Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 36a

לְתִינוֹק. בְּצִיבּוּר נָמֵי, חֲזֵי לְגַמֵּעַ לְתִינוֹק עָנִי? וְתוּ, הָא דְּתַנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁמְּטַלְטְלִין אֶת הַשּׁוֹפָר כָּךְ מְטַלְטְלִין אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת. מַנִּי? אֶלָּא לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי יְהוּדָה, הָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא רַבִּי נְחֶמְיָה.

Traduction

to a child. Because the mouth of a shofar is bent, one can pour a little water at a time. If so, a shofar belonging to the community is also suitable to feed water to a poor infant whose sustenance is provided by the community. And furthermore, that halakha which was taught in a baraita: Just as one may move the shofar, so too one may move the trumpets, is contrary to that which was taught previously that there is a difference between moving the shofar and moving the trumpet. In accordance with whose opinion is that baraita? Rather, this is not difficult, as it can be explained that these three baraitot correspond to the three opinions with regard to these halakhot. This baraita, which permits moving the shofar but not the trumpet, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who holds that the laws of set-aside apply to these items on Shabbat and one may not move a utensil whose only function is prohibited. Since a trumpet has no permitted use on Shabbat, it may not be moved. On the other hand, one is permitted to move a shofar, which can be used to feed a child. And that baraita, which permits moving both a shofar and a trumpet, is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that the halakhot of set-aside do not apply to utensils of this kind on Shabbat. Whereas this other baraita, which prohibits moving both a shofar and a trumpet, is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who holds that one may not use a utensil whose primary function is prohibited on Shabbat, even for a permissible purpose.

Rachi non traduit

לתינוק עני. שעל הציבור לפרנסו:

הא ר' יהודה. שופר מיטלטל וחצוצרות אינן מיטלטלין דמוקצה הוא אבל שופר תורת כלי עליו כדאמרן לעיל:

הא. דקתני תרוייהו מטלטלין ר' שמעון היא דלית ליה מוקצה:

הא. דקתני אף שופר אין מטלטלין ר' נחמיה דאמר אפי' תרווד אפי' טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמישו המיוחד ועיקר שופר לאו לגמוע מים קאי:

Tossefoth non traduit

הא ר' יהודה. לר' יהודה מטלטלין שופר אע''ג דמלאכתו לאיסור שרי לטלטלו לצורך גופו ומקומו כדמוכח בפרק כל הכלים (לקמן שבת קכד:) דאמר רב מכבדות של מילתא מותר לטלטל בשבת ושל תמרה אסור פירוש לפי שמלאכתו לאיסור ור' אלעזר אמר אף של תמרה במאי עסקינן אילמא לצורך גופו ומקומו בהא לימא רב של תמרה לא והא רב כרבא ס''ל דשרי דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו ואי ר' יהודה אסר והא רב סבר כר' יהודה דאית ליה מוקצה ובפרק תולין (לקמן דן קמא:
ושם) גבי הא דפריך לאביי [ורבא] ממנעל שעל גב האימום משמע בהדיא דשרי ר''י בדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו ותניא נמי בפרק כירה (לקמן שבת דף מד.) ר' יהודה אומר כל הנרות של מתכת מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת אבל בחצוצרות אסר משום דכיון דלא חזי למלאכת היתר אלא מעט מקצה ליה לגמרי ממלאכת היתר והוי כמטה שיחדה למעות והניח עליה מעות דאמר רב יהודה א''ר (לקמן שבת דף מד:) דאסור לטלטלה ומוקי לה כר' יהודה וכמו קינה של תרנגולים דמשמע לקמן (שבת דף מה:) דאסור לר' יהודה אפי' לצורך גופו ומקומו:

