Vayedaber

Simple Havroutah

'Avodah Zarah

Daf 15a

וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָסְרוּ לְיַיחֵד, מוּתָּר לִמְכּוֹר. מַאי טַעְמָא? גּוֹי חָס עַל בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּעָקֵר. וְאַף רַב הֲדַר בֵּיהּ, דְּאָמַר רַב תַּחְלִיפָא אָמַר רַב שֵׁילָא בַּר אֲבִימִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: גּוֹי חָס עַל בְּהֶמְתּוֹ שֶׁלֹּא תֵּעָקֵר.

Traduction

And Rabbi Elazar says: Even in a place where they prohibited leaving an animal in seclusion with a gentile, it is permitted to sell it to a gentile. What is the reason? Once the animal is sold to the gentile, there is no concern that he will engage in bestiality. This is because a gentile spares his own animal from bestiality, as he does not want it to become sterile through this practice. By contrast, it is prohibited to leave one’s animal in seclusion with a gentile, as he would have no such compunction with regard to an animal belonging to others. The Gemara notes: And even Rav retracted his opinion; as Rav Taḥlifa says that Rav Sheila bar Avimi says in the name of Rav: A gentile spares his animal, as he does not want it to become sterile.

Rachi non traduit

ור''א אומר אף במקום שאסרו לייחד. כדקתני בההוא דאין מעמידין התירו למכור דיחוד בכל מקום אסור משום מכשול דרביעה ולא במנהגא תליא מילתא אבל במכירה ליכא למיחש לרביעה דעובד כוכבים חס על בהמתו מלרבעה מאחר שקנאה כדי שלא תעקר שנעשית עקורה ברביע' הלכך במנהגא תליא מילתא היכא דאחמור עלייהו דלא מזבני אחמור והיכא דלא אחמור שרי ולגבי העמדת בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים שהבהמה של ישראל היא אין העובד כוכבים חס עליה מלרבעה וקא עבר אלפני עור לא תתן מכשול ואהכי אסור:

ואף רב הדר ביה. וקסבר כר''א:

וּבְכָל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין בְּהֵמָה גַּסָּה כּוּ'. מַאי טַעְמָא? נְהִי דְּלִרְבִיעָה לָא חָיְישִׁינַן, מֶעְבַּיד בַּיהּ מְלָאכָה חָיְישִׁינַן.

Traduction

§ The mishna teaches: But in every place one may not sell to gentiles large livestock, calves, or foals, whether these animals are whole or damaged. The Gemara explains: What is the reason? The Gemara explains: Granted, we are not concerned about the gentile engaging in bestiality with the animal, but we are concerned about him putting the animal to work on Shabbat.

Rachi non traduit

נהי דלרביעה לא חיישינן. דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר:

וְנֶיעְבֵּיד, כֵּיוָן דְּזַבְנַהּ קַנְיַיהּ! גְּזֵירָה מִשּׁוּם שְׁאֵלָה וּמִשּׁוּם שְׂכִירוּת.

Traduction

The Gemara expresses puzzlement: And let the gentile put it to work. Why should one be concerned about this possibility? Since he bought it, he acquires it and may put it to work on Shabbat, as it no longer belongs to the Jew. The Gemara answers: Selling it is prohibited by rabbinic decree due to the concern of lending and due to the concern of leasing the animal to the gentile, as in those cases the animal would be performing work on Shabbat when it is owned by a Jew.

Rachi non traduit

כיון דזבנה קנייה. ואינה של ישראל. ומשום לפני עור לא תתן מכשול לא קעבר דבני נח לא נצטוו על השביתה אבל גבי רביעה ליכא למימר הכי משום דהתם קעבר אלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י''ט:י''ד) לפני שבני נח נצטוו על הרביעה אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעובד כוכבים עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נ''ח:י''ג) דבור אסור:

גזרה משום שאלה. אי שרינן לזבוני בהמה גסה ולא חיישינן למאי דעבדה מלאכה בשבת אתי הוא לאושולי בהמתו לעובד כוכבים ועביד בה מלאכה בשבת וקא עבר בלאו דכתיב (דברים ה':י''ד) לא תעשה כל מלאכה וגו' וכל בהמתך דהשתא בהמת ישראל היא ומצווה הוא על שביתתה:

שַׁאֲלַהּ קַנְיַיהּ, וְאַגְרַהּ קַנְיַיהּ!

