Le texte Le vocabulaire Les révisions
Nedarim
Daf 12b
וְהָא תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה — לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים הִיא.
Traduction
Having made this inference, Ravina comments: But the teruma of the loaves of the thanks-offering is designated only after the sprinkling of the blood. Consequently, the individual must have made his vow after the sprinkling of the blood, when these loaves are permitted to priests. If the vow nevertheless takes effect, it must be because the individual is referring to the original forbidden status of the loaves before the sprinkling of the blood. This indicates that one has in mind the original status of the item rather than its current status.
Rachi non traduit
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים הוא. ואליבא דר' אליעזר בר' שמעון נקיט ליה דאמר לא קדש הלחם עד שישחוט ויזרוק דמה לשמה ובתורת כהנים קאמר לה גבי לחמי תודה וקודם זריקה אי אכל מהני לחמי תודה לא עבד איסור גמור ואפי' הכי הוי אסור אלמא כדהשתא מיתפיס: לעולם אימא לך בתר מעיקרא אזלינן היכא דאיכא היתירא ואיסורא ולא תימא דאמרי' בתרומת לחמי תודה אלא אימא הא בתרומת הלשכה אסור דהיא אסורה בין מעיקרא בין בסוף והוי נמי דבר הנדור דכתיב אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כ''ה:ב'):
Tossefoth non traduit
דהא תרומת לחמי תודה לאחר זריקה הוא. מ''מ לא הוי כאומר כבשר שלמים לאחר זריקה כיון שלא האריך בלשונו כדפ''ל גבי נותר:
אֵימָא: ''כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה'' — אָסוּר.
Traduction
The Gemara refutes this: Say that when the mishna specifies that if one said the food should be like the teruma of Aaron it remains permitted it thereby indicates that if he said it should be like the collection of the Temple treasury chamber, which is also called a teruma and is always forbidden, the food becomes forbidden. However, one cannot infer from the mishna that if one declares the food to be like the teruma of the loaves of the thanks-offering the food becomes forbidden.
Tossefoth non traduit
לימא כתנאי וכו'. אלא דמחית בשר זבחי שלמים גביה ואמר זה כזה - אגב ריהטא דבעיא מיירי בשלמים נקט נמי הכא שלמים אלא כלומר דמחית בשר בכור גביה לאחר זריקה ואמר זה כזה ויס''ג בהדיא דמחית בשר בכור גביה:
אֲבָל תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה מַאי — מוּתָּר? לִיתְנֵי לַחְמֵי תוֹדָה, וְכָל שֶׁכֵּן תְּרוּמָתוֹ! הָא קָא מַשְׁמַע לַן תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה — תְּרוּמָתוֹ הִיא.
Traduction
The Gemara asks: But according to this, if one said the food should be like the teruma of the loaves of the thanks-offering, what, does the food remain permitted? If so, let it teach in the mishna that if one said the food should be like the teruma of the loaves of the thanks-offering it remains permitted even though the thanks-offering is forbidden by means of a vow, and one would know on his own that if he says the food should be like the teruma of Aaron, all the more so the food remains permitted. The Gemara responds: It teaches us this: Teruma of the loaves of the thanks-offering is also referred to as his teruma and is therefore included in the mishna.
Rachi non traduit
אבל תרומת לחמי תודה מאי מותר. משום דלתרומת לחמי תודה הוי היתר קודם זריקת דם תודה ואזלינן בתר מעיקרא:
אי הכי ליתני כחלת אהרן או כתרומת לחמי תודה מותר ואע''ג דהוי דבר הנדור ואנא ידענא דכ''ש כתרומתו דמותר דהוי מתפיס בדבר האסור:
לעולם כתרומת לחמי תודה מותר והאי דקתני כתרומתו הא קמ''ל דתרומת לחמי תודה תרומתו היא כתרומה חשובה דהויא נמי דבר האסור ואין אדם יכול להתפיס בה דבר בנדר אע''ג דבאה על ידי נדר:
Tossefoth non traduit
הא קא משמע לן דתרומת לחמי תודה תרומתו היא. כלומר כדפ''ל תרומתו כלל היא:
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: תְּרוּמַת לַחְמֵי תוֹדָה נָמֵי קוֹדֶם זְרִיקַת דָּמִים הוּא. כְּגוֹן דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישָׁה.