הא ר' שמעון. דלית ליה מוקצה אלא מוקצה מחמת חסרון כיס ודוקא לצורך גופו או מקומו הוא דשרי אבל מחמה לצל מודה ר''ש דאסור דתנן בפרק כל הכלים (לקמן שבת דף קכב:) נוטל אדם את הקורנס לפצע בו את האגוזים קורדום לחתוך בו דבילה אבל מחמה לצל אסור וכר' שמעון היא מדקתני סיפא מחט של יד ליטול בו את הקוץ ובהנחנקין (סנהדרין דף פד:) מוקי לה כר' שמעון ובשילהי האורג (לקמן שבת קז.) נמי מוכח מינה דמפיס מורסא מותר לכתחילה וההיא דמפיס מורסא מוקמא כר''ש בריש פ' ח' שרצים (לקן דף קז:) ובפ' בתרא (לקמן שבת קכז.) נמי פשיטא לן דמתניתין דכל הכלים אתיא כר''ש דקאמר דבמוקצה מחמת חסרון כיס מודה ר''ש דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה וגבי מכבדות של תמרה (דף קכד:) דפריך אלא מחמה לצל בהא לימא ר' אלעזר אף של תמרה ואי שרי ר''ש אף מחמה לצל מאי קושיא דילמא ר' אלעזר כר''ש ס''ל:

הא ר' נחמיה. ההיא דאסרה שופר וחצוצרות דתניא בפרק חבית (לקמן שבת דף קמו.) אפי' תרווד אפי' טלית אפי' סכין אין נוטלין אלא לצורך תשמישן ופי' בקונטרס תשמישן המיוחד להם ומשמע לפי' דכלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו לשום צורך דהא מיוחד למלאכת איסור ואנן בעינן שיהא מיוחד לצורך אותו דבר שנוטלו בשבת וקשה לר''ת דאמר בפרק חבית (ג''ז שם) חותלות של תמרים ושל גרוגרות מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך ומוקי לה כר' נחמיה וכן בפרק בכל מערבין (עירובין דף לה. ושם) הכא במנעול דקטיר במיתנא ובעי סכינא למיפסקיה ומוקי כר' נחמיה ואמאי אסר בסכין כיון שהוא עומד ומיוחד לחתיכה והר''ר שמעון הזקן הקשה לפירוש הקונטרס דהיכי קאמר רבא בפרק כל הכלים (לקמן שבת דף קכד.) ואתא ר' נחמיה למימר דאפי' כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו או לצורך מקומו אין מחמה לצל לא היכי שרי לצורך מקומו והלא אין זה תשמיש המיוחד לו ודוחק ר''ת לומר לפי' הקונטרס דקערות אחר שאכלו בהן דדרך להסירן כל שעה חשיב צורך מקומו תשמיש המיוחד לו ונראה לר''ת דלא שרי ר' נחמיה אלא תשמיש הרגיל לעשות בו בחול אפי' אינו תשמיש המיוחד לו ואפי' דבר שמלאכתו לאיסור שרי כיון שדרך אותו תשמיש לעשות ממנו בחול כגון קורנס לפצע בו את האגוזים וקורדום לחתוך בו את הדבילה והיינו לצורך תשמישו דקאמר כלומר מה שרגיל לעשות בו בחול ולא אתא לאפוקי אלא מחמה לצל וכגון תשמיש שאינו רגיל לחתוך כגון חותלות של תמרים בסכין או מנעול דקטיר במיתנא ושופר נמי אין דרך בחול לגמע בו מים לתינוק והסקה בכלים דתניא בפרק כל הכלים (לקמן שבת דף קכד:) אין מסיקין בכלים כו' ומוקי לה כר' נחמיה ומביא ר''ת ראיה מפרק כל הכלים (ג''ז שם) דתנן כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך ומפרש רבה בגמרא דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו ולצורך מקומו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא והשתא מה לו להזכיר דבר שמלאכתו לאיסור כיון דמתניתין לא איירי אלא במלאכתו להיתר אלא ודאי משום ר' נחמיה נקטיה דבעי למימר ואתא ר' נחמיה למימר דאפי' דבר שמלאכתו להיתר כו' ומשום דמשוה ר' נחמיה מלאכתו להיתר למלאכתו לאיסור נקט מלאכתו לאיסור דלר' נחמיה תרוייהו לצורך גופו שרי ולצורך מקומו לא ולרבא תרוייהו לצורך גופו ומקומו שרי מחמה לצל לא ולשון אפי' משמע נמי הכי:

וּמַאי שׁוֹפָר — נָמֵי חֲצוֹצְרוֹת. כִּדְרַב חִסְדָּא. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הָנֵי תְּלָת מִילֵּי אִישְׁתַּנִּי שְׁמַיְיהוּ מִכִּי חֲרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ: ''חֲצוֹצַרְתָּא'' — ''שׁוֹפָרָא'', ''שׁוֹפָרָא'' — ''חֲצוֹצַרְתָּא''. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְשׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

