Daf 18a
דְּאִי תֵּימָא רַבִּי הִיא, אִי דְּנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי (וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי) — כּוּלְּהוּ טוּמְאָה אֲרִיכְתָּא הִיא. וְאִי דְּנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁמִינִי — הֲרֵי יָצְתָה שָׁעָה שֶׁרְאוּיָה לְהָבִיא קָרְבָּן.
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
דאי רבי. דאמר דאינו מתחיל למנות נזירות טהרה עד יום שמיני כולה טומאה אריכתא היא דלא נראה עדיין להתחיל נזירות והוי כאילו נטמא בששי ואמאי קרי ליה טומאות הרבה ואי דנטמא בשמיני כו' כיון דיצא לשעה שראוי להביא קרבנותיו והוי כנטמא אחר הבאת קרבנותיו דודאי צריך להביא קרבן טומאה אחר:
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? אָמַר קְרָא ''וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ'', וַהֲדַר ''וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ''. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אִם כֵּן — לֵימָא קְרָא: ''וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ''.
Rachi (non traduit)
Rachi
דאמר קרא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'. דמשמע אימתי וקדש את ראשו שיתחיל למנות בו בזמן שכיפר עליו דהיינו בשמיני:
מאי טעמא דרבי. דאמר לא חיילא עליה נזירות דטהרה עד יום הבאת קרבנותיו:
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
אם כן לימא קרא וקדש את ראשו. ופשיטא דאשמיני דקיימינן ביה איירי ביום ההוא למה לי אם אינו ענין לשמיני תנהו לשביעי דאייתור למשדי אשביעי:
דכתיב מאשר חטא על הנפש. וכתיב בההוא קרא לאלתר וקדש ראשו ביום ההוא פי' ביום שכיפר עליו דהיינו בשמיני:
וְהָא דִּתְנַן: נָזִיר שֶׁנִּטְמָא טוּמְאוֹת הַרְבֵּה — אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד, מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: נְזִירוּת טָהֳרָה מִשְּׁבִיעִי חָיְילָא. וּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בַּשְּׁבִיעִי, וְחָזַר וְנִטְמָא בַּשְּׁבִיעִי. (וּמַנִּי, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא) כֵּיוָן דְּלֹא יָצָא שָׁעָה הָרְאוּיָה לְהָבִיא קָרְבָּן — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד.
Rachi (non traduit)
Rachi
כגון שנטמא. ומנה ששה כדי להזות עליה בשלישי ובשביעי וחזר ונטמא ביו' ז' דטומאה אחריתי איקרי הואיל וטבל בו ביום אבל בקרבן אינו חייב אלא אחד שכל זמן שלא יצתה שעה שראויה להביא קרבן שעדיין לא הגיע ליום ח' אינו חייב אלא קרבן אחד אבל אם נטמא וחזר ונטמא בששי אינו קורא לו טומאות הרבה לפי שעדיין לא חל עליו טהרה כלל ודמי לטומאה אריכתא דאי אליבא דרבי לא משכחת לה דמיקרי טומאות הרבה ולא ליחייב אלא קרבן אחד דאי אמרת משכחת לה כגון שנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי אינו חייב אלא קרבן אחד לסוף ימי טהרתו כיון דנזירות דטהרה לא חיילא עליה עד יום שמיני כולה חדא טומאה אריכתא היא וליכא בהו טומאות הרבה ואי אמרת כגון דנטמא בשמיני והויין להו טומאות הרבה הא נמי לא מיתרצתא דלא יביא אלא קרבן אחד דאי אליבא דרבי כיון דנטמא יום שמיני שיצתה שעה שראויה להביא בה קרבן נתחייב על כל אחד הילכך לא מיתוקמא אלא כרבי יוסי ברבי יהודה ש''מ:
ומשכחת לה. דתיהוי טומאות הרבה:
אמר רב חסדא ר' יוסי ברבי יהודה היא. דאמר נזירות טהרה משביעי שהוא יום תגלחתו חיילא עילויה:
והא דתנן נזיר שנטמא כו' מאן תנא. חשיב להו טומאות הרבה ואפ''ה לא מייתי עלייהו אלא קרבן אחד:
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
והא דתנן. פ' קמא דכריתות (דף ט.):
משביעי הוא דחיילא. משביעי שמתחיל לימנות נזירות משביעי:
ומשכחת טומאות הרבה כגון שנטמא ביום שביעי וחזר ונטמא בשביעי לסוף שביעי אחר שהזה ושנה וטבל דמיד כשהזה וטבל חל עליו באותו יום נזירות טהרה שיום שביעי הוי ממנין שלשים כי נטמא ביום שביעי כיון דחל עליה נזירות טהרה כבר חשיב ליה טומאה אחריתי ולא הוה כנטמא בששי דההיא ודאי טומאה אריכתא היא דאכתי לא חל עליה נזירות טהרה ומכל מקום פוטר עצמו מקרבן טומאה אחר כיון שנטמא בשביעי ולא יצא שעה אחת ליום שראוי הוא להביא קרבנות דהיינו ביום שמיני:
מַאי רַבִּי וּמַאי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה — דְּתַנְיָא: ''וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא'' — בְּיוֹם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּיוֹם תִּגְלַחְתּוֹ.
