Vayedaber

Simple Havroutah

Ktouboth

Daf 85b

כְּשִׁיקְרָא לָא חָיְישִׁינַן.

Traduction

of falsehood, as it was written prior to the second loan, we are not concerned. So too here, the fact that the judges wrote the document before the event is not a matter of concern.

Rachi non traduit

כשיקרא. שלא נכתב על מלוה זו:

לא חיישינן. אם לא שיש בדבר ביטול שטר גמור:

הָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד שַׁב מַרְגָּנְיָתָא דְּצַיְירִי בִּסְדִינָא בֵּי רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁכֵיב רַבִּי מְיָאשָׁא וְלָא פַּקֵּיד. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לְהוּ: חֲדָא, דְּיָדַעְנָא בֵּיהּ בְּרַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּלָא אֲמִיד. וְעוֹד, הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא.

Traduction

The Gemara examines cases involving disputes concerning the property of the deceased. There was a certain man who deposited seven pearls [marganita] tied up in a sheet in the house of Rabbi Meyasha, son of the son of Rabbi Yehoshua ben Levi. Rabbi Meyasha passed away without instructing the members of his household on his deathbed, and without explaining to whom the gems belonged. Rabbi Meyasha’s family and the depositor came before Rabbi Ami to discuss the ownership of the gems. He said to them: They belong to the claimant, first of all, since I know about Rabbi Meyasha, son of the son of Rabbi Yehoshua ben Levi, that he is not wealthy enough to be able to afford such gems. And furthermore, the depositor has provided a distinguishing mark that proves that he is the owner.

Rachi non traduit

שב מרגניתא דציירי בסדינא. שבע מרגליות צרורות בסדין אחד הפקיד ביד ר' מיאשא:

ולא פקיד. לא צוה לאנשי ביתו שחטפתו מיתה:

אתו לקמיה דר' אמי. לתבוע את היורשין והיורשין אומרים שמא של אבינו היו:

דלא אמיד. אינו עשיר:

סימנא. דאמר בסדין הם צרורות והם שבע:

Tossefoth non traduit

חדא דידענא ביה בר' מיאשא דלא אמיד. אע''ג דאילו הוה ר' מיאשא קיים והוה טעין שלי הוא היה מהימן אע''ג דלא אמיד דאימור מציאה אשכח או מתנה נתנו לו מ''מ לא טענינן ליתמי דמילתא דלא שכיחא היא כי היכי דלא טענינן להו נאנסו בסוף פרק המוכר את הבית (ב''ב דף ע:
ושם):

ועוד הא קא יהיב סימנא. אין לפרש ועוד אפי' אמיד דאי אמיד מה מועיל הסימן דלמא זבנה מיניה אף על גב דהאי סימן דציירי בסדיניה אין רגילות לידע אם לא שהפקיד אצלו מ''מ בכסא דכספא ומטכסא דבסמוך ליכא סימן אלא בגופם וההוא לא הוי סימן שהפקיד דאיכא למימר דזבנה מיניה אלא יש לפרש דהנך תרי טעמי אין מועילין זה בלא זה דבעינן דלא אמיד וסימן וא''ת בסוף פ''ק דלעיל (כתובות דף יג:) גבי ארוס וארוסתו דקאמר חדא דהא קא מודה ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר''ג א''ל אביי ובהא כי לא מודה מי מכשיר ר''ג כו' ומאי קשיא ליה דלמא רב יוסף שני הטעמים מצריך כדאשכחן הכא י''ל דהתם אתי שפיר דאי טעמא דמודה לא מהני לחודיה ההוא טעמא נמי דהלכה כר' גמליאל לא מהני ליה מידי דלא מכשיר ר''ג אלא ברוב כשרים אצלה והכא רוב פסולין אצלה וליכא אלא חד טעמא דמודה בלבד וה''ק ובהא כי לא מודה פי' אי טעמא דמודה לחודיה לא מהני מי מכשיר כו' והא דאמרינן בהאשה שהלכה (יבמות דף קטו:
ושם) ההוא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א''ל הב לי שומשמאי א''ל שקילתינהו א''ל והא כך וכך הוו ובחביתא רמיין אמר ליה שקלתינהו והני אחריני נינהו ומשמע התם דאי הוה יהיב סימנים מובהקים הוה מהימן ולא מהימן אידך במיגו דלקוחים הם בידי וכן בפרק איזהו נשך (ב''מ דף ע.) הני זוזי דיתמי היכי עבדינן להו חזינן איניש דאית ליה דהבא פריכא כו' אבל כלים לא דלמא פקדון נינהו ואתי איניש מעלמא ויהיב בהו סימנא ושקיל להו התם מיירי כשיש עדים שהפקיד אצלו דתו לא מהימן למימר לקוח הוא בידי כיון שבא לידו בתורת פקדון אבל דהבא פריכא אין בו סימן והא ליכא למיחש שמא יכירו בטביעת עין דהא לא שכיח ורשב''א נראה לו לפרש חדא דלא אמיד וליכא למיחש דלמא דר' מיאשא נינהו ועוד לדלמא דאיניש אחרינא הוו נמי ליכא למיחש דהא קא יהיב סימנא:

קיהיב סימנא. פי' בקונטרס דציירי בסדינא ושבעה הוו ובהאשה שהלכה (יבמות דף קטו:) לא הוי סימן כי האי גוונא:

וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם. אֲבָל רָגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא.

Traduction

The Gemara comments: And we said that a distinguishing mark is effective only if the claimant does not usually enter and exit there. But if that person usually enters and exits there, one can say that a different person might have deposited the object, and he merely saw it there and was able to provide distinguishing marks.

הָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד כָּסָא דְכַסְפָּא בֵּי חָסָא. שָׁכֵיב חָסָא, וְלָא פַּקֵּיד. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לְהוּ: יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּחָסָא דְּלָא אֲמִיד. וְעוֹד, הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֲבָל רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֵימַר אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא.

Traduction

The Gemara relates a similar incident: There was a certain man who deposited a silver goblet in the house of the Sage Ḥasa. Ḥasa passed away without instructing anything about the goblet. They came before Rav Naḥman to discuss the ownership of the goblet. He said to them: I know about Ḥasa that he is not wealthy, and this goblet would not have belonged to him. And furthermore, the depositor has provided a distinguishing mark. And we said so only if the claimant does not usually enter and exit there. But if that person usually enters and exits there, one can say that a different person might have deposited the object and he merely saw it there.

Rachi non traduit

שכיב חסא ולא פקיד. שטבע בנהר כדאמר ביבמות בפ' בתרא (ד' קכא:):

הָהוּא דְּאַפְקֵיד מְטַכְסָא בֵּי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא, שָׁכֵיב רַב דִּימִי וְלָא פַּקֵּיד. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא, אֲמַר לְהוּ: חֲדָא, דְּיָדַעְנָא בֵּיהּ בְּרַב דִּימִי דְּלָא אֲמִיד. וְעוֹד, הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֲבָל רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם, אֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא.

Traduction

The Gemara relates another similar story: There was a certain man who deposited silk [metakesa] in the house of Rav Dimi, brother of Rav Safra. Rav Dimi passed away without instructing anything about the silk. They came before Rabbi Abba to discuss the ownership of the silk. He said to them: It belongs to the claimant, first of all, since I know about Rav Dimi that he is not wealthy. And furthermore, he has provided a distinguishing mark. And we said so only if he does not usually enter and exit there. But if that person usually enters and exit there, one can say that a different person might have deposited the object, and he merely saw it there.

Rachi non traduit

מטכסא. לבוש משי צינד''ל בלע''ז:

הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: נִכְסַיי לְטוֹבִיָּה. שָׁכֵיב, אֲתָא טוֹבִיָּה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲרֵי בָּא טוֹבִיָּה.

Traduction

The Gemara relates the story of a certain man who said to those present at his deathbed: My property should go to Toviya. He passed away, and Toviya came to claim his possessions. Rabbi Yoḥanan said: Toviya has come, and there is no need to be concerned that he might have meant a different Toviya.

Rachi non traduit

ההוא דאמר להו. בצוואת מיתה נכסי לטוביה ולא פירש לאיזה טוביה:

אֲמַר ''טוֹבִיָּה'' וַאֲתָא רַב טוֹבִיָּה — לְטוֹבִיָּה אֲמַר, לְרַב טוֹבִיָּה לָא אֲמַר. וְאִי אִינִישׁ דְּגִיס בֵּיהּ, הָא גִּיס בֵּיהּ. אֲתוֹ שְׁנֵי טוֹבִיָּה, שָׁכֵן וְתַלְמִיד חָכָם — תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. קָרוֹב וְתַלְמִיד חָכָם — תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם.

