Le texte Le vocabulaire Les révisions
Guittine
Daf 53b
שֶׁשָּׁקַל בָּהֶן מִשְׁקָלוֹת כְּשֵׁרָה לָא קַשְׁיָא הָא בְּגוּפָן הָא בִּכְנֶגְדָּן
Traduction
with which he weighed weights is fit? The Gemara answers: It is not difficult: This baraita is referring to a case where he weighs an object with the water itself, and therefore the water is disqualified. And this statement of Rava’s, that the water is fit, is referring to a case where he weighs an object against the water.
Rachi non traduit
ששקל בהן משקלות. שהיו תלויות בכף מאזנים והיה יודע משקלם ונתן בשר לשקלו בכף שניה דלא עבד בהן מעשה בידיו אלא במחשבה מיפסל:
דרבא בכנגדן. כדפרישית ומתניתא דמשמע פסולות ששקל בגופן כדרך הטבחים לשקול בשר במים שיש להם כלי שיש בו שנתות ונותנים מים בראשונה ונותנים בשר במים עד שהמים עולים לרושם השני וכוונהו כבר שבמשקל ליטרא או ב' ליטראות המים עולים ומגיעין לאותו הרושם:
בְּגוּפָן מַעֲשֶׂה קָא עָבֵיד בְּהוּ וְאִי הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק בְּדִינֵי אָדָם נָמֵי לְחַיֵּיב אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי בִּכְנֶגְדָּן וְלָא קַשְׁיָא הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ הָא דְּלָא אַסַּח דַּעְתֵּיהּ
Traduction
The Gemara asks: If he weighs an object with the water itself, then he performs a real task with it, and if damage that is not evident is nevertheless categorized as damage, then he should also be liable according to human laws to pay for performing a task with the water. Rather, it is necessary to say that both this and that refer to a case where he weighed an object against the water, and still it is not difficult: This baraita is referring to a case where in the course of the weighing the object his attention was diverted from guarding the water, and owing to this lapse in attention the water became disqualified. And that statement of Rava’s is referring to a case where his attention was not diverted, and therefore the water did not become disqualified.
Rachi non traduit
מתני' דאסח דעתיה. משמירתן ע''י המשקל ששקל בהם ונפסלו בהיסח הדעת דלמשמרת למי נדה כתיב שצריכה שימור תמיד ומיהו בדיני אדם לא מיחייב דגרמא בעלמא הוא והא דרבא בדלא אסח:
Tossefoth non traduit
הא דאסח דעתיה. ומלאכה דנקט משום פרה אי נמי אע''פ שפשע להסיח דעתו מחמת מלאכה אפילו הכי פטור מדיני אדם:
מֵתִיב רַב פָּפָּא גָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ
Traduction
Rav Pappa raises an objection against Ḥizkiyya’s opinion from that which is taught in a baraita: If one robbed another of a coin and afterward the coin was rendered invalid by the government, or if he robbed another of teruma and it became ritually impure, or if he robbed another of leavened bread and Passover then elapsed over it, rendering it forbidden, in each of these cases the robber can return the item and say to the robbery victim: That which is yours is before you. Since the robber returned the stolen item, he is not required to compensate the victim of the robbery for his monetary loss, although the stolen items are currently of minimal or no value.
Rachi non traduit
ונפסל. שפסלתו מלכות:
נטמאת. מאליה:
הרי שלך לפניך. ובלבד שישלם לו אותו עצמו וקרינא בה והשיב את הגזלה אשר גזל (ויקרא ה) שהרי לא נשתנה:
וְאִי אָמְרַתְּ הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק הַאי גַּזְלָן הוּא מָמוֹנָא מְעַלְּיָא בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי תְּיוּבְתָּא
Traduction
And if you say that damage that is not evident is categorized as damage, then this man is a robber, and he should be required to pay full compensation for the damage he caused. The Gemara concludes: This is a conclusive refutation, and the opinion of Ḥizkiyya is rejected.
