Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yoma
Daf 61b
אֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ — בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר יָבִיא אַחֵר וְיַתְחִיל בַּתְּחִילָּה — הָכָא נָמֵי יָבִיא אַחֵר וְיִשְׁחוֹט.
Traduction
With regard to a leper’s guilt-offering that was slaughtered not for its own sake but for the purpose of a burnt-offering or peace-offering, we have arrived at the dispute between Rabbi Meir on the one hand and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon on the other hand. Rabbi Yoḥanan clarifies his statement: According to the opinion of Rabbi Meir, who said that in the case of a service that was not completed he brings another animal and starts from the beginning, here too, in the case of the leper’s guilt-offering, he brings another animal and slaughters it, as Rabbi Meir maintains that a service that has not been completed is considered as though it had not been performed at all.
Rachi non traduit
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו. כגון לשם עולה או לשם שלמים ואמר מר (זבחים דף ב.) כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:
באנו. לדבר זה לתוך מחלוקתן של ר''מ ורבי אלעזר יש לנו ללמוד שכשם שחולקין בזה כך חולקין בזה:
לר''מ. דאמר עבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה אף זו הואיל ולא נגמרה שהרי לא עלתה לשם חובה אף על פי שנתן ממנו לבהונות הרי היא כמי שאינה ויביא אשם אחר:
Tossefoth non traduit
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו. תמה ריב''א מאי קא מדמי דכיון דלא נשחט לשמו ולא עלה לבעלים כלל לשם חובה מאי שייך הכא אשם אחד אמר רחמנא כמו לעיל חטאת אחד אמר רחמנא והא כל מה שנתן ממנו כמאן דליתיה דמי על כן נראה לו כגירסת ר''ח אשם מצורע שנשפך דמו קודם מתן בהונות באנו למחלוקת ר''מ ורבי אלעזר ור''ש דהא דמי לפר שנשפך דמו קודם גמר מתנותיו וקמ''ל כי היכי דפליגי במתנות השמן דלא כתיב אותו הכא נמי פליגי במתן דם אשם אע''ג דכתיב אותו דמשמע אחד ותו לא אפילו הכי מביא אחר וטעמא הוי כמו שאפרש בסמוך ופריך והא אותו כתיב ובין לר''מ ובין לרבי אלעזר ור''ש לא הוה ליה לאתויי אחרים והא דמייתי תניא כוותיה לאו מדקתני אשם ששחטו שלא לשמו דבהא כולי עלמא מודו אלא מהאי שלא נתן מדמו על הבהונות צריך אשם אחר להכשירו אלמא אע''ג דכתיב אותו איכא מאן דאמר מביא אשם אחר ותימה והא רבי יוחנן גופיה קאמר לעיל דטעמא דרבי אלעזר ור''ש גבי פר יוה''כ משום דחיטוי אחד אמר רחמנא והכא דלא מצינו למידרש הכי מאי טעמייהו ושמא מהתם גמרי כי היכי דהתם איכא כמה מיני מתנות גלי לן קרא ממקום שפסק מתחיל הכי נמי בין בלוג שמן בין באשם:
וּלְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאוֹמְרִים מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל — הָכָא אֵין לוֹ תַּקָּנָה.
Traduction
And according to the opinion of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon, who say that he begins from the place where he stopped, here he has no remedy. According to their opinion, a service that has not been completed properly remains valid. In this case, once he has slaughtered the animal he cannot bring a second guilt-offering, as the verse states: ''And offer it for a guilt-offering'' (Leviticus 14:12), and not two guilt-offerings.
Rachi non traduit
ולרבי אלעזר ור''ש דאמרי ממקום שפסק משם הוא מתחיל. אלמא לא אמר כמאן דליתא דמיא הכא נמי חשיבא היא ואי אפשר לגומרה באחר דהא כתיב (ויקרא י''ד:כ''א) כבש אחד אשם אשם אחד אמרתי לך ולא שתי אשמות והכא ליכא לדחויי כדאמרינן לעיל חטוי אחד אמרתי לך כו' הלכך אין לו תקנה:
מַתְקֵיף לֵיהּ רַב חִסְדָּא: וְהָא ''אוֹתוֹ'' כְּתִיב? קַשְׁיָא.
Traduction
Rav Ḥisda strongly objects to this: But isn’t it written: ''And offer it for a guilt-offering'' (Leviticus 14:12), which indicates that he must offer that same guilt-offering he waved earlier, and if he does not do so the rite is invalid? If so, even according to the opinion of Rabbi Meir, he cannot use another offering. The Gemara comments: Indeed, this is difficult for Rabbi Yoḥanan.