Traduction

The Gemara adds: If the deceased had said: My property should go to Toviya, and Rav Toviya came forward, it is assumed that this is not the person the deceased had in mind, for he said: My property should go to Toviya. He did not say: My property should go to Rav Toviya. But if Rav Toviya is a person who is familiar with the deceased, then it can be assumed that the deceased called him by his personal name and not by his title because he was familiar with him. If two men named Toviya came forward, and one of them was the deceased’s neighbor and the other a Torah scholar but not his neighbor, the Torah scholar takes precedence. Similarly, if one was a relative and the other a Torah scholar, the Torah scholar takes precedence.

Rachi non traduit

דגיס ביה. רגיל אצלו ומגו דגייסי אהדדי קורא לו בשמו כאילו לא נסמך:

ת''ח קודם. דמסתמא אדם מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה דאמר מר (ברכות לד:) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה תלמידי חכמים מנכסיו:

אִיבַּעְיָא לְהוּ: שָׁכֵן וְקָרוֹב מַאי? תָּא שְׁמַע: ''טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק''. שְׁנֵיהֶם קְרוֹבִים, וּשְׁנֵיהֶם שְׁכֵנִים, וּשְׁנֵיהֶם חֲכָמִים? שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי.

Traduction

A dilemma was raised before the Sages: If two men have the same name and one was a neighbor and the other one was a relative, what is the halakha? The Gemara answers: Come and hear the solution from the following verse: ''A close neighbor is better than a distant brother'' (Proverbs 27:10). If they were both relatives, or both neighbors, or both scholars, there is no systematic way of determining who is entitled to the property, and the decision is left to the discretion of the judges.

Rachi non traduit

שודא דדייני. הטלת הדיינים לפי מה שיראו דיינים שהיה דרכו של מת לקרב את זה יותר מזה או מי שבשניהן טוב ונוהג בדרך ישרה שיש לומר בו נתכוין המת לזכות:

שודא. כמו שדי בימא (שמות טו) דמתרגמינן ירה בים הטיל בים:

Tossefoth non traduit

שודא דדייני. לא כפי' הקונט' שפי' שיאמדו הדיינים דעתו של נותן למי רצונו ליתן יותר אלא אומר ר''ת שהדיין יתן למי שירצה ומביא ראיה מסוף פ''ק דגיטין (דף יד:
ושם) גבי הולך מנה לפלוני ומת משלח מה שירצה שליח יעשה וקרי ליה התם שודא ועוד בפ' בתרא דקידושין (דף עד. ושם) אמרינן דנאמן דיין לומר לזה זכיתי כו' אבל אין בעלי דינים עומדים לפניו אין נאמן ופריך וניהדר ונידייניה ומשני בשודא דדייני ואי כפי' הקונט' שהדיינין אומדין דעתו של נותן אכתי ניהדר ויעשה שודא וכן בירושלמי למי שירצו הדיינים להחליט מחליטין ואם תאמר אם כן יתן הדיין למי שיתן לו יותר שכר וי''ל דכל דיין דמקבל אגרא לאו דיינא הוא:

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לִבְרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: תָּא אֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלַּיְותָא דַּהֲוָה אָמַר אֲבוּךְ. הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הַמּוֹכֵר שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵירוֹ וְחָזַר וּמְחָלוֹ — מָחוּל, וַאֲפִילּוּ יוֹרֵשׁ מוֹחֵל — מוֹדֶה שְׁמוּאֵל בְּמַכְנֶסֶת שְׁטַר חוֹב לְבַעְלָהּ, וְחָזְרָה וּמְחָלַתּוֹ — שֶׁאֵינוֹ מָחוּל, מִפְּנֵי שֶׁיָּדוֹ כְּיָדָהּ.

