Vayedaber

Simple Havroutah

Yoma

Daf 80b

כִּי אִתְּשִׁיל, בְּעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אִתְּשִׁיל, דְּהָווּ לְהוּ בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא.

Traduction

When this question with regard to the measure of liquid was asked, it was not asked about an average-sized person, for whom a mouthful is smaller than a quarter-log. Rather, the question was asked even about Og, king of Bashan, in which case, it is Beit Shammai who are stringent, for Og’s cheekful is much more than a quarter-log.

Rachi non traduit

כי איתשיל. בבי מדרשא הך דלעיל כמה ישתה ויהא חייב לענין עוג מלך הבשן כלומר לענין אדם כענקים איתשיל והוו להו בית שמאי לחומרא דמחייבי ברביעית:

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: מַאי שְׁנָא אֲכִילָה, דְּכָל חַד וְחַד — בִּכְכוֹתֶבֶת, וּמַאי שְׁנָא שְׁתִיָּה, דְּכָל חַד וְחַד בְּדִידֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: קִים לְהוּ לְרַבָּנַן בִּכְכוֹתֶבֶת, דִּבְהָכִי מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ, בְּצִיר מֵהָכִי — לָא מִיַּתְּבָא. בִּשְׁתִיָּה, בְּדִידֵיהּ מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ, בִּדְחַבְרֵיהּ — לָא מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.

Traduction

Rabbi Zeira strongly objects to this halakha with regard to the measure for liability for drinking: What is different with regard to eating, in that all people have the same measure, the volume of a large date; and what is different with regard to drinking, where each and every person is liable according to his own measure, i.e., every individual’s measure depends on the size of his own mouth? Abaye said to him: The Sages have an accepted tradition with regard to the volume of the large date, that eating this amount settles his mind, but less than this amount does not settle his mind. However, with regard to drinking, his mind is settled with the amount of his own cheekful, but his mind is not settled with the cheekful of his fellow who is smaller than him.

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וְכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בִּכְכוֹתֶבֶת וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן בִּכְכוֹתֶבֶת? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דִּבְהָכִי מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ, בְּצִיר מֵהָכִי לָא מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ, מִיהוּ, כּוּלֵּי עָלְמָא — טוּבָא, וְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן — פּוּרְתָּא.

Traduction

Rabbi Zeira strongly objects to this for a different reason: Is everyone of average size satisfied with eating the volume of a large date, and even Og, king of Bashan, is also satisfied with the volume of a large date? If not, there should also be relative measures for eating. Abaye said to him: The Sages have an accepted tradition that this amount settles his mind, but less than this amount does not settle his mind. However, everyone of average size has his mind greatly settled, whereas Og, king of Bashan, has his mind only a little settled. But even so, this measure settles the mind of any person and relieves his affliction.

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא בָּשָׂר שָׁמֵן בִּכְכוֹתֶבֶת, וְלוּלְבֵי גְפָנִים בִּכְכוֹתֶבֶת? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דִּבְהָכִי מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ, בְּצִיר מֵהָכִי — לָא מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ. מִיהוּ בָּשָׂר שָׁמֵן — טוּבָא, לוּלְבֵי גְפָנִים — פּוּרְתָּא.

Traduction

Rabbi Zeira strongly objects to this further: If it is on account of settling one’s mind, the following question can be raised: If one ate fatty meat, his mind would be settled with the volume of a large date, but if he ate edible grapevine shoots, would his mind similarly be settled with the volume of a large date? Abaye said to him: The Sages have an accepted tradition that with this measure one’s mind is settled, but with less than this measure his mind is not settled. However, with fatty meat, his mind is greatly settled; if one ate the same measure of grapevine shoots, his mind is only a little settled.

מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, וְכוֹתֶבֶת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס?! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דִּבְהָכִי מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ, בִּטְפֵי מֵהָכִי — לָא מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.

