Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yoma
Daf 8b
שֶׁזֶּה פְּרִישָׁתוֹ לִקְדוּשָּׁה וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ, וְזֶה פְּרִישָׁתוֹ לְטָהֳרָה וְאֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ. כְּמַאן — אוֹ רַבִּי מֵאִיר אוֹ רַבִּי יוֹסֵי. דְּאִי רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים — הָא אִיכָּא נָמֵי הָא.
Traduction
that the sequestering of this High Priest prior to Yom Kippur is for the purpose of sanctity, i.e., to ensure that he appreciates the gravity of the occasion and to fill him with reverence in preparation for entering the Holy of Holies. His brethren, the priests, may touch him, as the objective of his sequestering is unrelated to any concern of impurity. In contrast, the sequestering of that priest who burns the heifer is for the purpose of purity, and his brethren, the priests, may not touch him. In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of either Rabbi Meir or Rabbi Yosei. As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, isn’t there also this difference between the two priests: One sprinkles purification waters on the priest who burns the heifer all seven days that he is sequestered, whereas one sprinkles purification waters on the High Priest before Yom Kippur only on the third and seventh days?
Rachi non traduit
שזה פרישתו לקדושה. ליכנס למחנה שכינה ולא יהא לבו זחה עליו ויהא נבדל מכל קלות ראש שחלה עליו אימה בהבדלתו מן הבריות:
וזה פרישתו לטהרה. להחמיר בטהרתו מפני קל שעושין בו לטמאו בו ביום להטבילו להוציא מלבן של צדוקים לכן החמירו בטהרתו שלא יהא אדם נוגע בו:
הא איכא נמי האי. שזה מזין עליו כל שבעה וזה אין מזין עליו כל שבעה:
Tossefoth non traduit
דאי ר' חנינא סגן הכהנים הא איכא נמי הא. תימה לי אכתי איכא נמי שזה פורש ללשכת פרהדרין וזה פורש ללשכה שעל פני הבירה י''ל דלא קא חשיב אלא מילתא דחשיבותא שיש מעלה בזה מבזה אבל מה שזה פורש ללשכה זו וזה פורש ללשכה זו לאו מילתא דחשיבותא הוא בהאי טפי מבהאי אי נמי נ''ל לפרש דתרי מילי קחשיב שזה פרישתו לקדושה דהיינו ללשכת פרהדרין שהיתה בנויה בקודש ואפילו את''ל שהיתה פתוחה לחול וא''כ הוה תוכה חול דאי לאו הכי הא אין ישיבה בעזרה וכ''ש שאין ישנים בה וא''כ לא הוי פרישתו לקדושה יש לומר אפ''ה כיון דהיתה בנויה בקדש בסמוך לעזרה קרי ליה שפיר פרישה לקדושה וזה פרישתו לטהרה ללשכה שעל פני הבירה העומדת בהר הבית שאין בו קדושה יותר מירושלים אלא טהור יותר שהזב ובעל קרי וכל מי שטומאה יוצאה מגופו אין נכנסין לו ויש מפרשין דלשכת פרהדרין היתה פתוחה לקודש ואע''ג דא''כ קדש הואי ואין ישינין בה יש לומר כיון שבנויה בחול ופתוחה לקדש ונהי דתוכה קדש לענין אכילת קדשי קדשים כדמשמע באיזהו מקומן (זבחים דף נו.) מיהו מותר לישב בה ולישן בה דלא קדשה לגמרי כקדושת עזרה דהא אמר בפרק איזהו מקומן (שם) דאין חייבין עליהן כרת טמאים הנכנסין שם והכי נמי מותר לישב ולישן בהם ועוד איכא בינייהו מילתא אחריתי שזה אחיו הכהנים נוגעין בו וזה אין אחיו הכהנים נוגעין בו ולא נהירא כדמשמע לקמן בשילהי פ''ב [יומא דף כה. ושם] גבי זקן יושב במערבה דאין ישיבה בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש:

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בִּשְׁלָמָא רִאשׁוֹן — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. שֵׁנִי — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. שְׁלִישִׁי — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. חֲמִישִׁי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי. שִׁשִּׁי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי.
Traduction
§ Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, strongly objects to the opinion that one sprinkles purification waters on the priest who burns the heifer all seven days because those days may be the third or seventh day of his impurity. Granted, on the first day of the seven one sprinkles the water, as perhaps it is the third day of his impurity; and on the second day of the seven one sprinkles the water, as perhaps it is the third day of his impurity, if he became impure the day before he was sequestered. The same is true for the third day; one sprinkles the water, as perhaps that is the third day of his impurity. By the same token, on the fifth day one sprinkles the water, as perhaps that is the seventh day of his impurity if he became impure two days before he was sequestered. On the sixth day one sprinkles the water, as perhaps that is the seventh day of his impurity if he became impure the day before he was sequestered. On the seventh day one sprinkles the water, as perhaps that is the seventh day of his impurity.
