Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 148a

הֲלָכָה: מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אִיקְּלַע לְפוּמְבְּדִיתָא, לָא עָל לְפִירְקֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה. שַׁדְּרֵיהּ לַאֲדָא דַּיָּילָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל גַּרְבֵּיהּ. אֲזַל גַּרְבֵּיהּ. אֲתָא, אַשְׁכְּחֵיהּ דְּקָא דָרֵישׁ: אֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה — מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. אֲמַר לֵיהּ: הָא חָנָא דִּידַן, וְהָא שְׁמוּאֵל דִּידַן, וְלָא שְׁמִיעַ לִי — וְלָאו בְּדִינָא גְּרַבְתָּיךְ?!

Traduction

The halakha is that one may reset a break on Shabbat, which was the ruling in Shmuel’s version of the mishna. The Gemara relates that Rabba bar bar Ḥana happened to come to Pumbedita and he did not enter Rav Yehuda’s lecture. Rav Yehuda sent for Adda, his attendant, and said to him: Go drag him to the lecture. He went and dragged him forcibly to the lecture (Rabbeinu Ḥananel). Rabba bar bar Ḥana came and found Rav Yehuda teaching that one may not reset a break on Shabbat. He said to him: This is what Rav Ḥana of Baghdad said that Shmuel said: The halakha is that one may reset a break on Shabbat. Rav Yehuda said to him: Ḥana is ours, a Babylonian scholar, and Shmuel is ours, and nevertheless, I did not yet hear this halakha; did I not rightfully drag you to the lecture?

Rachi non traduit

הלכה מחזירין את השבר. סבירא ליה לשמואל מחזירין תנן:

אדא דיילא. מנשטר''ל ממונה:

גרביה. קח בגדו עד שיבא:

אתא. רבה אשכחיה לרב יהודה כו':

הא חנא דידן. ממקומנו הוא ולא שמענו זאת מפיו עד הנה:

ולאו בדינא גרבתיך. בתמיה שאילו לא באת לא למדנו:

מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ כּוּ'. רַב אַוְיָא הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף, שַׁנְיָא לֵיהּ יְדֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי מַאי? אָסוּר. וְהָכִי מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. אַדְּהָכִי אִיתְּפַח יְדֵיהּ.

Traduction

We learned in the mishna that one whose hand was dislocated may not treat it by vigorously moving it about in water. The Gemara relates that Rav Avya was once sitting before Rav Yosef and his hand became dislocated. Rav Avya then displayed a variety of hand positions and he said to him: What is the ruling with regard to this? Am I permitted to place my hand in this way, or is it a violation of the prohibition against healing on Shabbat? Rav Yosef said to him: It is prohibited. Rav Avya again asked: And what is the ruling if I position my hand in this way? Rav Yosef said to him: It is prohibited. In the meantime, his hand was restored to its proper location and was healed.

Rachi non traduit

שניא ליה ידיה. נשתנית ידו ממקומה אשולשיינ''ר בלע''ז:

הכי מאי. היה עושה בענינים הרבה ושואל:

אֲמַר לֵיהּ: מַאי תִּיבְּעֵי לָךְ, הָא תְּנַן: מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ — לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן, אֲבָל רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפֵּא — נִתְרַפֵּא. אֲמַר לֵיהּ: וְלָא תְּנַן: ''אֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר'', וְאָמַר רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָהּ אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה — מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר! אֲמַר לֵיהּ: כּוּלְּהוּ בַּחֲדָא מְחִיתָא מְחִיתִּנְהוּ?! הֵיכָא דְּאִיתְּמַר — אִיתְּמַר, הֵיכָא דְּלָא אִיתְּמַר — לָא אִיתְּמַר.

Traduction

Rav Yosef said to him: What is your dilemma? We learned in our mishna that one whose hand or foot was dislocated on Shabbat may not vigorously move it about in cold water; however, he may rinse it in the usual manner, and if it is healed, it is healed. Rav Avya said to him: That is no proof, as didn’t we learn in our mishna that one may not reset a break, and Rav Ḥana of Baghdad said that Shmuel said that the halakha is that one may indeed reset a broken bone. Therefore, perhaps a dislocated limb may also be treated on Shabbat. Rav Yosef said to him: Were all these woven together in a single weave? Where it was stated that an alternative version of the mishna exists, it was stated; where it was not stated, it was not stated. Therefore, the ruling of the mishna with regard to a dislocated limb must be observed.

