Vayedaber

שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי'', וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי'' — שֶׁיְּהוּ כָּל תְּרוּעוֹת הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי זֶה כָּזֶה.

Traduction

Since there is no need for the verse to state: ''Of the seventh month,'' as it already states: ''On the Day of Atonement,'' what is the meaning when the verse states: ''Of the seventh month''? This serves to teach that all soundings of the shofar of the seventh month must be similar to one another.

וּמִנַּיִן לְשָׁלֹשׁ שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה'', ''שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה'', ''יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם''.

Traduction

And from where is it derived that there must be three sets of three blasts each? The verse states: ''Then you shall make proclamation with the blast of the shofar [shofar terua]''(Leviticus 25:9); and another verse states: ''A solemn rest, a memorial of blasts [terua]'' (Leviticus 23:24); and a third verse states: ''It is a day of sounding [terua] the shofar to you'' (Numbers 29:1). Terua is mentioned three times in these verses, and a terua is always preceded and followed by a tekia.

Rachi non traduit

ומנין שלש של שלש שלש. מנין דהנך פשוטה לפניה ולאחריה ותרועה באמצע עבדינן תלתא זימני למלכיות חדא ולזכרונות חדא ולשופרות חדא:

ת''ל. תרועה תלתא זימני לכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:

וּמִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְשֶׁל זֶה בָּזֶה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''שְׁבִיעִי'' ''שְׁבִיעִי'' לִגְזֵירָה שָׁוָה.

Traduction

Since one of these verses deals with Yom Kippur of the Jubilee Year, while two of them deal with Rosh HaShana, the Gemara asks: From where is it derived to apply what is said about that verse to this one, and what is said about this verse to that one? With regard to Rosh HaShana, the verse states: ''Of the seventh month'' (Leviticus 25:9), and with regard to Yom Kippur the verse likewise states: ''In the seventh month'' (Leviticus 23:24). It is derived by verbal analogy that any shofar blasts sounded on one of these days must also be sounded on the other. Consequently, on each day one must sound three sets of tekia-terua-tekia.

Rachi non traduit

ומנין ליתן את האמור של זה בזה כו'. לפי ששלש תרועות הללו לא נאמרו במקום אחד שהשתים נאמרו בראש השנה והאחת ביובל מנין ליתן האמורות בראש השנה ביובל וליתן האמורה ביובל בר''ה שיהו כאן וכאן שלש:

שביעי לג''ש. נאמר בר''ה בחדש השביעי ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי:

הָא כֵּיצַד? שָׁלֹשׁ שֶׁהֵן תֵּשַׁע. שִׁיעוּר תְּקִיעָה כִּתְרוּעָה, שִׁיעוּר תְּרוּעָה כִּשְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים.

Traduction

How so? How does one actually perform the sounding of the shofar? One sounds three sets of three blasts each, which altogether are nine separate blasts. The length of a tekia is equal to the length of a terua, and the length of a terua is equal to the length of three shevarim.

הַאי תַּנָּא, מֵעִיקָּרָא מַיְיתֵי לַהּ בְּהֶיקֵּישָׁא, וְהַשְׁתָּא מַיְיתֵי לַהּ בִּגְזֵירָה שָׁוָה? הָכִי קָאָמַר: אִי לָאו גְּזֵירָה שָׁוָה, הֲוָה מַיְיתִינָא לַהּ בְּהֶיקֵּישָׁא. הַשְׁתָּא דְּאָתְיָא בִּגְזֵירָה שָׁוָה — הֶיקֵּישָׁא לָא צְרִיךְ.

Traduction

The Gemara analyzes the baraita. This tanna initially derives his halakha from juxtaposition, based on the phrase: ''Of the seventh month,'' which teaches that every sounding of the shofar in the seventh month must be alike. And now he derives this halakha that one sounds three tekia-terua-tekia sets by verbal analogy from the recurrence of the term ''seventh.'' How can the tanna change his method of derivation in the very same baraita? The Gemara explains that this is what the tanna is saying: If there were no verbal analogy, I would have derived this halakha by juxtaposition. Now that it is derived through a verbal analogy, the juxtaposition is not necessary.

