Daf 6b
שֶׁהָיָה חוֹלֶה בָּעֲצֶרֶת. רַב אָשֵׁי אָמַר: מַאי ''וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג'' דְּקָתָנֵי — חַג הַשָּׁבוּעוֹת.
Rachi (non traduit)
שהיה חולה. הולד:
Tossefoth (non traduit)
שהיה חולה בעצרת. דפסול להקרבה כדתנן בבכורות (דף מא.) זקן חולה ומזוהם ובפרק כל האסורים (תמורה דף כח:) דרשינן ליה מדכתיב מן הצאן מן הכבשים ומן העזים ועוד כתיב (מלאכי א) כי תגישו פסח וחולה אין רע:
וְאִידַּךְ: כֹּל הֵיכָא דְּתָנֵי פֶּסַח, תָּנֵי עֲצֶרֶת.
Rachi (non traduit)
כל היכא דקתני פסח. דבעי למיתני בתריה שבועות תני עצרת ולא חג:
אָמַר רָבָא: כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה רְגָלִים, בְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹבֵר בְּ''בַל תְּאַחֵר''. מֵיתִיבִי: אֶחָד בְּכוֹר, וְאֶחָד כָּל הַקֳּדָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם שָׁנָה בְּלֹא רְגָלִים, רְגָלִים בְּלֹא שָׁנָה — עוֹבֵר בְּ''בַל תְּאַחֵר''.
Rachi (non traduit)
שנה בלא רגלים. לקמיה מפרש:
Tossefoth (non traduit)
אחד בכור ואחד כל הקדשים. להכי נקט בכור דעיקר שנה בבכור כתיב מדכתיב כל הבכור אשר יולד (דברים טו) מלמד שהבכור נאכל כל שנתו כלומר דכתיב ביה תאכלנו שנה בשנה ושאר הקדשים דריש התם מדכתיב כל:
וְהַאי מַאי תְּיוּבְתֵּיהּ? אָמַר רַב כָּהֲנָא: מַאן דְּקָא מוֹתֵיב — שַׁפִּיר קָא מוֹתֵיב: מִכְּדֵי תַּנָּא אַלָּאוֵי קָא מְהַדַּר, לִיתְנֵי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹבֵר בְּ''בַל תְּאַחֵר''.
וְאִידַּךְ — תַּנָּא לְמִיקְבְּעֵיהּ בְּלָאו קָא מְהַדַּר, בְּלָאוֵי יְתֵירִי לָא קָא מְהַדַּר.
Rachi (non traduit)
למיקבעיה בלאו קא מהדר. להודיעך כל צידי זמן התחלת בל תאחר שבו:
אלאוי יתירי לא מהדר. להודיעך לאוין הרבים שבו:
גּוּפָא: אֶחָד בְּכוֹר וְאֶחָד כָּל הַקֳּדָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם שָׁנָה בְּלֹא רְגָלִים, רְגָלִים בְּלֹא שָׁנָה — עוֹבֵר בְּ''בַל תְּאַחֵר''. בִּשְׁלָמָא רְגָלִים בְּלֹא שָׁנָה מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, אֶלָּא שָׁנָה בְּלֹא רְגָלִים הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?
Tossefoth (non traduit)
בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה. כגון דאקדשה ערב פסח כך הפי' הניחא למ''ד דבעי כסדרן משכחת לה כגון דאקדשיה בתר חג המצות:
שנה בלא רגלים היכי משכחת לה. דאי באקדשיה בתוך הרגל דכי מטיא שתא אכתי ליכא שלש רגלים דשלימים בעינן כדלעיל ה''נ איכא רגלים שלימים דסוף רגל ראשון דאשתקד מצטרף (על) תחלת רגל דהשתא ובירושלמי מפרש תפתר כגון דאקדשיה כשהיה מחוסר זמן בפסח ולקמן אין משמע כן דאמרינן אין מונין שנה לבכור אלא משעה שראוי להרצאה:
הָנִיחָא לְמַאן דְּאִית לֵיהּ כְּסִדְרָן, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ כְּסִדְרָן, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?
