Daf 16b
קָסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כָּל אַחַר מְלֹאת שִׁבְעָה — סוֹתֵר. ''הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם'', וְנִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל, לָא פְּלִיג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר שְׁלֵימִין.
Rachi (non traduit)
נטמא יום שלשים סותר את הכל ולא פליג ר' אליעזר דהא קאמר שלימין. ואפילו לבר פדא דאכתי תוך מלאת קרינא ביה:
Tossefoth (non traduit)
גמ' קסבר ר''א כל אחר מלאת ז' סותר. ולכך אומר דהריני נזיר סתם ונטמא יום שלשים [דאינו] סותר דלאחר מלאת הוא לרב מתנא משום דאמר מקצת היום ככולו ולבר פדא מיום כ''ט נשלם נזירותו:
לא פליג ר''א דאמר שלימים. לרב מתנא חשיב ליה כאילו אמר שלימים ולא אמר מקצת היום ככולו הילכך סותר הכל ולבר פדא נמי כי אמר שלשים בפירוש חשיב כאילו אמר שלימים דלא אמר מקצת היום ככולו הילכך לא פליג ר''א כלל:
''הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם'', וְנִטְמָא יוֹם מֵאָה — סוֹתֵר אֶת הַכֹּל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים. וְכוּלָּהּ כְּדַהֲוֵינַן בָּהּ אַלִּיבָּא דְּבַר פַּדָּא וְרַב מַתְנָא.
Rachi (non traduit)
נטמא ביום מאה סותר את הכל. דתוך מלאת קרינא ביה:
רבי אליעזר אומר לא סותר אלא שלשים. כדאמר ר''ל בפ''ק (לעיל נזיר ד' ו:) דטעמא דר' אליעזר משום דקאמר קרא זאת תורת הנזיר ביום מלאת התורה אמרה נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ואפי' בנזירות מרובה:
וכולה. טעמא דמתניתין עד השתא כדהוינן בה אליבא דבר פדא ורב מתנא בפ''ק (ד' ה וד' ו):
מַתְנִי' מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. יָצָא וְנִכְנַס — עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וּמֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה.
Rachi (non traduit)
מתני' מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא עומד שם שלשים יום אינן עולין לו מן המנין. כלומר אין עולין לכך שתהא חלה עליו אותו נזירות שקיבל כשנטמא ואין מביא קרבן טומאה:
יצא ונכנס. כגון שהזה ושנה וטבל כדמפרש בגמרא ואח''כ נכנס עולים לו למנין נזירות דכיון [שהזה] ושנה וטבל ביום שביעי שלו מביא קרבן על הטומאה:
Tossefoth (non traduit)
מי שנדר והוא בבית הקברות. וה''ה אם היה טמא ונדר ובגמ' מדמה להו:
ואפי' היה שם ל' אין עולין לו מן המנין. לענין דמונה והולך דאינו מביא קרבן טומאה דרחמנא מיעטיה מקרבן [כדמפרש] בגמרא אבל הא פשיטא דהימים אינן עולין דאפי' מנה בטהרה ונטמא סותר את הראשונים וכ''ש שאין עולין לו כי טמא מעיקרא:
יצא ונכנס עולה לו מן המנין. מפרש בגמ' יצא ונכנס והזה ושנה ונכנס בו ביום שטבל בשביעי עולין מן המנין לענין זה כשנטמא סותר אותו מנין ומתחייב (אותו) קרבן טומאה דבאותו יום עצמו מתחיל נזירות טהרה ובגמרא פליגי ר' יוחנן ור''ל כשנטהר אם צריך לחזור ולקבל נזירות או סגי ליה במה שקיבל בימי טומאתו:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ'', עַד שֶׁיְּהוּ לוֹ יָמִים רִאשׁוֹנִים.
