Vayedaber

אֲבָל הָכָא, ''זִכְרוֹן תְּרוּעָה'' כְּתִיב, וְהַאי מִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא הוּא — קָא מַשְׁמַע לַן. אַלְמָא קָסָבַר רָבָא: מִצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוּוֹנָה.

Traduction

But here, with regard to a shofar, it is written: ''A memorial of blasts'' (Leviticus 23:24), which might have been understood as requiring conscious intent, and this one was merely acting unawares, without having any intent whatsoever of performing the mitzva. Therefore, Rava teaches us that the absence of intent does not invalidate fulfillment of the mitzva, even in the case of shofar. The Gemara concludes: Apparently, Rava maintains that the fulfillment of mitzvot does not require intent. That is to say, if one performs a mitzva, he fulfills his obligation even if he has no intention of doing so.

Rachi non traduit

קא משמע לן. דאע''ג דמתעסק הוא יצא דמצות אין צריכות כוונה:

Tossefoth non traduit

אבל הכא. תוקע לשיר מתעסק בעלמא הוה ולקמן בפרק בתרא (ראש השנה דף לב:) תנן המתעסק לא יצא:

אֵיתִיבֵיהּ: הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא, אִם כִּוֵּון לִבּוֹ — יָצָא, וְאִם לָאו — לֹא יָצָא. מַאי לָאו, כִּוֵּון לִבּוֹ: לָצֵאת!

Traduction

The Gemara raised an objection to this conclusion from what we learned in a mishna: If one was reading the passage of Shema in the Torah, and the time of reciting Shema arrived, if he focused his heart, he has fulfilled his obligation, but if not, he has not fulfilled his obligation. The Gemara reasons: What, is it not that he focused his heart to fulfill his obligation, and if he failed to do so, he has not fulfilled his duty, therefore implying that the fulfillment of mitzvot requires intent?

Rachi non traduit

זמן המקרא. של קריאת שמע והוא היה קורא בתורה פרשת שמע:

לֹא: לִקְרוֹת. לִקְרוֹת?! הָא קָא קָרֵי! בְּקוֹרֵא לְהַגִּיהַּ.

Traduction

The Gemara rejects this argument: No, the mishna means that he intended to read the passage. The Gemara asks in astonishment: To read? But he is already reading it, for the mishna explicitly states: If one was reading in the Torah. The Gemara answers: We are discussing one who was reading from a Torah scroll in order to correct it, uttering the words indistinctly. The mishna teaches that if such an individual intends to articulate the words correctly, he has fulfilled his obligation.

Rachi non traduit

קורא להגיה. אף קרייה אין כאן אלא מגמגם:

תָּא שְׁמַע: הָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, אוֹ שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשָׁמַע קוֹל שׁוֹפָר אוֹ קוֹל מְגִילָּה, אִם כִּוֵּון לִבּוֹ — יָצָא, וְאִם לָאו — לֹא יָצָא. מַאי לָאו, אִם כִּוֵּון לִבּוֹ לָצֵאת?

Traduction

The Gemara raises another objection: Come and hear that which we learned in our mishna: If one was passing behind a synagogue, or his house was adjacent to the synagogue, and he heard the sound of the shofar or the sound of the Scroll of Esther, if he focused his heart, he has fulfilled his obligation, but if not, he has not fulfilled his obligation. What, is it not that he focused his heart to fulfill his obligation, and if he failed to do so, he has not fulfilled his duty, therefore implying that the fulfillment of mitzvot requires intent?

לֹא — לִשְׁמוֹעַ. לִשְׁמוֹעַ?! וְהָא שָׁמַע! סְבוּר, חֲמוֹר בְּעָלְמָא הוּא.

Traduction

The Gemara rejects this argument: No, the mishna means that he intended to hear the sound of the shofar. The Gemara immediately asks: To hear? But he already hears it, since the mishna explicitly states: And he heard the sound of the shofar. The Gemara answers: We are discussing one who thinks that it is merely the sound of a donkey that he is hearing, and in this case, where the listener thinks that the sound was not that of a shofar, he does not fulfill his obligation. Therefore, the mishna teaches that it is sufficient that one have intent and know that he is hearing the sound of a shofar.

אֵיתִיבֵיהּ: נִתְכַּוֵּון שׁוֹמֵעַ וְלֹא נִתְכַּוֵּון מַשְׁמִיעַ, מַשְׁמִיעַ וְלֹא נִתְכַּוֵּון שׁוֹמֵעַ — לֹא יָצָא, עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּון שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ. בִּשְׁלָמָא נִתְכַּוֵּון מַשְׁמִיעַ וְלֹא נִתְכַּוֵּון שׁוֹמֵעַ — כְּסָבוּר חֲמוֹר בְּעָלְמָא הוּא, אֶלָּא נִתְכַּוֵּון שׁוֹמֵעַ וְלֹא נִתְכַּוֵּון מַשְׁמִיעַ — הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? לָאו בְּתוֹקֵעַ לָשִׁיר!