Rachi non traduit
בשלמא. יום ראשון מזין עליו שמא היום יום שלישי לטומאתו וכן שני וכן שלישי שמא שעה אחת קודם פרישתו נטמא:
שמא שביעי. שאם היה הראשון לפרישה שלישי לטומאה נמצא החמישי שביעי וכן ששי וכן שביעי:
אֶלָּא רְבִיעִי לְמָה לִי הַזָּאָה כְּלָל? לָא בִּשְׁלִישִׁי אִיכָּא לְסַפּוֹקֵי, וְלֹא בִּשְׁבִיעִי אִיכָּא לְסַפּוֹקֵי?
Traduction
However, on the fourth day after he was sequestered, why do I require sprinkling at all? Neither with regard to the possibility that it may be the third day of his impurity is there uncertainty, since he has already been sequestered for three days, nor with regard to the possibility that it may be the seventh day of his impurity is there uncertainty, as even if it were, sprinkling would be useless because he did not have purification water sprinkled on him on the third day of his impurity. Nothing is accomplished by sprinkling the water on the priest on the fourth day.
Rachi non traduit
אלא רביעי. אמאי מזינן עליה לא בשלישי איכא לספוקי דהא משפירש לא נטמא במת ולא בשביעי איכא לספוקי שאם היה שביעי לטומאתו הרי יום אחד לפני פרישתו שלישי לטומאה נמצא שלא הזה בשלישי והזאת שביעי בלא שלישי אינו כלום:
וּלְטַעְמָיךְ, הַזָּאָה כָּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא? וְהָא קַיְימָא לַן דְּהַזָּאָה שְׁבוּת וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר — שִׁבְעָה לְבַר מִשַּׁבָּת, הָכָא נָמֵי — שִׁבְעָה לְבַר מֵרְבִיעִי.
Traduction
The Gemara asks: And according to your reasoning, is there ever sprinkling on the priest all seven days? Don’t we maintain that sprinkling is prohibited by rabbinic decree issued to enhance the character of Shabbat as a day of rest, and therefore, sprinkling does not override Shabbat. Rather, what have you to say? When it was instituted to sprinkle the water on the priest, it was for seven days except for Shabbat. Here too, say that sprinkling is performed for seven days except for the fourth day of sequestering.
אָמַר רָבָא: הִלְכָּךְ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּלָא בְּדִידַן תַּלְיָא מִילְּתָא, אֶלָּא בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא תַּלְיָא מִילְּתָא — בִּתְלָתָא בְּתִשְׁרִי בָּעֵי לְאַפְרוֹשֵׁי, וְכָל אֵימַת דְּמִתְרְמֵי תְּלָתָא בְּתִשְׁרִי מַפְרְשִׁינַן לֵיהּ. אֲבָל כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, דִּבְדִידַן תַּלְיָא מִילְּתָא — מַפְרְשִׁינַן לֵיהּ בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, כִּי הֵיכִי דְּנִיתְרְמֵי רְבִיעִי שֶׁלּוֹ בְּשַׁבָּת.
Traduction
Rava said: Therefore, with regard to the High Priest on Yom Kippur, where the matter of the beginning of the seven-day period is not dependent on us; rather, the matter is dependent on the determination of the first day of the new month, for that reason it is required to remove the High Priest from his home on the third of Tishrei, and whenever the third of Tishrei occurs on a weekday, we remove him from his house. Therefore, both on the fourth day of his sequestering and on Shabbat, no sprinkling is performed. However, with regard to the priest who burns the heifer, where the matter of the beginning of the seven-day period is dependent on us, we remove him from his home on the fourth day of the week, Wednesday, so that the fourth day of his sequestering will occur on Shabbat. In that way, sprinkling will not be performed only one day of the seven, as the day on which sprinkling is prohibited will coincide with the day on which sprinkling is unnecessary.
Rachi non traduit
וכל אימת דמתרמי מפרשינן ליה. ואע''ג דלא הוי רביעי שלו בשבת ונמצאת הזאתו בטלה שני ימים:
דבדידן תליא מילתא. שאין זמנה קבוע:
דניתרמי רביעי שלו בשבת. ולא יפסקו הזיותיו אלא יום אחד:
לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין הָיְתָה? וַהֲלֹא לִשְׁכַּת בָּלְווֹטֵי הָיְתָה!