Rachi (non traduit)
הניחא למאן דבעי כסדרן משכחת לה. דעברה שנה ולא עברו רגלים כסדרן ולמדך דכיון דעברה שנה אע''פ שלא עברו רגלים כסדרן חייב וסבר לה כר''ש בחדא ופליג עליה בחדא:
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּשָׁנָה מְעוּבֶּרֶת. דְּתַנְיָא: ''שָׁנָה תְּמִימָה'', רַבִּי אוֹמֵר: מוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם כְּמִנְיָן יְמוֹת הַחַמָּה,
Rachi (non traduit)
בשלמא לרבי. דאמר חדש העיבור אינו מן השנה חוץ מי''א יום ששנת חמה יתירה על הלבנה משכחת לה בשנה מעוברת:
שנה תמימה. האמורה בבתי ערי חומה מונה שס''ה ימים ואפי' בשנה פשוטה ואף בשנה מעוברת כיון שעברו ג' מאות וששים וחמשה ימים משמכרה נחלט לו:
Tossefoth (non traduit)
בשלמא לרבי משכחת לה בשנה מעוברת. לר''מ דאמר לעיל ברגל אחד ולר''א בן יעקב דאמר שני רגלים לא משכחת לה אלא בחולה ברגלים והוא הדין דהוה מצי לשנויי הכא לרבי ולרבנן:
כמנין ימות החמה. ופי' בקונט' וה''ה בכל שנים סתם לרבי דילפינן מתמימה דבתי ערי חומה כדמוכח בפרק (שני) דערכין (דף לא:):
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹנֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם, וְאִם נִתְעַבְּרָה שָׁנָה — נִתְעַבְּרָה לוֹ. מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לְרַבִּי דְּאַקְדְּשַׁהּ בָּתַר חַג הַמַּצּוֹת, דְּכִי מְטָא שִׁילְהֵי אֲדָר בָּתְרָאָה — שָׁנָה מַלְיָא, רְגָלִים לָא מְלוּ. אֶלָּא לְרַבָּנַן, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?
Rachi (non traduit)
מיום ליום. מט''ו בניסן לחמשה עשר בניסן אם מכרה בט''ו בניסן נתעברה לו למוכר ועל כרחו של לוקח אינו נחלט עד שיגיע ט''ו בניסן:
בתר חג המצות. בתוך הרגל ואית דאמרי לאחר הרגל ושילהי אדר בתרא לאו דוקא אלא לאחר שיצא אדר קאמר:
שנה מליא. ג' מאות וששים וחמשה ימים:
Tossefoth (non traduit)
בתר חג המצות. לאו דוקא דהוא הדין בתוך חג המצות כדמוכח לעיל דכולי רגל בעי:
כִּדְתָנֵי רַב שְׁמַעְיָה: עֲצֶרֶת פְּעָמִים חֲמִשָּׁה, פְּעָמִים שִׁשָּׁה, פְּעָמִים שִׁבְעָה. הָא כֵּיצַד? שְׁנֵיהֶן מְלֵאִין — חֲמִשָּׁה, שְׁנֵיהֶן חֲסֵרִין — שִׁבְעָה, אֶחָד מָלֵא וְאֶחָד חָסֵר — שִׁשָּׁה.
Rachi (non traduit)
פעמים ששה. שהוא ששה בסיון יום החמשים לעומר:
שניהם מלאים. ניסן ואייר הרי ט''ו ימים מניסן ול' דאייר מלא להו חמשים בחמשה בסיון:
א' מלא כו'. ומשכחת לה שנה בלא רגלים כגון שניהם מלאים ואירע עצרת בה' בסיון והקדישה למחרת בו' בסיון ולשנה הבאה היו שניהן חסרים ואירע עצרת בז' בסיון והשנה מלאה ביום ו' בסיון משהקדישה ועדיין לא עבר עצרת עליו:
וּמַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַב שְׁמַעְיָה — אֲחֵרִים הִיא. דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין בֵּין עֲצֶרֶת לַעֲצֶרֶת, אֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶלָּא אַרְבָּעָה יָמִים בִּלְבַד. וְאִם הָיְתָה שָׁנָה מְעוּבֶּרֶת — חֲמִשָּׁה.
Rachi (non traduit)
מאן תנא כו'. ת''ק דלא איירי בשנה בלא רגלים:
אלא ד' ימים. קסברי לעולם כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר ואין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך והויא לה שנה שנ''ד ימים נמצאת כל השנה שבועים שלמים חוץ מד' הימים והן הדוחין קביעות השנה מקביעות חברתה:
ואם היתה שנה מעוברת חמשה. קסבר חדש עיבור לעולם חסר ואינו דוחה את המועדות אלא יום אחד שהוא יתר על ד' שבועות:
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: יוֹרֵשׁ, מַהוּ בְּ''בַל תְּאַחֵר''? ''כִּי תִדּוֹר נֶדֶר'' אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָא לָא נְדַר, אוֹ דִלְמָא: ''וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה'', וְהָא מִיחַיַּיב.
