Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 81b

חִסְדָּא: מַהוּ לְהַעֲלוֹתָם אַחֲרָיו לַגַּג? אֲמַר לֵיהּ: גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת ''לֹא תַעֲשֶׂה'' שֶׁבַּתּוֹרָה. יָתֵיב מָרִימָר וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצוֹת בּוֹ שִׁינָּיו, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא מִן הָאֵבוּס שֶׁל בְּהֵמָה! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם — אָדָם קוֹבֵעַ מָקוֹם לִסְעוּדָה, הָכָא — אָדָם קוֹבֵעַ מָקוֹם לְבֵית הַכִּסֵּא?

Traduction

Ḥisda: What is the halakha with regard to taking those stones up with him to the roof if his bathroom is there? Is it permitted or is it prohibited due to the exertion involved? He said to him: It is permitted; great is human dignity as it overrides a prohibition in the Torah. The Gemara relates: Mareimar sat and stated this halakha. Ravina raised an objection to the statement of Mareimar from a baraita where Rabbi Eliezer says: A person may take a wood chip from the ground before him to clean his teeth on Shabbat. And the Rabbis say one may take a wood chip only from the animal’s trough, which is already designated for the animal’s use, but not from wood on the ground, which is set-aside. Apparently, despite the fact that using the wood chip enhances human dignity, it is nevertheless prohibited due to the prohibition of set-aside. The Gemara rejects this: How can you compare? There, a person determines the place for his meal. Since he knows where he will eat he should have prepared toothpicks beforehand. Here, does a person determine the place for a bathroom? He relieves himself wherever he finds a discreet place to do so.

Rachi non traduit

מהו להעלותם אחריו לגג. אם עלה שם לפנות מי חיישינן לטירחא יתירתא או לא:

שדוחה את לא תעשה. דכתיב (דברים כ''ב:א') והתעלמת מהם פרט לזקן ואינו לפי כבודו והכא נמי טלטול דרבנן אלאו דלא תסור אסמכוה רבנן ובמקום כבוד הבריות נדחה:

משלפניו. קסמין המוטלין על גבי קרקע ולא אמרינן מוקצין נינהו:

לחצות. לטול הבשר שבין השינים ולחצות ביניהן:

מן האבוס. שהוא מוכן אלמא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות שפעמים שנראה מבחוץ וגנאי הוא לו:

התם אדם קובע לסעודה. והיה לו להכין שם מאתמול:

הכא אדם קובע לבה''כ. בתמיה פעמים שמוצא אדם שם והולך למקום אחר בית הכסא לא היה מצוי להם בבתיהן שהיו דרין בבתיהן בעלייה מפני דוחק בתים:

Tossefoth non traduit

מהו להעלותם לגג. פי' בקונט' מי חיישינן לטרחא יתירתא וקשה לר''י א''כ הא דפריך דאסור ליטול קיסם משלפניו תיקשי לכולה שמעתין דשרי לטלטל אבנים מקורזלות ונראה לר''י דהכא מבעיא ליה משום דבית הכסא קרוב על הגג ויכול להכין שם מע''ש ומהדר ליה דאפ''ה שרי ולהכי פריך ליה דאסור לטלטל קיסם משלפניו לפי שהיה יכול להזמין מאתמול אבל אכולה שמעתא לא מצי פריך שדרכן היה לפנות בשדה ובית הכסא רחוק ולא אטרחוה רבנן להכניס שם מע''ש וגם אם יזמינם שמא יקחם אחר:

וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס כו'. נראה לר''י דלאו דוקא מן האבוס אלא מן הראוי לאבוס דליכא למימר דכשאינו באבוס אסור דבטל אגב קרקע דהא תנן בהמביא כדי יין (ביצה דף לג:) וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק אלמא לאו בטל הוא והא דלא שרו בקיסם לחצות שיניו אלא להדליק משום דסברי לא ניתנו עצים אלא להסקה אבל בדבר הראוי לאבוס בהמה שרי אפי' לחצות שיניו ור''א דאמר התם נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות שיניו ומגבב מן החצר ומדליק סבר דמה שבבית מוכן לכל מה שירצה אפי' לחצות שיניו אבל שבחצר אינו מוכן אלא להסקה:

אָמַר רַב הוּנָא: אָסוּר לִפָּנוֹת בִּשְׂדֵה נִיר בְּשַׁבָּת. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דַּוְושָׁא — אֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי! וְאֶלָּא מִשּׁוּם עֲשָׂבִים, וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים — מוּתָּר לְקַנֵּחַ בּוֹ. וְהַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת. אֶלָּא דִילְמָא נָקֵיט מֵעִילַּאי וְשָׁדֵי לְתַתַּאי, וּמִיחַיַּיב מִשּׁוּם דְּרַבָּה. דְּאָמַר רַבָּה: הָיְתָה לוֹ גּוּמָּא וּטְמָמָהּ, בַּבַּיִת — חַיָּיב מִשּׁוּם בּוֹנֶה, בַּשָּׂדֶה — חַיָּיב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ.

Traduction

Rav Huna said: It is prohibited to defecate in a plowed field on Shabbat. The Gemara asks: What is the reason for that prohibition? If you say it is due to the fact that in doing so he treads on the furrows and destroys them, it should be prohibited even on weekdays. Rather, it is due to the concern that he will clean himself with a clod of earth on which grasses have grown. Didn’t Reish Lakish say that it is permitted to wipe with a stone upon which grasses have grown even though the grasses will be detached as a result? And that is the halakha even though one who unwittingly detaches grasses from it on Shabbat is liable to bring a sin-offering. Rather, the concern is lest he take a clod of earth from a high place, a pile of dirt, and throw it to a low place, into a hole in the ground. And in that case, he would be liable due to that which Rabba said, as Rabba said: If one had a hole and filled it, in the house, he is liable due to the prohibited labor of building; in the field, he is liable due to plowing.

Rachi non traduit

בשדה ניר. חרישה ראשונה ועומד לזריעה:

משום דוושא. ובשדה חבירו מפני שדש את נירו ומתקשה (את) החרישה:

משום עשבים. שמחמת לחלוחית הניר עשבים עולין על הצרור וכשהוא מקנח בו נתלשים:

מותר לקנח. דאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כר''ש:

והתולש ממנו. במתכוין חייב דמקום גידולו הוא אע''פ שהוא צרור ואינו עפר:

שקיל מעילאי. ממקום גבשושית:

ושדי לתתאי. למקום גומא ומשוה החרישה והוי תולדה דחורש:

בבית. שייך בנין וזה שמשוה גומות בנין הרצפה הוא ובשדה מתקן החרישה:

גּוּפָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צְרוֹר שֶׁעָלוּ בּוֹ עֲשָׂבִים — מוּתָּר לְקַנֵּחַ בּוֹ. וְהַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת — חַיָּיב חַטָּאת. אָמַר רַב פַּפֵּי: שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי פַּרְפִּיסָא — שְׁרֵי לְטַלְטוֹלֵיהּ. מַתְקִיף לַהּ רַב כָּהֲנָא: אִם אָמְרוּ לְצוֹרֶךְ, יֹאמְרוּ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ?! אָמַר אַבָּיֵי: פַּרְפִּיסָא, הוֹאִיל וַאֲתָא לְיָדָן לֵימָא בֵּיהּ מִילְּתָא: הָיָה מוּנָּח עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי יְתֵידוֹת — חַיָּיב מִשּׁוּם תּוֹלֵשׁ. הָיָה מוּנָּח עַל גַּבֵּי יְתֵידוֹת וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע — חַיָּיב מִשּׁוּם נוֹטֵעַ.

Traduction

With regard to the matter itself, Reish Lakish said: It is permitted to wipe with a stone upon which grasses have grown. And one who detaches grasses from it unwittingly on Shabbat is liable to bring a sin-offering. Rav Pappi said: Learn from that which Reish Lakish said that it is permitted to carry this perforated flowerpot on Shabbat. Rav Kahana strongly objects to this: If they said that it is permitted to carry a stone with weeds on it for a purpose, will they say it is permitted to carry a flowerpot for no purpose? Abaye said: Since the topic of a perforated pot has come to our hands, let us say something with regard to it: If it had been placed on the ground and one lifted it and placed it on top of pegs on Shabbat, he is liable for the labor of detaching. The roots of the plant could have protruded through the holes to draw sustenance from the ground, and when one lifts it he detaches it from that sustenance. Similarly, if it had been placed on pegs and one placed it on the ground, he is liable for the labor of planting.

