven and that is called leaven, and therefore it becomes a mixture of a type of food mixed with food of its own type, and in any case of a type of food mixed with food of its own type, any amount of the forbidden substance renders the mixture forbidden.

Rachi non traduit

וכל מין במינו במשהו. לקמן פסקינן דלאו הלכתא הכי אלא אפילו מין במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך:

אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּבָתַר טַעְמָא אָזְלִינַן? דְּתַנְיָא: תַּבְלִין שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת, וְהֵן מִין אֶחָד, אוֹ מִין שְׁלֹשָׁה — אֲסוּרִין וּמִצְטָרְפִין. וְאָמַר חִזְקִיָּה: הָכָא בְּמִינֵי מְתִיקָה עָסְקִינַן, הוֹאִיל וּרְאוּיִן לְמַתֵּק בָּהֶן אֶת הַקְּדֵירָה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בָּתַר טַעְמָא אָזְלִינַן — כּוּלֵּי חַד טַעְמָא הוּא, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בָּתַר שְׁמָא אָזְלִינַן — הַאי שְׁמָא לְחוּד וְהַאי שְׁמָא לְחוּד!

Traduction

Abaye says: From where do I say that we follow the flavor? As it is taught in a baraita: Forbidden spices that are known by two or three different names but are of the same species, or of three different species, are forbidden, and combine together to render a dish forbidden. And Ḥizkiyya says: The reason the three species combine to render the dish forbidden is that here we are dealing with types of sweet spices. Since they are all fit to sweeten the dish, they combine, as they impart the same kind of flavor. Abaye explains: Granted, if you say we follow the flavor, they are all considered the same flavor, and therefore they combine. But if you say we follow the name, why should they combine to render the dish forbidden? This name is discrete and that name is discrete.

Rachi non traduit

תבלין שנים וג' שמות והן מין אחד או מין ג' אסורין ומצטרפין. ה''ג במסכת ערלה. ג' שמות והן מין אחד כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך או מין ג' וג' שמות יש להן אסורין ומצטרפין אם נפלו לקדירה ולא בזה כדי לתבל ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו והן של איסור מצטרפין לאוסרה. ואמר חזקיה הכא דקאמר מין ג' וג' שמות להן מצטרפין אע''ג דתלתא מיני נינהו ובשמא נמי לא שוו:

במיני מתיקה עסקינן. שכולן טעמן מתוק ומש''ה מצטרפין דטעמן שוה למתק בהן הקדירה:

Tossefoth non traduit

תבלין של ב' וג' שמות אסורין ומצטרפין. פ''ה אם נפלו לקדירה ולא בזה כדי לתבל ולא בזה כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו והם של איסור מצטרפין לאוסרה וקשה דלפי' משמע דחדא מלתא היא ולישנא דברייתא משמע דתרי מילי נינהו לכן פירש רשב''ם דאסורים דקאמר ר''ל אסורה העיסה או הקדירה בנתינת טעם ומצטרפין בדבר יבש לאסור ואפי' בלא נתינת טעם כגון שנפלו לתוך חולין ויש בו מאתים לבטל אחד מן האיסורין אפ''ה לא בטיל עד שיהו בו מאתים מן השנים וא''ת אמאי תני תרוייהו אסורים ומצטרפין ליתני מצטרפין לחוד ושפיר שמעינן תרוייהו בין בלח בין ביבש וי''ל דאי הוה תני הכי ה''א דר''ש דפליג בסיפא בתרוייהו פליג בין להצטרף לנותן טעם בקדירה בין להעלות באחד ומאתים מש''ה תני תרוייהו לאשמועינן דר''ש לא פליג בנתינת טעם לקדירה אלא מודה דמצטרפין (כדחזי') דאע''ג דלא גזרו על תערובת דמאי אפ''ה קאמר שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי ולא בטלי והא דטעמא לא בטיל לא בעי למימר דלא בטיל כלל אלא דלא בטיל כדין שאר איסורים אבל בטל ודאי שפיר כי ידעינן ודאי דנתבטל הטעם כגון ביורה גדולה:

תבלין של שנים וג' שמות והם מין א'. פרש''י כגון פלפל לבן פלפל שחור פלפל ארוך והם מין א' וכולן קרוין פלפלין או ג' מיני תבלין כגון פלפל וכמון וקנמון וקשה על זה דבמס' ערלה (פ''ב מ''י) קתני סיפא ר''ש אומר בין ג' שמות והם מין אחד בין ג' מינין והם שם אחד אינם מצטרפין ולפ''ה דפי' דשמות לשון שם ממש בשלמא ג' שמות והם מין א' משכחת לה כדפי' אלא ג' מינים והם שם אחד היכי משכחת לה כיון דשם ר''ל שם ממש וע''ק דבכל דוכתא הוי פירוש שם איסור כמו השמות הללו (דאיזהו נשך (ב''מ דף עד)) לכן נראה דשמות דקאמר היינו שם דאיסור כמו לא מן השם הוא זה בסוף פ' הזורק (שבת דף קב.) גבי יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ה' חטאות וה''פ הכא תבלין של שנים וג' שמות כגון פלפל דכלאים ופלפל דערלה ופלפל דתרומה דתלתא איסורין וכולן מין פלפלין הם או ג' מינים פלפלים וקנמון ושאר מינים וכולם איסור אחד והשתא ניחא דמשכחת שפיר ג' מינים והם שם אחד כגון מאיסור אחד פי' מתרומה או מערלה או מכלאי הכרם וכן משמע בירושלמי דתנן בפ''ב דמס' ערלה התרומה ותרומת מעשר והחלה והבכורים מצטרפין זה עם זה וקאמר עלה בגמ' לר''ש נצרכא דאע''ג דאמר ר''ש אין ב' שמות מצטרפין מודה הכא שכולם שם תרומה משמע בהדיא דשמות היינו איסורין:

וְרָבָא אָמַר לָךְ: הָא מַנִּי? רַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מִנַּיִן לְכָל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: ''לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה'', כֹּל שֶׁתִּיעַבְתִּי לָךְ — הֲרֵי הוּא בְּבַל תֹּאכַל.