Traduction

The Gemara raises a further difficulty: But during that time period, the act of borrowing the animal causes the gentile to temporarily acquire it, and likewise, by leasing the animal, he temporarily acquires it. Why, then, is it a problem if the gentile puts the animal to work on Shabbat?

Rachi non traduit

שאלה קניי'. לימי שאלת' דכיון דחייב באונסין הרי היא שלו:

אֶלָּא אָמַר רָמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם נִסְיוֹנֵי, דְּזִמְנִין דְּזַבְּנַהּ לַהּ נִיהֲלֵיהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה דְּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא, וַאֲמַר לֵיהּ: ''תָּא נַסְּיַיהּ נִיהֲלֵיהּ'', וְשָׁמְעָה לֵיהּ לְקָלֵיהּ וְאָזְלָא מֵחֲמָתֵיהּ, וְנִיחָא לֵיהּ דְּתֵיזִיל, וְהָוֵה לֵיהּ מְחַמֵּר אַחֵר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת, וְהַמְחַמֵּר אַחֵר בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת חַיָּיב חַטָּאת.

Traduction

Rather, Rami, son of Rav Yeiva, said: Selling is prohibited by rabbinic decree due to the concern with regard to testing. As at times, one sells an animal to a gentile when it is close to sunset of Shabbat eve, and one says to him: Go and test the animal, and it hears the voice of its Jewish owner and walks because of his command. And it is beneficial to the Jewish seller that the animal should walk, as he wants to demonstrate to the gentile that it is fit for labor. And in this manner, he is considered one who drives his laden animal on Shabbat. And one who drives his laden animal on Shabbat is liable to bring a sin-offering.

Rachi non traduit

נסיוני. מנסה לה אי אזלא שפיר כשהיא טעונה:

ואזלא מחמתי'. מחמת קולו שהיא מכרת והולכת:

מחמר לא שייך למימר אלא בבהמה הטעונה משאוי ופעמים שנותן עליה משא לנסותה אם הולכת יפה וה''ל מחמר בשבת ואיכא למ''ד בפרק בתרא במסכת שבת (דף קנד.) דחייב חטאת והתם פלוגתא:

Tossefoth non traduit

ושמעה לקליה ואזלא מחמתיה. וא''ת ל''ל טעמא דמחמר תיפוק ליה משום שביתת בהמתו לחוד ואור''י דמשום שביתת בהמתו לחוד לא הוי אסרינן מכירה דלית ביה איסור כי אם לפי שעה משום נסיוני ודוקא שאלה או שכירות אסרינן משום שביתת בהמתו משום דעושה כל השבת אבל משום נסיוני דאין בו איסור אלא לפי שעה לא אסרי' אי לאו טעמא דמחמר דחמיר טפי:

מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: וּשְׂכִירוּת מִי קָנְיָא? וְהָתְנַן: אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר — לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ, מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שְׂכִירוּת קָנְיָא, הַאי כִּי קָא מְעַיֵּיל — לְבֵיתֵיהּ קָא מְעַיֵּיל!

Traduction

Rav Sheisha, son of Rav Idi, objects to the Gemara’s assumption that leasing confers ownership. And by leasing an item, does one actually acquire it? But didn’t we learn in the mishna (21a): Even in a place with regard to which the Sages said that it is permitted for a Jew to rent a house to a gentile, they did not say that one may rent it for use as a residence, because the gentiles will bring objects of idol worship into it? The objection is as follows: And if it enters your mind to say that through leasing one acquires an item or property, then when this gentile brings the idols into the house he brings them into his own house. Why, then, is it prohibited for a Jew to rent a residence to a gentile?