Traduction
The Gemara offers an alternative response to Ravina’s attempted proof from the case of the teruma of the loaves of the thanks-offering, that one has in mind the original status of an item when one expresses a vow. And if you wish, say that the teruma of the loaves of the thanks-offering can also be designated before the sprinkling of the blood, for example, when he separated the teruma during the kneading of the dough. Consequently, the case may be where one makes the vow before the sprinkling of the blood, when the loaves are forbidden to all, and that is the reason the vow takes effect.
Rachi non traduit
ואיבעית אימא. כדקאמרת הא כתרומת לחמי תודה אסור ואפילו הכי אימא דדייקינן נמי מהכא דאזלינן בתר מעיקרא ואסורה התרומה קודם זריקה כגון דאפרשה בלישה וכי הא דאמר רב טובי בר קיסנא וכו':
ואית דמפרשי והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם - היה כהן מפרישה והיתה מותרת לכהן וקודם זריקת דם היתה אסורה דמאחר שנתקדשו לחמי תודה בשחיטה נאסרו לכל העולם ונעשה טבל עד שהופרשה התרומה לאחר זריקה שהותרה לכהן אלמא אע''ג דקודם זריקה היתה אסורה כבשר זבחי שלמים דאסור קודם זריקה ולאחר זריקה הותרה כבשר זבחי שלמים אסור בככר אלמא דאזלינן בתר מעיקרא שהיה אסור לכל העולם: לעולם מהא לא תיפשוט ואימא הא כתרומת הלשכה אסור דתרומת הלשכה לא היה לה היתר בין בתחילת הקדש בין בסוף הקדש:
הא כתרומת לחמי תודה מאי מותר. משום דאמרינן בסוף מתפיס ומאחר דתרומת הכהן היא חשובה כתרומה בעלמא כדבר האסור ולא כדבר הנדור ולהכי מותר המתפיס אי הכי ליתני כתרומת לחמי תודה מותר כל שכן כתרומת אהרן דאנא ידענא דמותר דהיא לא באה ע''י נדר כלל:
[תרומתו היא]. להכי קתני כתרומתו במתניתין לאשמועינן דתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם שהיא מופרשת ויש עליה שם תרומת אהרן חשובה דהא מתפיס ככר בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם שהוא דבר האסור ויש עליה שם תרומה כתרומת אהרן חשובה ולעולם האומר כתרומת לחמי תודה מותר:
ואיבעית אימא. האומר כתרומת לחמי תודה אסור ולא תפשוט מהכא בשר זבחי שלמים אי בעיקר מתפיס או בסוף דאפשר דאיסור והיתר תרוייהו ליהוו קודם זריקת דם כגון דאפרשה בלישה והיתה תרומה מותרת לכהן קודם זריקה ולהכי איסור והיתר ביחד קודם הזריקה והיתר לאחר האיסור ותרוייהו קודם זריקה להכי אמרינן באיסור שהיתה קודם שהופרשה שהיתה קדושה בשחיטה קודם הפרשה אסורה לכל העולם הפריש זה את ככרו דמותר להפריש בלישה וכדרב טובי וכו':
וְכִי הָא דְּאָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל: לַחְמֵי תוֹדָה שֶׁאֲפָאָן בְּאַרְבַּע חַלּוֹת — יָצָא. וְהָכְתִיב אַרְבָּעִים! לְמִצְוָה.
Traduction
And this is in accordance with that which Rav Tovi bar Kisna said that Shmuel said: If one baked the loaves of the thanks-offering as four loaves rather than the forty loaves that should ideally be baked, he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: Isn’t it written that forty loaves must be brought with the thanks-offering, ten loaves of each of the four different types? The Gemara answers: One must bake forty loaves in order to fulfill the mitzva in the optimal fashion, but he has nevertheless fulfilled his obligation with four loaves, one of each type.
Rachi non traduit
והא כתיב ארבעים. דארבעים חלות מיבעי ליה למיפי עשרה מכל מין:
ומשני למצוה. דמצותו שיהו ארבעים אבל אי אפאן בארבע חלות גדולות מכל מין אחת יצא:
וְהָא בָּעֵי לְמִשְׁקַל תְּרוּמָה! וְכִי תֵּימָא דְּשָׁקֵיל חֲדָא רִיפְתָּא עַל כּוּלַּהּ — וְהָתְנַן: אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן. שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִקָּרְבָּן עַל חֲבֵירוֹ! וְכִי תֵּימָא דְּשָׁקֵיל פְּרוּסָה מִכָּל חַד וְחַד, וְהָתְנַן: ''אֶחָד'', שֶׁלֹּא יִטּוֹל פְּרוּסָה!