Rachi non traduit
והא אותו כתיב. והקריב אותו לאשם אותו שהונף עם הלוג ולא אחר ואפי' לר''מ נמי אין לו תקנה:
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אֲשַׁם מְצוֹרָע שֶׁשְּׁחָטוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן מִדָּמוֹ לְגַבֵּי בְהוֹנוֹת — הֲרֵי זֶה עוֹלֶה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְטָעוּן נְסָכִים, וְצָרִיךְ אָשָׁם אַחֵר לְהַכְשִׁירוֹ. וְרַב חִסְדָּא אָמַר לְךָ: מַאי צָרִיךְ — צָרִיךְ וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה.
Traduction
Even so, it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: With regard to a leper’s guilt-offering that the priest slaughtered not for its own sake, or if the priest did not put some of its blood on the leper’s thumbs, this guilt-offering is raised and sacrificed on the altar and requires libations as though it were valid. And yet the leper must bring another guilt-offering to make him eligible, i.e., pure of his leprosy. Evidently, there is an opinion that he may offer another guilt-offering, which apparently contradicts the opinion of Rav Ḥisda that everyone agrees that he cannot use another offering. And Rav Ḥisda could have said to you: What is the meaning of the term: Must, stated here? It means that he must do so, but since it is impossible he has no remedy.
Rachi non traduit
תניא כוותיה דרבי יוחנן. דאיכא למ''ד יביא אחר:
להכשירו. למצורע זה לטהרו לאכול בקדשים:
וְתָנֵי תַּנָּא: ''צָרִיךְ'' — וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה? אִין, וְהָתַנְיָא: נָזִיר מְמוֹרָט, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צָרִיךְ הַעֲבָרַת תַּעַר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ הַעֲבָרַת תַּעַר. וְאָמַר רַבִּי אֲבִינָא: כְּשֶׁאוֹמְרִים בֵּית שַׁמַּאי ''צָרִיךְ'', צָרִיךְ — וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה.
Traduction
The Gemara expresses surprise at this contention: But would a tanna teach: Must, when he means that he has no remedy? The Gemara answers: Yes, and indeed it was taught in a baraita: With regard to a totally bald nazirite, who cannot shave his hair with a razor as required, Beit Shammai say: He must perform the act of the passing of a razor anyway, and Beit Hillel say: He need not perform the act of the passing of a razor. And Rabbi Avina said that when Beit Shammai say: Must, they mean he must do so, but since it is impossible, he has no remedy.
Rachi non traduit
ותני תנא וכו'. בתמיה וכי יש תנאים שונים צריך בדבר שאין לו תקנה:
צריך העברת תער. ביום מלאת ימי נזרו כדכתיב (במדבר ו':ה') תער לא יעבור על ראשו עד מלאת אבל ביום מלאת יגלח בתער וזה אין לו שיער וקתני צריך:
ואמר רבי אבינא וכו' ופליגא. הא דרבי אבינא אדר' פדת דאלו רבי פדת צריך ויש לו תקנה קאמר שיעבירנו על מקום השיער דאע''ג דכתיב וגלח הנזיר לא בעינן קרא כדכתיב היכא דלא אפשר:
Tossefoth non traduit
נזיר ממורט בש''א צריך העברת תער. בפרק שלשה מינין (נזיר דף מ:) גרס איפכא בכל הספרים בש''א אין צריך ובה''א צריך ומהלכות הפוכות הוא כי ההיא דידים שאין מוכיחות דאיפליגו אביי ורבא בפ''ק דנדרים (דף ה:) ובפרק בתרא דנזיר (דף סב.) הפכו דבריהם וכן בפ''ק דבכורות (דף ג.) בפלוגתא דרב הונא ) (ורבה) ורב חסדא בדבר שעושה אותה נבילה וטריפה דפליגי בטריפה חיה ואינה חיה ובפ''ק דתמורה (דף יא:) איפכא וכהנה רבות בהש''ס והם כמו איכא דאמרי:
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת. דְּאָמַר רַבִּי פְּדָת: בֵּית שַׁמַּאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. בֵּית שַׁמַּאי — הָא דַּאֲמַרַן. רַבִּי אֶלְעָזָר, (דְּתַנְיָא:) אֵין לוֹ בּוֹהֶן יָד וּבוֹהֶן רֶגֶל — אֵין לוֹ טָהֳרָה עוֹלָמִית. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נוֹתֵן עַל מְקוֹמוֹ וְיוֹצֵא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם נָתַן עַל שֶׁל שְׂמֹאל — יָצָא.