Traduction

However, this explanation raises a slight difficulty with regard to the statement that one may move neither a shofar nor a trumpet. There was no need to mention the trumpet. If one may not move a shofar, certainly he may not move a trumpet. However, it can be explained as follows: What is the shofar mentioned in this baraita? It refers to trumpets, in accordance with the statement of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda said: These three objects, their names changed since the Holy Temple was destroyed. That which was called trumpet was called shofar in later generations, and that which was called shofar was called trumpet in later generations. The baraita that was cited employed the style that switches trumpet and shofar, and they were mentioned in that order. Incidentally, the Gemara asks: What is the practical halakhic difference whether a shofar is called shofar or trumpet? The Gemara answers: It is significant with regard to the halakhot of shofar of Rosh HaShana. On Rosh HaShana one fulfills his obligation only by sounding a shofar. If one comes today and asks what instrument he should use to sound the requisite blasts, he should be told to use a trumpet.

Rachi non traduit

ומאי שופר. דקתני בההיא דר' נחמיה דאקדמית בה לחצוצרות לאיסורא וכיון דתני אין מטלטלין את השופר תו לא צריך למתני חצוצרות דכ''ש היא הואיל ואינו ראוי לגמע בו תינוק אלא שופר דתנא רישא הוא חצוצרות וחצוצרות דתנא בסיפא הוא שופר דאישתנו שמייהו כדרב חסדא:

לשופר של ראש השנה. אין תוקעין אלא באותו שעם הארץ קורין חצוצרות והוא שופר או אם בא עם הארץ לשאול במה יתקע אומרים לו בחצוצרות:

''עֲרָבָה'' — ''צַפְצָפָה'', ''צַפְצָפָה'' — ''עֲרָבָה''. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְלוּלָב.

Traduction

The second object whose name was changed: That which was called willow [arava] was called in later generations tzaftzafa, and that which was called tzaftzafa was called willow. Here too the Gemara asks: What is the practical halakhic difference that emerges from the name change? The Gemara answers: With regard to the mitzva of the four species, referred to by the name of one of the species, as taking the palm branch, as one of the four species is a willow branch, not a tzaftzafa.

Rachi non traduit

צפצפה. פסולה ללולב ועלה שלה עגול וקנה שלה לבן כדאמרן בסוכה:

''פָּתוּרָה'' — ''פָּתוּרְתָּא'', ''פָּתוּרְתָּא'' — ''פָּתוּרָה''. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה? לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

Traduction

The third item whose name was changed: That which was called petora, originally meaning a large table, was called in later generations petorata, and that which was called petorata, orginally meaning a small table, was called petora in later generations. The Gemara asks: What is the practical halakhic difference that emerges from the change of name? The Gemara answers: With regard to the laws of buying and selling. A person who orders a petora should know that he ordered a small table and not a large one.

Rachi non traduit

פתורה. מתחילה היו קורין לגדול פתורה ולקטנה פתורתא ועכשיו נשתנו:

אָמַר אַבָּיֵי, אַף אָנוּ נֹאמַר: ''הוּבְלִילָא'' — ''בֵּי כָסֵי'', ''בֵּי כָסֵי'' — ''הוּבְלִילָא''. לְמַאי נָפְקָא מִינָּה — לְמַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בְּעוֹבִי בֵּית הַכּוֹסוֹת, דְּמִצַּד אֶחָד כְּשֵׁירָה, וּמִשְּׁנֵי צְדָדִים טְרֵיפָה.

Traduction

Abaye said: We too shall speak and comment on changes in the meaning of terms in our generation. What was called huvlila, the first stomach of animals that chew their cud, is, in recent generations, called bei kasei, the name of the animal’s second stomach. Similarly, what was once called in the past bei kasei is called huvlila in recent generations. What is the practical halakhic difference that emerges from this change of names? With regard to a needle that is found in the thick wall of the second stomach. In the halakhot of tereifot, one is prohibited to eat animals with a life expectancy of less than a year. It was established that if a needle punctured the wall of the second stomach from only one side, the animal is kosher. If the needle penetrated through the wall in a manner visible from both sides, the animal assumes the halakhic status of a tereifa. In the first stomach, even if the needle penetrated only one side of the wall, the animal assumes the halakhic status of a tereifa. Therefore, it is crucial to distinguish between the first and the second stomachs.