Rachi non traduit
ואי שמיה היזק. מכדי מיגזל גזליה מדמשכיה וקם ליה ברשותיה וכי קמשלם ליה דבר הניזק משלם ליה ולא כמה שגזל:
Tossefoth non traduit
גזלן הוא וממון מעליא בעי לשלומי. תימה דהיכי מדמי הכא דממילא למטמא בידים דנהי דמטמא בידים חייב היכא דנטמאת מאליה אומר לו הרי שלך לפניך דהא המכחיש בהמת חבירו באבנים או במלאכה חייב ובהכחשה ממילא או פירות שהרקיבו מקצתם אומר לו הרי שלך לפניך הואיל ועדיין הם בעין ולא קנאם בשינוי וי''ל דכיון דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק א''כ חשיב ליה כאילו הוא ניכר ואם כן אין לך שינוי גדול מזה וקנאם הגזלן בשינוי וצריך לשלם בממון מעליא ושמין כעין שגזל ולא מצי אמר ליה הרי שלך לפניך וא''ת בהגוזל קמא (ב''ק דף צח:) דבעי לאוקמי הך משנה דגזל מטבע ונפסל כר' יעקב דאמר החזירו שומר אחר שנגמר דינו מוחזר ודחי רבה דכ''ע אמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך דא''כ לפלגו בחמץ בפסח אלא הכא בגומרין דינו של שור שלא בפניו קמיפלגי רבנן סברי אין גומרין דינו של שור אלא בפניו דאמר ליה אי אייתיתיה ניהלי הוה מעריקנא ליה לאגמא השתא אתפסתיה לתוראי ביד מאן דלא מצינא לאישתעויי דינא בהדייהו משמע דחייב משום דאתפסיה בידים וכן פירש בקונטרס בס''פ ד' וה' (שם דף מה.) והשתא אי חשיב ליה היזק שאינו ניכר אפי' אתפסיה בידים פטור כדמוכח הכא ואי חשיב היזק ניכר אפילו תפסוהו ב''ד מאליהן ולא אתפסיה בידים למה יפטר וכי לא היה לו לשומרו שלא יבא לידי כך ועוד אם כשתפסוהו מאליהן פטור גם כי מתפיסו בידים יהא פטור דסוף סוף אפילו לא היה מתפיסו היו תופסים אותו מאיליהם ולא הפסידו הבעלים כלום בתפיסתו ונראה דאתפסתיה לתוראי אפי' לא אתפסיה בידים אלא כלומר אתפסתיך גרמה להתפיס שלא שמרתו מתפיסת ב''ד ולרבנן כיון דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו מה שנופל ביד ב''ד חשיב היזק ניכר לפי שהיזק ניכר זה בא בפשיעת שומר חייב ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך אבל לרבי יעקב לא חשיב מה שנופל ליד ב''ד היזק ניכר כיון דאין נפסל ע''י שנפל בידיהם דאפילו לא נפל בידם היו גומרין דינו שלא בפניו וכיון דחשיב היזק שאינו ניכר יכול לומר לו הרי שלך לפניך כמו בחמץ שעבר עליו הפסח:
תיובתא. אע''ג דמייתי אחרי כן תנאי קאמר תיובתא משום דכן הלכה דלא שמיה היזק:
לֵימָא כְּתַנָּאֵי הַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד חַיָּיב דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר בְּמֵזִיד חַיָּיב
Traduction
The Gemara suggests: Let us say that this amoraic dispute is parallel to a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: With regard to one who renders another’s food ritually impure, or one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, or one who pours another’s wine as a libation before an idol, whether he did so unintentionally or intentionally, he is liable to pay for the damage he caused; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he acted unintentionally, he is exempt; if he acted intentionally, he is liable to pay.
Rachi non traduit
מטמא ומדמע. איסורא דרבנן הוא כיון דלא שמיה היזק אין כאן איסורא דאורייתא ודברי סופרים צריכין חיזוק הלכך קניס אף השוגג אבל בישול בשבת איסורא דאורייתא הוא ולא שכיח דעברי עלה הלכך לא קניס:
מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק וּמָר סָבַר לָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק
Traduction
The Gemara suggests: What, is it not that they disagree about this very issue? As one Sage, Rabbi Meir, holds that damage that is not evident is nevertheless categorized as damage. Consequently, one is liable to pay even if he caused the damage unintentionally. And one Sage, Rabbi Yehuda, holds that such damage is not categorized as damage, and consequently one is liable to pay only if he caused the damage intentionally, as this is a rabbinically instituted fine.
