Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yevamoth
Daf 79a
תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וְלָא דַּרְכֵּיהּ לְמִסְפְּדֵיהּ.
Traduction
the twelve months of the year of mourning, i.e., several years have elapsed since the twelve-month mourning period for Saul, and it is not the proper way to eulogize after such a long time.
Rachi non traduit
תריסר ירחי שתא. לאו דוקא דהא קרוב לתלתין שנין הוא שהרי סוף שנותיו של דוד היה אלא לפי שאין דרך כבוד לספוד אחר יב''ח אחר שנתקבלו תנחומין על המת כדאמר במועד קטן (דף כא:):
נְתִינִים נִיקְרִינְהוּ וּנְפַיְּיסִינְהוּ: ''וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעוֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם. מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה'. וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעוֹנִים אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ וְאֵין לָנוּ אִישׁ וְגוֹ' יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַה' וְגוֹ''', פַּיְּיסִינְהוּ וְלָא מִיפַּיְיסוּ.
Traduction
As for the Gibeonites, let us call them and appease them. Consequently, the verse states: ''And the king called the Gibeonites and said to them…What shall I do for you, and with what shall I make atonement that you may bless the inheritance of the Lord? And the Gibeonites said to him: It is not a matter of silver or gold between us and Saul or his house; neither is it for us to put any man to death in Israel…Let seven men of his sons be delivered to us, and we will hang them up to the Lord…'' (II Samuel 21:1–6). He tried to appease them in other ways, but they would not be appeased.
Rachi non traduit
אין לנו. לתבוע לשאול ולביתו לא כסף ולא זהב כי אם נפשות ואין לנו להמית בשאר ישראל כי אם בזרעו:
והוקענום. תלייה:
אָמַר, שְׁלֹשָׁה סִימָנִים יֵשׁ בְּאוּמָּה זוֹ: הָרַחְמָנִים, וְהַבַּיְישָׁנִין, וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. רַחְמָנִים — דִּכְתִיב: ''וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ''. בַּיְישָׁנִין — דִּכְתִיב: ''בַּעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם''. גּוֹמְלֵי חֲסָדִים — דִּכְתִיב: ''לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ וְגוֹ'''. כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה סִימָנִים הַלָּלוּ — רָאוּי לְהִדָּבֵק בְּאוּמָּה זוֹ.
Traduction
David said: There are three distinguishing marks of this nation, the Jewish people. They are merciful, they are shamefaced, and they perform acts of kindness.
They are merciful, as it is written: ''And He will give you mercy, and have mercy upon you and multiply you'' (Deuteronomy 13:18); not only will God have mercy upon you, but He will bestow the attribute of mercy upon you.
They are shamefaced, as it is written: ''And that His fear shall be upon your faces'' (Exodus 20:17), and the fear that is on one’s face is his shame.
They perform acts of kindness, as it is written: ''For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to practice righteousness and justice'' (Genesis 18:19), i.e., to perform acts of kindness.
Whoever has these three distinguishing marks is fit to cleave to this nation. Those who lack these qualities, however, are unfit to be part of the Jewish people. When David saw the cruelty of the Gibeonites, he decreed that they may never enter into the congregation of Israel.
Rachi non traduit
באומה זו. ישראל:
הרחמנים כו'. והני גבעונים כיון דלא מרחמי אינן ראויין לידבק בהן מיד גזר עליהן דוד לכך נאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה:
''וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִילַּי הַמְּחֹלָתִי''. מַאי שְׁנָא הָנֵי? אָמַר רַב הוּנָא: הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי אָרוֹן, כֹּל שֶׁאָרוֹן קוֹלְטוֹ — לְמִיתָה, כֹּל שֶׁאֵין אָרוֹן קוֹלְטוֹ — לְחַיִּים.
