Le texte Le vocabulaire Les révisions
Sotah
Daf 29a
שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ סְפֵק זוֹנָה כְּזוֹנָה תְּרוּמָה נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי קְרָא שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ סְפֵק זוֹנָה כְּזוֹנָה
Traduction
as the Torah has already rendered an uncertain case of a woman who has engaged in sexual intercourse with a man forbidden to her by the Torah [zona] as though she is certainly a zona, since a sota is forbidden to her husband after seclusion even though there are no witnesses that she committed adultery, and therefore it should be prohibited for her to marry a priest just like any zona, then with regard to her prohibition against partaking of teruma a verse should also not be necessary, as it is prohibited for a zona to partake of teruma. Therefore, the Torah renders an uncertain zona like a certain zona.
Rachi non traduit
אי הכי לתרומה נמי לא תיבעי קרא. ונילף מההוא טעמא גופיה שהרי עשה הכתוב בסוטה ספק זונה כודאי זונה ובתרומה הא ידעינן דזונה אסורה דכתיב (ויקרא כ''ב:י''ב) כי תהיה לאיש זר כי תבעל לזר אצלה היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואין לך פסול גדול מזה כשהיא אשת איש ונבעלה לאחר ולר' עקיבא מהאי קרא נפקא לן ביבמות (ד' סח.) כל הפסולים דפסלי והנך נמי דלא תפסי בהו קידושין דכיון דלר' עקיבא אין קידושין תופסין בשום פסול לא משמע ליה כי תהיה לשון הויה אלא כי תבעל:
Tossefoth non traduit
שכן עשה בה ספק זונה כזונה. תימה אמאי לא אמר כיון דטמאה הכתוב מספק מהיכא תיתי דמותרת בתרומה ולכהונה ויש לומר אי לאו קראי איכא למימר דלא טמאה אלא לענין בעלה דאיכא ספק חייבי מיתות בית דין על ידו אבל לענין תרומה וכהונה הוה אמינא אוקי איתתא אחזקה אבל בירושלמי דפרק קמא מתוך קושיא זו דריש חד מהני תלתא קראי ליבם והכי איתא התם תני ר' מאיר אומר שלש טומאות אמורות בפרשה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת לאכול בתרומה למה לא אילו בת כהן שנישאת לישראל ונאנסה שמא אינה מותרת לביתה ואסורה לאכול בתרומה לא מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת לאכול בתרומה אמר ר' אבין הכין איתאמרת אחת לבעל ואחת לבועל ואחת ליבם אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן ואם מת חולצת ולא מתייבמת:
אֶלָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא אַרְבְּעָה קְרָאֵי כְּתִיבִי חַד לְבַעַל וְחַד לְבוֹעֵל וְחַד לִכְהוּנָּה וְחַד לִתְרוּמָה
Traduction
Rather, it must be explained that according to Rabbi Akiva, the equivalent of four verses worthy of exposition are written with regard to the defilement of a sota, as he maintains that an additional halakha should be derived from the superfluous prefix vav in the verse: ''And is defiled [venitma’a]'' (Numbers 5:29). Therefore, one verse is written to forbid her to her husband, and one is to forbid her to her paramour, and one is to forbid her to marry into the priesthood, and one is to forbid her to partake of teruma.
Rachi non traduit
אלא לרבי עקיבא ארבעה קראי כתיבי. יתירי ב' נטמאה וחד ונטמאה ורבי עקיבא דריש וו''י הרי ארבעה:
Tossefoth non traduit
חד לתרומה וחד לכהונה. אין להקשות וכי ספק חמור מן ודאי דאילו ודאי זינתה מותרת בתרומה ולכהונה דהא בפ' אלמנה ביבמות (דף סח.) מרבינן מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה שזר אצלה פסלה ומרבינן גר עמוני ומואבי וכו' וקא פריך התם אימא חייבי כריתות נמי פירוש אינהו נמי הוו בכלל נבעלה לפסול לה ומאי שנא דלא תני להו לעיל ומשני כי תהיה כתיב דוקא בני הויה לאפוקי חייבי כריתות דלאו בני הויה נינהו אלמא דחייבי כריתות לא מפסלי בביאתן ואשת איש איהי נמי מחייבי כריתות ואם כן מספקא אמאי מיפסלי ורש''י שיבש שם אותה הגירסא וזה לשונו אימר נבעלה לפסול לה חייבי כריתות אבל חייבי לאוין כיון דתפסי להו בה קידושין לא פסלי לה וכותי ונתין וממזר דפסלי מנלן הנך דאית בהו הויה מדאפקה להך ביאה בלשון הויה שמע מינה בהנך דתפסי בה קדושין משתעי קרא ואפ''ה פסלי ולאפוקי חייבי כריתות לא גרסינן אי הכי כותי ועבד וכו' והוא הדין דהוה מצי למימר חייבי כריתות לא מפסלי אלא משום דאיירי בהו לעיל דקתני כותי והיינו עובד כוכבים ובמתניתין תנן העבד פוסל משום ביאה ומשני פסלי מדרבי יוחנן כו' ואית דמפרשי ואימא נבעלה לפסול לה חייבי כריתות נמי וכו' וקשיא לי בגוה טובא חדא דתנן בפרק ארבעה אחין (יבמות דף לג:) אם היו כהנות נפסלו מן התרומה בבעילת אשת איש ועוד קל וחומר חייבי לאוין פסלי חייבי כריתות לא פסלי ועוד הא אמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עז:) כהן הבא על אחותו זונה משוי לה וכיון דזונה משוי לה בעילתה פוסלתה דתניא לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מעשר ואוכלת לויה אין אבל תרומה לכהנת לא:
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי חַד לְבַעַל וְחַד לְבוֹעֵל וְחַד לִתְרוּמָה וּכְהוּנָּה אָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר
Traduction
And Rabbi Yishmael disagrees with Rabbi Akiva, as he does not expound on the superfluous vav, and therefore maintains that only three verses are written: One is to forbid her to her husband, and one is to forbid her to her paramour, and one is to forbid her to partake of teruma. And her being prohibited to marry into the priesthood is derived through an a fortiori inference, as described in the baraita.
Rachi non traduit
וכהונה אתיא מקל וחומר. ולא דריש וו''י ופרכינן לר' ישמעאל כיון דלא דריש וו''י ממאי דקרא לתרומה מדריש וכהונה אתיא בקל וחומר ואתו כולהו דילמא קרא לכהונה אתא דכיון דלא כתיב תרומה בהדיא אנא אמינא תרומה לא אתרבאי לאיסורא אלא כהונה הוא דאתרבאי דחמירא מיניה ותרומה שריא:
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִמַּאי דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לִתְרוּמָה וּכְהוּנָּה אָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר דִּילְמָא כִּי אִצְטְרִיךְ לִכְהוּנָּה וּתְרוּמָה שַׁרְיָא
Traduction
The Gemara asks: And from where does Rabbi Yishmael derive that the verse was necessary to teach the prohibition of a sota to partake of teruma, and her prohibition against marrying into the priesthood is derived through an a fortiori inference? Perhaps the verse was necessary in order to teach that it is prohibited for the woman to marry into the priesthood, but teruma is permitted for her?
אָמַר לָךְ מִסְתַּבְּרָא דֻּומְיָא דְּבַעַל וּבוֹעֵל מָה בַּעַל וּבוֹעֵל מֵחַיִּים אַף תְּרוּמָה נָמֵי מֵחַיִּים לְאַפּוֹקֵי כְּהוּנָּה דִּלְאַחַר מִיתָה
Traduction
The Gemara answers: Rabbi Yishmael could have said to you: It is reasonable to derive from this verse a prohibition that is similar to the prohibitions derived from the other verses, i.e., that she is forbidden to her husband and her paramour. Just as she is forbidden to her husband and her paramour even during the lifetime of her husband, so too, the prohibition against partaking of teruma applies also during the lifetime of her husband, to the exclusion of her prohibition against marrying into the priesthood, which is relevant only after the death of her husband. The reason is that if her husband would divorce her it would be prohibited for her to marry a priest anyway.
Rachi non traduit
אמר לך מסתברא. דקרא תרומה רבי דומיא דתרין נטמאה דרבי בהן בעל ובועל דמחיים דבעל קמיתסרא להו כגון אם יגרשנה אסורה לבועל הילכך מקרא שלישי נמי למידי דמיתסר ביה מחיים לבעל אתי והיינו תרומה ולמעוטי כהונה שאין פסוק זה בא לאוסרה אלא לאחר מיתה דמחיים הא אסירא וקיימא דהא מגרש לה והויא לה גרושה ואסורה לכהונה:
וְרַבִּי עֲקִיבָא דּוּמְיָא דְּבַעַל וּבוֹעֵל לֵית לֵיהּ
Traduction
And how would Rabbi Akiva respond? The Gemara answers: He is not of the opinion that it is more reasonable to derive a prohibition from the phrase ''and is defiled'' that is similar to the prohibitions involving her husband and her paramour, and therefore he requires two separate derivations; one for teruma and one for the priesthood.
Rachi non traduit
ורבי עקיבא. דמצריך קרא לכהונה דומיא דבעל ובועל לית ליה ואי לא כתיב קרא יתירא לא הוה מרבינן אלא כהונה דחמירא דכל חד וחד קרא באנפי נפשיה הוא ולא אמרינן הא לא מרבי אלא דומיא דהנך:
וְאִי נָמֵי אִית לֵיהּ מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וְחוֹמֶר טָרַח וְכָתֵב לַהּ קְרָא
Traduction
Or alternatively, perhaps he accepts the opinion that the halakha derived from ''and is defiled'' should be similar to the prohibitions involving the husband and paramour, but nevertheless, in certain instances with regard to a matter that can be derived through an a fortiori inference, the verse nevertheless takes the trouble and writes explicitly. Therefore, although unnecessary, two verses are stated, one for teruma and one for the priesthood.
Rachi non traduit
ואי נמי אית ליה. ומיתוקם קרא לתרומה אפילו הכי אתא וי''ו יתירא לכהונה ואע''ג דאיכא למילפה בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:
אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל וְאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל מֵהַאי קְרָא נָפְקָא וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל וַדַּאי טָמֵא הוּא דְּלֹא יֵאָכֵל הָא סָפֵק טָמֵא וְסָפֵק טָהוֹר יֵאָכֵל
Traduction
The Gemara continues discussing the baraita. Rav Giddel said that Rav said: The halakha with regard to an entity that has awareness in order for it to be asked and an entity that lacks awareness in order for it to be asked in cases of uncertain ritual impurity is derived from this verse: ''And the flesh that touches any impure thing shall not be eaten'' (Leviticus 7:19). This would seem to indicate that specifically food that is impure for certain is that which shall not be eaten, but food for which it is uncertain whether it is impure and uncertain whether it is pure can be eaten.
אֵימָא סֵיפָא וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר וַדַּאי טָהוֹר הוּא דְּיֹאכַל בָּשָׂר הָא סָפֵק טָמֵא וְסָפֵק טָהוֹר לֹא יֹאכַל
Traduction
However, say the latter clause of the verse: ''And as for the flesh, every one that is pure may eat the flesh'' (Leviticus 7:19), which would seem to indicate that specifically one who is pure for certain is one who shall eat meat, but one for whom it is uncertain whether he is impure and uncertain whether he is pure shall not eat. The two clauses in the verse seem to contradict one another with regard to the status of uncertain purity.
אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ כָּאן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל כָּאן שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת לִישָּׁאֵל
Traduction
Rather, must one not conclude from it that the Torah differentiates between two different types of uncertainty? Here, the latter clause, which discusses ''every one that is pure,'' is referring to an entity that has awareness in order for it to be asked, e.g., a person, who is considered impure if he is uncertain whether he contracted ritual impurity. There, the former clause which discusses impure meat presents the principle of an entity that lacks awareness in order for it to be asked, where an uncertain case of ritual impurity is deemed pure.
Rachi non traduit
אלא לאו שמע מינה. הבשר אשר יגע דדבר שאין בו דעת לישאל הוא דבשר הוי נוגע הילכך ספקו טהור וכל טהור יאכל בשר דאיירי בטומאת הגוף דיש בו דעת לישאל בההוא קאמר לך ספיקו טמא:
וְאִיצְטְרִיךְ דְּרַב גִּידֵּל אָמַר רַב וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיגְמַר מִסּוֹטָה דְּאִי מִדְּרַב הֲוָה אָמֵינָא בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּבֵין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִיצְטְרִיךְ לְמִיגְמַר מִסּוֹטָה
Traduction
The Gemara explains the need for two separate derivations concerning uncertain contractions of ritual impurity: And the derivation that Rav Giddel said that Rav said was necessary, and it was also necessary to derive the principle of uncertain ritual impurity from sota; since if it were derived only through the derivation of Rav, I would say that it makes no difference whether the uncertain contraction of impurity occurred in the private domain or whether it occurred in the public domain. Therefore, it was necessary to derive from sota that uncertain impurity is considered impure only in the private domain.
