Vayedaber

Simple Havroutah

Ktouboth

Daf 96b

נִכְסֵי בְּחֶזְקַת יַתְמֵי קָיְימִי וְעַל אַלְמָנָה לְהָבִיא רְאָיָה, אוֹ דִלְמָא נִכְסֵי בְּחֶזְקַת אַלְמָנָה קָיְימִי, וְעַל הַיְּתוֹמִים לְהָבִיא רְאָיָה.

Traduction

The Gemara presents the different options: Does one say that the property is in the possession of the orphans and it is incumbent upon the widow to bring proof of her claim, in accordance with the principle that the burden of proof rests on the claimant? Or, perhaps one says that the property is in the widow’s possession given that it has a lien attached to it by virtue of her marriage contract, and it is incumbent upon the orphans to bring proof of their claim.

Rachi non traduit

נכסי. הבעל:

בחזקת יתמי. והיא המוציאה מהם ועליה להביא עדים שהודו יתומים בפניהם שלא קבלה וכל זמן שלא תביא עדים לא תגבה:

בחזקת אלמנה קיימי. שהרי נשתעבדו בתנאי ב''ד:

Tossefoth non traduit

נכסי בחזקת אלמנה קיימי. וא''ת מה טעם דלא חשבינן נכסי בחזקת הבעל חוב ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו במלוה על פה וכי תימא דחשבינן ליה בחזקת אלמנה טפי משום דמוכרת למזונות שלא בבית דין אם כן לרב ושמואל נהי דלית להו כל הטוען אחר מעשה ב''ד לא אמר כלום מ''מ כשאיבדה כתובתה לא יהיו יתומין נאמנין לומר פרענו דכיון דמוכרת לכתובתה שלא בבית דין נכסים בחזקתה כי הכא וכי תימא אע''ג דנכסים בחזקתה מיהו מהימני לומר פרענו דמוכחא מילתא מדלית לה כתובה דמחמת פריעה נקרעה מיהו היכא דאיכא עדים שנשרפה לא להימנו ושמא י''ל אי איכא עדים אין הכי נמי א''נ מזונות שאני דכתובה מיד שנפרעה נסתלקה אבל מזונות לעולם יש לה מזונות עד שתתבע כתובתה הלכך הוו נכסים בחזקתן טפי ממזונות. מ''ר. ולא דמי להא דאמרי' בהמקבל (ב''מ קי.) יתומים אמרו אנו השבחנו ובעל חוב אמר אביכם השביח ומסקנא דמילתא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי דהתם מיירי כגון שהיתומין מודים שהקרקע זה לבעל חוב שאביהן עשאה אפותיקי ולכך מסיק כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמי ותדע מדמייתי עלה ספק זה קודם ספק זה קודם קוצץ ואינו נותן דמים והיינו הטעם כיון דלקוץ קאי כמאן דקיץ דמי ולשם מודה בעל האילן שיש לו לקצץ אלא ששואל דמים אם כן ארעא דלגוביינא קיימא נמי מיירי כה''ג. מ''ר:

תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי לֵוִי: אַלְמָנָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִיסֵּת — עַל הַיְּתוֹמִים לְהָבִיא רְאָיָה. נִיסֵּת — עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה.

Traduction

Come and hear proof from a baraita that Levi taught: In the case of a widow, as long as she has not married again, it is incumbent upon the orphans to bring proof that they provided sustenance for her. Once she has married and comes to demand the sustenance that she was supposed to receive in the past, it is incumbent upon her to bring proof that she never received anything.

Rachi non traduit

נשאת. והיא באה לתבוע מזונות של שנים שעברו:

עליה להביא ראיה. דמשניסת אין הנכסים ברשותה:

Tossefoth non traduit

נשאת עליה להביא ראיה. מדלא משכח עליה להביא ראיה אלא בנשאת ש''מ דנתקבלה כתובתה או דתבעה כתובתה בב''ד אפי' במזונות שעברו עליהן להביא ראיה. מ''ר:

אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי, כְּתַנָּאֵי: מוֹכֶרֶת, וְכוֹתֶבֶת: ''אֵלּוּ לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי'' וְ''אֵלּוּ לִכְתוּבָּה מָכַרְתִּי'', דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מוֹכֶרֶת וְכוֹתֶבֶת סְתָם, וְכֵן כֹּחָהּ יָפֶה.