Rachi non traduit

אף אנו נאמר. אף אנו יכולים להוסיף אדרב חסדא לומר שגם זה נשתנה:

הובלילא. מתחילה היו קורין להמסס הובלילא ולבית הכוסות בי כסי ועכשיו נשתנו:

המסס. הוא הסמוך לבית הכוסות עשוי סגלגל כמין כדור ובתוכו קליפות קליפות הרבה כגלגל של ריחים וקורין צינפי''ל ודופנו דק מאד:

בית הכוסות. סוף הכרס שקורין פאנצ''א ויש בו עובי שקורין דובלון ותוכו עשוי כמין כוס עובי בית הכוסות דופן כפולה ודבוקין הכפלים זה בזה בשומן:

מצד א'. שלא ניקב אלא א' מן הכפלים כשרה שחבירו סותמו:

מב' צדדין. שניקבו שניהם טריפה ובבית הכוסות הוא דאיכא לפלוגי בין צד א' לשני צדדין אבל בהמסס אפי' מצד א' שלא נראה הנקב לחוץ אין זו סתימה לפי שהדופן דק מאד:

Tossefoth non traduit

למחט שנמצאת. דתניא באלו טרפות (חולין דף נ. ושם) ובהמדיר (כת בות דף עו:) מצד אחד כשירה מב' צדדין טרפה ופי' בקונטרס בעובי בית הכוסות הוא דאיכא לפלוגי הכי אבל בהמסס אפי' מצד אחד שלא נראה הנקב לחוץ טרפה דאין זו סתימה והקשה ה''ר אליעזר ממי''ץ דהא תנן המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ משמע דבהמסס נמי לא מיטרפה אלא בנקב מפולש ואור''י דהאי לחוץ לא לגמרי לחוץ אלא כלומר לצד חוץ לאפוקי ניקבו זה לתוך זה דכשירה כדקתני בתר הכי וקמ''ל דמצד אחד כשירה אע''ג דניקב עור אחד שלם אבל הא דקתני מב' צדדין טרפה אין חידוש אי נמי מב' צדדין טרפה נמי חידוש הוא דקמ''ל אע''פ ששוכב על המסס וס''ד שמגין כמו חלחולת שנקבה וירכים מעמידין אותה דכשירה קמ''ל דהכא טרפה ור''ת אומר דבהמסס נמי מצד אחד כשירה ופשיטא דלא הויא טרפה אא''כ ניקב נקב מפולש לחוץ דאין סברא שיהיה טרפה בשום מקום אלא בנקב מפולש והא דנקט בברייתא בית הכוסות לאשמועינן מצד אחד כשירה אע''ג דניקב עור שלם ונפקא מינה הא דשמעינן דאישתני שמייהו אע''ג דדינם שוה דאי לא אשמעינן ה''א דהאי דקתני מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות היינו דקרו השתא בי כסי שאין לו אלא עור אחד והוה אתי למימר דדוקא בההוא מצד אחד כשירה אבל במאי דקרו הובלילא אפי' מצד אחד טרפה כיון שניקב עור אחד שלם להכי אשמעינן דאישתני שמייהו דאפי' בהובלילא מצד אחד כשירה ועוד אור''י דמצינו למימר כפי' רש''י דבהמסס אפי' מצד אחד טרפה דחיישינן שמא ניקב לחוץ וחזר והבריא כמו ישב לו קוץ בוושט דהכי הלכתא התם דחיישינן שמא הבריא וחוששין לספק דרוסה ואפי' למאן דלא חייש התם בקוץ שמא במחט שהוא דק חייש והא דבעי באלו טרפות ניקבו לחוץ היינו כגון דידעינן דשוב לא הבריא כגון שאכלה מחט בפנינו ושחטוה מיד:

אָמַר רַב אָשֵׁי, אַף אָנוּ נֹאמַר: ''בָּבֶל'' — ''בּוֹרְסִיף'', ''בּוֹרְסִיף'' — ''בָּבֶל''.

Traduction

Rav Ashi said: We too shall speak of matters whose name changed over the generations. The city that, in biblical times, was called Babylon was called Bursif in later generations, and Bursif was called Babylon in later generations.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source