Traduction

The Gemara raised an objection to this answer from a baraita: If the hearer of the shofar had intent, but the sounder of the shofar did not have intent, or if the sounder of the shofar had intent, but the hearer did not have intent, he has not fulfilled his obligation, until both the hearer and the sounder have intent. Granted, with regard to the case where the sounder had intent, but the hearer did not have intent, Rava can say that this is referring to a case where the hearer thinks that it is merely the sound of a donkey and he did not have intent to hear the sound of a shofar. But with regard to the case where the hearer had intent, but the sounder did not have intent, under what circumstances can this case be found? Is it not where he sounds a shofar for music and despite the intent of the hearer he has not fulfilled his obligation? This implies that unless the sounder of the shofar has intent to fulfill the mitzva the hearer does not fulfill his obligation.

Tossefoth non traduit

אבל נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע היכי משכחת לה. לא הוה מצי למימר כגון שלא נתכוון משמיע להוציא השומע דמשמע ליה כדדייק בסוף סוגיא משמיע לעצמו דומיא דשומע לעצמו אלמא [לא] בעי כוונה:

דִּלְמָא דְּקָא מְנַבַּח נַבּוֹחֵי.

Traduction

The Gemara rejects this argument: Perhaps the baraita is referring to a case where he sounded bark-like blasts with the shofar, i.e., he did not sound the shofar in the proper manner, but merely acted unawares without intent to perform the mitzva. The baraita teaches us that if he has intent to sound the blasts in the correct manner, he has fulfilled his obligation.

Rachi non traduit

דקא מנבח נבוחי. ואינו תוקע כשיעור תקיעה המפורש במשנתנו בפ' אחרון (דף לג:):

Tossefoth non traduit

דקא מנבח נבוחי. פי' בקונט' דאינו תוקע כשיעור תקיעה המפורש במשנתנו וקשיא דאם כן אפילו נתכוון נמי לא נפיק ונראה לי מנבח נבוחי שאין מתכוין לתקוע שיעור תקיעה ותקע שיעור תקיעה ושמא כך רוצה לומר בקונט' אי נמי כעין שפירש בקונט' לקמן בפרק בתרא (ראש השנה דף לג:) מתעסק שהיה נופח בשופר ועלתה לו בידו תקיעה:

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, הַיָּשֵׁן בַּשְּׁמִינִי בַּסּוּכָּה — יִלְקֶה!

Traduction

Abaye said to Rava: However, if that is so, that the fulfillment of a mitzva does not require intent, one who sleeps in a sukka on the Eighth Day of Assembly should receive lashes for violating the prohibition against adding to mitzvot, since he is adding to the mitzva of: ''You shall dwell in sukkot for seven days'' (Leviticus 23:42). Since, according to Rava, even if one did not intend to observe the mitzva of sukka but slept in the sukka for a different reason, his sleeping in the sukka constitutes the fulfillment of a mitzva to dwell there, then, if one did so at an inappropriate time, he is considered to have transgressed the prohibition against adding to the mitzvot. Yet the Sages instituted that in the Diaspora one must observe Sukkot for eight days.

Rachi non traduit

אלא מעתה. דשאין מתכוין למצוה כמתכוין דמי:

הישן בשמיני בסוכה. שלא לשום מצוה:

ילקה. שהרי מוסיף על מצוה ועובר משום בל תוסיף:

אָמַר לוֹ, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: מִצְוֹת אֵינוֹ עוֹבֵר עֲלֵיהֶן אֶלָּא בִּזְמַנָּן.

Traduction

Rava said to him: This is because I say that mitzvot can be transgressed only by adding to them in their prescribed times. But if one adds to a mitzva outside of the period of obligation for the mitzva, there is no violation of the prohibition against adding to mitzvot. On the Eighth Day of Assembly there is no longer a mitzva to sleep in the sukka. Therefore, sleeping in the sukka on that day does not constitute a prohibited act.