Traduction

Rav Shimi bar Ashi said: Rabbi Yoḥanan’s question is subject to a dispute between tanna’im in the following baraita: A widow sells parts of her deceased husband’s property and writes: These I sold for my sustenance and these I sold as payment for my marriage contract; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: She sells and writes how much she sold without specification of the purpose for which it was sold. And so her power to support herself is enhanced, as she will be able to decide if what she took was payment for her marriage contract or if it was for her sustenance, based on the status of other claims to her husband’s property.

Rachi non traduit

וכותבת אלו למזונות. בשטרות המכירה שהיא כותבת ללקוחות כותבת את המכור למזונות וכשהיא מוכרת לגבוי כתובה תפרש בתוך השטר לכתובה מכרתי:

וכך כחה יפה. כדבעינן לפרושי:

מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר בָּעֵי לְפָרוֹשֵׁי, סָבַר: נִכְסֵי בְּחֶזְקַת יַתְמֵי קָיְימִי, וְעַל הָאַלְמָנָה לְהָבִיא רְאָיָה. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לָא בָּעֵי לְפָרוֹשֵׁי, נִכְסֵי בְּחֶזְקַת אַלְמָנָה קָיְימִי, וְעַל הַיְּתוֹמִים לְהָבִיא רְאָיָה.

Traduction

What, is it not that they disagree with regard to this question? According to Rabbi Yehuda, who said that she is required to specify the purpose for which it was sold, it is implied that he holds that the property is in the possession of the orphans, and it is incumbent upon the widow to provide proof. This is why she needs to write precisely for what purpose the property was sold. And Rabbi Yosei holds that she does not need to specify the purpose for which it was sold because the property is in the widow’s possession, and it is incumbent upon the orphans to provide proof.

Rachi non traduit

מאי לאו בהא פליגי דר' יהודה דאמר הפירוש יפה לה סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי. ואי לא פירשה מה לכתובה ומה למזונות סוף כשתבא לתבוע יאמרו לה מה שמכרת לכתובה מכרת וקבלת כתובתך ואם תאמר להם א''כ תנו לי מזונות שאכלתי הם יאמרו נתננו ליך מטלטלין תמיד במזונותיך והם נאמנים:

ורבי יוסי סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי. והיא תחזיק בהם לצורך מזונותיה וכתובתה ועליהם להביא ראיה לפיכך הסתם יפה לה מפני לקוחות שלקחו שדות מבעלה שאם יכלו כל נכסי היתומים תחשוב כל מה שמכרה למזונות ועל הלקוחות שלקחו מבעלה תחזור על כתובתה שאם תפרש לכתובה מכרתי לא תוכל שוב לנתקן למזונות ועל הלקוחות לא תחזור על מזונותיה דתנן (גיטין דף מח:) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משעובדים:

Tossefoth non traduit

דרבי יהודה סבר נכסי בחזקת יתמי קיימי ועל אלמנה להביא ראיה. לטעמא דפרישית לעיל משום הא דשתקה שלא תבעה מזונותיה מוכח שהדין עם היתומים שאומרים נתננו קשה מכאן דהכא אמאי עליה להביא ראיה הא לא שייך הכא האי טעמא דהאי דשתקה לפי שמכרה נכסים ונראה דהיינו טעמא לעיל דעליה להביא ראיה משום דלא שייך התם למימר מה הועילו חכמים בתקנתם אם נאמנים לומר פרענו מזונות שעברו שהרי היא יכולה לתבוע כל שעה תחילת מזונות הבאין וכן הכא יכולה היא לכתוב אלו למזונות מכרתי ואלו לכתובה מכרתי. מ''ר:

ורבי יוסי סבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי. מה שפי' בקונטרס דוכן כחה יפה דקאמר ר' יוסי היינו כשכלו נכסי היתומין תחשוב ללקוחות כל מה שמכרה למזונות לא נהירא לרבי מדאמר לקמן אי נמי דכולי עלמא בחזקת יתמי קיימי והיינו טעמא דר' יוסי כדאביי מכלל דעד השתא לא אסיק אדעתיה לר' יוסי האי טעמא ונראה לרבי דהיינו יפוי כח השתא דמתוך שהיא מוכרת סתם היא מרווחת לומר אלו מכרתי למזונות ולא יוכלו היתומין לומר לה אם שהתה איבדה מזונות כמו שהיו יכולים לומר לה אם היתה כותבת אלו למזונות ואלו לכתובה ואז היו יכולין לומר שאר המזונות מחלה אבל לענין טריפת לקוחות אכתי לא מסיק אדעתיה עד דמסיק דכ''ע נכסי בחזקת יתמי קיימי דאז לא מצי למימר האי יפוי כח דלגבי יתומים לא תהא נאמנת לומר כולם למזונות מכרתי שהרי בחזקת יתמי קיימי וא''ת מה יפוי כח הוא השתא דקאמרה הכל מכרתי למזונות ולא איבדה וכי אין זו אונאה דשקר הוא שהרי גם לכתובה מכרה וי''ל מאי טעמא שהתה שתים או שלש שנים ולא תבעה מזונותיה איבדה מזונותיה דמדלא תבעתה א''כ מחלתה והכא ליכא למימר הכי דאיכא למימר דלא חששה לתובעם משום שיכולה לומר הכל מכרתי למזונות וגם לפי' הקונטרס אין זו אונאה שאומרת ללקוחות הכל מכרתי למזונות שהרי מן הדין גם מזונות היה לה לגבות ממשעבדי אם לא לפי שאין קצובין כדפרשינן בגטין והכא לעולם יש ללקוחות להם לאסוקי אדעתייהו משום כתובה להניח מבני חרי כשיעור כתובה אע''פ שמכרה לכתובה כיון שיכולה לומר למזונות מכרתי. מ''ר. וא''ת והלא יכולין לומר לה הנחנו ליך מקום לגבות ממנו וי''ל דהוי כמו אשתדוף בני חרי דגביא ממשעבדי כדאמרן לעיל ולא שייך הכא למימר אפסדה אנפשה בידים שהרי עשתה לצורך מזונות אי נמי בלקוחות שלקחו אחר שמכרה:

מִמַּאי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא נִכְסֵי בְּחֶזְקַת אַלְמָנָה קָיְימִי, וְעַל הַיְּתוֹמִים לְהָבִיא רְאָיָה, וְרַבִּי יְהוּדָה עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן — דְּלָא לִיקְרוֹ לַהּ רַעַבְתָנוּתָא.

Traduction

The Gemara rejects this proof: From where do you arrive at this conclusion? Perhaps everyone agrees that the property is in the widow’s possession and it is incumbent upon the orphans to provide proof. And Rabbi Yehuda simply teaches us a measure of good advice, so that they will not call her a glutton if they think that she spends excessively on her sustenance. He therefore advises her to specify the purpose for which everything was sold so that she can prove that she did not spend excessively on her sustenance.

Rachi non traduit

דלא ליקרו לה רעבתנותא. הרואה שמוכרת כל קרקעות אלו סבור שמוכרתן למזונות מוציא עליה שם רעבתנותא ושוב אין אדם נושאה:

דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּבָעֵי רַבִּי יוֹחָנָן, תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מִמַּתְנִיתִין: מוֹכֶרֶת לִמְזוֹנוֹת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, וְכוֹתֶבֶת: ''אֵלּוּ לִמְזוֹנוֹת מָכַרְתִּי''! אֶלָּא מִמַּתְנִיתִין לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ, דְּעֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן. הָכִי נָמֵי עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

As, if you do not say so, then with regard to the dilemma raised by Rabbi Yoḥanan, why not resolve the dilemma from the mishna that states (97b): A woman sells her husband’s property for her sustenance when not in court, and writes: These I sold for my sustenance? Based on the reasoning used earlier, one could have resolved the question by proving from here that the property is in the possession of the orphans, and it is incumbent upon the widow to bring proof for her claim. Rather, it must be that this halakha cannot be derived from this mishna, as it teaches us only good advice to keep the heirs from complaining about her. So too, in the baraita, Rabbi Yehuda teaches us a measure of good advice, not a halakha.