Traduction
§ Having discussed the obligation to sequester the High Priest prior to Yom Kippur, the Gemara interprets the next matter in the mishna: The High Priest is removed from his house to the Chamber of Parhedrin. It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: And was it called the Chamber of Parhedrin, the chamber for the annual royal appointees? Wasn’t it called the Chamber of Balvatei, the chamber for ministers and council heads?
Rachi non traduit
פרהדרין. פקידי המלך:
לשכת בלווטי. לשון שרים כך היתה נקראת לשכת שרים:
אֶלָּא, בַּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ לִשְׁכַּת בָּלְווֹטֵי. וּמִתּוֹךְ שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו מָמוֹן לַכְּהוּנָּה, וּמַחֲלִיפִין אוֹתָהּ כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כְּפַרְהֶדְרִין הַלָּלוּ שֶׁמַּחְלִיפִין אוֹתָם כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, לְפִיכָךְ הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין.
Traduction
Rather, initially, during the era of Shimon HaTzaddik and his colleagues, who were rewarded with long lives due to their righteousness, they would call it the Chamber of Balvatei, a term connoting significance, since it was a place designated for the High Priest. However, because people were giving money in order to be appointed to the High Priesthood, the position was filled by unworthy individuals. Due to their wickedness, they did not survive the year, and they were replaced every twelve months like the parhedrin who are replaced every twelve months. Therefore, the chamber was called disparagingly the Chamber of Parhedrin. Since the High Priest was replaced every year, the new appointee would renovate the chamber to reflect his own more elaborate tastes.
Rachi non traduit
בתחלה. כל ימי שמעון הצדיק שהאריך ימים היו קוראין אותה לשכת בלווטי:
מתוך שנותנין ממון לכהונה. מתוך שכהני בית שני היו עומדין ע''י ממון שנותנין על כהונה גדולה למלכי בית חשמונאי:
מחליפין אותה כל י''ב חדש. כלומר שרשעים היו ולא היו מוציאין שנתן ומעמידים אחר תחתיו וכל כהן המתחדש בה סותר אותה ובונה בנין נאה מן הראשון שתהא קרויה על שמו ונמצא מתחלפת כל שנה ושנה:
כפרהדרין הללו. שהמלך מחלפן בכל שנה ושנה חזרו לקרות לשכת פרהדרין:
תְּנַן הָתָם: הַנַּחְתּוֹמִין — לֹא חִיְּיבוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה.
Traduction
Apropos the Parhedrin chamber, the Gemara discusses a related halakha. We learned in a mishna there in tractate Demai: With regard to doubtfully tithed produce, i.e., produce purchased from an am ha’aretz with regard to whom there is uncertainty whether or not he tithed the produce, the Sages required bakers to separate only teruma of the tithe, which is one one-hundredth of the produce that is given to the priests, and ḥalla, separated from the dough and given to priests.
Rachi non traduit
הנחתומין. הלוקחין תבואה מעם הארץ למכור פת לשוק לא חייבו עליהן להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים אלא תרומת מעשר שהוא אחד ממאה וחלה יתן לכהן אבל שאר כל אדם הטילו עליו להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים ומעשר ראשון ומעשר עני מפרישין אותן ואין נותנים ובנחתום חבר עסקינן ומתוך שהוא רגיל למכור כל שעה הקילו עליו שאינו צריך להפריש עליו מעשר שני של דמאי לעלות לירושלים לפדות:
Tossefoth non traduit