Rachi non traduit

מדריש לקיש. דאמר מותר לקנח בו ולא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הן יוצאין וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן:

האי פרפיסא. עציץ נקוב שזרעו בו ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה וכ''ב או ט''ו יום לפני ר''ה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח ובערב ר''ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר:

שרי לטלטולי. ולא אמרינן תולש הוא:

לצורך. קינוח כבוד הבריות:

חייב משום תולש. דאינו נהנה שוב מריח הקרקע ול''נ דהאי חייב לאו דווקא אלא אסור משום דדמי לתולש דאי חייב ממש קאמר לצורך היכי שרי רבנן איסור כרת וסקילה משום קינוח ודומה לו במסכת סנהדרין (דף סב.) הבא על הכותית חייב משום נשג''ז דלאו מדאורייתא היא אלא מדרבנן:

Tossefoth non traduit

והניחו ע''ג יתדות מיחייב משום תולש. האי מיחייב מכת מרדות מדרבנן כדפירש בקונטרס מדשרי ריש לקיש וקשה לר''י דאמרי' בפ''ק דגיטין (דף ':) א''ר יוחנן עציץ נקוב המונח ע''ג יתדות באנו למחלוקת ר''י ורבנן דלר''י פטור מן המעשר כדמפליג בין ספינה גוששת לשאינה גוששת ולרבנן חייב אמר רבא דילמא לא היא ע''כ לא קאמרי רבנן אלא דספינה דלא מפסיק אויר אבל עציץ דמיפסיק אוירא אפילו רבנן מודו הא בשמעתין חשבינן ליה כמחובר מדאורייתא אפי' הניחו על גבי יתדות ולא מיחייב משום תולש אלא מדרבנן ונראה לר''י דשמעתין לא סברא דחויא דרבא דהתם:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לְקַנֵּחַ בְּחֶרֶס בְּשַׁבָּת. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם סַכָּנָה — אֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי! וְאֶלָּא מִשּׁוּם כְּשָׁפִים — אֲפִילּוּ בְּחוֹל נָמֵי לָא! וְאֶלָּא מִשּׁוּם הַשָּׁרַת נִימִין — דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין הוּא. אֲמַר לְהוּ רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא: גַּבְרָא רַבָּה אֲמַר מִילְּתָא, נֵימָא בָּהּ טַעְמָא: לָא מִיבַּעְיָא בְּחוֹל — דְּאָסוּר, אֲבָל בְּשַׁבָּת — הוֹאִיל וְאִיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, שַׁפִּיר דָּמֵי. קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited to wipe with an earthenware shard on Shabbat. The Gemara asks: What is the reason for that prohibition? If you say that it is due to the danger that he might injure himself with the sharp edges of the shard, it should be prohibited also on weekdays. Rather, it is due to the fact that it invites witchcraft. If so, he should also not do so on weekdays. Rather, the concern is lest he remove hairs with the earthenware shard. However, that is an unintentional act, which is permitted. Rav Natan bar Oshaya said to those who raised the question: A great man said something, let us say a reason for it, and explain Rabbi Yoḥanan’s statement as follows: It is not necessary to say that it is prohibited on a weekday for the aforementioned reasons because he has the option of using a stone. However, with regard to Shabbat we would have said that since this shard has the status of a utensil and is not set-aside, he may well use it, as it is preferable to a stone, which is set-aside. Therefore, he teaches us that it is prohibited.

Rachi non traduit

משום סכנה. שלא ינתק בו שיני הכרכשא שהיא תלויה בהן:

משום כשפים. כדלקמן בשמעתין:

השרת נימין. שמשיר את השיער מפני שהוא חדוד:

דבר שאין מתכוין הוא. ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר דבר שאינו מתכוין מותר לקמן בשמעתין:

לא מיבעיא בחול. שאין איסור טלטול בצרורות דאסור לקנח בחרס משום כשפים שהרי יכול לקנח בצרור:

אבל בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליו. לחתות בו אור או לחשוף מים מגבא אימא שפיר דמי דמוטב שיקנח בו מלטלטל צרור:

קמ''ל. דלא אי משום סכנה אי משום כשפים:

רָבָא מַתְנֵי לַהּ מִשּׁוּם הַשָּׁרַת נִימִין, וְקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן: מִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָסוּר לְקַנֵּחַ בַּחֶרֶס בְּשַׁבָּת? אַלְמָא דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — אָסוּר. וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה. וּתְנַן: נָזִיר חוֹפֵף וּמְפַסְפֵּס, אֲבָל לֹא סוֹרֵק! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא.

Traduction

Rava taught that Rabbi Yoḥanan ruled that it is prohibited due to the removal of hairs, and he raised a difficulty between that which Rabbi Yoḥanan said here and that which Rabbi Yoḥanan said elsewhere. Did Rabbi Yoḥanan say it is forbidden to wipe with an earthenware shard on Shabbat? Apparently, he holds that an unintentional act is prohibited. Didn’t Rabbi Yoḥanan state a principle: The halakha is ruled in accordance with an unattributed mishna? And we learned in a mishna: A nazirite, for whom it is prohibited to cut his hair, may wash his hair on a weekday with sand and natron and separate it with his fingers; however, he may not comb it, which would certainly pull out some hair. Apparently, the unintentional act of removing hair while shampooing is permitted. Rather, it is clearly in accordance with the explanation of Rav Natan bar Oshaya.

Rachi non traduit

חופף. מחליק שערו:

ומפספס. קרפיר:

אבל לא סורק. במסרק דודאי משיר שיער ומודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות אבל חופף ומפספס פעמים שאינו משיר וכשמשיר דבר שאין מתכוין מותר:

Tossefoth non traduit

והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה כו'. וא''ת והא בהגוזל קמא (ב''ק קב.) ובפ''ק דמס' ע''ז (דף ז.) אמר בתרי מסכתות אין סדר למשנה והכא סתם בנזיר ופלוגתא בפרק שני דביצה (דף כג:) ר' יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה שכובשת ואין הלכה כסתם דשמא סתם ואח''כ מחלוקת היא ואין לומר דלר' יוחנן אפי' סתם ואח''כ מחלוקת הלכה כסתם דהא מסקינן בהחולץ (יבמות מב:) אליבא דר' יוחנן דרמי לך לא חש לקימחיה סתם ואח''כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם ותירץ רבינו שמואל מוורדון דבמחלוקת ואח''כ סתם בחדא מסכת לכ''ע הלכה כסתם כדפריש בפ''ק דמס' ע''ז (דף ז.) בהא דפסיק כר''י דכל המשנה ידו על התחתונה פשיטא דמחלוקת ואח''כ סתם הוא אבל בתרי מסכתות כל אמוראי סברי דאין הלכה כסתם ור' יוחנן אית ליה דאפי' בתרי מסכתות הלכה כסתם או סתם במתני' ומחלוקת בברייתא דמסתמא סתם לבסוף ואין לנו לומר שסתם רבי קודם ושוב חזר ממה שפסק ואמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן כדאמר באלו טרפות (חולין דף מנ.):

מַאי כְּשָׁפִים? כִּי הָא דְּרַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאַרְבָּא, אֲמַרָה לְהוּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא: אוֹתְבַן בַּהֲדַיְיכוּ! וְלָא אוֹתְבוּהָ. אֲמַרָה אִיהִי מִילְּתָא — אֲסַרְתַּהּ לְאַרְבָּא. אֲמַרוּ אִינְהוּ מִילְּתָא — שַׁרְיוּהָא. אֲמַרָה לְהוּ: מַאי אֶיעְבֵּיד לְכוּ?

Traduction

The Gemara asks: What is the witchcraft involved with wiping with an earthenware shard? The Gemara explains: It is as that which transpired when Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna were going on a boat. A certain matron [matronita] said to them: Let me sit with you, and they did not let her sit. She said something, an incantation of witchcraft, and stopped the boat. They said something, the Holy Name, and freed it. She said to them: What will I do to you, to enable me to harm you with witchcraft,

Rachi non traduit

מטרוניתא. נכרית היתה:

אמרה מילתא. דכשפים ואסרתה לארבא ולא זזה ממקומה:

אמרי אינהו מילתא. על ידי שם טהרה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source