Le texte Le vocabulaire Les révisions
Ta'anith
Daf 14a
וְהָא שַׁיַּיר תֵּיבָה! אִי מִשּׁוּם תֵּיבָה — לָאו שִׁיּוּרָא הוּא. מִילֵּי דְצִינְעָא — קָתָנֵי, מִילֵּי דִבְפַרְהֶסְיָא — לָא קָתָנֵי.
Traduction
But he omitted any mention of the ark and the halakha that during the last seven fast days the ark was brought into the streets of the city. The Gemara rejects this argument: If the omission is due to the ark, that is not a real omission. The reason is that the tanna teaches only matters that are performed in private, whereas he does not teach matters that are performed in public [parhesya].
Rachi non traduit
והא שייר תיבה. דבאחרונות איתא והכא ליתא כדקתני לקמן (תענית דף טו.) סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה כו' ומותבינן בגמרא בהדיא מתיבה דליתא אלא באחרונות ומשני כי קתני נמי מתניתין בקמייתא:
מילי דצינעא. מתריעין בבית הכנסת וכ''ד נמי בבית הכנסת:
בפרהסיא. תיבה ברחובה של עיר:
אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דְּקָתָנֵי: מָה אֵלּוּ יְתֵירוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת. אֲבָל בְּכָל דִּבְרֵיהֶן — זֶה וָזֶה שָׁוִין. וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי תְּנָא וְשַׁיַּיר, וְהָא ''מָה אֵלּוּ'' קָתָנֵי.
Traduction
Rav Ashi said: The wording of the mishna is also precise, according to this explanation, as it teaches: How are these seven fast days more stringent than the first ones? Rather, the difference is that on these days, in addition to all the earlier stringencies, they sound the alarm and they lock the stores. However, in regard to all their other matters, both this and that are identical. And if you say that here too he taught and omitted, but it teaches: How are these more stringent, an expression that indicates that the mishna states the only difference.
Rachi non traduit
דיקא נמי. דלכ''ד זה וזה שוין דקתני מתניתין מה אלו יתירות על הראשונות כו' ואלו כ''ד לא קא חשיב גבי אחרונות:
והא מה אלו קתני. דמשמע דווקא:
וְתִסְבְּרָא ''מָה אֵלּוּ'' דַּוְוקָא הוּא? וְהָא שַׁיַּיר לַהּ תֵּיבָה! אִי מִשּׁוּם תֵּיבָה — לָאו שִׁיּוּרָא הוּא, מִשּׁוּם דְּקָא חָשֵׁיב לַהּ בְּאִידַּךְ פִּרְקָא. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה נָמֵי לָאו שִׁיּוּרָא הוּא, דְּקָתָנֵי לַהּ בְּאִידַּךְ פִּירְקָא.
Traduction
The Gemara asks: And how can you understand the phrase: How are these, specifically, as indicating that there is only one difference between the cases? But he omitted the ark. The Gemara responds: If the omission is due to the ark, that is not a real omission, because the tanna includes it in another chapter (15a). The Gemara comments: Now that you have arrived at this solution, a similar answer can be applied to the earlier difficulties. The matter of the twenty-four blessings is also not an omission, as he teaches this halakha in another chapter, also on 15a, where the mishna provides further details of the blessings. Here, however, the tanna lists only those matters that are not discussed later.
Rachi non traduit
דהא קתני לה באידך פירקין. דמי ששנה מתניתין דהכא תנא נמי דהתם והאי דלא תנא בהאי סמיך אהתם דקתני באחרונות מוציאין התיבה מה שאין כן באמצעיות:
השתא דאתית להכי. דמשום דקתני לה באידך פירקין דאמרת דלא הוי שיור כ''ד נמי דאמרת דשוין נינהו איכא למימר דלא הוי שוין דהא אפי' שיורא נמי לא הוי דבהדיא קתני לה באידך פירקין דבאחרונות איתנהו באמצעיות לא ואיכא לתרוצי כתירוצא קמא בקמייתא דליכא כ''ד:
Tossefoth non traduit
לאו שיורא הוא דהא קתני לה באידך פירקא. והוא הדין דהוה מצי לתרוצי כדלעיל מילי דבפרהסיא לא קתני:
מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִסְרָטַאי, וְכֵן אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: בֵּין ''גּוֹאֵל'' לְ''רוֹפֵא''. וְרַב אָשֵׁי אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּ''שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה''. וְהִלְכְתָא, בְּ''שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה''.