Rachi non traduit

אף במקום. הכי קתני במתני' אין משכירין להן בתים בא''י אבל בחו''ל משכירין ואף במקום שאמרו להשכיר לא לבית דירה אמרו שידור בו העובד כוכבים אלא לבית העצים לבית האוצרות מפני שמכניס לתוכה עבודת כוכבים:

ואי שכירות קנייא. מאי איכפת ליה לישראל אם עייל לה עובד כוכבים עבודת כוכבים בדידיה קא מעייל:

שָׁאנֵי עֲבוֹדָה זָרָה דַּחֲמִירָא, דִּכְתִיב: ''וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ''.

Traduction

The Gemara answers: Idol worship is different, as it is a particularly severe prohibition, and therefore even an item that does not entirely belong to a Jew is treated with great stringency. As it is written: ''And you shall not bring an abomination into your house'' (Deuteronomy 7:26), and this house still retains the name of its Jewish owner.

מַתְקֵיף לַהּ רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא: וּשְׂכִירוּת מִי קָנְיָא? וְהָא תְּנַן: יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן — יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵּי תְרוּמָה, וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו — לָא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵּי תְרוּמָה.

Traduction

Rav Yitzḥak, son of Rav Mesharshiyya, also objects to the Gemara’s assumption that leasing confers ownership. And by leasing an item, does one actually acquire it? But didn’t we learn in a mishna (Terumot 11:9): An Israelite who rented a cow from a priest may feed it vetches of teruma, as the animal belongs to a priest; and conversely, a priest who rented a cow from an Israelite, although the responsibility to feed it is incumbent upon him, he may not feed it vetches of teruma, as it does not belong to him.

Rachi non traduit

יאכילנה כרשיני תרומה. אע''פ שמזונותיה עליו אינו גזלן אם האכילה תרומת כהן לפי שתרומה ממון שאין לה תובעים היא שהרי נותנה לכל כהן שירצה ואם רצה היה יכול ליתנה לכהן זה שהשכיר לו פרתו ואותו כהן מסתמא ניחא ליה ומחיל אם האכילה הרבה כרשיני תרומה דמה לו להקפיד והלא אינה מיוחדת לו לפיכך מתוך שיודע שנותן לבהמתו מאותן כרשינין הרבה בעין יפה יותר משאילו היו שלו ניחא ליה ואינו גזלן אי נמי שנפלו לו מבית אבי אמו כהן:

לא יאכילנה כרשיני תרומה. לפי שאינה שלו ואינו יכול להאכילה תרומה אלא לבהמתו קנוית כספו:

Tossefoth non traduit

ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כרשיני תרומה. נראה לר''י דמיירי באין מזונותיה על ישראל אלא על כהן מדלא קתני אע''פ שמזונותיה עליו כדקתני בסיפא ועוד דאם היו על ישראל אדדייק מסיפא דשכירות לא קניא לידוק מרישא וניחא נמי שיכול להאכילה כרשיני תרומה כיון שמזונותיה על הכהן ואין כאן חשש:

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ שְׂכִירוּת קָנְיָא, אַמַּאי לָא יַאֲכִילֶנָּה? פָּרָה דִּידֵיהּ הִיא! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ שְׂכִירוּת לָא קָנְיָא. וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ שְׂכִירוּת לָא קָנְיָא, גְּזֵירָה מִשּׁוּם שְׂכִירוּת, וּגְזֵירָה מִשּׁוּם שְׁאֵלָה, וּגְזֵירָה מִשּׁוּם נִסְיוֹנֵי.

Traduction

And if it enters your mind to say that through leasing one acquires the item, why can’t the priest feed it vetches of teruma? After all, it is currently his own cow. Rather, learn from here that one does not acquire an item through leasing. The Gemara comments: And now that you have said that one does not acquire an item through leasing, and therefore an animal that was leased to a gentile still belongs to the Jew, the original proposal can be accepted: The reason that one cannot sell large livestock to gentiles is a rabbinic decree due to the concern of leasing, and a decree due to the concern of lending the animal to the gentile, and also a decree due to the concern of testing.