Rachi non traduit
ר''מ סבר שמיה היזק. הלכך אף בשוגג חייב דאתרבי (ב''ק כו:) מפצע תחת פצע:
לא שמיה היזק. ובמזיד הוא דמחייב משום קנסא:
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דְּכוּלֵּי עָלְמָא הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר לָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק וְהָכָא בְּקָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר קָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד וּמָר סָבַר לֹא קָנְסוּ שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד
Traduction
Rav Naḥman bar Yitzḥak said that it is possible to say that everyone, including Rabbi Meir, agrees that damage that is not evident is not categorized as damage. And here, they disagree with regard to this question: Did the Sages penalize an unintentional offender due to an intentional offender? As one Sage, Rabbi Meir, who states that the one who caused the damage is liable even if he acted unintentionally, holds that the Sages penalized an unintentional offender due to an intentional offender. And one Sage, Rabbi Yehuda, who states that one is liable only if he acted intentionally, holds that they did not penalize an unintentional offender due to an intentional offender.
Rachi non traduit
ר''מ קניס שוגג אטו מזיד. ואע''ג דמזיד גופיה קנסא הוא:
וְרָמֵי דְּרַבִּי מֵאִיר אַדְּרַבִּי מֵאִיר וְרָמֵי דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית
Traduction
The Gemara comments: But then it is possible to raise a contradiction between this statement of Rabbi Meir and another statement of Rabbi Meir; and it is also possible to raise a contradiction between this statement of Rabbi Yehuda and another statement of Rabbi Yehuda. The other statements are as it is taught in a baraita (Tosefta, Shabbat 2:5): With regard to one who cooks on Shabbat, if he did so unintentionally, he may eat what he cooked. If he acted intentionally, he may not eat what he cooked; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he cooked the food unintentionally, he may eat what he cooked, but only at the conclusion of Shabbat. If he cooked it intentionally, he may never eat what he cooked.
Rachi non traduit
בשוגג יאכל. הוא עצמו ואף בשבת:
בשוגג יאכל. הוא עצמו:
למוצאי שבת. לאחר שהמתין בכדי שיעשו אבל בשבת לא דקניס שוגג אטו מזיד:
Tossefoth non traduit
המבשל בשבת בשוגג יאכל. פי' אפילו הוא עצמו ואפי' בו ביום דמהכא מוכיח דלא קניס שוגג אטו מזיד וכן משמע בריש כירה (שבת דף לח.) גבי בעו מיניה מרבי חייא בר אבא שכח קדרה על גבי כירה בשבת ובישלה במזיד לא יאכל פירוש בו ביום בין הוא בין אחרים ובמוצאי שבת שרי אפילו לדידיה וכן נמי שוגג דרבי יהודה דהא מתניתין בפ''ק דחולין היא (דף יד.) דתנן השוחט בשבת וביום הכפורים אע''פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה ומוקי לה כרבי יהודה ופריך ונוקמה במזיד וכר' מאיר כו' וקתני שבת דומיא דיום הכפורים דאסור בו ביום בין לו בין לאחרים ותני נמי ושחיטתו כשרה לא שנא לו לא שנא לאחרים כדאמרי' התם על ר' יוחנן הסנדלר ובמזיד קאמר ר' יהודה לא יאכל עולמית היינו הוא אבל אחרים יאכלו במוצאי שבת דאי בין הוא בין אחרים קאמר כר' יוחנן הסנדלר אם כן במרובה (ב''ק דף עא.) ובפרק אלו נערות (כתובות דף לד.) דפטרי רבנן טבח בשבת מתשלומי ארבעה וחמשה ומפרש דסברי לה כר' יוחנן הסנדלר דאמר מעשה שבת אסורין והויא שחיטה שאינה ראויה אמאי מוקי לה כר' יוחנן הסנדלר טפי מרבי יהודה דלדידיה נמי מעשה שבת אסורים ועוד דבעי מאי טעמא דר' יוחנן הסנדלר ולא בעי מאי טעמא דר' יהודה כללא דמילתא מזיד דרבי מאיר שוגג דר' יהודה מזיד דר' יהודה שוגג דרבי יוחנן הסנדלר:
רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים קַשְׁיָא דְּרַבִּי מֵאִיר אַדְּרַבִּי מֵאִיר קַשְׁיָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה
Traduction
The baraita continues: Rabbi Yoḥanan HaSandlar says: If he acted unintentionally, what he cooked may be eaten at the conclusion of Shabbat by others, but not by him, as the food is forbidden to him forever. If he cooked the food intentionally, what he cooked may never be eaten, neither by him nor by others. Consequently, there is a contradiction between one statement of Rabbi Meir and the other statement of Rabbi Meir, and there is also a contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda.