Traduction
The Gemara continues with its understanding of the incident: ''And the king took the two sons of Rizpah, daughter of Aiah, whom she bore unto Saul, Armoni and Mephibosheth, and the five sons of Michal, daughter of Saul, whom she bore to Adriel the son of Barzillai the Meholathite'' (II Samuel 21:8). The Gemara asks: What is different about these sons that David chose them from among all the descendants of Saul? Rav Huna said: He passed all of Saul’s descendants before the Ark of the Covenant. Whoever was held back by the Ark, so that he could not move on, was condemned to death; whoever was not held back by the Ark was set apart for life.
Tossefoth non traduit
ארמוני ומפיבושת. אותו מפיבושת היה בן שאול ואמר ר''ת דהוא היה רבו של דוד דאמר בפרק קמא דברכות (דף ד. ושם) שהיה מבייש פני דוד בהלכה וגרס התם דלא מפיבושת שמו אלא איש בעל שמו כי מפיבושת בן שאול נקרא איש בעל בדברי הימים ולא כמה שכתוב בספרים איש בושת שמו דלא מצינו בשום מקום איש בושת שנקרא מפיבושת ואיש בושת נהרג בתחלת מלכות בית דוד קודם מעשה הגבעונים דליכא למימר דמפיבושת בנו של יהונתן היה רבו של דוד דאותו לא מצינו בשום מקום שנקרא לא איש בושת ולא איש בעל וא''ת ולמה לא חלק לו כבוד לרבו לבקש עליו רחמים שלא יקלטנו הארון וי''ל דשמא בקש ולא נענה:

מֵתִיב רַב חָנָא בַּר קַטִּינָא: ''וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל'' — שֶׁלֹּא הֶעֱבִירוֹ.
Traduction
Rav Ḥana bar Ketina raised an objection: The verse states: ''And the king had pity on Mephibosheth, son of Jonathan, son of Saul, because of the Lord’s oath that was between them, between David and Jonathan, son of Saul'' (II Samuel 21:7). If the seven men were condemned by the Ark, how did the king’s pity affect their sentence? The Gemara answers: It means that he did not pass Mephibosheth before the Ark at all, so that he would not be in danger of being held back at all.
Rachi non traduit
ויחמול המלך. ואי בארון תליא מילתא כיון דלא קלטו ארון מהו חמלתו של דוד. ומשני שלא העבירו:
וְכִי מַשּׂוֹא פָּנִים יֵשׁ בַּדָּבָר? אֶלָּא: שֶׁהֶעֱבִירוֹ וּקְלָטוֹ, וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים, וּפְלָטוֹ. וְאַכַּתִּי: מַשּׂוֹא פָּנִים יֵשׁ בַּדָּבָר? אֶלָּא, שֶׁבִּקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁלֹּא יִקְלְטֶנּוּ הָאָרוֹן.
Traduction
The Gemara questions this behavior: May favoritism be shown in this matter? Once the decision was placed in the hand of Heaven, how could David have intervened in matters of life and death and not pass Mephibosheth before the Ark? Rather, what happened was that David passed Mephibosheth before the Ark and the Ark held him back, but David immediately asked for mercy on his behalf, and the Ark released him. The Gemara asks: But the difficulty still remains: May favoritism be shown in this matter? Once the Ark condemned Mephibosheth to death, how could David have intervened so that another would have to die in his place? Rather, David asked for mercy on his behalf, that the Ark should not hold him back and performed no other action.
Rachi non traduit
וכי משוא פנים יש בדבר. וכי היה לו לדוד לישא פנים בדיני נפשות היה לו להעביר את כולן:
ואכתי משוא פנים יש בדבר. הואיל וקלטו ארון לא היה לו להמית אחר תחתיו:
וְהָא כְּתִיב: ''לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וְגוֹ'''? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה, וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא.
