Vayedaber

וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן

Traduction

to Gilgal and slept in their lodging place.

Rachi non traduit

ולנו במקומן. בבית מלונם בגלגל ושם הקימו את האבנים:

גְּמָ' פָּרָשַׁת סוֹטָה מְנָלַן דִּכְתִיב וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר

Traduction

GEMARA: From where do we derive that the portion of the warning and the oath administered by the priest to a sota can be recited in any language? As it is written: ''And the priest shall say to the woman'' (Numbers 5:21), which indicates: In any language that he speaks.

Rachi non traduit

גמ' ה''ג. ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת ומהאי קרא יליף לה בספרי ול''ג ואמר הכהן לאשה:

אל האשה. משמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון:

תָּנוּ רַבָּנַן מַשְׁמִיעִין אוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת עַל מָה הִיא שׁוֹתָה וּבַמָּה הִיא שׁוֹתָה עַל מָה נִטְמֵאת וּבַמָּה הִיא נִטְמֵאת

Traduction

The Sages taught (Tosefta 2:1): The priest informs the sota in any language that she can hear and understand for what reason she must drink the bitter water of a sota, and from what vessel she will drink, on account of what actions she is considered to be defiled and in what way she defiled herself.

Rachi non traduit

על מה היא שותה. כדמפרש ואזיל שאומר לה פריצות גרם ליך שתשתה:

ובמה היא שותה. בכלי מאוס במקידה של חרש:

ועל מה נטמאת. מי הביאה לידי טומאה שחוק וקלות ראש כדי לייסר את הנשים שלא יקלו ראשן עם האנשים שעל ידי כך באות לידי וצבתה בטנה:

ובמה היא נטמאה. משמיעין אותה הלכות המים המאררים על איזו טומאה הן בודקין אותה שאם נטמאה והיא מזידה וברצון בדקוה ואם שוגגת כגון אמרו לה מת בעליך או אנוסה לא יבדקוה:

עַל מָה הִיא שׁוֹתָה עַל עִסְקֵי קִינּוּי וּסְתִירָה וּבַמָּה הִיא שׁוֹתָה בִּמְקִידָּה שֶׁל חֶרֶשׂ

Traduction

For what reason must she drink the bitter water? She must drink it on account of the matter of the warning given to her by her husband, and her subsequent seclusion. And from what vessel does she drink? She drinks from a mekeida, a simple vessel, of clay.

עַל מָה נִטְמֵאת עַל עִסְקֵי שְׂחוֹק וְיַלְדוּת וּבַמָּה הִיא נִטְמֵאת בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּמֵזִיד בְּאוֹנֶס [אוֹ] בְּרָצוֹן וְכָל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל מַיִם הַמָּרִים

Traduction

On account of what actions is she considered to be defiled? It is on account of matters of levity and immaturity. And in what way did she defile herself? The priest must explain to her that there is a difference between whether she acted unwittingly or intentionally, and whether she acted due to circumstances beyond her control, or whether she acted willingly. And why does all of this need to be explained to her? In order not to cast aspersions on the bitter water of a sota, as, if she committed adultery unwittingly or due to circumstances beyond her control, the water will not affect her.

Rachi non traduit

וכל כך למה. לנו להודיע בהלכות המים בשלמא הנך קמייתא משום ונוסרו כל הנשים (יחזקאל כ''ג:מ''ח) אלא הך למה:

שלא להוציא לעז. שאם נטמאת באונס או שוגגת ולא נבדקת שלא תהא סבורה אילו נטמאתי מזידה גם כן לא היו בודקים אותי:

וִידּוּי מַעֲשֵׂר מְנָלַן דִּכְתִיב וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְיָלֵיף אֲמִירָה מִסּוֹטָה בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר

Traduction

From where do we derive that the declaration of tithes may be recited in any language? As it is written: ''Then you shall say before the Lord your God: I have put away the hallowed things out of my house'' (Deuteronomy 26:13). And derive a verbal analogy from the saying mentioned in this verse, and the saying mentioned in the verse with regard to a sota (Numbers 5:21), that one is permitted to recite the declaration of tithes in any language that he speaks.