Rachi non traduit
בדרבי יוחנן הסנדלר גרס יאכל. דר' יוחנן סבר מעשה שבת אסורין באכילה ויליף לה מקראי בב''ק (דף עא.) ובכתובות (דף לד.):
דְּרַבִּי מֵאִיר אַדְּרַבִּי מֵאִיר לָא קַשְׁיָא כִּי קָנֵיס בִּדְרַבָּנַן בִּדְאוֹרָיְיתָא לָא קָנֵיס
Traduction
The Gemara answers: There is no contradiction between one statement of Rabbi Meir and the other statement of Rabbi Meir, because one can draw a distinction between them. When Rabbi Meir penalizes an offender for even an unintentional offense, it is where the offender violated a rabbinic law, e.g., he rendered food impure. But where he violated a Torah law, e.g., he cooked on Shabbat, he does not penalize him. The reason for this distinction is that people treat Torah prohibitions more seriously, and consequently there is no need to impose a fine for unintentional transgression in order to distance people from the transgression.
וְהָא מְנַסֵּךְ דְּאוֹרָיְיתָא הוּא וְקָא קָנֵיס מִשּׁוּם חוּמְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה קָנֵס לֵיהּ
Traduction
The Gemara asks: But isn’t pouring wine as a libation before an idol prohibited by Torah law, and even so Rabbi Meir penalizes the offender, even if his transgression is unintentional? The Gemara answers: This is an exception to the principle. Due to the severity of the prohibition against idol worship, Rabbi Meir penalizes the offender even if he acts unintentionally.
Rachi non traduit
משום חומרא דע''ז. להרחיקו מן האיסור קניס ועבד ליה חיזוק:
דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא כִּי לָא קָנֵיס בִּדְרַבָּנַן בִּדְאוֹרָיְיתָא קָנֵיס וְהָא מְנַסֵּךְ דְּאוֹרָיְיתָא וְלָא קָנֵיס מִשּׁוּם חוּמְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה מִיבְדָּל בְּדִילִי מִינֵּיהּ
Traduction
The Gemara continues: And there is also no contradiction between one statement of Rabbi Yehuda and the other statement of Rabbi Yehuda. When Rabbi Yehuda does not penalize an offender for an unintentional offense, it is where he violated a rabbinic law. But where he violated a Torah law, he penalizes him even if he transgressed unintentionally, owing to the severity of the transgression. The Gemara asks: But isn’t pouring wine as a libation before an idol prohibited by Torah law, and even so Rabbi Yehuda does not penalize the offender if he acted unintentionally? The Gemara answers: The argument raised previously can be reversed: Due to the exceptional severity of the prohibition against idol worship people avoid it on their own, and so there is no need to impose a fine for unintentional transgression in order to distance people from it.