Traduction

Rava strongly objects to this: For all prohibitions of eating, the measure that determines liability is the volume of an olive-bulk consumed within the time it takes to eat a half-loaf of bread. All forbidden food eaten within that period combines to the measure of an olive-bulk. However, one who eats an olive-bulk over a longer period is exempt. Yet, on Yom Kippur one who eats the volume of a large date, which is a larger measure, is culpable if this amount is eaten within the time it would take to eat a half-loaf of bread. This appears to be a leniency, since one must eat a larger measure in the same time period of time. Why is there not a longer period of time for liability on Yom Kippur, to reflect the larger measure? Abaye said to him: The Sages have an accepted tradition that one who eats within this duration of time, his mind is settled; but one who eats within a longer duration of time, his mind is not settled, and he remains in a state of affliction.

Rachi non traduit

כזית בכדי אכילת פרס. קים לן (כריתות דף יב:) בכל אותן איסורין ששיעורן בכזית שאם שהה בין תחילת אכילת השיעור לגמר אכילתו יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף עד שיאכל כל השיעור בתוך כדי שהיית סעודה והיא אכילת חצי ככר ששיערו בו את העירוב שהוא מזון ב' סעודות כדתנן חציה לבית המנוגע שתלה הכתוב שהייתו לטמא בגדים כשיעור אכילה:

ככותבת בכדי אכילת פרס. בתמיה יום הכפורים ששיעור אכילתו בככותבת אף הוא שיעורו צירוף אכילתו בכדי אכילת פרס ואם שהה יותר מכאן אין מצטרף ופטור והא כיון דשיעורו גדול בעי שהיי' טפי לצירוף אכילתו והשתא קולא דפטרי ליה:

בטפי מהכי. אם שהה יותר מיכן לא מייתבא דעתיה ויוה''כ ביישוב הדעת תליא מילתא דכתיב אשר לא תעונה (ויקרא כג):

מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: (בְּכוֹתֶבֶת) בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, חֲצִי פְרָס — בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס?! אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא: הַנַּח לְטוּמְאַת גְּוִויָּה דְּלָאו דְּאוֹרָיְיתָא הִיא.

Traduction

Rava strongly objects to this: The measure for liability for eating on Yom Kippur is the volume of a large date consumed within the time it takes to eat a half-loaf of bread; but the measure for eating impure foods that render one ritually impure is half of a half-loaf, which is two egg-bulks, a much larger volume, and this must also be consumed within the time it takes to eat a half-loaf of bread. Rav Pappa said to him: Do not raise a challenge from here. Leave aside ritual impurity of the body contracted through consuming impure foods because that is not by Torah law but by rabbinic law. The Sages were lenient in this matter. If one does not consume that amount of impure food within this time period, he is not rendered impure.

Rachi non traduit

חצי פרס. ששיעורו לפסול את הגויה לאוכל אוכלין טמאין חצי פרס נפסל גופו מלאכול בתרומה וחצי פרס שיעור גדול הוא כשתי ביצים שוחקות כדאמרי' בעירובין (דף פג.) ואף ביה משוינן שהיית צירופו בכדי אכילת פרס ותו לא כיון דשיעורא רבה הוא בטפי מהכי ליצטרף:

הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא. ואקילו רבנן בה:

Tossefoth non traduit

וחצי פרס בכדי אכילת פרס. תימה לריב''א בפ''ק דשבת (דף יד.) מפרש טעמא דפסול גוויה משום דזימנין דאכיל אוכלין טמאין ושדי משקה דתרומה לפומיה ומטמא להו וא''כ בכביצה ליפסל גופיה כיון דאית בהן שיעור לטמא טומאת אוכלין ותירץ כיון דגזרי משום דילמא שדי משקה תרומה לפומיה וקים להו לרבנן דבבציר מאכילת שתי ביצים אין אדם צמא לשתות והוא בעצמו הקשה לדבריו שותה משקין טמאין אמאי אינו טמא עד שישתה רביעית כדאיתא פ' קדשי מזבח במסכת מעילה (דף יז:) הא משקה מטמא אחרים במשהו כדמוכח בפ''ק דפסחים (דף יד.) ובברכות פרק אלו דברים (ברכות דף נב.) מיהו לפר''ת שפירש דמדאורייתא לא מטמאו אלא ברביעית ומדרבנן הוא דגזור במשהו ניחא דלא רצו לגזור אלא במשקין דמטמו מדאורייתא ור''ת פי' דשתי גזירות הוו דמעיקרא גזר בשתי ביצים דנפסל גופיה מלאכול בתרומה אבל מותר ליגע וכן משמע לישנא דפסול גויה ולאו טעמא דמפרש פ''ק דשבת (דף יד.) אלא מטעם אחרינא כמו דאמרי כיון דהאוכל אוכלין טמאין מותר לאכול בתרומה אף על גב דנגעי בהדי הדדי בתוך הגוף ואתי למימר מה לי דנגעי בגופו מה לי בחוץ ואתי למישרי להגיע תרומה לאוכלים טמאין וא''ת א''כ בכביצה לגזור ויש לומר משום דכי אכיל כביצה אין נכנס למעיו כביצה שא''א שלא ישאר קצת בין השיניים והחניכיים וכיון דאפיקת' מכביצה אוקמה אשתי ביצים אבל משקין סגי ברביעית שאינן נשארים בין החניכיים והשיניים ור''י הוסיף על דבריו לפרש טעמא לשתי ביצים כיון דאפיקתיה מכביצה אוקמה אחצי שיעור פרס סעודה דבית המנוגע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדמשמע בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פג.) וההיא גזירה דשתי ביצים גזירה קדמונית היתה קודם י''ח דבר טובא תדע דהוה ס''ד הכא דהיא דאורייתא דפריך מונטמתם בם מיכן לפסול גויה מן התורה ואי לא גזור אלא בי''ח דבר במאי טעי והא י''ח דבר ידועים לכל ופשט איסורן כדאיתא בפרק אין מעמידין (ע''ז דף לו.) ועוד א''כ חסר להו מי''ח דבר לדברי המקשה ובי''ח דבר גזרו בתר הכי האוכל אוכל ראשון וכו' אפי' בכביצה ומטעמא דהתם אפילו ליגע בתרומה נפסל גופו:

וּמִי אָמַר רַב פָּפָּא הָכִי? וְהָכְתִיב: ''וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם'', וְאָמַר רַב פָּפָּא: מִכָּאן שֶׁטּוּמְאַת גְּוִויָּה דְּאוֹרָיְיתָא! מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא — אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.

Traduction

The Gemara challenges this: But did Rav Pappa actually say that the rendering of ritual impurity of the body through the consumption of impure foods is by rabbinic law? But he appears to say the opposite in another statement: Isn’t it written: ''You shall not make yourselves detestable with any creeping thing that creeps, neither shall you make yourselves impure with them, that you should be impure thereby'' (Leviticus 11:43). And Rav Pappa said: From here, from the Torah’s usage of the word ''impure'' with regard to the prohibition of eating, we learn that ritual impurity of the body is by Torah law. The Gemara answers: Rav Pappa did not mean that the law is actually Torah law. The law is indeed rabbinic law, and the verse brought as proof is a mere support.