Rachi non traduit

בחדא מחיתא מחיתנהו. באריגה אחת ארגתו:

היכא דאיתמר. דמתניתין לאו דוקא תנן איתמר:

הדרן עלך חבית

Traduction

MISHNA: One may borrow jugs of wine and jugs of oil from another on Shabbat, as long as one does not say the following to him: Loan me. And similarly, a woman may borrow from another loaves of bread on Shabbat. And if the lender does not trust him that he will return them, the borrower may leave his cloak with him as collateral and make the proper calculation with him after Shabbat. And similarly, on the eve of Passover in Jerusalem, when it occurs on Shabbat, one who is procuring a Paschal lamb may leave his cloak with him, i.e., the person from whom he is purchasing it, and take the lamb to bring as his Paschal lamb, and then make the proper calculation with him after the Festival.

מַתְנִי' שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵירוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ ''הַלְוֵינִי''. וְכֵן הָאִשָּׁה מֵחֲבֶירְתָּהּ כִּכָּרוֹת. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ — מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ, וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ, וְנוֹטֵל אֶת פִּסְחוֹ, וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב.

Traduction

GEMARA: It was taught in the mishna that one is permitted to borrow jugs from another on Shabbat, but one may not use the phrase loan me. Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: What is different about the expression let me borrow, that makes it permitted? And what is different about the expression loan me that makes it prohibited? He said to him: If someone says let me borrow, the lender will not come to write down the loan because the expression indicates that the borrower intends to return the object in its current state within a short amount of time. On the other hand, the expression loan me indicates a more extended loan in which the object is not necessarily returned in exactly the same manner in which it was taken. Therefore, the lender will come to write down the terms of the loan.

Rachi non traduit

מתני' שואל. שלא יאמר הלויני. מפרש בגמרא:

שחל להיות בשבת. ולא נזכר מע''ש לקנות:

לאחר יו''ט. ליום שלישי:

Tossefoth non traduit

מתני' שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני. פירש רש''י טעמא משום דסתם הלואה ל' יום ולפי שהוא לזמן מרובה יותר משאלה אתי למיכתב וקשה לר''ת דסתם שאלה ל' יום כדאמר במנחות בהתכלת (מנחות דף מד.) טלית שאולה כל ל' יום פטורה מן הציצית ואמרינן נמי התם הדר באכסני' בא''י והשוכר בית בחו''ל כל ל' יום פטור מן המזוזה מכאן ואילך חייב במזוזה אלמא דסתם שאלה ל' יום איתא ולהכי פטורה כל ל' יום דאמר שאולה היא אבל מכאן ואילך נראה כמו שלו ומיהו יכול לומר לרש''י לאו משום דאי מתבע ליה לדינא בתוך ל' יום שאין צריך להחזיר דודאי היה חייב להחזיר דעבידי אינשי דמשאלי פחות משלשים יום אבל טפי לא משאלי הלכך עד ל' יום אמרי אינשי שאולה היא ור''י פירש לנו דהיינו טעמא בשאלה לפי שהיא חוזרת בעין לא אתי למיכתב אבל לשון הלואה אינו חוזר בעין ואתי למיכתב ואע''ג דכי שאיל מיניה כדי יין וכדי שמן לא הדרי בעין מ''מ מתוך שמזכיר לו לשון שאלה זכור הוא ולא אתי למיכתב. מ''ר וכן פירש ה''ר פורת:

גְּמָ' אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא הַשְׁאִילֵנִי, וּמַאי שְׁנָא הַלְוֵינִי? אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁאִילֵנִי — לָא אָתֵי לְמִיכְתַּב, הַלְוֵינִי — אָתֵי לְמִיכְתַּב.