Rachi non traduit

ה''ג וידוי מעשר מנלן דכתיב ואמרת וגו' ויליף אמירה אמירה מסוטה:

אֲמַר לֵיהּ רַב זְבִיד לְאַבָּיֵי וְלֵילַף אֲמִירָה מִלְּוִיִּם מָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ

Traduction

Rav Zevid said to Abaye: But let us derive a verbal analogy from the saying mentioned in the verse: ''And the Levites shall speak and say'' (Deuteronomy 27:14). Just as there, the Levites recited the blessings and curses in the sacred tongue, so too here, one must recite the declaration of tithes in the sacred tongue.

Rachi non traduit

א''ל רב זביד לאביי ונילף אמירה אמירה מלוים א''ל דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה:

דָּנִין אֲמִירָה גְּרֵידְתָּא מַאֲמִירָה גְּרֵידְתָּא וְאֵין דָּנִין אֲמִירָה גְּרֵידְתָּא מֵעֲנִיָּיה וַאֲמִירָה

Traduction

Abaye answered: One derives a verbal analogy from the term saying in a verse where the word ''say'' appears alone and another instance where the word saying appears alone. And one does not derive a verbal analogy from the word saying when it appears alone, as it does in the verse about the declaration of tithes, and in a verse that mentions speaking and saying, such as the verse concerning the Levites.

תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם

Traduction

The distinction between merely saying, and speaking and saying, is significant, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: A person should say his own praise in a soft voice, and say that which is to his discredit in a loud voice.

Rachi non traduit

שבחו. לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי (דברים כ''ו:י''ג) היינו שבח עצמו:

בקול נמוך. מדלא כתיב ביה ענייה:

וגנותו. כגון ארמי אובד אבי היינו גנותו שמתודין שאביהן לבן הארמי היה רשע:

שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ מִן וִידּוּי הַמַּעֲשֵׂר גְּנוּתוֹ בְּקוֹל רָם מִמִּקְרָא בִּיכּוּרִים

Traduction

That one should say his praise in a soft voice is derived from the portion of the declaration of tithes, where one declares that he has acted appropriately, and the verse does not state: And you shall speak. That one should say that which is to his discredit in a loud voice is derived from the recitation of the first fruits, concerning which the verse states: ''And you shall speak and say'' (Deuteronomy 26:5), i.e., it should be recited loudly. The portion recited when bringing the first fruits details the hardships that the Jewish people suffered and denigrates Laban the Aramean, who is a progenitor of the Jewish people.

וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִפְּנֵי מָה תִּקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה

Traduction

The Gemara asks: But should one really say that which is to his discredit in a loud voice? But didn’t Rabbi Yoḥanan say in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai himself: For what reason did the Sages institute that the Amida prayer should be recited in a whisper? So as not to embarrass transgressors who confess their transgressions during their prayer. There is proof that transgressors should not be embarrassed, as the verse detailing where different offerings are slaughtered does not differentiate between the place where a sin-offering is slaughtered and the place where a burnt-offering is slaughtered, so that it will not be recognized when one is bringing a sin-offering and the sinner will not be embarrassed. This shows that one should also say that which is to his discredit quietly.

Rachi non traduit

מפני מה תקנו. שיהא אדם אומר תפלתו בלחש כדאשכחנא בחנה וקולה לא ישמע (שמואל א א):

שלא לבייש את עוברי עבירה. המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם:

שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה. לא קבע לשחיטת חטאת מקום בפני עצמו שלא יבינו שהיא חטאת ומתבייש:

לָא תֵּימָא גְּנוּתוֹ אֶלָּא אֵימָא צַעֲרוֹ כִּדְתַנְיָא וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים וְכָל מִי שֶׁאֵירַע בּוֹ דָּבָר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים

Traduction

The Gemara corrects the previous statement: Do not say that one should say that which is to his discredit in a loud voice; rather, say that one should publicize his pain in a loud voice. As it is taught in a baraita: It is derived from the verse: ''And will cry: Impure, impure'' (Leviticus 13:45), that a leper must publicize the fact that he is ritually impure. He must announce his pain to the masses, and the masses will pray for mercy on his behalf. And similarly, anyone to whom a painful matter happens must announce it to the masses, and the masses will pray for mercy on his behalf.