Rachi non traduit

ותנא מעיקרא אייתי בהיקישא. ללמוד זה מזה מניין שבשופר ופשוטה לפניה ולאחריה גמר ר''ה מיובל בהיקישא דאין ת''ל בחדש השביעי אלא להקיש כל תרועות של חדש השביעי שיהו שוות:

ולסוף גמר בג''ש. ליתן האמור של זה בזה הא נמי תיתי בהיקישא דאי כדכתיבן שיהו שתים בר''ה ואחת ביובל אין תרועות של חדש השביעי שוות:

ה''ק אי לאו ג''ש. אי לא נאמרה ג''ש זו למשה מסיני לדונה הייתי מביא הכל בהיקישא כלומר מעצמו:

וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ בִּגְזֵירָה שָׁוָה מִמִּדְבָּר, דְּתַנְיָא: ''וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה'' — תְּקִיעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּתְרוּעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אַתָּה אוֹמֵר תְּקִיעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּתְרוּעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא תְּקִיעָה וּתְרוּעָה אַחַת הִיא — כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ''וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ'', הֱוֵי אוֹמֵר: תְּקִיעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּתְרוּעָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

Traduction

The Gemara comments: And the following tanna derives this halakha by verbal analogy from the sounding of the shofar in the wilderness, as it is taught in a baraita that the verse: ''And you shall sound [utekatem] a terua'' (Numbers 10:5), indicates that a tekia is its own sound and a terua is its own sound. Do you say that a tekia is its own sound and a terua is its own sound? Or perhaps is it only that a tekia and a terua are one and the same, i.e., the two terms are synonymous? When it says: ''But when the assembly is to be gathered together, you shall sound a tekia [titke’u], but you shall not sound a terua [tari’u]'' (Numbers 10:7), you must say that a tekia is its own sound and a terua is its own sound.

Rachi non traduit

והאי תנא מייתי לה ממדבר. שתהא פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה:

תקיעה בפני עצמה כו'. דלא תימא חדא היא והכי קאמר היו תוקעין תרועה אלא ה''ק ותקעתם תקיעה ואחריה הריעו תרועה:

או אינו. אלא אחת היא והכי קאמר היו תוקעין תרועה:

כשהוא אומר תתקעו ולא תריעו. מכלל דבמסעות תתקעו ותריעו קאמר ותרועה לא קרי לה תקיעה הרי על כרחך תקיעה בפני עצמה כו':

וּמִנַּיִן שֶׁפְּשׁוּטָה לְפָנֶיהָ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה''. וּמִנַּיִן שֶׁפְּשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תְּרוּעָה יִתְקְעוּ''.

Traduction

And from where is it derived that a terua is preceded by a straight blast, i.e., a tekia? The verse states: ''And you shall sound [utekatem] a terua'' (Numbers 10:5), which indicates that one must first sound a tekia and then a terua. And from where is it derived that a terua is followed by a straight blast? The verse states: ''A terua you shall sound [titke’u]'' (Numbers 10:6), i.e., first a terua and then a tekia.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ''וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית'', שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ''שֵׁנִית'', וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ''שֵׁנִית'' — זֶה בָּנָה אָב, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ''תְּרוּעָה'' — תְּהֵא תְּקִיעָה שְׁנִיָּה לָהּ. אֵין לִי אֶלָּא בַּמִּדְבָּר, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תְּרוּעָה'' ''תְּרוּעָה'' לִגְזֵירָה שָׁוָה.

Traduction

Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: This derivation is not necessary, as the verse states: ''And you shall sound [utekatem] a terua a second time'' (Numbers 10:6). As there is no need for the verse to state: ''A second time,'' since it is clear from the context that this is the second terua, what is the meaning when the verse states: ''A second time?'' This is a paradigm of the principle that in all places where it is stated terua, a tekia should be second to it. I have derived this halakha only in the wilderness. From where do I derive that the same applies to Rosh HaShana? The verse states ''terua'' with regard to the wilderness, and the verse states ''terua'' with regard to Rosh HaShana. This comes to teach by verbal analogy that the halakha of one applies to the other.

Rachi non traduit

תלמוד לומר ותקעתם. והדר תרועה:

שאין ת''ל שנית. שכבר אמר ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני כי הדר אמר ותקעתם תרועה ונסע מחנה פלוני פשיטא דשנית היא:

תהא תקיעה שניה לה. והכי קאמר ותקעתם תקיעה שנית לתרועה:

וְשָׁלֹשׁ תְּרוּעוֹת נֶאֶמְרוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה: ''שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה'', ''יוֹם תְּרוּעָה'', ''וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה'', וּשְׁתֵּי תְּקִיעוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת.

Traduction

And three teruot are stated with regard to Rosh HaShana: ''A solemn rest, a memorial of blasts [terua]'' (Leviticus 23:24); ''It is a day of sounding the shofar [terua] to you'' (Numbers 29:1); ''Then you shall make proclamation with the blast of the shofar [terua]'' (Leviticus 25:9). And there are two tekiot for each and every one of the teruot, one before and one after.

Rachi non traduit

ה''ג ושלש תרועות נאמרו בר''ה שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה יום תרועה יהיה לכם ושתי תקיעות לכל אחת ואחת מצינו למדין לר''ה שלש תרועות ושש תקיעות שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה מד''ת יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא רבי שמואל בר נחמני אומר אחת מד''ת ושתים מד''ס והעברת שופר תרועה מד''ת שבתון זכרון תרועה ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא מאי לתלמודו הוא בא וכו':

מָצִינוּ לְמֵדִין: שָׁלֹשׁ תְּרוּעוֹת וְשֵׁשׁ תְּקִיעוֹת נֶאֶמְרוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שְׁתַּיִם מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְאַחַת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. ''שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה'', ''וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה'' — מִדִּבְרֵי תוֹרָה. ''יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם'' — לְתַלְמוּדוֹ הוּא בָּא.

Traduction

Consequently, we are found to have learned that three teruot and six tekiot are stated with regard to Rosh HaShana. Two of the teruot are required by the statement of the Torah and one by the statement of the Sages, i.e., based on the verses but not derived directly from them. How so? ''A solemn rest, a memorial of blasts [terua]'' and ''Then you shall make proclamation with the blast of the shofar [terua]''; these apply by Torah law. However, the verse ''It is a day of sounding the shofar [terua] to you'' comes for its own statement, i.e., for the verbal analogy, which teaches that the halakhot of the wilderness apply to Rosh HaShana as well. Consequently, the third terua is merely alluded to in that verse and its obligation applies by rabbinic law.

Rachi non traduit

שתים מד''ת. תרי קראי דרוש למניינא כדקתני ואזיל והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה מד''ת כלומר מכאן נלמוד שתים יום תרועה יהיה לכם לא תדרשיה למניינא שהרי לתלמודו הוא בא מופנה לג''ש שדרש תרועה תרועה לג''ש אלא סופרים אמרוה כדי להשוות מלכיות וזכרונות ושופרות לתקיעותיהן:

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אַחַת מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וּשְׁתַּיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. ''וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה'' — מִדִּבְרֵי תוֹרָה. ''שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה'', וְ''יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם'' — לְתַלְמוּדוֹ הוּא בָּא.

Traduction

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: One terua applies by Torah law, and two apply by rabbinic law: ''Then you shall make proclamation with the blast of the shofar [terua]'' applies by Torah law. However, the verses: ''A solemn rest, a memorial of blasts [terua]'' and ''It is a day of sounding the shofar [terua] to you''; these two phrases come for their own statement.

מַאי לְתַלְמוּדוֹ הוּא בָּא? מִיבְּעֵי: בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה.

Traduction

The Gemara asks: What does Rabbi Shmuel bar Naḥmani mean when he says that the verse: ''It is a day of sounding the shofar [terua] to you,'' comes for its own statement? What other halakha is derived from this verse? The Gemara explains: It is required to teach that the shofar must be sounded during the day and not at night, as indicated by the phrase: ''A day of sounding the shofar.''

Rachi non traduit

רבי שמואל בר נחמני אומר כו' מאי לתלמודו הוא בא. בשלמא חד לג''ש אידך למאי:

וְאִידַּךְ, בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ''בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים''.

Traduction

The Gemara asks: And the other tanna, who does not derive this halakha from this verse, from where does he learn that the shofar must be sounded during the day and not at night? The Gemara answers: He derives it from that which is stated with regard to the Jubilee Year: ''On the Day of Atonement'' (Leviticus 25:9), which indicates that the shofar must be sounded during the day, not at night.

אִי ''בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים'' יָלֵיף, נִגְמוֹר נָמֵי מִינֵּיהּ לִפְשׁוּטָה לְפָנֶיהָ וּפְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ! ''וְהַעֲבַרְתָּ'' ''תַּעֲבִירוּ'' לָא מַשְׁמַע לְהוּ.

Traduction

The Gemara asks: If that tanna derives this halakha from the phrase: ''On the Day of Atonement,'' let us also derive from it that one must sound a straight blast of a tekia before each terua and a straight one after it. Since he derives one halakha from the verses that deal with Yom Kippur of the Jubilee Year, why not derive this halakha from there as well? In that case, he would not need to derive it from the verses that deal with the wilderness. The Gemara answers: The phrases ''Then you shall make proclamation [veha’avarta]'' (Leviticus 25:9) and ''You shall make proclamation [ta’aviru]'' from the same verse do not indicate a tekia according to him, as they come to teach a different matter.