Traduction

§ Rava said to the son of Rav Ḥiyya bar Avin: Come, and I will tell you something excellent that your father would say about that which Shmuel said: Shmuel said that in the case of one who sells a promissory note to another, and the seller went back and forgave the debtor his debt, it is forgiven, since the debtor essentially had a non-transferable obligation to the creditor alone, and even the creditor’s heir can forgive the debt. With regard to this halakha, Rav Ḥiyya bar Avin said: Shmuel concedes with regard to a woman who brings in a promissory note to the marriage for her husband, and she went back and forgave the debtor his debt, that the debt is not forgiven. Why not? Because his hand is like her hand, i.e., the husband shares equal rights to her property, and she cannot unilaterally forgive the debt.

Rachi non traduit

וחזר ומחלו. המוכר שהוא מלוה מחלו ללוה:

מחול. דאמר ליה לוה ללוקח לאו בעל דברים דידי את:

ואפי' יורש. של מלוה מוחל:

Tossefoth non traduit

המוכר שטר חוב לחבירו כו'. תימה לר''י היאך יכול למכור החוב דבשלמא כשיש ללוה קרקעות מוכר לו אותו שיעבוד שיש לו על הקרקעות אבל כשאין לו כלום מה מוכר לו ונראה לו דלא הוי מכר מדאורייתא דאי הוי מכר אמאי מחול וכן נראה לר''ת דלא הוי מכר אלא מדרבנן ומייתי ראיה מדאמר בפ' מי שמת (ב''ב דף קמז:
ושם) אמר רבא אמר ר''נ מתנת שכ''מ מדברי סופרים ופריך והאמר ר''נ אע''ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכ''מ שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דאינו יכול למחול כו' משמע דמידי דאורייתא אינו יכול למחול ויש לדחות דלעולם אפי' הוי מכר שטר דאורייתא יכול למחול והתם ה''פ א''א בשלמא דאורייתא מש''ה אינו יכול למחול היורש לפי שהוא אינו יורש אלא המקבל מתנה הוא היורש דאם הוא מדאורייתא אם כן נפקא לן מוהיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה אלא אי אמרת דרבנן אמאי אין יכול למחול הלא אפי' מידי דאורייתא יכול למחול כ''ש מתנת שכ''מ דרבנן וא''ת אמאי איצטריך למעוטי שטרות מאונאה אם מכר שטר חוב לא הוי דאורייתא וי''ל דנהי דהחוב אינו מכור מ''מ שייך בו אונאה שהוא שוה הרבה לקונה שימכרנו בדמים יקרים ללוה א''נ כגון שהיה חייב לו מלוה על פה ומעלה לו דמים שיכתוב לו השטר:

מפני שידו כידה. תימה לר''י דבסוף שנים אוחזין (ב''מ דף יט:
ושם) גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ופריך וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן כו' ומשני שמע מינה איתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול והשתא אכתי ניחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה והכניסתה לכתובתה לבעלה שאינה יכולה למחול כדאמרי' הכא וצ''ל דמיירי התם בדידעי דלית לה בעל:

קָרִיבְתֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן זַבֵּינְתַּהּ לִכְתוּבְּתַהּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה — אִיגָּרַשָׁה וּשְׁכִיבָה. אֲתוֹ קָא תָבְעִי לַהּ לִבְרַתַּהּ. אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: לֵיכָּא דְּלַיסְּבַהּ (לָהּ) עֵצָה?!

Traduction

The Gemara relates an incident: A relative of Rav Naḥman sold her marriage contract for financial advantage. In other words, she received a sum of money and in exchange agreed that if she were to be divorced and become entitled to her marriage contract, the money would belong to the purchaser of the rights to her marriage contract. She was subsequently divorced from her husband and died, leaving the right to her marriage contract to her daughter. The purchasers came and claimed the value of the marriage contract from her daughter. Rav Naḥman said to the people around him: Is there no one who can give the daughter advice,

Rachi non traduit

זבינתה לכתובתה. מכרה שעבוד כתובתה לאחרים בעודה תחת בעלה:

בטובת הנאה. דבר מועט שאינו אלא כחיזוק טובה שקורין גרי''ד מפיק רצון ולפי שהלוקח מטיל מעותיו בספק שמא תמות היא בחיי בעלה מפחד ואינו לוקחה אלא בדמי' מועטי':

ה''ג אתו תבעי לה לברתה. אתו לקוחות וקא תבעי לה לברתה הבאה לגבות כתובת אמה מאביה ולירש הכתובה מכח אמה ואלו באין ליטול אותה הימנה לומר אמך מכרה לנו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source