Rachi (non traduit)
Rachi
ביום תגלחתו. שהוא שביעי כדכתיב וגילח את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו:
דתניא וקדש את ראשו. שיתחיל למנות לענין נזירות ביום הבאת קרבנותיו שהוא שמיני כדכתיב וביום השמיני יביא שתי תורים:
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
ביום תגלחתו. הכתוב מדבר דהיינו בשביעי בסמוך מפרש טעמא:
ביום הבאת קרבנותיו. דכך כתיב בקרא ביום השמיני יביא שתי תורים וכו' וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש ראשו ביום ההוא שמעינן ביום שמיני שהוא הבאת קרבנותיו כדמפרש לקמן בסמוך:
אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי הִיא, דְּאָמַר רַבִּי: אֵין נְזִירוּת טָהֳרָה חָלָה אֶלָּא עַד שְׁמִינִי. דְּאִי תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, הָאָמַר נְזִירוּת דְּטָהֳרָה מִשְּׁבִיעִי הוּא דְּחָיְילָא.
מַאן תְּנָא הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, אֶלָּא שֶׁטָּמֵא שֶׁנָּזַר — שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן?
Rachi (non traduit)
Rachi
אלא טמא שנזר שביעי שלו. שטובל בו עולה לו מן המנין דהואיל ואינו בר קרבן מתחיל למנות מבו ביום:
ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין. דאין לו טהרה עד יום שמיני שמביא קרבנותיו כו':
תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ'', בְּמִי שֶׁהָיָה טָהוֹר וְנִטְמָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁיְּהֵא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין, וְלִפְטוֹר אֶת הַנָּזִיר בְּקֶבֶר. שְׁמַע מִינַּהּ.
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין, מִי שֶׁהָיָה טָמֵא מִתְּחִלָּה — אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין?
Rachi (non traduit)
Rachi
אינו דין כו'. מדקתני ולפטור את הנזיר בקבר שאין טעון העברת שער שמע מינה דאין טעון גילוח שער ש''מ:
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
והלא דברים ק''ו. פירוש אי לא מיעטיה קרא ומה טהור שנטמא טעון כו' כלומר שטומאתו הזקיקתו לכך כל שכן היכא דנטמא מתחילתו שטמא ביותר שהזקיקתו טומאתו לכל ת''ל וטמא ראש נזרו מיותר דמצי למימר וכי ימות מת [עליו] בפתע פתאום וגלח ראשו:
תָּא שְׁמַע: ''וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ'', בְּטָהוֹר שֶׁנִּטְמָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהוּא טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין. וְלִפְטוֹר אֶת הַנָּזִיר בְּקֶבֶר — שֶׁאֵין טָעוּן הַעֲבָרַת שֵׂעָר וַהֲבָאַת צִיפֳּרִין.
Rachi (non traduit)
Rachi
נזיר בקבר. שהיה טמא מתחילת נזירות:
תא שמע. וכי ימות מת עליו בפתע פתאום בטהור שנטמא כו':
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
ולפטור את הנזיר בקבר שאין טעון העברת שיער והבאת ציפרים. והוא הדין דממעט ליה מאשם דכתיב בההוא עניינא והיינו דקאמר במתני' בנזיר בקבר אינו מביא קרבן טומאה דמיעטיה קרא כדדרשינן הכא:
בטהור שנטמא הכתוב מדבר. כלומר שהתחיל למנות נזירות בטהרה ואחרי כן נטמא כדכתיב והימים הראשונים יפלו:
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תִּגְלַחַת טוּמְאָה, יְמֵי חִלּוּטוֹ מִי לָא בָּעֵי תִּגְלַחַת? לָא, תִּגְלַחַת דִּנְזִירוּת קָתָנֵי.
Rachi (non traduit)
Rachi
דאי סלקא דעתך תגלחת טומאה ימי חלוטו מי לא בעי תגלחת. והכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגו' וההוא דינא דקא מייתי ומה נזיר בקבר כו' היכי קאתי והא זה וזה ראויין לתגלחת: לעולם אימא לך תגלחת דטומאה כיון שהוזה ושנה וטבל מתגלח בשביעי שלו והאי דקא פריך ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת בתגלחת דנזירות קאמר דאילו נזירות בקבר כשהוא מגלח מעכשיו מתגלח על נזירות אבל נזיר מצורע כשמתגלח תחילה מתגלח על שנתרפא מצרעתו והכי קתני ימי חלוטו שאין ראוי לתגלחת טומאה דנזיר אלא לתגלחת דצרעת לא כל שכן שאין עולין מן המנין דנזירות דטהרה ולעולם אימא לך היכא דנזר והוא בבית הקברות טעון גילוח דטומאה:
Tossefoth (non traduit)
Tossefoth
לא תגלחת טומאה דנזירות קתני. כלומר לעולם אימא לך תגלחת דטומאה ודקאמרת דבימי חלוטו נמי איכא תגלחת דטומאה לא תגלחת דנזירות קתני דנזיר בקבר ראוי שערו לתגלחת מחמת נזירות ובימי חלוטו לא בעי תגלחת דטומאה מחמת נזירות אלא מחמת צרעתו וזה אין שייך לנזירות כלל הילכך לא יעלו לו ימיו לנזירותו:
ימי חלוטו מי לא בעי תגלחת. בסוף ימי חלוטו כדכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו אבל תגלחת דטהרה לית ביה במצורע דגם תגלחת שניה שמגלח אחר ימי ספרו מתוך טומאה הוא מגלחה שגם בימי ספרו מטמא אדם במגע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source