Rachi non traduit
ור' יהודה. באיסור דאורייתא משום דעבד איסור חמור קניס להרחיקו אבל בדרבנן דקיל לא קניס את השוגג:
משום חומרא דע''ז בדילי מיניה. ולא צריך למיקנסיה:
Tossefoth non traduit
בדאוריתא קניס. ואם תאמר והא מתניתין ר' יהודה היא וקתני כהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין ויש לומר דאי קנסינן להו שוגגין ממנעו ולא עבדי:
וְרָמֵי דְּרַבִּי מֵאִיר אַדְּרַבִּי מֵאִיר בִּדְאוֹרָיְיתָא דְּתַנְיָא הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יְקַיֵּים בְּמֵזִיד יַעֲקֹר וּבַשְּׁבִיעִית בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד יַעֲקֹר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר
Traduction
The Gemara comments: But then it is possible to raise a contradiction between one statement of Rabbi Meir and another statement of Rabbi Meir even with respect to matters that are prohibited by Torah law, as it is taught in a baraita (Tosefta, Shabbat 2:11): With regard to one who plants a tree on Shabbat, if he does so unintentionally, he may keep the tree. If he acted intentionally, it must be uprooted. And if he planted the tree during the Sabbatical Year, then whether he did so unintentionally or intentionally, it must be uprooted; this is the statement of Rabbi Meir.
Rachi non traduit
ורמי. דאורייתא אדאורייתא הכא תני בשבת דאורייתא דלא קניס וגבי שביעית קתני בין בשוגג בין במזיד יעקר וה''ה נמי דלר' יהודה קשיא אלא משום דתנא קמא ר''מ הוא נקט ליה ומסקנא אליבא דתרווייהו מתרצינן לה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּשְּׁבִיעִית בְּשׁוֹגֵג יְקַיֵּים בְּמֵזִיד יַעֲקֹר וּבַשַּׁבָּת בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד יַעֲקֹר
Traduction
Rabbi Yehuda says: With regard to planting a tree in the Sabbatical Year, if one does so unintentionally, he may keep the tree. If he acted intentionally, it must be uprooted. And if he planted the tree on Shabbat, then whether he did so unintentionally or intentionally, it must be uprooted. Although it is prohibited by Torah law to plant a tree in the Sabbatical Year, Rabbi Meir penalizes the offender and requires that the tree be uprooted, even if he acted unintentionally. This seems to contradict Rabbi Meir’s ruling in the previously mentioned baraita, that one who unintentionally cooked on Shabbat is not penalized.
וּלְטַעְמָיךְ תִּקָּשֶׁה לָךְ הִיא גּוּפַהּ מִכְּדֵי הָא דְּאוֹרָיְיתָא וְהָא דְּאוֹרָיְיתָא מַאי שְׁנָא שַׁבָּת וּמַאי שְׁנָא שְׁבִיעִית
Traduction
The Gemara asks: And according to your reasoning, that you raise such a contradiction, raise a contradiction in this baraita itself. Since this prohibition of planting on Shabbat is by Torah law and this prohibition of planting in the Sabbatical Year is by Torah law, what is different about Shabbat and what is different about the Sabbatical Year, that both Sages distinguish between the two halakhot.
אֶלָּא הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא אָמַר רַבִּי מֵאִיר מִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יְקַיֵּים בְּמֵזִיד יַעֲקֹר וּבַשְּׁבִיעִית בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד יַעֲקֹר מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹנִין לַשְּׁבִיעִית
Traduction
Rather, there the reason is as is taught explicitly: Rabbi Meir said: For what reason do I say: If one planted a tree on Shabbat unintentionally, he may keep the tree, but if he did so intentionally, it must be uprooted; but in the Sabbatical Year, whether the tree was planted unintentionally or intentionally, it must be uprooted? It is because Jews count the years of the tree, with regard to the prohibition against eating the fruit of a tree during the first three years after its planting [orla] and with regard to the halakha of fourth-year produce, from the Sabbatical Year. Therefore, if the tree was planted in the Sabbatical Year, people will remember, and they might come to think planting a tree in the Sabbatical Year is permitted. For this reason, Rabbi Meir imposed a fine and required that the tree be uprooted.
Rachi non traduit
מונין ישראל לשביעית. ישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית לפי שצריכין למנות שנות הנטיעה לערלה ולרבעי כשיוצא מאיסור ערלה ומחללין אותו ברביעית הרואה מונה השנים למפרע ויודע שנטעה בשביעית ואתי למשרי נטיעה בשביעית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source