Traduction
The Gemara comments: And Rabbi Avina, in his interpretation of this matter, disagrees with Rabbi Pedat. As Rabbi Pedat said: Beit Shammai and Rabbi Elazar said the same thing, i.e., they have the same opinion in this regard. The opinion of Beit Shammai is that which we said, that a bald nazirite must pass a razor over his head. The opinion of Rabbi Elazar is as it was taught in a mishna: A leper who has no thumb or big toe on which to sprinkle can never attain ritual purity. Rabbi Elazar says: The priest puts it on the spot where the thumb was, and he thereby fulfills his obligation. Rabbi Shimon says: If he put it on the left hand or foot, he has fulfilled his obligation. According to Rabbi Pedat, Rabbi Elazar and Beit Shammai both maintain that even if the rite cannot be performed in the precise manner, one fulfills his obligation regardless.
Rachi non traduit
אין לו טהרה עולמית. דבעינן קרא כדכתיב ופליגי בסנהדרין בפרק נגמר הדין:
תָּנוּ רַבָּנַן: ''וְלָקַח מִדַּם הָאָשָׁם'', יָכוֹל בִּכְלִי — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְנָתַן''. מָה נְתִינָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן — אַף לְקִיחָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן.
Traduction
§ The Sages taught: ''And the priest shall take of the blood of the guilt-offering, and the priest shall put it upon the tip of the right ear of him who is to be purified, and upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot'' (Leviticus 14:14). One might have thought that he should take it in a vessel; therefore, the verse states: ''And put.'' Just as putting means with the priest’s own body, so too, taking means with the priest’s own body.
Rachi non traduit
ולקח. באשם מצורע כתיב ולקח הכהן מדם האשם וכל לקיחה האמורה בדם תכף לשחיטה לשון קבלה הוא:
Tossefoth non traduit
מה נתינה בעצמו של כהן. בריש פרק איזהו מקומן (זבחים דף מז:) פירש רש''י דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה ואין זה אלא כמו ילמד סתום מן המפורש דאי בנין אב הא בעיא היא התם אי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש:
אף לקיחה בעצמו של כהן. ואע''ג דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא דרשינן הכי יש לומר דהתם נמי הוה לן למימר הכי אלא משום דולקח טובא כתיבי בשעיר נשיא וכשבה ושעירה וכיון דלא מצינו למידרש כולהו לא דרשינן להו:
יָכוֹל אַף לַמִּזְבֵּחַ כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא''. מָה חַטָּאת טְעוּנָה כְּלִי — אַף אָשָׁם טָעוּן כְּלִי. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: אֲשַׁם מְצוֹרָע שְׁנֵי כֹהֲנִים מְקַבְּלִים אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בַּיָּד וְאֶחָד בִּכְלִי. זֶה שֶׁקִּבֵּל בִּכְלִי בָּא לוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ, וְזֶה שֶׁקִּיבֵּל בַּיָּד בָּא לוֹ אֵצֶל מְצוֹרָע.
Traduction
The baraita continues: One might have thought that even with regard to the blood of the leper’s guilt-offering that he presents on the altar, like the blood of other guilt-offerings, it is so that he collects the blood in his hand rather than with a vessel. Therefore, the verse states: ''For as the sin-offering is, so is the guilt-offering'' (Leviticus 14:13): Just as a sin-offering requires a vessel for collection of its blood, so too, the blood of a guilt-offering requires collection in a vessel. And you find that you must say: The leper’s guilt-offering requires two priests to collect its blood; one collects by hand, and the other one collects in a vessel. The one who collected in a vessel comes to the altar and sprinkles some of the blood on it, and the one who collected by hand comes to the leper and sprinkles some of the blood on him.