Rachi (non traduit)
רבי אליעזר אומר לא בו ביום. כשהזה ושנה וטבל אם נכנס אינו מביא קרבן טומאה עד שיעבור עליו ב' ימים בטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו אימתי לכשאני קורא מקרא זה שיהיו לו ימים הראשוני' דטהרה ואין ימים פחותים משנים:
Tossefoth (non traduit)
ר''א אומר לא בו ביום. כלומר אם נכנס בו ביום שנטהר אין מביא קרבן טומאה עד יום שני שהתחיל הטהרה שנאמר והימים הראשונים יפלו דבעינן בסותר שיסתור ב' ימים דאז מביא קרבן טומאה וה''ה דמצי למיתני פלוגתייהו בנזיר טהור שנטמא ביום ראשון של קבלת נזירותו וביום נטמא בתחילה דלרבנן מביא קרבן טומאה ולר''א אינו מביא קרבן טומאה אלא מונה ז' ימי טומאה ומזה ושונה וטובל ומונה כ''ט יום ליום הראשון שמנה ומגלח ביום ל' שהוא ל' ואחד לנזירותו:
גְּמָ' אִיתְּמַר, מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: נְזִירוּת חָלָה עָלָיו, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין נְזִירוּת חָלָה עָלָיו. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נְזִירוּת חָלָה עָלָיו, סָבַר: מִיתְּלָא תַּלְיָא וְקָיְימָא, כֵּיוָן דְּמַשְׁכְּחָא טָהֳרָה, חָיְילָא. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אֵין נְזִירוּת חָלָה עָלָיו. אִי הָדַר וְאָמַר — חָיְילָא עֲלֵיהּ, וְאִי לָא — לָא.
Rachi (non traduit)
גמ' איתמר מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חל עליו. דקסבר דהאי מאן דמקבל נזירות בבית הקברות מיתלא תליא וקיימא וכיון דמשכחת טהרה דהיינו לאחר שיצא והזה ושנה וטבל חיילא עליה אע''ג דלא הדר אמר אני אקבל עלי מה שאמרתי כשהייתי עומד בבית הקברות:
ור''ל אמר. אי הדר אמר אהא כמו שקבלתי בבית הקברות חייל עליה ואע''ג דלא מפרש אהא נזיר ואי לא לא שאם נטמא למתים ושותה יין אין בכך כלום:
Tossefoth (non traduit)
מיתלא תליא וקאי. ומ''מ נ''ל דאסור:
רבי יוחנן אמר נזירות חלה עליו. לכל מילי ולוקה בעודו שם אטומאה אם התרו בו לצאת ממנו (יוצא) ואתגלחת ואשתיית יין וכשיטהר אין צריך לחזור ולקבל עליו נזירות:
וכי משכחת טהרה חייל. פירוש דין נזירות טהרה לענין הבאת קרבן מיתלא תליא וקאי עד שיצא משם ויטהר וכי יטהר חייל ממילא עליה לענין הבאת קרבן ובקיצור הוה מצי למימר דחייל עליה נזירות מהשתא ולקי על תגלחת ויין וטומאה:
וריש לקיש אמר אין נזירות חייל עליה. בעודו טמא עד שיטהר ואז יצטרך לחזור ולקבל עליו הנזירות ובקונטרס פי' דבקבלה מועטת סגי לומר יחול עליו הנזירות אומר הריני כמו שנדרתי ובפ''ק דנדרים (דף ד.) אמרי' לר''ל דעובר בבל תאחר אם אינו מקבל נזירות עליו מיד כשיטהר:
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵין עוֹלִין מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבַּן טוּמְאָה. קָרְבַּן טוּמְאָה הוּא דְּלָא מַיְיתֵי, הָא מֵיחָל — חָיְילָא עֲלֵיהּ! אֲמַר לֵיהּ: אֵינוֹ בְּתוֹרַת טוּמְאָה, וְאֵינוֹ בְּתוֹרַת קָרְבָּן.
Rachi (non traduit)
א''ל. מסקנא דמתניתין בהכי הוי דמי שנזר בבית הקברות אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן טהרה ליסתור ולהביא קרבן טהרה לפי שאין נזירות חל עליו כלל:
Tossefoth (non traduit)
קרבן טומאה הוא דלא מייתי. דמעטיה קרא לקמן הא מיחל חייל עליה נזירות לענין דלקי אטומאה אתגלחת ואיין:
א''ל אינו בתורת טומאה. דלא חייל נזירות כלל:
אֵיתִיבֵיהּ: מִי שֶׁהָיָה טָמֵא וְנָזַר, אָסוּר לְגַלֵּחַ וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִיטָּמֵא לְמֵתִים. וְאִם גִּילַּח וְשָׁתָה יַיִן וְנִטְמָא לְמֵתִים — הֲרֵי זֶה סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא חָיְילָא — הַיְינוּ טַעְמָא דְּסוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא חָיְילָא, אַמַּאי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים?
Rachi (non traduit)
מי שהיה טמא ונזר. דהיינו נמי מי שעומד בבית הקברות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source