Traduction
The Gemara raises a difficulty with regard to the story as related by the Bible: But isn’t it written: ''The fathers shall not be put to death for the children; neither shall the children be put to death for the fathers'' (Deuteronomy 24:16)? As Saul’s sons had not sinned, why were they put to death? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is better that one letter and one mitzva be uprooted from the Torah in this manner and thereby the name of Heaven not be desecrated in public [parhesya]. The killing of the Gibeonites by the Jewish people constituted a desecration of God’s name. In order to repair the damage, David acquiesced to the Gibeonites’ demands, even though they contradicted Torah law.
Rachi non traduit
ואל יתחלל שם שמים. שיהיו האומות אומרים אין אומה זו ראויין לידבק בה שהרי פשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם ולא עשו בהן נקמה:
''וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר עַד נִתַּךְ מַיִם עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה לַיְלָה''. וְהָא כְּתִיב: ''לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ''!
Traduction
The Gemara continues with its analysis of the incident. The verse states: ''And Rizpah, daughter of Aiah, took sackcloth and spread it for her upon the rock, from the beginning of harvest until water was poured upon them from heaven; and she allowed neither the birds of the air to rest on them by day, nor the beasts of the field by night'' (II Samuel 21:10). The Gemara raises a difficulty: How could they have left Saul’s executed sons unburied all that time? Isn’t it written: ''His body shall not remain all night upon the tree; but you shall surely bury him the same day'' (Deuteronomy 21:23)?
Rachi non traduit
עד נתך מים עליהם. עד ימות הגשמים לא ניתנו לקבורה:
Tossefoth non traduit
ותטהו לה אל הצור. אומר במדרש אל הצור שהצדיקה עליו הדין ואמרה הצור תמים פעלו:
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: מוּטָב שֶׁתֵּעָקֵר אוֹת אַחַת מִן הַתּוֹרָה, וְיִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מָה טִיבָן שֶׁל אֵלּוּ? הַלָּלוּ בְּנֵי מְלָכִים הֵם. וּמָה עָשׂוּ? פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בְּגֵרִים גְּרוּרִים. אָמְרוּ: אֵין לְךָ אוּמָּה שֶׁרְאוּיָה לְהִדָּבֵק בָּהּ כָּזוֹ. וּמָה בְּנֵי מְלָכִים כָּךְ — בְּנֵי הֶדְיוֹטוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וּמָה גֵּרִים גְּרוּרִים כָּךְ — יִשְׂרָאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
Traduction
Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: It is better that one letter be uprooted from the Torah and thereby the name of Heaven be sanctified in public. How so? As the gentile passersby would say: What is the nature of these people who have been left hanging here for so long? They were told that these are sons of kings. And what did they do to deserve such a fate? They had laid their hands upon and caused harm to calculating converts who had converted for personal gain and were never permitted to enter into the congregation. Those passersby said: There is no nation as worthy of cleaving to it as this one. If the sons of kings who harmed converts are treated in this manner, all the more so would the sons of ordinary people [hedyotot] be. And if calculating converts are related to in this way, all the more so would this apply to members of the Jewish people themselves.
מִיָּד נִתּוֹסְפוּ עַל יִשְׂרָאֵל מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף נוֹשֵׂא סַבָּל וּשְׁמֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בָּהָר''. וְדִלְמָא יִשְׂרָאֵל הֲווֹ? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ''וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד''.
Traduction
Immediately, one hundred and fifty thousand converts joined the Jewish people, as it is stated: ''And Solomon had seventy thousand that bore burdens and eighty thousand that were hewers in the mountains'' (I Kings 5:29), all of whom were converts. The Gemara asks: But perhaps these carriers and hewers were Jews? The Gemara answers: This cannot enter your mind, as it is written: ''But of the children of Israel Solomon made no slaves'' (I Kings 9:22).
וְדִלְמָא דּוּגְזַר בְּעָלְמָא. אֶלָּא מֵהָכָא: ''וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּרִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל [וְגוֹ'] וַיִּמָּצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף [וְגוֹ'] וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף (נוֹשֵׂא) סַבָּל וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף חוֹצֵב בָּהָר''.