Rachi non traduit

לא משמע ליה. למדרש מיניה פשוטה לפניה:

אֶלָּא מַאי דָּרְשִׁי בְּהוּ? ''וְהַעֲבַרְתָּ'' כִּדְרַב מַתְנָא. דְּאָמַר רַב מַתְנָא: ''וְהַעֲבַרְתָּ'' — דֶּרֶךְ הַעֲבָרָתוֹ, ''תַּעֲבִירוּ'' — דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא נְעַבְּרֵיהּ בְּיָד.

Traduction

The Gemara asks: Rather, what does he learn from those phrases? The Gemara answers: He expounds: ''Veha’avarta,'' in accordance with the opinion of Rav Mattana, as Rav Mattana said: ''Veha’avarta,'' which literally means: And you shall carry, indicates that the shofar must be shaped in the same way that the animal carries it on its head while alive, i.e., the natural narrow end must be maintained. One should not widen that side and narrow the naturally wide end. And the word ''ta’aviru'' teaches that the Merciful One states it so that one should not mistakenly explain as follows: Let us merely carry the shofar by hand throughout the land rather than sounding it.

Rachi non traduit

דרך העברתו. למעוטי הפכו ותקע בו כדאמרן (לעיל ראש השנה דף כז:):

ניעבריה ביד. ואי לאו דהדר כתביה לא הוה משתמע תעבירו לשון תקיעה:

Tossefoth non traduit

נעבריה ביד. פירוש שיאחזנו בידו ויתקע ולא שיניחנו על גבי שום דבר ויתקע ופירוש הקונטרס עיקר:

וְאִידַּךְ? דְּרַב מַתְנָא — מִדְּשַׁנִּי בְּדִיבּוּרֵיהּ.

Traduction

The Gemara asks: And from where does the other tanna derive these halakhot, as he used this verse to learn that the terua must be preceded by a tekia. The Gemara answers: He derives the halakha of Rav Mattana from the fact that the verse changed its normal language. It employs the term ''ta’aviru'' instead of titke’u, the more common expression for sounding the shofar.

''תַּעֲבִירוּ'' בְּיָד — לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, דְּגָמַר ''עֲבָרָה'' ''עֲבָרָה'' מִמֹּשֶׁה. כְּתִיב הָכָא: ''וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה'', וּכְתִיב הָתָם: ''וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה'', מָה לְהַלָּן בְּקוֹל — אַף כָּאן בְּקוֹל.

Traduction

As for the concern that one might think the verse means: You shall merely carry the shofar by hand and not sound it, you cannot in any event say that, as that tanna derives by verbal analogy between the root avara used here and the same root avara that is found with regard to Moses. It is written here: ''Then you shall make proclamation [veha’avarta] with the blast of the shofar,'' and it is written elsewhere: ''And Moses commanded, and they caused to be proclaimed [vaya’aviru] throughout the camp'' (Exodus 36:6). Just as there, with regard to Moses, they proclaimed with a sound, so too here, the proclamation must be with a sound.

וּלְהַאי תַּנָּא דְּמַיְיתֵי לַהּ מִמִּדְבָּר, אִי מָה לְהַלָּן חֲצוֹצְרוֹת, אַף כָּאן חֲצוֹצְרוֹת?

Traduction

The Gemara asks: And according to the opinion of this tanna, who derives the halakha that each terua of Rosh HaShana must be preceded by a tekia from the sounding of the shofar in the wilderness at the time of the gathering of the assembly, one can argue as follows: If so, just as there, in the wilderness, there was sounding of trumpets, so too, here, on Rosh HaShana, there must be sounding of trumpets.

תַּלְמוּד לוֹמַר: ''תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ'', אֵי זֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא: ''שׁוֹפָר''.

Traduction

Therefore, the verse states: ''Sound the shofar at the New Moon, at the full moon [keseh] for our feast day'' (Psalms 81:4). Which is the Festival on which the month, i.e., the moon, is covered [mitkaseh]? You must say that this is Rosh HaShana, the only Festival that coincides with the new moon, which cannot be seen. And the Merciful One states: ''Sound the shofar at the New Moon,'' which indicates that on Rosh HaShana one sounds a shofar and nothing else.

אַתְקֵין רַבִּי אֲבָהוּ בְּקֵסָרִי: תְּקִיעָה, שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים, תְּרוּעָה, תְּקִיעָה. מָה נַפְשָׁךְ? אִי יַלּוֹלֵי יַלֵּיל — לֶעְבֵּיד תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה, וְאִי גַּנּוֹחֵי גַּנַּח — לֶעְבֵּיד תְּקִיעָה שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים וּתְקִיעָה!