Rachi non traduit

צערו. צרות שעברו עליו דהיינו צרות שעברו על ישראל צרת לבן הארמי צרת מצרים:

טמא טמא יקרא. כלומר סורו מעליו שטמא הוא:

גּוּפָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִפְּנֵי מָה תִּיקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה

Traduction

The Gemara returns to the aforementioned matter itself: Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: For what reason did the Sages institute that prayer should be said in a whisper? It is so as not to embarrass transgressors, as the verse does not differentiate between the place where a sin-offering is slaughtered and the place where a burnt-offering is slaughtered.

וְלָא וְהָא אִיכָּא דָּמִים דַּם חַטָּאת לְמַעְלָה וְדַם עוֹלָה לְמַטָּה הָתָם כֹּהֵן הוּא דְּיָדַע

Traduction

The Gemara asks: But is there really no differentiation between the places where a burnt-offering and a sin-offering are sacrificed? But isn’t there a difference with regard to the place where the blood is sprinkled, as the blood of a sin-offering is sprinkled above, on the upper half of the altar, and the blood of a burnt-offering is sprinkled below, on its lower half? The Gemara answers: There, the priest is the one who knows what offering it is, but other people who are not standing there do not know.

Rachi non traduit

והאיכא כו'. כלומר והרי יש סימנים אחרים להכירה:

למעלה מחוט הסיקרא. דכתיב (ויקרא ד) על קרנות ובעולה לא כתב קרנות והוא נותן דמים למטה מחוט הסיקרא וכן שאר כל הדמים:

התם כהן. לחודיה הוא דידע ולא שאר כל העולם ואין בשת בכך:

וְהָאִיכָּא חַטָּאת נְקֵבָה עוֹלָה זָכָר הָתָם מִיכַּסְּיָא בְּאַלְיָה

Traduction

The Gemara asks: But isn’t there a visibly apparent difference between the two offerings, as a sin-offering is female and a burnt-offering is male? The Gemara answers: There, in the case of a sin-offering, its genitals are covered by the tail and therefore the gender of the animal is not plainly obvious.

Rachi non traduit

מכסיא. הנקבות של נקבה:

באליה. בזנב ולא ניכר:

תִּינַח כִּבְשָׂה שְׂעִירָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָתָם אִיהוּ דְּקָא מַיכְסֵיף נַפְשֵׁיהּ דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאֵיתוֹיֵי כִּבְשָׂה וְקָא מַיְיתֵי שְׂעִירָה

Traduction

The Gemara asks: That works out well if one brings a female lamb for a sin-offering, as its long tail covers its genitals. However, if one brings a female goat, which does not have a long tail, what can be said? The Gemara answers: If one brings a female goat, there he is the one who embarrasses himself, as he should have brought a female lamb if he wanted to hide the fact that he sinned, and instead he brought a female goat. It is therefore not necessary to be concerned about his embarrassment.