Traduction

Rava bar Rav Ḥanan challenged Abaye’s answer: But since on weekdays there are times one intends to say loan me and instead says let me borrow, and the lender is not particular about his imprecise terminology and he comes to write down the terms of the loan, on Shabbat he will also come to write. Abaye said to him: On a weekday, when there is no difference if one says loan me or let me borrow, lenders are not particular about his terminology, and the lender will therefore come to write down the terms of the loan. On Shabbat, since only the expression let me borrow was allowed by the Sages, while the expression loan me was not permitted, the matter is recognizable. Both of the parties must bear in mind which terminology is acceptable, and the lender will not come to write.

Rachi non traduit

גמ' הלויני. משמע לזמן מרובה וקיי''ל במסכת מכות (דף ג:) סתם הלואה ל' יום ואתי מלוה זה לכתוב על פנקסו כך וכך הלויתי כדי שלא ישכח:

Tossefoth non traduit

אתקין רבא במחוזא דדרו בדוחקא כו'. ברוב ספרים אינו כתוב כאן ולא בפירוש רש''י ובריש המביא כדי יין (ביצה דף ל. ושם) נראה שהוא מקומו וזה לשון פירוש הקונטרס בביצה דדרו בדוחקא משוי שאדם יחיד נושא בחול על כתיפו בטורח אם בא לשאתו לצורך יום טוב ביו''ט כגון חבית או שק מלא פירות ישאנו ביו''ט. בדיגלא עתר שקורין פורק''א כדרך נושאי מלח למכור מפני שצריך לשנות וכשמשנה ישנה להקל משאו ולא להרבות טורח ביו''ט ועתר זה נוח לשאת בו משא כבד וכשנושא בו חבית הנישאת בכתף ישנה להקל דדרו בדיגלא משוי חבית גדולה שרגילה לשאת בדיגלא לידרו באגרא ישאהו ביו''ט בב' בני אדם במוט על כתפים דהיינו נמי שינוי להקל דדרו באגרא במוט על כתפים לידרו ביו''ט אותו משוי באכפא במוט בידים משום שינוי ואפילו אינו להקל מ''מ שינוי הוא ואינו מרבה טורח בשינוי דדרו באכפא ניפרוס סודרא קל הוא ואינו מכביד ושינוי בעלמא הוא ולהצנע עד כאן לשונו ומשמע מתוך פירושו דכל אלה משוי אחד להם בשוה ואין זה נושא יותר אלא שנושא משאו בענין אחר ממה שהיה רגיל וזה דחקו שאם נפרש שכל אלו ממעטים משאם מאשר היו רגילים לשאת קשיא הא דאמר בסמוך מפשי בהילוכא משמע מפירושא דאגרא נושאים שני בני אדם שפיר במוט בשנים ויש בו משוי שני בני אדם שנושאים כל מה שרגילין לשאת בדיגלא ודיגלא היא משוי שני בני אדם כדמשמע בבבא מציעא בס''פ השוכר את האומנים (בבא מציעא דף פג.) וקשיא לר' דהתם משמע נמי דאגרא אין בו משוי לשני בני אדם דאמר התם דדרו באגרא ואיתבר משלם פלגא מ''ט נפיש לחד וזוטר לתרי ודמי לפשיעה ודמי לאונס בדיגלא משלם כולה משמע דלא הוי זוטר לתרי נראה דאגרא לשום אדם אינו נראה עובדא דחול כמו דיגלא ומשום הכי דדרו בדיגלא לידרו באגרא ואע''פ שמפיש בהילוכא יכול לשנות כיון שאינו נראה כל כך עובדא דחול והשתא אתי שפיר דדרו באגרא לידרו באכפא אע''פ שבוודאי מרבה במשאוי הוא בנושא בידים המוט מכשנושאו על כתיפו מ''מ כיון שאינו נראה עובדא דחול כמו אגרא יכול לעשות כעין שמצינו גבי בהמה מסוכנת דתנן בביצה (דף כה.) שחטה בשדה לא יביאנה במוט אלא מביאה בידו אברים אברים ותנן נמי (דף כט:

ושם) בהמביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה אלא מביא הוא על כתפיו או לפניו אלמא הני אע''ג דמפשי בהילוכא כיון שאינו עושה כל כך כדרך שעושה בחול יש לו לשנות וההיא דבסמוך דמליין בחצבא זוטא ודמליין בחצבא רבה תרווייהו עובדא דחול ובענין שנושאים זה נושאים זה הלכך אין לו לשנות לא להקל ולא להכביד כדפי' טעמא ובההיא דלעיל בריש מפנין (שבת דף קכז.) לא שייכא עובדא דחול שאינו מטלטל אלא בבית מזוית לזוית. מ''ר. ובההיא דשחטה בשדה פירש בריש מפנין (ג''ז שם) בע''א וכמו שפירש כאן עיקר ועוד קשה לי לפי' הקונטרס דדרו באכפא אמאי ניפרוס סודרא עליה הוה ליה למימר לידרו באגרא כיון שאינו משנה להכביד יותר מאכפא כמו שמשמע נמי מתוך פירושו ולפירוש רבי אתי שפיר:

וְהָא כֵּיוָן דִּבְחוֹל, זִימְנִין דְּבָעֵי לְמֵימַר לֵיהּ ''הַלְוֵינִי'' וַאֲמַר לֵיהּ ''הַשְׁאִילֵנִי'' וְלָא קָפֵיד עִילָּוֵיהּ — וְאָתֵי לְמִיכְתַּב, בְּשַׁבָּת נָמֵי אָתֵי לְמִיכְתַּב! אֲמַר לֵיהּ: (בְּחוֹל, דְּלָא שְׁנָא כִּי אֲמַר לֵיהּ ''הַלְוֵינִי'' לָא שְׁנָא כִּי אֲמַר לֵיהּ ''הַשְׁאִילֵנִי'', לָא קָפְדִינַן עִילָּוֵיהּ — אָתֵי לְמִיכְתַּב.) בְּשַׁבָּת כֵּיוָן דְּ''הַשְׁאִילֵנִי'' הוּא דְּשָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן, ''הַלְוֵינִי'' לָא שָׁרוּ לֵיהּ — מִינַּכְרָא מִילְּתָא, וְלָא אָתֵי לְמִיכְתַּב.

Traduction

Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: Now, since the Sages said that with regard to all matters of a Festival, as much as we can change the way we do things from the manner in which we do them on weekdays, we change, these women who fill their pitchers with water, what is the reason they do not change the way they draw water from their normal weekday procedure? Abaye answers: Because it is not possible to change the procedure. How would they do it differently? If you say that those who normally fill a large pitcher should fill a small pitcher on a Festival, they would thereby add to their walking and expend extra effort. Conversely, if those who normally fill a small pitcher would fill a large pitcher on a Festival, they would thereby add to the weight of their load. Even though these methods are different from the norm, they would cause added exertion. Therefore, the Sages did not require that one draw water in an unusual fashion.

Rachi non traduit

א''ל וכיון דבחול נמי זימנין דבעי למימר הלויני ואמר השאילני ולא קפיד עליה. והויא הלואה:

בשבת נמי. כי אמר השאילני סבר דהלואה היא ואתי למכתב ומאי היכר איכא:

ה''ג א''ל בשבת כיון דהשאילני שרו ליה רבנן הלויני לא שרו ליה מינכרא מילתא ולא אתי למכתב:

אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן לְאַבָּיֵי: מִכְּדֵי אֲמַרוּ רַבָּנַן: כָּל מִילֵּי דְּיוֹם טוֹב כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹיֵי מְשַׁנִּינַן, הָנֵי נְשֵׁי דְּמָלְיָין חַצְבַיְיהוּ מַיָּא, מַאי טַעְמָא לָא מְשַׁנְּיָן? מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר: הֵיכִי לַעֲבֵיד? דְּמָלְיָין בְּחַצְבָּא רַבָּא, לִימְלוֹ בְּחַצְבָּא זוּטָא — הָא קָא מַפְּשׁוּ בְּהִילּוּכָא. דְּמָלְיָין בְּחַצְבָּא זוּטָא, לִימְלוֹ בְּחַצְבָּא רַבָּא — קָא מַפְּשׁוּ בְּמַשּׂוֹי.

Traduction

Rachi non traduit

אמרו רבנן. במסכת ביצה:

כל כמה דאפשר לשנויי משנינן. דאמרינן המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה כו':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source