וְאִי מִסּוֹטָה הֲוָה אָמֵינָא עַד דְּאִיכָּא דַּעַת נוֹגֵעַ וּמַגִּיעַ צְרִיכָא
Traduction
And if it is derived only from sota, I would say that similar to sota, where both the woman and the paramour possess awareness in order to be asked if they committed the act, so too, items with uncertain impurity should not be deemed impure unless there is awareness on the part of both the one who touches the impure item and the one who causes him to touch, i.e., the agent of impurity and the recipient of impurity are both competent people. Therefore, the derivation of Rav was necessary, as it teaches that in an uncertain case of impurity in the private domain, one is deemed impure even if only the contractor of impurity possesses the awareness to be asked.
Rachi non traduit
דעת נוגע ומגיע. במטמא ונטמא כי סוטה דיש בה דעת ויש דעת בבועל המטמאה קמשמע לן דרב גידל דנפקא מכל טהור הא ספק לא יאכל כיון דיש בו דעת בזה שנטמא אבל במטמא לא בעינן דעת:
בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ כּוּ'
Traduction
§ It is stated in the mishna: On that same day Rabbi Akiva interpreted the phrase ''shall be impure'' in the verse: ''And every earthen vessel into which any of them falls, whatever is in it shall be impure [yitma], and you shall break it'' (Leviticus 11:33), as indicating that a loaf that has second-degree ritual impurity can render other food with which it comes into contact impure with third-degree impurity. Rabbi Yehoshua related that Rabban Yoḥanan ben Zakkai had predicted that a future generation would purify a loaf that contracted third-degree impurity, as there is no explicit verse in the Torah stating that this degree of impurity exists.
וּמֵאַחַר דְּאֵין לוֹ לָמָּה טָמֵא
Traduction
The Gemara asks: But since the loaf does not have an explicit verse stating that it is impure, why did Rabban Yoḥanan ben Zakkai himself maintain that it is impure?
Rachi non traduit
ומאחר דאין לו. מקרא מן התורה למה הוא טמא בתרומה לרבי יוחנן דקאמר עתיד דור אחר לטהרו אבל הוא היה מטמאו:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מִן הַתּוֹרָה אֵין לוֹ מִדִּין קַל וָחוֹמֶר יֵשׁ לוֹ וּמָה טְבוּל יוֹם שֶׁמּוּתָּר בְּחוּלִּין פּוֹסֵל בִּתְרוּמָה כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁפָּסוּל בְּחוּלִּין אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁלִישִׁי בִּתְרוּמָה
Traduction
Rav Yehuda says that Rav says: Rabban Yoḥanan ben Zakkai maintained that although it has no explicit basis from a verse in the Torah, it has proof for its impurity through an a fortiori inference: If even one who immersed in a ritual bath that day and will become completely purified after nightfall, who is therefore permitted to touch non-sacred articles, i.e., he does not transmit impurity to them, disqualifies teruma that he touches, then with regard to a loaf that has second-degree impurity as result of contact with an impure item of the first degree, which is disqualified, i.e., it is rendered impure, even if it is non-sacred, isn’t it logical that it should impart third-degree impurity upon teruma?
Rachi non traduit
ומה טבול יום. שלא העריב שמשו:
שמותר בחולין. כדאמרינן ביבמות בהערל (יבמות דף עד:) תלתא קראי כתיבי טבל ועלה מותר לחולין ולמעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו בטומאה שהיא בת קרבן מותר בקדשים:
ככר שני שפסול בחולין. דכתיב (ויקרא י''א:ל''ג) כל אשר בתוכו יטמא חולין ותרומה וקדשים במשמע דין הוא שיעשה שלישי בתרומה ודיו ליכא למימר דאם כן בטל ליה קל וחומר דהא שני בתרומה מקרא משתמע כי חולין וקיימא לן (בב''ק דף כה.) דהיכא דמיפרך קל וחומר לא אמרינן דיו:
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִטְבוּל יוֹם שֶׁכֵּן אַב הַטּוּמְאָה
Traduction
The Gemara challenges: This a fortiori inference can be refuted. What is unique about one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for the purification process to be completed is that prior to his immersion, he was a primary source of impurity. He therefore retains his stringent status even after immersion with regard to his capability of disqualifying teruma. The loaf, by contrast, has second-degree impurity from the outset, and should therefore be treated more lightly.
Rachi non traduit
שכן אב הטומאה. כגון טמא מת או זב או מצורע שהן בטומאתן אבות:
הואיל ואין אומר שבשניהם שוה:
תֵּיתֵי
Traduction
The Gemara answers: Derive this halakha
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source