Rachi non traduit

ולא תטמאו בהם. גבי אכילה כתיב אל תשקצו את נפשותיכם דהיינו אכילה ולא תטמאו בהם לא זו היא אזהרת טומאה שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא דכתיב אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין אלא אזהרת אכילתן וכתיב ונטמתם בם משמע שעל ידי אכילתן תטמאו:

מכאן לטומאת גויה. על ידי אוכלין טמאין דאורייתא:

מדרבנן. דקרא לאו לטומאה אתא שאין לך דבר מטמא אדם על ידי אכילה אלא נבלת עוף טהור:

אלא אסמכתא בעלמא. ועיקר קרא דרשינן בפרק אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לט.) אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה:

כָּל הָאוֹכָלִין. אָמַר רַב פָּפָּא: אֲכַל אוּמְצָא וּמִילְחָא — מִצְטָרֵף. וְאַף עַל גַּב דְּלָאו אֲכִילָה הִיא, כֵּיוָן דְּאָכְלִי אִינָשֵׁי — מִצְטָרְפִין. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צִיר שֶׁעַל גַּבֵּי יָרָק מִצְטָרֵף לִכְכוֹתֶבֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא מַשְׁקֶה הוּא, קָא מַשְׁמַע לַן: כָּל אַכְשׁוֹרֵי אוּכְלָא — אוּכְלָא הוּא.

Traduction

§ We learned in the mishna: All types of foods combine to form a measure of liability with regard to eating on Yom Kippur. Rav Pappa said: If one ate meat and the salt that was on it, these combine to make the volume of a large date. Although consuming salt alone is not considered eating, since people do eat meat with salt together, they combine into one measure. Similarly, Reish Lakish said: Brine on a vegetable combines with the vegetable to make the volume of a large date with regard to the prohibition of eating on Yom Kippur. The Gemara expresses surprise at this: It is obvious. Why should the brine not combine with the vegetable, considering that it is itself food? The Gemara answers: Lest you say that brine is a beverage, and food and drinks do not combine, it teaches us that any item that prepares food for eating is considered a food.

Rachi non traduit

אומצא ומילחא. שעליה:

אכשורי אוכלא. משקה הבא למתק את האוכל אוכלא הוא:

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הָאוֹכֵל אֲכִילָה גַּסָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — פָּטוּר. מַאי טַעְמָא? ''אֲשֶׁר לֹא תְעוּנֶּה'' כְּתִיב, פְּרָט לְמַזִּיק.

Traduction

§ Reish Lakish said: One who eats in an excessive manner on Yom Kippur, to the degree that he forces himself to continue eating even when full is exempt, e.g., one who ate beyond being satiated on Yom Kippur eve and then ate something else as soon as the fast began. What is the reason for that? Because the Torah does not mention the prohibition of eating on Yom Kippur, but it was written ''any soul which shall not be afflicted in that same day, he shall be cut off from his people'' (Leviticus 23:29), excluding one who harms himself, e.g., one who does not enjoy his food at all.

Rachi non traduit

אכילה גסה. שאכל לילי יום הכפורים על השבע שהיה שבע מסעודה שהפסיק בה וכל מה שאכל משחשיכה אכילה גסה היתה ושלא להנאה:

פרט למזיק. לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי על ידי אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלין ואת עצמו:

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זָר שֶׁאָכַל תְּרוּמָה אֲכִילָה גַּסָּה — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. ''כִּי יֹאכַל'' — פְּרָט לְמַזִּיק. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זָר

Traduction

Similarly, Rabbi Yirmeya said that Reish Lakish said: A non-priest who ate teruma in an excessive manner pays the principal, that which he took, and does not pay the additional fifth, which one who illegally eats teruma pays to the priest as a penalty. This is because it states about one who eats teruma: ''And if a man eat of the sacred thing in error, then he shall add a fifth to it, and give the priest the sacred thing'' (Leviticus 22:14). The word ''eat'' excludes one who is not eating but harming himself. He does, however, pay the principal, since he caused a loss to the priest. The fifth is only paid by one who eats normally, not excessively. Similarly, Rabbi Yirmeya said that Rabbi Yoḥanan said: A non-priest

Rachi non traduit

זר שאכל תרומה. בשוגג שחייבו הכתוב תשלומי קרן וחומש פטור אם אכלה על השבע:

פרט למזיק. את התרומה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source