דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו. תימה דאמר פרק רבי עקיבא (שבת דף פו:) גבי שכבת זרע של ישראל במעי עובדת כוכבים ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי מעובדי כוכבים וי''ל דלענין להנצל מארס אין מועיל חבל דדייגי במצות כמו חבל דאכילת שקצים ורמשים שיש להם בתוך הגוף ומבטל ארס של נחש:

ותרוייהו משום חתנות רב אחא עביד הרחקה יתירתא. ומ''מ שניהן לא היו שותין בבית העובד כוכבים וא''כ צריך ליזהר שלא לשתות שכר בבית העובד כוכבים דהא רב פפא ורב אחא שהיו בתראי לא היו שותין ומיהו המתאכסן בבית העובד כוכבים יכול להיות שמותר לשלוח בעיר לקנות שכר מן העובדי כוכבים דהוי כמו בביתו של ישראל ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו משלו (ושותה) משום איבה דלא אסרו משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית העובדי כוכבים אבל אקראי בעלמא שרי ובכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבים כמו סלקא ודייסא דאע''ג דלא חזי לכוס כשהוא חי דס''ל כאידך לישנא דרב דאמר כל שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי עובדי כוכבים ואשכחנא ר' יוחנן סבר לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נט.) כוותיה ובפרק החולץ (יבמות דף מו.) ועוד יש טעם אחר להתיר השכר דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דכי היכי דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה''נ היא בטלה לענין איסור בישול:

באתרא דמצלו מיא. וא''ת למ''ד לעיל (עבודה זרה דף ל.) אמנקריותא קפדי מאי איכא למימר וי''ל דבשכר לא קפדי כ''כ מפני שסופו להוציא כל גריעות שבו כשיהיה עשוי ותוסס כל צרכו ואם שוקע ישאר עם השמרים שאינם לשתיה:

רב נחמן אמר משום גילוי. וא''ת למ''ד משום גילוי מ''ט לא תני ליה במתניתין עם גבינות דטעמייהו נמי משום גילוי וי''ל דרב נחמן לית ליה לקמן (עבודה זרה דף לה:
ע''ש) בגבינות טעמא דגילוי אלא טעמא מפני שמעמידין בשרף ערלה וא''ת למ''ד משום גילוי בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי''ל כיון דהכא ליכא למיחש היכא דלא מצלו מיא וה''נ דמשוו ביה כשותא לא פסיקא ליה:

מפני מה אסרו שכר כו'. איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו:

השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עובד כוכבים. מדקדק ר''ת דמשמע מדפלגינהו בתרי בבות ש''מ דוקא קתני יין ביד כותי אבל ביד עובד כוכבים לא סגי בחותם אחד ואתיא כרבנן וא''כ ציר ומורייס סגי בחותם אחד אף לרבנן ותימה א''כ תקשי לאיכא דאמרי דלעיל דא''ר אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם דמשמע כל מילי בעינן חותם בתוך חותם וי''ל דהכל לא קאי אלא אשאר מילי דחבי''ת אבל חמפ''ג חילתית מורייס פת וגבינה אמרי' לקמן דסגי בחותם אחד ורש''י פי' יין ביד כותי וכ''ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ובהכרת חותם מיהא שרי כר''א משמע דאף לר''א צריך הכרת חותם בשולח בדרך מעיר לעיר ואף לדברי ר''ת שמעמיד הברייתא כרבנן מדרבנן נשמע לר''א לאו אמרו רבנן בציר ומורייס דסגי בחותם א' דבעי הכרת חותם לר''א נמי ביין דסגי בחותם א' צרי' הכרת חותם וא''כ יש ליזהר בשולח יין לחבירו ואינו הולך שם להכיר חותמו שצריך חותם בתוך חותם או אם שולח כתב להודיע איך חותמו ויודיע לעובד כוכבים שכך שלח לו מועיל בחותם א' דעובד כוכבים כיון דידע מירתת ולא מזייף ור''ת פי' דלר''א דלא חייש לזיופא לא בעינן הכרת חותם ואפי' אינו הולך להכיר חותמו וגם אינו שולח באיזה ענין הוא חותם מותר ומייתי ראיה מדקאמר תלמודא לקמן פ''ב (עבודה זרה דף סט:) והשתא דקיימא לן כר''א דלא חייש לזיופא אמאי לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים כו' ובדיעבד יש לסמוך על פסק ר''ת וענין חתימת החבית פירש רבינו ברוך וזה לשונו נכון הדבר לסתום פי חבית בנעורת או בדבר אחר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה העובד כוכבים העור לא יוכל לכוין לישבו כבתחלה ולתת חשוק אחד שקורין צירקל''א סביב השולים במקו' שמחוברי' דופני החבית ולקבוע שם במסמרות מפני הנעורת התחובה שם סביב שלא יוציאם העובד כוכבים להוציא היין דרך שם ולתחבו אחרי כן אל מקומו הראשון וכל הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרות או לקבוע נסרים לכסות כל השולים והברזות עכ''ל וישלח לחבירו כתב כדפרישית. כתב ר' יצחק בר יהודה לר''ש בתשובה כי בימיהם היו החביות של חרס וכאשר היתה פי החבית סתומה אז היה די כר''א אבל חביות שלנו אף לאחר חיתום פי החביות והברזות יכול העובד כוכבים לנעוץ סכין בין הנסרים ולהוציא יין ולפי תשובתו יש לאסור אפי' חתמו בענין שפי' ויש מחמירים ומכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים ואז אין לחוש כלל ויש מקילין לשלוח בחותם אחד אף בלא הכרת חותם ולא הודעת כתב ומיישבים הברייתא דאם היה מכיר חותמו לא שילך להכירו אלא אם הלך ומצא והכיר חותמו מותר גמור כי ודאי לא זייפו אבל אם לא הכיר כשהלך שם החותם כמו שעשאו יש לחוש שמא זייפו העובד כוכבים אבל אם לא הלך אחרי אשר חתמו והישראל מצאו חתום מותר והמחמיר תבא עליו ברכה וכתב הר''ר משה מקוצי בספרו כי אחרי שיש מקילין ויש מחמירין אין לנו ראיה ברורה לאסור ודין חביות ריקניות נפרש בסוף ע''ז (לקמן עבודה זרה דף עד:

ד''ה רבא) כשנגיע שם אי''ה: