Daf 38a
וְהוּא הַדִּין שֶׁיִּנְהֲגוּ וּמָה חָדָשׁ שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר עוֹלָם וְאֵין אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר הֲנָאָה וְיֵשׁ הֶיתֵּר לְאִיסּוּרוֹ נוֹהֵג בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ
Rachi (non traduit)
ויש היתר לאיסורו. וביום ששה עשר עצמו איסורו מותר אם יש עומר קרב:
ואין איסורו איסור הנאה. דתנן (מנחות דף עא.) קוצר לשחת ומאכיל לבהמה:
שאין איסורו איסור עולם. אלא כל ששה עשר בניסן דכתיב עד עצם:
והוא הדין שינהגו. החדש מפורש בו מושב וקסבר כל מקום שאתם יושבים משמע וערלה וכלאים מק''ו:
Tossefoth (non traduit)
שאין איסורו איסור עולם. פי' בקונטרס אלא כל ט''ז בלבד ויש היתר לאיסורו שביום ט''ז איסורו ניתר אם עומר קרב ולפי זה אתיא כר' יהודה דאמר במנחות בפרק ר' ישמעאל (מנחות דף סח.) דכל ט''ז אסור כי ליכא עומר ואיכא למאן דאמר התם האיר המזרח מתיר:
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר
Rachi (non traduit)
רבי אלעזר בר''ש. פליג אדאבוה וסבר דחדש אינו נוהג בח''ל וערלה וכלאים אינו אלא הלכה או דברי סופרים כדלקמן:
כִּלְאַיִם שֶׁאִיסּוּרָן אִיסּוּר עוֹלָם וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה וְאֵין הֶיתֵּר לְאִיסּוּרָן אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּנְהֲגוּ בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהוּא הַדִּין לְעָרְלָה בִּשְׁתַּיִם
Rachi (non traduit)
והוא הדין לערלה בשתים. אף הערלה באה בק''ו זה בשני הוכחות אע''פ שהשלישי אין בה שאין איסורו איסור עולם מיהו איסור הנאה הוא ואין לו היתר בתוך ימי איסורו:
ואסורין בהנאה. דכתיב (דברים כב) תקדש לשון הקדש:
כלאים שאיסורן איסור עולם. זרע חטה וחרצן אסורים הגפנים לעולם:
Tossefoth (non traduit)
והוא הדין לערלה בשתים. פי' בקונטרס אע''ג דאין איסורו איסור עולם דמותרת בשנה רביעית מיהו איסורו איסור הנאה ואין לו היתר תוך ימי איסורו והקשה ר''ת הרי הפרי שגדל בשני ערלה אסור לעולם ואין לו היתר ופי' ר''ת דערלה זו בשנה רביעית קאמר דיש היתר לאיסורו על ידי פדיון אבל בשתים ר''ל איסורו איסור עולם ואיסור הנאה והר''ר י''ט פירש דבערלה ממש קאמר דיש היתר לאיסורו והכי פירושו יש היתר לגרום איסור ולנוטעם וכלאים אסור לגדלם ולזורעם והקשה לו רבינו תם דקתני בספרי יש היתר לאחר איסורו משמע שהאיסור נפקע וה''ר משה מפונטייז''א מפרש דערלה יש היתר לאיסורו על ידי ב''ד דפרי ערלה אסורין עד ט''ו בשבט ואם חיסרו ב''ד חדש כסליו הרי ממהרין יום התירן וכן חדש דחדש אסור עד י''ז בניסן ואם חסרו ב''ד חדש אדר נמצא שממהרין יום התירו מה שאין כן בכלאים שאין ב''ד יכולים להתירן בשום ענין ועוד אומר ר''י דאאילן קאי דיש היתר לאיסורו לפרי שגדל בו דאינו נאסר מה שגדל לאחר ג' שנים וכן קנה שיבולת אין התבואה נאסרת משום חדש מה שגדל בקנה השבולת לאחר העומר הואיל והשריש קודם העומר ולפי זה אתי אפילו למ''ד האיר המזרח מתיר.:
והוא הדין לערלה בשתים. ואם תאמר טבל ותרומה ומעשר נילף מק''ו דחדש דנוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ או במה מצינו שהרי איסורו איסור עולם ואין היתר לאיסורו בעודו טבל ותרומה וי''ל דאיכא למיפרך מה לחדש שכן אינו בשאלה תאמר בהני שהן בשאלה פי' שיכולין לשאול לחכם כדי לחזור מהפרשת תרומה ומעשר שהפריש וטבל אע''ג שאינו בשאלה דלעולם הוי טבל עד שתקנו מ''מ כיון דאיסורו אינו אלא מחמת תרומה ומעשר לא חמירי מינייהו עוד י''ל דאיכא למיפרך דלא דמי לחדש שהרי איסורו בא מאליו ולא ע''י מעשה אדם אבל טבל ותרומה איסורן בא ע''י מירוח שהוא מעשה אדם ושמא יש לדחות דחדש נמי בא ע''י אדם דהיינו החרישה והזריעה:
תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ וְנוֹהֲגוֹת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ
Rachi (non traduit)
בכניסתן לארץ. שהרי במדבר לא זרעו ולא קצרו ולא נטעו:
שלש מצות. חדש וערלה וכלאים:
וּמִנַּיִן שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם מָה תַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא
וּכְתִיב עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵדָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּכְתִיב וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן צֵא מֵהֶן שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לְמַפְרֵעַ הָא לָמַדְתָּ שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה
Rachi (non traduit)
צא שלשים ושלשה למפרע. והן עשרה דניסן ועשרים וג' דאדר למפרע והוא שבעה באדר ו' ימים עברו ממנו ועשרים ושלשה הרי כ''ט שאדר חסר הוא:
Tossefoth (non traduit)
צא מהן ל''ג למפרע. פי' בקונטרס שלשים יום עמדו בערבות מואב לבכי ומשנצטוה יהושע להסיען הכינו להם צדה לדרך ג' ימים כדכתיב בעוד שלשת ימים אתם עוברים נמצא שכלו שלשים יום אבל משה בז' בניסן ולמחרת ביום ח' דיבר הקב''ה עם יהושע שקודם לכן לא דיבר עמו שאין השכינה שורה מתוך עצבות. והיינו דכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש והקשה ר''י מקרא אחרינא דכתיב ביהושע ויהי מקצה שלשת ימים ויאמר יהושע אל העם התקדשו כי מחר יעשה ה' בקרבכם נפלאות ומקצה שלשת ימים היינו יום עשירי וקאמר להו למחר אלמא בי''א עברו וקרא קאמר בעשור לחדש וי''מ שהקב''ה דיבר עם יהושע ביום ל' דאבל משה שהוא ז' בניסן ואע''ג דאין שכינה שורה מתוך עצבות מ''מ מקצת היום ככולו וקאמר להו בעוד שלשת ימים תעברו את הירדן לבד מאותו יום שעומד בו ויהושע אמר להם מקצה ג' ימים עם אותו יום שנתייחד עמו הדבור דהיינו ל''ב כי מחר יעשה ה' נפלאות דהיינו ל''ג יום ויום עשירי בחודש ודוחק הוא דבעוד שלשת ימים דקאמר הקב''ה חלוק ממקצה שלשת ימים דקאמר יהושע ועוד לא הוי כמו בעוד שלשת ימים ישא פרעה (בראשית מ':
י''ג) דהתם הוי בתוך שלשה ימים כדכתיב (שם) ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה וגו' לפיכך יש ליישב פירוש ראשון דודאי לא דיבר עמו אלא דוקא ביום ל''א לאבל משה דהיינו ח' ניסן ואמר לו הקב''ה בעוד שלשת ימים עם אותו יום שעמד בו דהיינו יום עשירי תעבורו ומקצה שלשת ימים דקאמר יהושע להעם היינו סוף יום שני שסמוך ליום ג' וזהו ביום ל''ב בסופו סמוך לתחלת יום ל''ג כמו ההוא דפסחים (דף יא:) במיפק תרתי ועייל תלת וכן מצינו בירמיה (לד) דכתיב מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו ופריך בערכין (דף לג.) מאי קאמר שבע והלא עבד יוצא בשש ומשני שש לנמכר ושבע לנרצע פי' שאם פגע בו יובל שנת ז' לרציעתו או למכירתו תשלחהו אלמא אע''ג שהיובל משמט מתחלתו קורא מקץ שבע שנים הכא נמי קרי תחילת יום ג' מקצה שלשת ימים:
תַּנְיָא אִידַּךְ בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד מִנַּיִן שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וּכְתִיב וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וּכְתִיב וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וּכְתִיב מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר
Rachi (non traduit)
ויבכו בני ישראל. שלשים יום עמדו בערבות מואב לבכי ומשנצטוה יהושע להסיען הכינו להם צדה לדרך ג' ימים ובשלישי עברו את הירדן דכתיב בעוד שלשת ימים וכתיב בעשור לחדש הראשון:
תַּנְיָא אִידַּךְ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וְכִי אַרְבָּעִים שָׁנָה אָכְלוּ וַהֲלֹא אַרְבָּעִים שָׁנָה חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם אָכְלוּ אֶלָּא לוֹמַר לְךָ עוּגוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן
Rachi (non traduit)
חסר שלשים. שנסתפקו מעוגות שהוציאו ממצרים דכתיב (שמות ט''ז:א') ויסעו מאילים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני וכתיב בתריה בשבתנו על סיר הבשר וגו' וכתיב (שם) הנני ממטיר לכם לחם אלמא בששה עשר באייר המן התחיל לירד:
Tossefoth (non traduit)
ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה אי אפשר כו'. וא''ת אמאי לא מפיק ליה כולה מילתא בהדיא דכתיב (יהושע ה':
י''ב) וישבות המן ממחרת הפסח ולא היה עוד לבני ישראל מן אלמא דעד השתא הוה להו לישראל ושמא ניחא ליה למידרש מדברי תורה:
דִּכְתִיב וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת הָא כֵּיצַד בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה וּפָסַק מָן מִלֵּירֵד וְהָיוּ מִסְתַּפְּקִין מִמָּן שֶׁבִּכְלֵיהֶם עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן
Rachi (non traduit)
קצה ארץ כנען. בערבות מואב ששם מת משה שהיא ארץ האמורי ועל שפת הירדן שהוא קצה כניסת ארץ כנען:
אל ארץ נושבת. מעבר הירדן ואילך שהיא חשובה מארץ סיחון ועוג כדאשכחן במשה שהיה מתאוה ליכנס לה וקרי לה טובה:
Tossefoth (non traduit)
עד בואם אל ארץ נושבת. פי' בקונטרס היינו מעבר לירדן ואילך דחשובה מארץ סיחון ועוג עד בואם אל קצה ארץ כנען היינו על שפת הירדן שהוא קצה ארץ כנען והיינו ארץ סיחון ועוג וי''מ איפכא דארץ נושבת היינו ארץ סיחון ועוג וקרי ליה נושבת לפי שקרובה למדבר ומפקא ממדבר והויא ישוב וקצה ארץ כנען היינו סוף ארץ כנען:
ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה אי אפשר כו'. וא''ת אמאי לא מפיק ליה כולה מילתא בהדיא דכתיב (יהושע ה':
י''ב) וישבות המן ממחרת הפסח ולא היה עוד לבני ישראל מן אלמא דעד השתא הוה להו לישראל ושמא ניחא ליה למידרש מדברי תורה:
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְאַחַר יְרוּשָּׁה וִישִׁיבָה נֵיכוֹל לְאַלְתַּר לָא הֲווֹ צְרִיכִי
Rachi (non traduit)
לא הוו צריכי. שנסתפקו מן המן שבכליהם:
אַקְרוּב עוֹמֶר וַהֲדַר אֲכוּל
Tossefoth (non traduit)
אקרוב עומר והדר אכול. בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה לא תעשה דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדבור דוחה ל''ת דאחר הדבור אי נמי יש לומר דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source