Traduction
Since no decisive proof was offered in support of any of the opinions as to where an individual inserts the Aneinu prayer, the Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? Rabbi Shmuel bar Sasretai said, and similarly Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: One inserts it between the seventh blessing of the Amida: Who redeems, and the eighth blessing: Who heals. And Rav Ashi said in the name of Rabbi Yannai, son of Rabbi Yishmael: One inserts it in the blessing: Who listens to prayer. The Gemara concludes: And the halakha is that one includes it in the blessing: Who listens to prayer.
Rachi non traduit
מאי הוי עלה. היכן אומרה יחיד:
Tossefoth non traduit
ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר עננו. אומר הר''י והאי עננו לא ר''ל עננו שבתפלת תענית אלא ענינו שאומרים בסליחות וביום הכפורים עננו אבינו עננו אבל עננו דתפלה לא קאמר דהא בשלש ראשונות נמי אמר לה:
תָּנֵי חֲדָא: עוּבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת מִתְעַנּוֹת בָּרִאשׁוֹנוֹת, וְאֵין מִתְעַנּוֹת בָּאַחֲרוֹנוֹת. וְתַנְיָא אִידַּךְ: מִתְעַנּוֹת בָּאַחֲרוֹנוֹת, וְאֵין מִתְעַנּוֹת בָּרִאשׁוֹנוֹת. וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵין מִתְעַנּוֹת, לֹא בָּרִאשׁוֹנוֹת וְלֹא בָּאַחֲרוֹנוֹת.
Traduction
§ It is taught in one baraita: Pregnant and nursing women fast with the community on the first fasts, but they do not fast on the last fasts. And it was taught in another baraita: Pregnant and nursing women fast on the last set of fasts but they do not fast on the first set of fasts. And it was taught in yet another baraita: They do not fast either on the first fast days or on the last fast days.
Tossefoth non traduit
תני חדא מתענות בראשונות ולא באחרונות ותנא אידך מתענין באחרונות ולא בראשונות ותני אידך לא מתענין לא בראשונות ולא באחרונות נקוט מציעתא בידך. פירש הקונטרס השלש תעניות אמצעיות בידך דבאותן תעניות עוברות ומיניקות מתענות וה''ק מתענות בראשונות פי' בראשונו' ר''ל אמצעיות דהם ראשונות לאחרונו' שהיו חמורות אבל לא באחרונות דנפישי ולא מצו עבדי להו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות האי אחרונו' היינו אמצעיות וקרי להו אחרונות שהם אחרונות מן הראשונות בתחלה גוזרין שלש תעניות וכן בשניה שלש אבל אין מתענות בראשונות שהם קלות והא דקתני לא בראשונות ולא באחרונות כלומר לא בשלש הראשונות הראשונות ממש ולא בשבע האחרונות האחרונות ממש אלא דווקא באמצעיות:
אָמַר רַב אָשֵׁי: נְקוֹט אֶמְצָעֲיָיתָא בִּידָךְ, דְּמִיתָּרְצָן כּוּלְּהוּ.
Traduction
Rav Ashi said: Take the mention of the middle fasts in your hand as the decisive matter, as this resolves all three baraitot. The halakha is that pregnant and nursing women fast only on the middle fasts, as they are stricter than the first fasts but less taxing than the last seven fasts. Consequently, when the first baraita is referring to the first fasts, it in fact means the middle set, which is the first of the last two sets. Similarly, when the second baraita mentions the last fasts, it means the middle set, which is the last of the two sets. In the third baraita, the first and last fasts are literally the first three and last seven fasts, respectively. In this manner all three baraitot follow the same halakha.