Traduction
The Gemara asks: But he is required to take teruma, i.e., designate one loaf of each type to be given to the priests. And if you would say that he takes one loaf of bread of the four as teruma for all the others, but didn’t we learn in a mishna (Menaḥot 77b) with regard to the verse ''And of it he shall present one out of each offering for a gift to the Lord; it shall be the priest’s'' (Leviticus 7:14), that it indicates that he should not take from one offering, i.e., one type of loaf, for another? And if you would say that he takes a slice from each one of the four loaves and gives them to the priest, but didn’t we learn in that mishna that the word one in the verse indicates that he may not take a slice but rather a complete loaf?
Rachi non traduit
והא בעי למישקל תרומה. מן חד וחד מכל מין אחד מעשרה:
וכי תימא דשקיל חדא ריפתא אכולהו. דמהני ארבעה שקיל חדא לתרומה:
והתנן אחד מכל קרבן. דמכל מין ומין בעי למישקל חדא חדא מחמץ חדא ומחלות חדא ומרקיקין חדא ומרבוכה חדא אבל לא שקיל מחד מין בלבד על תלתא:
אֶלָּא דְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישָׁה. דְּשָׁקֵיל חֲדָא מֵחָמֵץ, וַחֲדָא מִן חַלּוֹת, וַחֲדָא מִן רְקִיקִים, וַחֲדָא מִן רְבוּכָה.
Traduction
Rather, it must be that he separated the teruma during the time of kneading. He took one piece of dough from the leavened bread, one from the loaves, one from the wafers, and one from the flour mixed with water and oil. After separating one tenth of each type of dough for the priest, he then baked the remainder into four loaves. Since it is possible to separate the teruma at the time of the kneading, before the sprinkling of the blood of the offering, it is possible that the case is one where he expressed the vow at this time. Consequently, there is no proof that one has in mind the original status of an offering rather than its current status when one expresses a vow after the sprinkling of the blood.
Rachi non traduit
אלא דאפרשה בלישה. דמכל מין ומין הפריש קודם אפייה לתרומה ואח''כ אפה לשירים דהשתא שקיל תרומה שלימה מכל קרבן דאופה חלה ממה שנוטל מכל מין ומין:
Tossefoth non traduit
אלא דאפרשינהו בלישייהו. כלומר שהפריש בעודה עיסה ומן השאר עשה ד' חלות מד' מינין:
לֵימָא כְּתַנָּאֵי: ''הֲרֵי עָלַי כִּבְכוֹר'', רַבִּי יַעֲקֹב אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
Traduction
The Gemara suggests: Let us say that this question, whether one intends to extend the original or current status of an offering, is parallel to a dispute between tanna’im. If one says: This meat is prohibited to me like the meat of a firstborn, Rabbi Ya’akov renders the meat forbidden and Rabbi Yehuda renders it permitted.
Rachi non traduit
הרי עלי כבכור. בכהן קא מיירי דאי בישראל לית ליה שום זכייה בגוויה ואסור ליה נמי באכילה שאמר הרי עלי בשר זה כבשר בכור:
Tossefoth non traduit
לימא כתנאי וכו'. אלא דמחית בשר זבחי שלמים גביה ואמר זה כזה. אגב ריהטא דבעיא מיירי בשלמים נקט נמי הכא שלמים אלא כלומר דמחית בשר בכור גביה לאחר זריקה ואמר זה כזה ויס''ג בהדיא דמחית בשר בכור גביה:

הֵיכִי דָמֵי? אִי נֵימָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, מַאי טַעְמָא דְמַאן דְּשָׁרֵי. וְאִי לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים, מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָסַר? אֶלָּא לָאו,
Traduction
The Gemara clarifies: What are the circumstances of this case? If we say that he associates the object of his vow with the status of a firstborn animal before the sprinkling of the blood, when it is forbidden as a consecrated item, what is the rationale of the one who renders it permitted? And if he associates the object of his vow with the status of a firstborn animal after the sprinkling of the blood, when it belongs to the priest and is permitted to be eaten, what is the rationale of the one who renders it forbidden? Rather, is it not
Rachi non traduit
היכי דמי אילימא. דאמר הרי עלי בשר זה כבשר בכור לפני זריקת דמים:
מאי טעמא דמאן דשרי. הא בכור לא לישתרי אלא בזריקת דמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source