Traduction

§ Rabbi Abbahu instituted in Caesarea the following order of sounding of the shofar: First a tekia, a simple uninterrupted sound; next three shevarim, broken sounds; followed by a terua, a series of short blasts; and, finally, another tekia. The Gemara asks: Whichever way you look at it, this is difficult. If, according to the opinion of Rabbi Abbahu, the sound the Torah calls a terua is a whimpering, i.e., short, consecutive sounds, one should perform a tekia-terua-tekia set. And if he holds that a terua is moaning, i.e., longer, broken sounds, he should sound a set as follows: Tekia, followed by three shevarim, and then another tekia. Why include both a terua and a shevarim?

מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי גַּנּוֹחֵי גַּנַּח אִי יַלּוֹלֵי יַלֵּיל. מַתְקֵיף לַהּ רַב עַוִּירָא: וְדִלְמָא יַלּוֹלֵי הֲוָה, וְקָא מַפְסֵיק שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים בֵּין תְּרוּעָה לִתְקִיעָה! דַּהֲדַר עָבֵיד תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה. מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: וְדִלְמָא גַּנּוֹחֵי הֲוָה, וְקָא מַפְסְקָא תְּרוּעָה בֵּין שְׁבָרִים לִתְקִיעָה! דַּהֲדַר עָבֵיד תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה.

Traduction

The Gemara answers: Rabbi Abbahu was uncertain whether a terua means moaning or whimpering, and he therefore instituted that both types of sound should be included, to ensure that one fulfills his obligation. Rav Avira strongly objects to this: But perhaps a terua is whimpering, and the addition of three shevarim interrupts between the terua and the initial tekia, which disqualifies the entire set. The Gemara answers: That is why one then performs a tekia-terua-tekia set, to account for this possibility. Ravina strongly objects to this: But perhaps a terua is moaning, and the terua interrupts between the shevarim and the final tekia, once again disqualifying the entire set. The Gemara likewise answers: That is why one then performs a tekia-shevarim-tekia set, to cover this possibility as well.

Rachi non traduit

מספקא ליה. ועבד תרווייהו:

ודלמא גנוחי הוא. ואין לך לעשות תרועות יבבות וקא מפסקא תרועה בין שברים לפשוטה שלאחריה:

ודלמא ילולי היא. ואין לנו שברים וקא מפסקי שברים דקשר''ק דר' אבהו בין תקיעה ראשונה לתרועה ואין כאן פשוטה לפניה:

אֶלָּא רַבִּי אֲבָהוּ מַאי אַתְקֵין? אִי גַּנּוֹחֵי גַּנַּח — הָא עַבְדֵיהּ, אִי יַלּוֹלֵי יַלֵּיל — הָא עַבְדֵיהּ! מְסַפְּקָא לֵיהּ דִּלְמָא גַּנַּח וְיַלֵּיל.

Traduction

The Gemara asks: But if in any case one must perform the two sets of blasts, for what purpose did Rabbi Abbahu institute that one should perform a tekia-shevarim-terua-tekia set? If a terua is moaning, one already did it; if it is whimpering, one already did this, too. The Gemara answers: Rabbi Abbahu was uncertain, and he thought that perhaps a terua consists of moaning followed by whimpering. Consequently, all three sets are necessary.

אִי הָכִי, לֶיעְבַּד נָמֵי אִיפְּכָא: תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים, וּתְקִיעָה — דִּלְמָא יַלֵּיל וְגַנַּח! סְתָמָא דְמִילְּתָא, כִּי מִתְּרַע בְּאִינִישׁ מִילְּתָא — בְּרֵישָׁא גָּנַח וַהֲדַר יָלֵיל.

Traduction

The Gemara asks: If so, let one perform the opposite set as well: Tekia, terua, three shevarim, tekia, as perhaps a terua consists of whimpering and then moaning. The Gemara answers: The normal way of things is that when a person experiences a bad event, he first moans and then whimpers, but not the reverse.

Rachi non traduit

ברישא גנוחי גנח. גניחות ארוכות קומפלייני''א בלע''ז:

והדר מיליל. רצידי''ר בלע''ז:

תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִּשְׁתַּיִם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁמַע

Traduction

§ The mishna taught: If one sounded the first tekia and then extended the second tekia of that series to the length of two tekiot, so that it should count as both the second tekia of the first set and the first tekia of the second set, it is considered as only one tekia, and one must begin the second set with a new tekia. Rabbi Yoḥanan said: If one heard