Rachi non traduit
נקוט מציעיתא בידך. כלומר תריץ דבשלש אמצעיות היו מתענין ומתרצת לכולהו הנך מתנייתא הא דקתני בראשונות ולא באחרונות הנך ראשונות לאו ראשונות ממש נינהו אלא אמצעיות דאינהו הוו ראשונות לאחרונות אבל בשבע אחרונות לא מיתענו דכיון דשבע נינהו לא מצו עוברות ומיניקות למיקם בהו והא דקתני באחרונות ולא בראשונות הנך אחרונות אמצעיות נינהו והראשונות ראשונות ממש ואין מתענין בהן דלא תקיף רוגזא כולי האי וצחות לשון הוא לתנא למיקרי לאמצעיות ראשונות לאחרונ' ואחרונו' לראשונות:
מָה אֵלּוּ יְתֵירוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁבְּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת. בְּמַאי מַתְרִיעִין? רַב יְהוּדָה אָמַר: בְּשׁוֹפָרוֹת, וְרַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: בַּ''עֲנֵנוּ''.
Traduction
§ The mishna teaches: How are these seven fast days more stringent than the first ones? Rather, the difference is that on these days, in addition to all the earlier stringencies, they sound the alarm and they lock the stores. The Gemara asks: With what do they sound the alarm? Rav Yehuda said: With shofarot. And Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: With the Aneinu prayer.
Rachi non traduit
בשופרות. היו עושין ההתרעות ולשון התרעה כמו תרועה וסתם תרועה פשוטה לפניה ולאחריה במסכת ראש השנה (דף לד.) ואהכי מתריעין בשופרות כדכתיב (במדבר י':י') ותקעתם בחצוצרות וגו' תוקעין בשופרות כדי שיכניעו לבם לקול השופר ויהיו נרתעים מחטאתם ואשש ברכות שהיו מוסיפין ביום התענית היו תוקעין על כל ברכה יבבא אחת שהן י''ח התרעות:
רב יהודה אמר. מתריעין עננו בקול רם היו צועקים עננו אבינו עננו עננו אלהי אברהם עננו עננו אלהי יצחק עננו עננו אלהי יעקב עננו הכל כפי שאומרים בסוף הסליחות אבל עננו דתפלת תענית אומר אפי' בראשונות ואפי' יחיד אוקימנא דאומרה בשומע תפלה ותפלה קרי ליה התרעה דאי בשופרות מריעין מיבעי ליה ומאן דמפרש עננו של תפלת תענית משתבש דהא קתני בסמוך שהן י''ח התרעות וקא פריך מן וסימן לדבר יריחו ואם איתא ליפריך בהדיא י''ח תפלות של שמונה עשרה ברכות מי איכא בשבע תעניות:
Tossefoth non traduit
ורב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר עננו. אומר הר''י והאי עננו לא ר''ל עננו שבתפלת תענית אלא ענינו שאומרים בסליחות וביום הכפורים עננו אבינו עננו אבל עננו דתפלה לא קאמר דהא בשלש ראשונות נמי אמר לה:
קָא סָלְקָא דַּעְתָּן, מַאן דְּאָמַר בַּ''עֲנֵנוּ'' — לָא אָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת, וּמַאן דְּאָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת — לָא אָמַר בַּ''עֲנֵנוּ''. וְהָתַנְיָא: אֵין פּוֹחֲתִין מִשֶּׁבַע תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר, שֶׁבָּהֶן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה הַתְרָעוֹת. וְסִימָן לַדָּבָר: יְרִיחוֹ. וִירִיחוֹ שׁוֹפָרוֹת הֲוָה, וּתְיוּבְתָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּ''עֲנֵנוּ''!