Rachi non traduit

שעירה מאי איכא למימר. שאין לה זנב וניכר הנקבות:

דאיבעיא ליה לאתויי כשבה. אם היה לו בשת שהרי כל החטאות של יחיד רצה כשבה רצה שעירה חוץ מחטאת עבודת כוכבים שכתיב בה עז בת שנתה בפרשת שלח לך אנשים:

Tossefoth non traduit

איהו הוא דקא מכסיף נפשיה. תימה והא אמר בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג.) דבין זכרים לנקיבות לאו דעתייהו דאינשי ואמר רבי התם דווקא אמרי [הכי] דאין מעשיו מוכיחים מפני שסומכין השומעין על דבורו שהוא שוחט חטאת לשם עולה אבל בסתמא כי הכא ודאי מרגישים בדבר:

חַטָּאת דַּעֲבוֹדָה זָרָה דְּלָא סַגִּי דְּלָאו שְׂעִירָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָתָם נִיכְּסִיף וְנֵיזִיל כִּי הֵיכִי דְּנִכַּפַּר לֵיהּ

Traduction

The Gemara asks: With regard to a sin-offering that is brought for idol worship, for which it does not suffice to bring any animal that is not a female goat, as it is explicitly stated that in that case one must bring a female goat as a sin-offering, what can be said? The Gemara answers: There, due to the severity of the sin, let him go and be embarrassed, so that his sin will be atoned for through his embarrassment as well.

Rachi non traduit

התם נייתי וניכסיף. הטיל עליו הכתוב שיתבייש שתהא לו כפרה מעונש גדול כזה:

Tossefoth non traduit

ליכסיף וליזיל כי היכי דליכפר ליה. וא''ת יחלוק כמו כן בקביעות מקום שחיטתה כי היכי דליהוי ליה כפרה גמורה י''ל כיון שחלק הכתוב בדבר אחד שיש היכר בדבר מה צריך יותר. מ''ר:

קְרִיַּת שְׁמַע מְנָלַן דִּכְתִיב שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ

Traduction

§ The Gemara continues its discussion of the recitations that can be stated in any language. From where do we derive that Shema may be recited in any language? As it is written: ''Hear, O Israel'' (Deuteronomy 6:4), which is homiletically interpreted to mean that it can be recited in any language that you can hear and understand.

תָּנוּ רַבָּנַן קְרִיַּת שְׁמַע כִּכְתָבָהּ דִּבְרֵי רַבִּי וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּכָל לָשׁוֹן

Traduction

The Sages taught (Tosefta 7:7): Shema must be recited in Hebrew as it is written; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It may be recited in any language.

Rachi non traduit

ככתבה. בלשון הקודש:

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אָמַר קְרָא וְהָיוּ בַּהֲווֹיָיתָן יְהוּ

Traduction

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? The verse states: ''And these words, which I command you this day, will be upon your heart'' (Deuteronomy 6:6). ''Will be'' means as they are, so shall they be. They should remain unchanged, in their original language.

וְרַבָּנַן אָמַר קְרָא שְׁמַע בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ

Traduction

The Gemara asks further: And what is the reason for the opinion of the Rabbis? The Gemara answers: The verse states: ''Hear, O Israel'' (Deuteronomy 6:4), which they explain to mean that Shema must be understood. Therefore, one may recite Shema in any language that you can hear and understand.

וְרַבָּנַן נָמֵי הָא כְּתִיב וְהָיוּ הַהוּא שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנָּה לְמַפְרֵעַ

Traduction

The Gemara asks: But according to the Rabbis as well, isn’t it written: ''And these words will be''? The Gemara answers: From that it is derived that one may not recite it out of order. One may not begin reciting Shema from the end, but only in the order in which it is written.

וְרַבִּי שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנָּה לְמַפְרֵעַ מְנָלֵיהּ נָפְקָא לַהּ מִדְּבָרִים הַדְּבָרִים וְרַבָּנַן דְּבָרִים הַדְּבָרִים לָא מַשְׁמַע לְהוּ

Traduction

The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive the halakha that one may not recite it out of order? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi derives it from an additional emphasis in the verse ''And the words [hadevarim], which I command you this day, will be upon your heart.'' The verse could have conveyed the same idea had it written: Words, without the definite article. However, it says the words, employing the definite article, teaching that it must be recited in the specific order in which it is written. And the Rabbis do not learn anything from the difference between ''words'' and ''the words.''