Traduction

And Rava could say to you: In accordance with whose opinion is this baraita? It is the opinion of Rabbi Meir, who maintains that all forbidden foods combine, whether or not they have the same name or the same flavor, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Meir: From where is it derived that any foods forbidden by the Torah that fall into a mixture combine with one another to render a mixture forbidden? As it is stated: ''You shall not eat anything abominable'' (Deuteronomy 14:3), which indicates that anything that I have made abominable, i.e., forbidden, to you, is prohibited for consumption, and therefore all of these prohibitions are actually a single general prohibition.

Rachi non traduit

ורבא אמר לך הא מני ר''מ היא. ואע''ג דלא שוו לא בשמא ולא בטעמא קאמר דמצטרפין ודחזקיה ליתא:

Tossefoth non traduit

ורבא אמר הא מני ר''מ היא. וא''ת א''כ מאי איריא מיני מתיקה דאמר חזקיה אפילו בלא מיני מתיקה נמי מצטרפין משום דכל מה שתיעבתי לך כו' ופרש''י דאה''נ אליבא דרבא ליתא לדחזקיה דמוקי לה במיני מתיקה דוקא ול''נ דא''כ אין הלכה כחזקיה מדפליג רבא עילויה והוא בתראה ובשבת ס''פ ר''ע (שבת דף פט:) משמע שהתלמוד תופס עיקר הא דחזקיה דקא פריך התם והתנן תבלין של ב' וג' שמות כו' ואמר חזקיה במיני מתיקה שנו כאן מדקא פריך תלמודא ממילתיה דחזקיה ש''מ דהלכה כמותו לכן נראה לרבא נמי דמוקי לה כר''מ איתא לחזקיה ואע''ג דאמר ר''מ כל איסורים שבתורה מצטרפין ואפילו בלאו מיני מתיקה משום דדריש כל מה שתיעבתי לך כו' ה''מ כשהאיסורים בעין ואז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי מזה לחייב אפילו אינם שוים במתיקה אבל כשהם מעורבין בתבשיל שאינם בעין כי ההיא דתבלין ב' וג' כו' ומיירי שמתבל בהם בקדירה אפילו ר''מ מודי לחזקיה דדוקא במיני מתיקה מצטרפין כיון שהם שוים למתק הקדירה אבל אם אינם שוים במיני מתיקה לא מצטרפין כיון שאינם שוין בנתינת טעם בקדירה שזה בא למתק וזה בא לחזק:

כל שתיעבתי לך כו'. ואפילו למ''ד לאו שבכללות אין לוקין עליו ה''מ כגון עלין ולולבין דמפקי מכל אשר יעשה מגפן היין וכן חי ומבושל בחמי טבריה דמפקינן מכי אם צלי אש אבל היכא דהאיסור מפורש כל אחד לבדו כגון בכל איסורי דעלמא אי חזינן מהכא שמצטרפי לא חשבינן ליה לאו שבכללות:

חַלָּא לְגוֹ חַמְרָא — דִּבְרֵי הַכֹּל בְּנוֹתֵן טַעַם. חַמְרָא לְגוֹ חַלָּא — אַבָּיֵי אָמַר: בְּמַשֶּׁהוּ, וְרָבָא אָמַר: בְּנוֹתֵן טַעַם.

Traduction

With regard to forbidden vinegar that fell into a barrel of wine, all agree that the mixture is forbidden in a case where the forbidden vinegar imparts flavor to the mixture. In a case of forbidden wine that spilled into vinegar, since the sharper smell of the vinegar overwhelms the smell of the wine before it mixes in, Abaye says that any amount of the wine renders the mixture forbidden, and Rava says that it is forbidden only in a case where the wine imparts flavor to the vinegar.

Rachi non traduit

חלא שנפל לגו חמרא. חלא דאיסור לגו חמרא דהיתר דברי הכל בנותן טעם דכי נפיל לגויה לא הוי דמי ליה לא בריחא ולא בטעמא שאין היין מבטל ריח החומץ עד שנתרבה לתוכו ולא החומץ מבטל ריח היין משום דרובא חמרא:

אבל חמרא לגו חלא. משעה שהגיע לאויר הכלי נהפך היין בריחו לריח החומץ וקודם שנתערבו היו שוין בריחן:

Tossefoth non traduit

ורבא אמר בנותן טעם ריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא. תימה דקשה הלכתא אהלכתא דקי''ל כרבא לגבי אביי וקי''ל כר' יהושע בן לוי נמי דאמר פרק המוכר פירות (ב''ב דף צו.) דריחיה חלא וטעמא חמרא חלא ור' יוחנן אמר דריחיה חלא וטעמא חמרא חמרא (כרב כהנא) וי''ל דהתם איכא לישנא אחרינא ודרומאי מתני איפכא דר' יוחנן אמר ריחיה חלא וטעמיה חמרא חלא ורבי יהושע בן לוי אמר חמרא כרבא דהכא ומכאן נראה דמותר לקדש בע''ש על היין שריחו חלא וטעמיה חמרא:

אַבָּיֵי אָמַר: בְּמַשֶּׁהוּ,

Traduction

The Gemara explains their respective opinions: Abaye says that any amount renders the mixture forbidden,

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source