Traduction
The Gemara analyzes the dispute: It might enter our mind to say that the one who said that the community sounds the alarm by reciting Aneinu, i.e., Rav, did not say that they cry out with shofarot, and likewise the one who said that they do cry out with shofarot, Rav Yehuda, did not say that they sound the alarm by reciting Aneinu. But isn’t it taught in a baraita: The court does not decree fewer than seven fasts on the community, which include eighteen acts of sounding the alarm. And a mnemonic for this matter is Jericho. And as there were many episodes of sounding the shofarot in Jericho, this is a conclusive refutation of the one who said that according to the opinion of Rav they sound the alarm only by reciting Aneinu.
Rachi non traduit
אין פוחתין מז' תעניות. באחרונות:
שמונה עשרה התרעות. שהן מוסיפין ו' ברכות מי''ח עד כ''ד ולכל אחת שלש תרועות:
וסימן לדבר. שלא תטעה אם התרעה הזו תרועה או תפלה:
יריחו. דכתיב בה שופרות לישנא אחרינא סימן לדבר כלומר לכך מתריעין כדי שיענו כדרך שנענו ביריחו על ידי שופרות דכתיב (יהושע ו':כ') ויתקעו בשופרות וגו' וכתיב (שם) ותפול החומה תחתיה:
Tossefoth non traduit
ובהן י''ח תרועות וסימן לדבר יריחו. פירוש שביריחו עשו כן שהקיפוה ז' ימים והיו תוקעין בכל יום כמו כן תקנו בתעניות ובכל תענית מוסיפין שש ברכות ועל כל ברכה תוקעין מריעין ותוקעין א''כ היינו י''ח תרועות:
אֶלָּא: בְּשׁוֹפָרוֹת, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּקָרֵי לַהּ הַתְרָעָה. כִּי פְּלִיגִי בַּ''עֲנֵנוּ''. מָר סָבַר: קָרֵי לַהּ הַתְרָעָה, וּמָר סָבַר: לָא קָרֵי לַהּ הַתְרָעָה.
Traduction
Rather, the Gemara explains that the dispute must be understood differently: With regard to shofarot, everyone, i.e., Rav and Rav Yehuda, agrees that the mishna calls this: Sounding the alarm. When they disagree, it is with regard to the Aneinu prayer. One Sage, Rav, holds that this too is called sounding the alarm, and one Sage, Rav Yehuda, holds that reciting Aneinu is not called sounding the alarm.
Rachi non traduit
אלא בשופרות כולי עלמא וכו'. דהא מתריעין דקתני הכא במתניתין דעבדינן בתעניות בשופרות:
כי פליגי בעננו. כי פליגי במתריעין דאמרינן בעלמא על שאר פורענויות מ''ס עננו נמי התרעה והאי דקתני בעלמא מתריעין בעננו ומאן דאמר בשופרות אבל בעננו לא:
לְמַאן דְּאָמַר בַּ''עֲנֵנוּ'' — כָּל שֶׁכֵּן בְּשׁוֹפָרוֹת. וּלְמַאן דְּאָמַר בְּשׁוֹפָרוֹת — אֲבָל בַּעֲנֵנוּ לָא!
Traduction
The Gemara comments: If so, then it follows that according to the one who said that they sound the alarm by reciting Aneinu, all the more so they can do so with shofarot, but according to the one who said that they sound the alarm with shofarot, this is the way they sound the alarm; however, they may not do so with Aneinu, i.e., the community does not sound the alarm by reciting this prayer. This indicates that the Aneinu prayer is recited only in extreme cases, as it is a greater form of petitioning to God than blowing the shofar.
וְהָתַנְיָא: וּשְׁאָר כָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּיוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת, כְּגוֹן: חִיכּוּךְ, חָגָב, זְבוּב וְצִירְעָה וְיַתּוּשִׁין, וְשִׁילּוּחַ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים — לֹא הָיוּ מַתְרִיעִין אֶלָּא צוֹעֲקִין. מִדִּצְעָקָה בַּפֶּה, הַתְרָעָה בְּשׁוֹפָרוֹת!