Tossefoth non traduit

ורבי שלא יקראנה למפרע מנליה. תימה דהכא משמע דבין רבי ובין רבנן אית להו דקריאת שמע דאורייתא וכן תנאי דפליגי התם בקורא את שמע ולא השמיע לאזנו וכן ב''ש וב''ה התם בפרק קמא דברכות (דף י:) דתנן בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר בשכבך ובקומך וב''ה אומרים בשעה שבני אדם שוכבין אלמא דתרוייהו סבירא להו דקרא משתעי בק''ש וסתמא דגמרא נמי התם פריך תנא היכא קאי דקתני מאימתי תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך ותו בפ''ב (שם דף יג:) בפלוגתא דרבי זוטרא ורבי יאשיה דתניא והיו שלא יקראם למפרע הדברים על לבבך רבי זוטרא אמר עד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה רבי יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה אמר מר רבי זוטרא וכו' מ''ש מכאן ואילך מצות קריאה דכתיב לדבר בם ה''נ הא כתיב ודברת בם וכו' אמר מר רבי יאשיה וכו' מ''ש מכאן ואילך מצות כוונה דכתיב על לבבכם ה''נ כתיב על לבבך אלא עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה מ''ש עד כאן מצות כוונה וקריאה דכתיב ודברת בם ה''נ כתיב לדבר בם ההוא בדברי תורה כתיב מדקאמר ההוא בדברי תורה מכלל ודברת בם דוקא בק''ש ותו התם הפועלים שעשו מלאכה עם בעל הבית קורין ק''ש ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלים ומברכין לאחריה שתים כיצד ברכה ראשונה כתיקנה שניה כולל בונה ירושלים בברכת הארץ ולא מברך הטוב והמטיב משום דמדרבנן היא דביבנה תקנוה מכלל דק''ש דחייב לקרות דאורייתא ובפרק מי שמתו (ברכות ד' כא.) בגמרא בעל קרי פריך סתמא דגמרא קריאת שמע דרבנן אהא דקאמר דק''ש וברכת המזון דאורייתא ותו אמרינן התם (דף כא. ע''ש) אמר שמואל ספק קרא ק''ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מאי טעמא ק''ש מדרבנן ודוחק לומר דכל הני דמשמע מינייהו דמדאורייתא הוי אסמכתא בעלמא דאין שיטת הגמרא לדייק כל כך על אסמכתא רבי ורבנן ועוד דאמר לימא קסבר כל התורה בכל לשון נאמרה ואי הוי אסמכתא בעלמא לא הוה צריך למידק מיניה:

וְרַבִּי נָמֵי הָכְתִיב שְׁמַע הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנֶיךָ מָה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ וְרַבָּנַן סָבְרִי לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא

Traduction

The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi as well, isn’t the word ''hear'' written? The Gemara answers: He requires that for the halakha that you must have your ears hear that which comes out of your mouth, i.e., one must recite Shema audibly so he hears it while reciting it. And from where do the Rabbis derive that one must recite Shema audibly? The Rabbis do not accept this literal interpretation of the word Shema. Rather, they hold according to the one who says: One who recites Shema in a manner inaudible to his own ears has fulfilled his obligation. The Rabbis therefore interpret the word ''hear'' as referring to the language that one uses.

Rachi non traduit

הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו. פלוגתא היא במסכת ברכות (דף טו.):

Tossefoth non traduit

ורבנן סברי לה כמ''ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. תימה מאי דוחקיה למימר הכי הוה מצי למימר ורבנן תרתי שמעינן מיניה כדאמר בפרק היה קורא (ברכות דף טו.) דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא ומפרש בגמרא מ''ט דר' יוסי משום דכתיב שמע השמיע לאזניך ות''ק שמע בכל לשון שאתה שומע ואידך תרתי ש''מ:

לֵימָא קָסָבַר רַבִּי

Traduction

The Gemara asks: Shall we say that Rabbi Yehuda HaNasi holds