Traduction
The Gemara raises another difficulty: But from where may it be inferred that these men were slaves? Perhaps they were merely workers employed [dogzar] in the ranks of public service, in which case they could have been born Jews and not converts. Rather, the matter is derived from here: ''And Solomon counted all the converted men that were in Eretz Yisrael…and they were found to be one hundred and fifty thousand…and he made seventy thousand of them to bear burdens, and eighty thousand to be hewers in the mountains'' (II Chronicles 2:16–17). It is apparent from here that these carriers and hewers were in fact converts. These large numbers of converts had been influenced by the sanctification of God’s name in the wake of the punishment meted out to the descendants of Saul.
Rachi non traduit
דוגזר. שכירים:
אלא מהכא ויספר שלמה (את) כל האנשים וימצאו מאה וחמשים אלף ויעש מהם שבעים אלף (נושא) סבל:
Tossefoth non traduit
דונגר גרסי'. מדת שכירות דדון לשון מדה כדאמר בבבא בתרא (דף צ:) וקרו ליה דון פפא:
וּנְתִינִים דָּוִד גָּזַר עֲלֵיהֶם? מֹשֶׁה גָּזַר עֲלֵיהֶם, דִּכְתִיב: ''מֵחוֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שׁוֹאֵב מֵימֶיךָ''! מֹשֶׁה גְּזַר לְהָהוּא דָּרָא, דָּוִד גְּזַר לְכוּלֵּי דָּרֵא.
Traduction
The Gemara returns to the main issue under discussion. As for the Gibeonites, was it David who issued a decree against them that they may not enter the congregation? Wasn’t it Moses who issued a decree against them, as it is written: ''From the hewer of your wood to the drawer of your water'' (Deuteronomy 29:10), which indicates that there was a distinct class of wood hewers and water drawers already in the time of Moses. This class must have been composed of insincere converts who constituted a separate group unto themselves, apart from the rest of the Jewish people. The Gemara answers: Moses issued a decree only with regard to that generation that they must remain separate, whereas David decreed for all generations.
Rachi non traduit
מחוטב עציך. מדקרינהו לחוטבי עצים באנפייהו שמע מינה לאו בכלל ישראל נינהו ולאו בכלל גרים אלא עבדים ועבדים פסולים נינהו וגבעונים חוטבי עצים נינהו דלהכי אקצינהו יהושע:
משה גזר עליהן לההוא דרא. על חוטבי עצים שהיו בימיו:
Tossefoth non traduit
ונתינים דוד גזר עליהן. בריש שמעתין פי' בקונטרס שגזר עליהן חתנות וכדכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה וגו' כלומר אין ראויין להדבק בישראל והשתא פריך דמשה גזר עליהן עבדות ואסור משום לא יהיה קדש ומשני דמשה לא גזר אלא לההוא דרא ויהושע בזמן שבהמ''ק קיים ומצינו למימר דלא נאסרו בשום פעם משום לא יהיה קדש כיון דלא גזר עליהן עבדות אף בזמן שאין בית המקדש קיים ודוד גזר עליהן חתנות ולא שעבדם לכולהו דרי ואתי שפיר הא דאין בנתינים תורת עבדים דתנן באלו נערות (כתובות דף כט. ושם) דהבא על הנתינה יש לה קנס ואילו בבא על השפחה תנן דאין לה קנס ואומר בירושלמי אפי' משומרת שלא נבעלה ועוד דאם יש בהם תורת עבדות ליתסרו חרורי בנתיני דמשוחרר אסור בשפחה כדאמר בחציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אין יכול ובפרק עשרה יוחסין (קידושין דף סט.) קאמר דחרורי ונתיני מותרים לבא זה בזה ועוד יש לפרש דהכי פריך ולא עבדות ממש משה גזר עליהן ומסתמא גזר נמי שלא יתחתנו בהם דאין נכון שיתחתנו בהם כיון דנראין כעבדים ודוד נמי נוכל לומר דגזר עליהן עבדות כדי שלא יתחתנו בהם והשתא פריך שפיר דמשה גזר עליהן וניחא השתא הא דקאמר בימי ר' בקשו להתיר נתינים להפקיע שעבוד מהם ועל ידי כן יהיה מותר להתחתן בהם ומסיק דחלק מזבח מי יתיר וכיון דאישתייר בהן שעבוד של חלק מזבח אין הגון לידבק בהם ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר חלק מזבח בזמן שאין בית המקדש קיים מותר ואם היו מפקיעין חלק עדה היו מותרים לגמרי ושוב לא יחול שום עבדות של חלק מזבח אפילו לכשיבנה ואין נראה לרבינו תם דמדאורייתא אסירי בלאו דלא תתחתן כדמסיק רבא לעיל (יבמות דף עו.) דבגירותן אית להו חתנות ותנן (מכות דף יג.) ואלו הן הלוקין הבא על הממזרת ועל הנתינה ומיהו איכא למימר דנתינה אגב שיטפא דממזרת נקטה וכן צריך לומר למאי דהוה בעי רבא למימר דבגירותן לית להו חתנות דבכל דוכתא איירי בגירות גבי קנס ובעשרה יוחסין (קידושין סט.) במתניתין ונראה לרבינו תם דדוד גזר עליהם שעבוד והא דקאמר לעיל ראוי להדבק עם ישראל היינו להיות בני חורין כמותן אבל חתנות אסור מדאורייתא והא דקאמר בימי רבי בקשו להתיר נתינים לא להתחתן בהם אלא להפקיע עבודתם ואמר להם רבי חלק מזבח מי יתיר הלכך אין לנו להתיר אפילו חלקנו שלא ישתכח חלק מזבח ופליגא דרבי חייא בר אבא דאמר חלק מזבח בזמן שאין בית המקדש קיים מותר ממילא בלא שום התרה ואם היה מופקע מהם שעבוד לגמרי שוב לא היה חל עוד עליהן וא''ת וכיון דנתיני אסירי מדאורייתא מלא תתחתן מאי שנא דמשוחרר מותר בהן ובשפחה אסור משום לא יהיה קדש וי''ל דלאו דלא תתחתן איכא למילף משאר פסולי קהל כגון ממזר עמוני ומואבי דשרו בקהל גרים אבל לאו דלא יהיה קדש לא שייך למילף דהא לא תפסי קדושין בשפחה ולא הוי דומיא דשאר פסולים ואם תאמר ומ''ש דממזר מותר בשפחה דתנן בהאומר בקידושין (דף סט.) ממזר נושא שפחה אפי' לכתחלה כדמוכח התם בגמרא ואמר ר''ת דלא שייך לא יהיה קדש בממזר דעיקרו בא מקדישות מאיסור דלא תפסי בו קידושין ואין להאריך:

וְאַכַּתִּי יְהוֹשֻׁעַ גְּזַר עֲלַיְיהוּ, דִּכְתִיב: ''וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה'''! יְהוֹשֻׁעַ גָּזַר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, דָּוִד גָּזַר בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.
Traduction
The Gemara raises another difficulty: But still, it was Joshua who issued a decree against the Gibeonites, as it is written: ''And Joshua made them that day hewers of wood and drawers of water, for the congregation and for the altar of the Lord'' (Joshua 9:27). The Gemara answers: Joshua issued a decree for the period when the Temple is standing, as indicated by the phrase ''for the altar of the Lord,'' whereas David issued a decree even for the period when the Temple is not standing.
Rachi non traduit
ויתנם יהושע. אלמא עבדים נינהו ויהושע לדורות הבאים גזר דכתיב (יהושע ט':כ''ג) לא יכרת מכם חוטבי עצים:
בזמן שבהמ''ק קיים. דכתיב (שם) למזבח ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source