Rachi (non traduit)
יורש מהו בבל תאחר. על נדר אביו:
Tossefoth (non traduit)
יורש מהו בבל תאחר. דיורש חייב להביא כדתנן במסכת קינין (פ''ב משנה ה) ומייתי לה בכמה דוכתי האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה ומשמע בפ''ק דקדושין (דף יג:) דלמ''ד שעבודא לאו דאורייתא כשהפרישה מחיים ולמ''ד דאורייתא אע''פ שלא הפרישה מחיים ובסוף יש בכור (בכורות דף נא:) נמי אמר מה להלן יורשים חייבים בעולת ראיה של אביהן:
תָּא שְׁמַע: דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא — ''מֵעִמָּךְ'', פְּרָט לְיוֹרֵשׁ.
וְהַאי ''מֵעִמָּךְ'' מִיבְּעֵי לֵיהּ, זֶה לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה! קְרִי בֵּיהּ ''עִמָּךְ'', וּקְרִי בֵּיהּ ''מֵעִמָּךְ''.
Rachi (non traduit)
קרי ביה עמך ומעמך. ודריש בה תרתי דעמך משמע ליה חלקו של עני ומ יתירא למעוטי יורש:
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: אִשָּׁה, מַה הִיא בְּ''בַל תְּאַחֵר''? מִי אָמְרִינַן: הָא לָא מִיחַיְּיבָא בִּרְאִיָּה, אוֹ דִלְמָא הָא אִיתַהּ בְּשִׂמְחָה?
Rachi (non traduit)
מי אמרי' הא לא מיחייבא בראיה. דכתיב (דברים טז) כל זכורך וכיון דלא מיחייבא למיסק לא שייך בה זמן רגלים לבל תאחר או דלמא מיחייבא למיסק משום שמחה דכתיב (שם) ושמחת בחגך ואמר מר (פסחים ד' קט.) בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שלמים שנאמר וזבחת שלמים ואכלת שם (ואכלת) ושמחת:
Tossefoth (non traduit)
הא ליתא בראיה. והוא הדין זקן וחולה ומי שאין לו קרקע וכל הפטורים מן הראיה:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָא אִיתַהּ בְּשִׂמְחָה. וּמִי אָמַר אַבָּיֵי הָכִי? וְהָאָמַר אַבָּיֵי: אִשָּׁה — בַּעֲלָהּ מְשַׂמְּחָהּ! לִדְבָרָיו דְּרַבִּי זֵירָא קָאָמַר.
Rachi (non traduit)
בעלה משמחה. בבבל בבגדי צבעונין בא''י בבגדי פשתן המגוהצים הכי איתא בקדושין (ד' לד:):
Tossefoth (non traduit)
דהא איתה בשמחה. וקרינא בה ובאת שמה והבאתם שמה:
אשה בעלה משמחה. פי' בקונט' בבבל בבגדים [צבעונים] ובא''י בכלי פשתן המגוהצין כדאיתא בקדושין (ד' לד:
ושם) וקשיא לר''ת דהני מילי בזמן הזה אבל בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר כדאמר בע''פ (פסחים ד' קט. ושם) ועוד אמרי' פ''ק דחגיגה (ד' ו. ושם) אמתני' דאיזה קטן כל שאינו יכול לאחוז בידו [של אביו] לעלות מירושלים להר הבית עד הכא מאן אתייה ומשני עד הכא מיחייבה אמיה בשמחה משמע שזקוקה לעלות משום שלמי שמחה ומפרש ר''ת בעלה משמחה שהחיוב על בעלה ולא עליה לפיכך לא קרינא בה ובאת שמה והא דקאמר בחגיגה דמיחייבה אמיה משום בעלה ולא משום היא ומיהו אשכחן בפסחים פ' אלו דברים (פסחים ד' עא.) אפי' בזמן שבהמ''ק קיים היכא דלא אפשר משמחה בכסות נקיה ויין ישן כגון היכא דחל יו''ט ראשון של חג להיות בשבת דבעינן זביחה בשעת שמחה:
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּכוֹר, מֵאֵימָתַי מוֹנִין לוֹ שָׁנָה? אַבָּיֵי אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלַד, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: מִשָּׁעָה שֶׁנִּרְאָה לְהַרְצָאָה.
וְלָא פְּלִיגִי: הָא בְּתָם,
Rachi (non traduit)
הא בתם. דקאי להרצאה משנראה להרצאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source