Rachi non traduit
יכול אף למזבח כן. דקיימא לן אשם מצורע טעון מתן דמים לגבי מזבח כשאר אשמות וזה דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש והחזירו לך הכתוב לכללו בפירוש בפ''ק דיבמות (דף ז.) לכך נאמר בו כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים אף זה טעון מתן דמים ואימורים יכול אף דם הניתן על המזבח לא יתקבל בכלי ת''ל כי כחטאת האשם הוא לכהן:
מה חטאת טעונה כלי. לקבלת דמה דכל הקרבנות נפקי לן בהיקישא (זבחים דף צז:) דזאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ובעולה ובשלמים כתיב וישם באגנות (שמות כ''ד:ו') ואשם נמי מהיכא דגמר חטאת גמר איהו אלא אשם מצורע משום דיצא לידון בדבר החדש בבהן יד ובהן רגל ואזן ימנית הוצרך להחזירו לכללו בהיקישא דכחטאת האשם:
Tossefoth non traduit
מה חטאת טעונה כלי. פירש רש''י דילפא מעולת סיני בגזירה שוה דקיחה קיחה ותימה דבעיא היא בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ.) אי דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בהיקש או לא למ''ד בתר מלמד אזלינן ותיפשוט מהכא דחטאת הלמודה בגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש על אשם מצורע ואומר ריצב''א כיון דבלאו גזירה שוה הוה נפקא לן חטאת מהיקישא דוזאת התורה כדאיתא בסוף פרק דם חטאת (זבחים דף צז:) מה עולה טעונה כלי מאי היא אילימא מזרק בזבחי שלמי ציבור נמי כתיב וכו' וכיון דמהיקישא יליף אם כן הויא לה גזירה שוה כמאן דכתיב בגופה וילפינן שפיר אשם מחטאת ולמ''ד דבר הלמד בג''ש חוזר ומלמד בהיקש מ''מ איצטריך היקש לשאר קרבנות ובלאו גזירה שוה לא סגי דא''כ הויא היקש מהיקש ולא הוי מצי למילף אשם מחטאת הקשה ריצב''א לר''ש דסבר זרק בשמאל כשר בפרק ב' דזבחים (דף כד:) דס''ל כהונה בעיא אצבע ואמאי תהוי זריקת אשם מצורע בימין דמן הדין הוה לן למימר דבין קבלה ובין זריקה דאשם מצורע בימין דומיא דמתן שמן אי לאו דאהדריה קרא מדכתיב כחטאת כאשם והתינח קבלה אבל נתינה דבחטאת גופיה בימין נימא דבאשם מצורע נמי תיהוי בימין ותירץ כיון דאהדריה קרא דכתיב כחטאת כאשם הוא ודרשינן כשאר אשמות יהא איכא למימר דאהדריה לגמרי עוד הקשה למאן דאמר דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בהיקש ליהוו כל אשמות בימין לרבי שמעון מהיקישא דכחטאת כאשם או מהיקישא דוזאת התורה ונראה לי דע''כ לרבי שמעון זריקת אשמות בשמאל מדכתיב כחטאת כאשם ודרשינן בפרק שני דזבחים (דף כה.) לר' שמעון גבי מנחה בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם וע''כ היינו זריקה דאי בקבלה אפילו בחטאת נמי הויא בשמאל לרבי שמעון כדאיתא בהדיא פרק שני דזבחים (דף כד:):
תְּנַן הָתָם: וְכוּלָּן מְטַמְּאִים בְּגָדִים וְנִשְׂרָפִין אַבֵּית הַדֶּשֶׁן, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וְאֵין נִשְׂרָפִין אַבֵּית הַדֶּשֶׁן אֶלָּא הָאַחֲרוֹן, הוֹאִיל וְגָמַר בּוֹ כַּפָּרָה.
Traduction
§ We learned in a mishna there: And all of the animals whose blood was spilled, as stated in the mishna, render ritually impure the garments of those who are occupied with burning them. If a bull or goat was slaughtered, but their blood spilled after one stage of atonement, and another animal is brought to complete the sprinkling, the first animal is burned, an action that renders ritually impure the garments of the individuals who perform the burning. And each of these first animals is burned in the place of the ashes, in accordance with the halakha of inner sin-offerings. This is the statement of Rabbi Elazar and Rabbi Shimon. And the Rabbis say: They do not render the garments impure and they are not burned in the place of the ashes, except for the last animal, since the atonement is completed with it.
Rachi non traduit
וכולן מטמאין בגדים. כל הפרים והשעירים השנויים במשנתנו גבי נשפך הדם לאחר כפרה זו והביא פר שני לפרכת וגמר מתנות הפרכת ונשפך הדם והביא שלישי למתנות המזבח כולן נשרפין חוץ לשלש מחנות אבית הדשן ומטמאין בגדים העסוקין בשריפתן כדכתיב (ויקרא ט''ז:כ''ז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם וגו' והשורף אותם יכבס בגדיו במים:
בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: כַּמָּה שְׂעִירִים מְשַׁלֵּחַ? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי עֶדְרוֹ מְשַׁלֵּחַ? אָמַר לוֹ:
Traduction
Rava inquired before Rav Naḥman: How many goats does he send away? If the blood of the goat presented inside is spilled, the High Priest must bring an additional pair of goats and perform a new lottery. This might even happen several times, which would mean that one goat is offered on the altar while several goats are designated for sending away. What should be done with those goats? He said to him: Does he send away his flock? In other words, the Torah said to send only one goat, not an entire flock. Rava said to him:
Rachi non traduit
כמה [שעירים] משלח. אם נשפך דם השעיר לאחר שגמר מתנות פנים והוצרך להביא שנים ולהגריל עליהן ושחט את של שם ונתן מתנות הפרוכת ונשפך הדם והוצרך עוד להביא שנים ולהגריל עליהן ושחט את של שם למתנות המזבח הרי כאן שלשה שעירי עזאזל משלשה זוגות:
וכי עדרו משלח. לא הזקיק הכתוב לשלח אלא אחד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source