Rachi non traduit

דאי לא תימא הכי. דטעמא דר' יהודה לאו משום נכסי בחזקת יתמי הוא:

הא דבעי ר' יוחנן. על מי להביא ראיה נהי דמתניתא דפלוגתא דר''י ורבי יוסי לא שמיע ליה מתני' מיהא שמיע ליה שהמשנה נשנית תמיד בבית המדרש:

תפשוט ליה ממתניתין. דעל אלמנה להביא ראיה דמתניתין נמי מצרכה לה לפרושי כר' יהודה:

דעצה טובה קא משמע לן. דלא ליקרו לה רעבתנותא:

Tossefoth non traduit

תפשוט ליה ממתניתין כו'. וא''ת מאי סלקא דעתי' מעיקרא דלא תפשוט י''ל דסלקא דעתיה דמתני' ודאי משום עצה טובה אבל ברייתא לא משמע משום עצה טובה אלא משום כחה יפה דומיא דר' יוסי. נראה לי:

אִי נָמֵי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא נִכְסֵי בְּחֶזְקַת יַתְמֵי קָיְימִי, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי — כִּדְאַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא. דְּאָמַר אַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא, מָשָׁל דְּרַבִּי יוֹסֵי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר ''תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי בַּעַל חוֹבִי'', רָצָה — בְּחוֹבוֹ נוֹטְלָן, רָצָה — בְּמַתָּנָה נוֹטְלָן.

Traduction

Alternatively, one can say the opposite: Everyone agrees that the property is in the possession of the orphans, and this is the reasoning of Rabbi Yosei, as explained by Abaye the Elder, as Abaye the Elder said a parable to illustrate the opinion of Rabbi Yosei: To what is this matter comparable? To a person on his deathbed who said: Give two hundred dinars to so-and-so, my creditor. Because the word give is usually used in the context of a gift, the creditor can decide: If he desires, he takes the money as payment of the debt owed to him. This gives the creditor the advantage of being able to collect his debt from liened properties that were sold to a third party. Or, if he so desires, he takes the money as a gift.

Rachi non traduit

אי נמי דכולי עלמא. היכא דאמרו יתומים נתננו על אלמנה להביא ראיה ואפי' הכי לר' יוסי הסתם יפה לה לטריפת לקוחות שבחיי בעלה לכתובה כמו שפירשתי וכדתני אביי קשישא:

Tossefoth non traduit

רצה בחובו נוטלן רצה במתנה נוטלן. פי' שניהם נוטלן אלא כלומר רצה בחובו נוטלן מבני חרי ושוב לא יוכל לגבות המתנה ממשעבדי משום הכי קאמר אם נוטלן במתנה לא כך יפה כחו פירוש אם נוטלן במתנה מבני חרי שיכול לטרוף החוב ממשעבדי וכן משמע מתוך פירוש הקונט' וקשה לר' דבשילהי יש נוחלין (ב''ב קלח:) תניא שכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו כו' ופריך משום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודלמא כראוי לו בחובו קאמר ומשני הא מני ר' עקיבא היא דדייק לישנא יתירא משמע דאם לא אמר אלא תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי ולא אמר כראוי לו אינו נוטל שניהן ונראה דאי הוה גריס התם לבעל חובי הוה ניחא דודאי כי לא אמר לפלוני אלא דקאמר לבעל חובי משמע דבחובו קאמר שיתנו לו אם לא אמר כראוי לו ויש ספרים שכתוב בהן כך ולא כתוב בהן לפלוני אבל היכא דכתב לפלוני בעל חובי ניכר מהלשון דבמתנה קאמר שיתנו לו ודבר זה תלוי בסברא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source