Traduction
The Gemara raises a difficulty against this conclusion. But isn’t it taught in a baraita: And with regard to all other types of calamities than drought that break out, for example scabs, plagues of locusts, flies, or hornets, or mosquitoes, or infestations of snakes or scorpions, they would not sound the alarm, but they would cry out. From the fact that crying out is, according to all opinions, a prayer recited with one’s mouth, it follows that sounding an alarm must be with shofarot. This baraita indicates that sounding the alarm with shofarot is the response to a serious situation, whereas the Aneinu prayer is recited on less worrisome occasions.
Rachi non traduit
חגב. ארבה כתרגומו:
צירעה. עוקצת את האדם:
יתושין. נכנסין בעיניו ובחוטמו:
חיכוך. כמו נתחכך בכותל:
הא צעקה בפה היא. אלמא דצעקת פה לא קרי ליה התרעה:
תַּנָּאֵי הִיא, דִּתְנַן: עַל אֵלּוּ מַתְרִיעִין בְּשַׁבָּת, עַל עִיר שֶׁהִקִּיפוּהָ גַּיִיס אוֹ נָהָר, וְעַל סְפִינָה הַמְטוֹרֶפֶת בַּיָּם. רַבִּי יוֹסֵי אֹמֵר: לְעֶזְרָה, אֲבָל לֹא לִצְעָקָה.
Traduction
The Gemara answers: This is a dispute between tanna’im, as we learned in a mishna: For the following calamities they sound the alarm even on Shabbat: For a city that is surrounded by an enemy army or in danger of being flooded by a river, or for a ship tossed about at sea. Rabbi Yosei said: An alarm may be sounded on Shabbat to summon help, but it may not be sounded for crying out to God.
Rachi non traduit
תנאי היא. האי תנא דשאר מיני פורעניות סבר צעקת פה לאו שמה התרעה ואידך סבר כו':
גייס. וצרין עליה:
נהר. המתפשט ויוצא לחוץ לשטוף את השדה ואת הבתים:
המטורפת. כמו ביצים טרופות (חולין דף סד.) שהולכת ונדה ועתידה להיטבע במים:
לעזרה. צועקין לבני אדם שיבואו לעזרם:
ולא לצעקה. תפלה שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל תפלתנו לצעוק עליהן בשבת אלמא צעקת פה קרי התרעה מפי מורי ל''א לעזרה דקאמר תנא קמא מתריעין דמשמע בקול רם ואמר ליה רבי יוסי לעזרה שיהו מתפללין כל אחד בביתו לעזרה בעלמא:
Tossefoth non traduit
מתריעין לעזרה. פי' שיבואו לעזור העיר וכו' ומתריעין בפה פירוש והאי תרועה ר''ל מתריעין בפה דאין להתיר תרועה בשופר בשבת:
בְּמַאי? אִילֵימָא בְּשׁוֹפָרוֹת — שׁוֹפָרוֹת בְּשַׁבָּת מִי שְׁרֵי? אֶלָּא לָאו, בַּ''עֲנֵנוּ'', וְקָרֵי לַהּ הַתְרָעָה, שְׁמַע מִינַּהּ.
Traduction
The Gemara clarifies this case. With what do they sound the alarm? If we say with shofarot, is the sounding of shofarot permitted on Shabbat? Even when Rosh HaShana occurs on Shabbat, one must refrain from sounding the shofar on that day. Rather, is it not the case that this is referring to the recitation of the Aneinu prayer, and yet the mishna calls this recitation: Sounding the alarm. Conclude from this that there is a tanna who maintains that sounding of the alarm is in fact performed by prayer, as claimed by Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat.
בִּשְׁנֵי דְּרַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה הֲוָה צַעֲרָא,
Traduction
§ The Gemara relates: During the years of Rabbi Yehuda Nesia there was a trouble that afflicted the community.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source