Tossefoth non traduit

והשתא דאמרת שכירות לא קניא. הכא מסקינן דשכירות לא קניא וקשה דבפרק הזהב (ב''מ דף נו:
ושם ד''ה והאי) מסיק דשכירות יש לה אונאה מדכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך ולא כתיב וכי תמכרו ממכר לעולם אלמא ממכר קרינן ליה וי''ל דמאי דממכר קרינא ליה לפי שעה היינו דוקא לגבי אונאה דכתיב ממכר מיותר מיהו בשאר מקומות אמרינן דשכירות הוא דלא קניא:

רַב אַדָּא שְׁרָא לְזַבּוֹנֵי חֲמָרָא אַיְּדָא דְּסַפְסִירָא, אִי מִשּׁוּם נִסְיוֹנֵי — הָא לָא יָדְעָה לְקָלֵיהּ דְּאָזְלָא מֵחֲמָתֵיהּ, וְאִי מִשּׁוּם שְׁאֵלָה וּשְׂכִירוּת — כֵּיוָן דְּלָא דִּידֵיהּ הִיא לָא מוֹשֵׁיל וְלָא מוֹגַר, וְעוֹד — מִשּׁוּם דְּלָא נִיגַלֵּי בֵּיהּ מוּמָא.

Traduction

§ The Gemara relates: Rav Adda permitted the owners of a donkey to sell their donkey to gentiles by means of a Jewish middleman [desafseira]. He reasoned as follows: If the concern is due to testing, in this case the animal does not recognize the voice of the middleman so that it would walk because of him. And if the concern is due to lending and leasing, since the donkey is not his, that middleman would neither lend nor lease it. Additionally, the middleman would not lease or lend the animal because he wants to sell it and does not want any blemish to be revealed in it.

Rachi non traduit

אידא דספסירא. ע''י סרסור ישראל והמוכר נמי ישראל:

ועוד דלא מגלי מומא. כיון דהוא למכרה לקחה אינו רוצה שיודע בה מום שבה הלכך לא מושיל ולא מוגיר:

Tossefoth non traduit

שרא ליה למיזבן אידא דספסירא. תימה אמאי לא אסרינן משום דכשיראוה בבית העובד כוכבים יסברו שהבעלים עצמן מכרוה לו ואתי למישרי בבעלים מידי דהוה אשבורה לרבנן כדפרישי' במתני' וי''ל דספסירא קלא אית ליה והר''ר שמעי' פירש דהוה גזרה לגזרה גזרה ספסיר' אטו בעל הבית ובעה''ב גופיה אינו אסור אלא גזרה משום שאלה שכירות ונסיוני:

רַב הוּנָא זַבֵּין הָהִיא פָּרָה לְגוֹי. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: מַאי טַעְמָא עֲבַד מָר הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אֵימוֹר לִשְׁחִיטָה זַבְנַהּ.

Traduction

The Gemara relates: Rav Huna sold a certain cow to a gentile. Rav Ḥisda said to him: What is the reason that the Master acted in that manner? Rav Huna said to him: I can say that he purchased it in order to slaughter it, not to use it for labor.

Rachi non traduit

אימור לשחיטה זבנה. ותלינן לקולא ומתניתין בבהמה טמאה אפילו בסתמא א''נ בטהורה ובמפרש ליה עובד כוכבים דלקיומיה קאי:

Tossefoth non traduit

אימור לשחיטה זבנה. פ''ה ומתני' דקתני אין מוכרין מיירי או בבהמה טמאה ואפי' בסתמא או אפי' בטהורה ובמפרש ליה עובד כוכבים דלקיומיה קא בעי ליה ורשב''ם פירש בשם רש''י דהכא דוקא פרה שאין רגילין לעשות בה מלאכה אבל שוורים שרובן למלאכה אין מוכרין ועגלים וסייחין נהי דהשתא לאו בני מלאכה נינהו מ''מ לכשיגדלו יהיו בני מלאכה וקשיא לר''ת על פירוש זה דאדרבה בכל התלמוד משמע דפרות יותר הן בנות חרישה כדאמרי' בסמוך דפרה החורשת בשביעית ובפ''ק דפסחים (דף יד.) שתי פרות היו חורשות בהר המשחה וכן (ב''מ פ.) השוכר פרה לחרוש בהר השואל פרה כי השוורים היו נוגחים כדאמרי' (ב''ק מו.) שור שנגח ואע''ג דאמרי' שוורים רובא לרדיא זבני בפ' המוכר פירות (ב''ב צב:) מ''מ אינם ראוים למלאכה כמו פרות לכך נראה לר''ת דבין פרות בין שוורים אמר דלשחיטה זבנינהו ומתני' דקתני בהמה גסה היינו בהמה טמאה כפ''ה ועגלים נקט דוקא דלמלאכה קבעי להו דאילו לשחיטה לא היה טורח לקנותם ולגדלם וסייחים נמי לרבותא נקט דאע''ג דהשתא לא חזו למלאכה אסור למכרם וקשה על פירוש ר''ת דלקמן (עבודה זרה דף טז.) כי בעי שור של פטם מהו משמע הא שאר שוורים אסירי ואור''י דלעולם שאר שוורים מותרים אבל התלמוד מסופק כי אולי יש להחמיר בשור פטם משום דכי משהי ליה עביד מלאכה על חד תרין וא''כ ראוי הוא למלאכה יותר משוורים אחרים ור''ת פירש שור פטם לאו מפוטם עדיין הוא אלא עומד להתפטם ולכך הוא שואל כי שמא יש לאסור בו יותר משאר שוורים דאדמשהי ליה לפטמו מימליך ועביד ביה מלאכה וא''ת נהי דלשחיטה זבנה מ''מ ניחוש שמא ירביענה קודם שישחטנה כי ההוא עובדא דאין מעמידין (לקמן עבודה זרה דף כב:) בעובד כוכבים שלקח אווזא מן השוק רבעה חנקה ואכלה וי''ל דמילתא דלא שכיח היא ולא גזור ביה רבנן והשתא חזינן דלכ''ע בין לרשב''ם בין לר''ת אסור למכור לעובדי כוכבים עגלים וסייחין וכל בהמה טמאה וע''כ יש לתמוה במה היו סומכין למכור עגלים וסייחין לעובדי כוכבים וגם מסוסים נמי יש לתמוה דבשלמא אותן שאין מיוחדים אלא לרכיבה ניחא דהא פסיק ר' יוחנן (לקמן עבודה זרה טז.) כבן בתירא המתיר בסוס לפי שעושה בו מלאכה שאין בה איסור דאורייתא ומטעם האוכף אין לאסור דהאוכף בטל לגבי האדם הרוכב עליו אבל מאותם סוסים שהם מיוחדים למשוך בקרון וגם לפעמים שהעובד כוכבים מפרש שקונהו בשביל מלאכת חרישה ומשיכת קרון קשיא וי''ל דלפי מסקנת התלמוד דשרי למזבן אידא דספסירא ומפרש טעמא משום דלא ידעה ליה לקליה ניחא דגם בהמות שלנו אינן מכירות בקולנו וליכא למיחש לנסיוני גם אין רגילות להשאילם ולהשכירם מיהו מאותם שרגילים לשכור לעובדי כוכבים קשיא וי''ל דודאי הא דאסור למכור בהמה טמאה היינו דוקא בימיהם שהיו הרבה יהודים ביחד ואם היה לו לאדם בהמה שאינו צריך לה היה מוכרה לחבירו ולא היה מפסידה אבל עתה מה יעשה שלא ימצא למכור יפסידנה ולכך נהגו הגאונים שבגולה היתר בדבר וכה''ג איכא לקמן דפריך אפי' חיטי ושערי נמי לא נזדבן ומשני א''א ה''נ אבל כיון דא''א שרי ופסק רבינו ברוך דלפי זה אין להתיר אלא כשקונה הסוס לצורך עצמו ונמלך עליו למכרו דאם לא ימכרנו יפסיד אבל לוקח סוסים למכרם כדי להרויח אסור דלא יקחם ולא יפסיד בהם:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source