תנן התם הנחתומין לא חייבו אותם להפריש אלא תרומת מעשר וחלה. בפ''ב דמסכת דמאי פריך בירושלמי תמן [פ''ה] תנינן הלוקח מנחתום כיצד מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה וכו' הכא את אמר הלוקח מפריש וכה את אמר נחתום מפריש ר' יונה אמר איתפלגון ר' יוחנן ור''א חד אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה נראה לפרש מתני' דהכא בנחתום עם הארץ העושה בטהרה ששוכר גבל חבר לעשות לו חלתו בטהרה הלכך כיון דטרח כולי האי סמכינן עליה נמי דודאי תקנה ואין צריך הלוקח ממנו להפריש וההיא מתני' דמחייבא ללוקח להפריש מיירי בנחתום עם הארץ דלא מפריש וחד אמר כאן במדה דקה כאן במדה גסה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא וכו' ומפרש התם אמתניתין אחריתי טעמא דחילוקא דבין גסה לדקה משום תינוקות שלא יאכלו טבל בשם רבי יוחנן מדה דקה הואיל והמוכר משתכר הוא מפריש מדה גסה לוקח משתכר לוקח מפריש ופריך התם וקשיא על דרבי יוחנן אם בעושה בטהרה יפריש על הכל פי' אפילו מעשר שני ונסקוה לירושלים ומשני בדין הוא שלא יפריש כלום שאין מוסרין ודאי לעם הארץ כלומר דאפילו ודאי דאיכא למימר דעם הארץ יעשרנו אפי' הכי לא סמכינן עליה דחיישינן דילמא לא מתקן ליה והיינו דקאמר אין מוסרין אפי' ודאי לעם הארץ דוקא אבל לחבר שרי ומתניתין בנחתום חבר שמוכר לחבר עסקינן וא''כ בדין הוא דהנחתום לא יפריש לכל הפחות מעשר שני משום דטריחא מילתא טובא לאסוקיה לירושלים פטורים הנחתומין מלהפריש מעשר שני משום דטריחא מילתא ומתוך שהפרהדרין הללו חובטין אותן וכו' מיהו חבר הלוקח מהם מפריש מעשר שני ומעלהו ואוכלו בירושלם ואין לפרש שאין מוסרין ודאי לעם הארץ אבל דמאי מוסרין דהא ליתא דבעירובין בפ' בכל מערבין (עירובין דף לז:) מוכח דאין מוסרין דמאי לעם הארץ גבי עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק ובפ' המוכר את הספינה (ב''ב דף פח.) גבי הלוקח ירק מן השוק וכו' ובפ''ק דחולין (דף ו.) הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה ומקשה נמי על דרבי אלעזר אם במדה דקה יפריש על הכל ולא משני מידי לפי שכבר תירץ לר' יוחנן והוא הדין לר' אלעזר ובירוש' דמאי פ''ה פריך וחלה חייבת בדמאי בתמיה והתנן (פ''א) חלת עם הארץ והמדמע פטור מן הדמאי והוה מצי לשנויי התם בחלה שהפרישה עם הארץ גופיה שתיקן לו גבל חבר בטהרה וכדמפרש עלה התם משום דאימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן והא דהכא מיירי בהפרישה חבר אלא ר' אושעיא הוא דמפליג התם הכי אבל סוגיא דירושלמי דפ''ה כר' יוחנן דלא מפליג דפליג על רבי אושעיא ואמר היא הדא היא הדא ומשני בשם ר' יוסי בר' חנינא ב''ש היא ותני כן ר''ש בן יהודה אומר משום ר''ש חלה ב''ש מחייבין ב''ה פוטרים ופריך כלום אמר ב''ש אלא דבר שהוא לזריעה אילו הלוקח לזרע לבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור פי' כל הני דתנן להו התם לפטורא בדמאי בפ''ק [משנה ג] ולהכי קשה ליה כלום אמרו ב''ש לחייב להפריש דמאי בחלה אא''כ יחמירו נמי בכל הני להפריש דמאי ומדנקט מתניתין רק חלה ולא נקט כל הני לחיובא ש''מ לאו ב''ש היא ומשני אלא במגבל עיסתו במי פירות פירוש הא דפטרה מתניתין בפ''ק בטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה כדי שלא תקבל טומאה וכיון דטרח כולי האי מסתמא תקוני נמי תקנה ופריך ולא כן א''ר יוסי בר חנינא דר' אלעזר איש ברתותא היא הא כרבנן לא פירש רבי אלעזר איש ברתותא הוא דפטר בדמאי היכא דגבלה במי פירות אבל רבנן פליגי עליה ואם כן לית לן לאוקמא מתניתין כיחידאה ומשני אלא כר' יוחנן כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה מתניתין דפ''ק שטרח להביא גבל שעושה בטהרה דמסתמא ודאי תקין והדר קאמר אלא כר' אלעזר פירוש אי נמי איכא לשנויי כר' אלעזר כאן וכאן בעושה בטהרה אלא במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכה ברבים אנן קיימין כלומר מתניתין דפ''ק דמתארח אצלו דאקילו רבנן גביה וכדתניא פרק קמא דחלה בתוספתא הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארח אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי אבל חלה של ודאי טבל צריך תיקון כדתניא בירושלמי העושה עיסה מטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי וחלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ותרומה לא תאכל עד שיפריש חלה:
בִּשְׁלָמָא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה לָא, דְּתַנְיָא:
Traduction
The Gemara asks: Granted, teruma gedola, which is equal to approximately one-fiftieth of the produce and is given to a priest, need not be separated from doubtfully-tithed produce, as it was taught in a baraita:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source