Daf 36a
רַב יוֹסֵף אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא לְרַבִּי מֵאִיר הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא עֵדִים מְפָרְשִׁין שְׁמוֹתֵיהֶן בְּגִיטִּין מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם
Rachi (non traduit)
מפרשי שמותיהן. ראובן או שמעון מעיקרא לא היו חותמים אלא אני פלוני חתמתי עד ולא היה נוקב שמו:
דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִיטָּה שָׁמוֹט בִּשְׁתֵּי שְׁמִיטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַחַת שְׁמִיטַּת קַרְקַע וְאַחַת שְׁמִיטַּת כְּסָפִים בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים בִּזְמַן שֶׁאִי אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע אִי אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים
Rachi (non traduit)
אי אתה משמט כספים. ואף על פי שהשמטת כספים חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ ילפינן בהיקישא דלא נהגא:
בזמן שאי אתה משמט קרקע. כגון עכשיו שבטלה קדושת הארץ:
Tossefoth (non traduit)
בזמן שאתה משמט כו'. פירש בקונט' דהשמטת קרקע לא נהגא בבית שני כדאמרי' בירושלמי בפרקין מנין שאין שמיטה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר וזה דבר השמיטה שמוט אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית כו' ובבית שני הואיל ולא נהג יובל שלא היו כל יושביה עליה לא נהגא שמיטה מדאורייתא והא דאמרי' בערכין (דף לב:) מנו יובלות לקדש שמיטין היינו מדרבנן וקשה לר''ת דהיה לו להביא ההיא דירושלמי ואפי' נאמר דסמיך אההיא והך דהכא מייתי משום כספים אכתי קשה בריש מועד קטן (דף ב:) דפריך חרישה וזריעה בשביעית מי שרי ומייתי הך דהכא והתם לא שייך כלל לאתויי אלא ההיא דירושלמי ונראה לר''ת דהשמטת קרקע דהכא ודהתם לא איירי בחרישה וזריעה אלא בשדות החוזרות לבעלים ביובל והשמטת קרקע קרי ליובל ולשביעית השמטת כספים דשמיטה משמטת כספים ולא יובל כדאמרינן בהדיא בפרשת ראה אנכי ודריש לה מדבר השמיטה שמוט וה''ק בזמן שאתה משמט יובל אתה משמט שביעית כי ההיא דירושלמי ואר''ת דבבית שני נהג יובל דאמרינן בפרק ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) ואשמים איל צאן על אשמתם מלמד שכולן שפחות חרופות בעלו ושפחה חרופה היינו חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי ועבד עברי אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כדאמר בס''פ המקדיש שדהו (ערכין דף כט.) ולא מסתבר לומר שהביאו על שבעלו שפחות חרופות בבית ראשון כדאשכחן בספ''ק דהוריות (דף ו.) שהביאו על ע''ז שעבדו בימי צדקיהו דבע''ז אשכחן דנחשדו אבל על שפחה חרופה לא אשכחן דנחשדו ועוד דהא נהג בתי ערי חומה בבית שני כדתנן במסכת ערכין (דף לא:) ומייתי לה לקמן במי שאחזו (גיטין דף עד:) בראשונה היה נטמן התקינו כו' ואמרינן נמי בסוף המקדיש שדהו (ערכין כט.) דבתי ערי חומה אין נוהגין אלא בזמן שיובל נוהג ולא תיקון הלל פרוסבול לדורו שהרי היה בזמן הבית ודהלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית ק' שנה (שבת טו.) אלא לאחר חורבן דהוו ידעי דחרוב ביתא כדאמרינן בנזיר בפ' ב''ש (נזיר דף לב:) והא דבעי בסמוך לדריה תקין לאו לדריה ממש אלא לדור הסמוך אחר חורבן אי נמי ההיא בעיא אליבא דרבא דמשני הפקר ב''ד היה הפקר והא דאמר בסוף ערכין (דף לב:) מנו יובלות לקדש שמיטין דמשמע דיובל לא נהג היינו למאי דס''ד התם מעיקרא דלא חזרו עשרת השבטים שגלו ולא היו בגלות בבל אלא ב' שבטים וכשעלו בבית שני לא היו כל יושביה עליה אבל במסקנא דאמרי' דירמיהו החזירן ויאשיהו מלך עליהן נמצאו דהיו שם מי''ב שבטים ואע''ג שלא עלו כולם חשיב כל יושביה ומיהו קשה דזיל קרי בי רב הוא דבעזרא מני לכל י''ב שבטים:
וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא מְשַׁמְּטָא שְׁבִיעִית וְהִתְקִין הִלֵּל דְּלָא מְשַׁמְּטָא אָמַר אַבָּיֵי בַּשְּׁבִיעִית בִּזְמַן הַזֶּה וְרַבִּי הִיא
Rachi (non traduit)
בשביעית בזמן הזה. והלל כרבי סבירא ליה דאמר שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן הוא ואע''ג דהלל בבית שני הוה סבירא ליה לאביי דבבית שני הואיל ולא היה יובל נוהג לא נהגו שמיטין מדאורייתא ודאמרינן בערכין (דף לב:) מנו יובלות לקדש שמיטין מדרבנן קאמר ומצאתי בתלמידי רבינו יצחק הלוי שכתב במסכת גיטין בירושלמי מנין שאין השמיטה נוהגת אלא בזמן שיובל נוהג שנאמר וזה דבר השמיטה שמוט אחת שמיטת יובל ואחת שמיטת שביעית אבל בת''כ ראיתי דשביעית נוהג בזמן שאין יובל נוהג ואומר אני שהוא מחלוקת:
והתקין הלל. דלא תשמט ועקר דבר מן התורה:
Tossefoth (non traduit)
מי איכא מידי דמדאוריית' משמט שביעית ותיקן הלל דלא משמט. השתא לא בעי רבא לשנויי אהך קושיא דהפקר ב''ד היה הפקר כדמשני בתר הכי משום דקשיא ליה דלא היה לו להלל לעקור שביעית שהיא דאורייתא ואע''ג דדרשינן בספרי ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך (דברים ט''ו:
ג') ולא של אחיך בידך מכאן אמרו המלוה חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב''ד אין משמיטין מ''מ לא היה לו לעשות תקנה ללמד לעשות כן שביטל בכך.
השמטת כספים שצותה תורה ובקונט' פירש דרבא קאי נמי לשנויי פרכא דהכא ודרשא דספרי עיקרה אמלוה על המשכון דמוסר שטרותיו הוי מטעם דהפקר ב''ד היה הפקר אלא דאקרא קסמיך לה:
וְזֶה הוּא גּוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹסְבּוּל מוֹסְרַנִי לָכֶם פְּלוֹנִי [וּפְלוֹנִי] דַּיָּינִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה וְהַדַּיָּינִים חוֹתְמִים לְמַטָּה אוֹ הָעֵדִים
Rachi (non traduit)
מוסרני לכם. את שטרותי שאתם תהיו נוגשים ואני לא אגוש ולקמן מוקי דיש כח בידם להפקיע ממונו של זה וליתן לזה במקום שיש סייג ותקנה:
הִלֵּל הִתְקִין פְּרוֹסְבּוּל וְכוּ' תְּנַן הָתָם פְּרוֹסְבּוּל אֵינוֹ מְשַׁמֵּט זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִתְקִין הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁרָאָה אֶת הָעָם שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה וְעָבְרוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל וְגוֹ' עָמַד וְהִתְקִין פְּרוֹסְבּוּל
Rachi (non traduit)
אינו משמט. מאחר שכתב פרוסבול אינו משמט חובו בשביעית:
מֵעִיקָּרָא בְּמַאי אַפְקְעִינְהוּ בְּדִיסְקֵי
Rachi (non traduit)
בדיסקי. שטרי שאלות ותשובות ושלומות:
מעיקרא במאי אפקעינהו. במה הודיעו לבריות שאלה חותמיהן בשטרות ליכא למימר מעיקרא דהא אמרת התקינו:
וּבְסִימָנָא לָא וְהָא רַב צָיֵיר כְּוָרָא וְרַבִּי חֲנִינָא צָיֵיר חֲרוּתָא רַב חִסְדָּא סָמֶךְ וְרַב הוֹשַׁעְיָא עַיִן רַבָּה בַּר רַב הוּנָא צָיֵיר מָכוּתָא שָׁאנֵי רַבָּנַן דִּבְקִיאִין סִימָנַיְיהוּ
Rachi (non traduit)
מכותא. וילון ספינה:
חרותא. ענף של דקל:
צייר כורא. ולא היה חותם שמו:
אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל תַּקָּנָה גְּדוֹלָה הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מְפָרְשִׁין שְׁמוֹתֵיהֶן בְּגִיטִּין מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם
Rachi (non traduit)
מפני תיקון העולם. שמאחר שיתפרשו שמותם יחזרו אחר יודעיהם ומכיריהם להעיד על כתב ידם:
כִּדְתַנְיָא בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כּוֹתֵב אֲנִי פְּלוֹנִי חָתַמְתִּי עֵד אִם כְּתַב יָדוֹ יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל
Rachi (non traduit)
כדתניא כו' אם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר. דמתוך שלא היה מפרש שמו לא היו יודעין לבקש עדים מכירים ויודעים שיעידו על כתב ידו והיו צריכין לחזר אחר שטרות אחרים שחתימתם דומה לזו ונתקיימו בב''ד על ידי העדאת החתומים עצמן כדקי''ל בכתובות (דף כ.) אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב''ד:
אָמַר רַבָּה לָא צְרִיכָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי תַּקִּינוּ רַבָּנַן עֵדֵי חֲתִימָה מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם דְּזִמְנִין דְּמָיְיתִי סָהֲדִי אִי נָמֵי זִימְנִין דְּאָזְלִי לִמְדִינַת הַיָּם
Rachi (non traduit)
מפני תיקון העולם. דלמא מייתי עדי מסירה ומערער בעל לומר לא גירשתיה:
לר''א דאמר. בפ' בתרא (לקמן גיטין פו.) עדי מסירה כרתי דקתני ר' אלעזר אומר אפילו אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר והאי קרא עצה טובה קמ''ל:
וְהָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם דְּאוֹרָיְיתָא הוּא דִּכְתִיב וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם
Tossefoth (non traduit)
והעדים חותמין על הגט כו'. ר''ת מחק מספרו וי''ו מוהעדים ושמא משום דהוה משמע דר''ג תיקן ובגמרא אמר ר''ג תקנה גדולה התקינו משמע דמקודם נתקנה:
וְהָנֵי מִילֵּי לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה כִּי הָהוּא מַקְרֵי דַּרְדְּקֵי דְּאַדְּרֵיהּ רַב אַחָא עַל דַּעַת רַבִּים דַּהֲוָה פָּשַׁע בְּיָנוֹקֵי וְאַהְדְּרֵיהּ רָבִינָא דְּלָא אִישְׁתְּכַח דְּדָיֵיק כְּווֹתֵיהּ
Rachi (non traduit)
דהוה פשע בינוקי. חובטן יותר מדאי:
דאדריה. שלא ילמד עוד תינוקות:
לדבר הרשות. שאין צריכים להפרתו לצורך דבר מצוה:
וה''מ. דאין לו הפרה:
Tossefoth (non traduit)
אבל לדבר מצוה יש לו הפרה. אומר ר''ת משום דמסתמא ניחא להו לרבים משום מצוה ועוד אומר ר''ת דעל דעת היינו כשאומר על דעת פלוני ופלוני אפי' שלא בפניהם אבל על דעת רבים סתם לאו כלום הוא ועל דעת יחיד אע''פ שפרט על דעתו יכול חכם להתיר:
דְּמַדְּרִינַן לֵיהּ עַל דַּעַת רַבִּים דְּאָמַר אַמֵּימָר הִלְכְתָא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה עַל דַּעַת רַבִּים אֵין לוֹ הֲפָרָה
Rachi (non traduit)
על דעת רבים. כך יאמרו לו הרי אנו מדירין אותך על דעתינו:
Tossefoth (non traduit)
אמר אמימר הלכתא אפי' למ''ד כו'. במכות (דף טז.) גרסי' ברוב ספרים אמר אמימר הילכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה ולפי גירסא זו משמע דכן הלכה דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה ולמאי דגרס נמי אפי' למ''ד כו' שלא בא לפסוק בהודר ברבים מ''מ מדפסק בעל דעת רבים דאין לו הפרה מכלל שסובר דברבים יש לו הפרה דאי אין לו כ''ש על דעת רבים ומה הוצרך לפסוק הלכתא בעל דעת רבים כיון דאפילו ברבים אין לו הפרה ושלא בלשון פסק היה לו לומר אפי' למ''ד ברבים יש לו הפרה כו' אע''ג דקאמר לעיל דמדרינן ליה ברבים אליבא דרב נחמן דקי''ל כוותיה בדיני ולענין דינא. איתשיל לענין פרעון כתובה הא פריך בתר הכי הניחא למ''ד ואיכא למימר דאדרב נחמן נמי קאי ומדאדרי' רב אחא נמי לההוא מקרי דרדקי על דעת רבים משמע דקסבר דברבים יש לו הפרה ורב יוסף דאמר בערבי פסחים (פסחים קז.) אדור ברבים דלא אישתי שיכרא משמע דקסבר דברבים אין לו הפרה לא קי''ל הכי:

דְּמַדְּרִינַן לֵיהּ בְּרַבִּים הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים אֵין לוֹ הֲפָרָה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source