Rachi non traduit

מצות אין עובר עליהן. בבל תוסיף אלא בזמנן כגון חמשת המינין בלולב וה' טוטפות בתפלין חמש ציציות בטלית אבל תוספת יום על ימים או שעה על שעה אין זה מוסיף:

מֵתִיב רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: מִנַּיִן לְכֹהֵן שֶׁעוֹלֶה לַדּוּכָן, שֶׁלֹּא יֹאמַר: הוֹאִיל וְנָתְנָה לִי תּוֹרָה רְשׁוּת לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹסִיף בְּרָכָה אַחַת מִשֶּׁלִּי, כְּגוֹן: ''ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם'' — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''לֹא תוֹסִיפוּ עַל הַדָּבָר''. וְהָא הָכָא, כֵּיוָן דְּבָרֵיךְ לֵיהּ — עָבְרָה לֵיהּ זִמְנֵיהּ, וְקָתָנֵי דְּעָבַר!

Traduction

Rav Shemen bar Abba raised an objection from that which was taught in a baraita: From where is it derived that a priest who went up to the platform to recite the Priestly Blessing should not say: Since the Torah granted me permission to bless the Jewish people, I will add a blessing of my own, which is not part of the Priestly Blessing stated in the Torah, for example: ''May the Lord God of your fathers make you a thousand times as many as you are'' (Deuteronomy 1:11)? It is derived from the verse that states: ''You shall not add to the word which I command you'' (Deuteronomy 4:2). But here, since the priest already recited the Priestly Blessing, the time of the mitzva has passed, and according to Rava, after the prescribed time for performing a mitzva, one does not transgress the prohibition against adding to mitzvot, yet it nevertheless teaches that he has transgressed.

הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בִּדְלָא סַיֵּים.

Traduction

The Gemara answers: With what are we dealing here? With a case where he did not complete the fixed text of the blessing but added to it in the middle.

Rachi non traduit

בשלא סיים. אלא הוסיפה באמצע:

וְהָתַנְיָא סִיֵּים! סִיֵּים בְּרָכָה אַחַת.

Traduction

The Gemara raises an objection: Isn’t it taught explicitly in a parallel baraita: If he completed the Priestly Blessing. The Gemara answers: The baraita means that he completed one blessing, i.e., the first verse of the Priestly Blessing, but he still has two more blessings to recite.

Rachi non traduit

והא סיים קתני. בברייתא:

וְהָתַנְיָא: סִיֵּים כָּל בִּרְכוֹתָיו! שָׁאנֵי הָכָא, כֵּיוָן דְּאִלּוּ מִתְרְמֵי לֵיהּ צִבּוּרָא אַחֲרִינָא, הָדַר מְבָרֵךְ — כּוּלֵּיהּ יוֹמָא זִמְנֵיהּ הוּא.

Traduction

The Gemara raises a further difficulty: Isn’t it taught in another baraita dealing with the same issue: If he completed all of his blessings. The Gemara explains: Here, with regard to the Priestly Blessings, it is different, since if he encounters another congregation, he may recite the blessings again, from which we learn that the entire day is the prescribed time of the mitzva. Therefore, even if he added a blessing of his own only after he finished reciting all three verses of the Priestly Blessing, he is still considered to have added to the mitzva in its prescribed time, and he therefore transgresses the prohibition against adding to mitzvot.

וּמְנָא תֵּימְרָא — דִּתְנַן: הַנִּיתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת, שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין מַתָּנָה אַחַת — יִנָּתְנוּ מַתָּנָה אַחַת. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע — יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע.

Traduction

The Gemara comments: And from where do you say that if a mitzva may be performed again, the whole day is considered its prescribed time? As we learned in a mishna: If the blood of sacrifices that require only one sprinkling, such as the firstborn offering, became mingled with the blood of other sacrifices that require only one sprinkling, the mixture of blood is sprinkled once. Similarly, if the blood of sacrifices that require four sprinklings, such as burnt-offerings, became mingled with the blood of other sacrifices that require four sprinklings, the mixture is sprinkled four times.

Rachi non traduit

הניתנין במתנה אחת. כגון דם בכור שנתערב בדם בכור חבירו או בדם מעשר:

ינתנו מתנה אחת. והרי יש בה משניהן ועולה לשניהן:

מתן ארבע. שלמים ואשם ועולה ותודה:

Tossefoth non traduit

ומנא תימרא דתנן. גבי זריקת דם תימה מאי אולמיה דהך מההיא דכהן שעולה לדוכן ויש לומר דגבי כהן שמתכוין לברך ולהוסיף יכול להיות שעובר אע''ג דלאו זמניה הוא אבל כאן שאין מתכוין להוסיף ואינו עושה אלא מחמת ספק אין לו לעבור אי לאו משום דחשיב זמניה אלא ודאי אמרינן דחשיב זמניה משום זמנין דאי מתרמי ליה בוכרא הדר מזה מיניה והוא הדין גבי כהן מהאי טעמא וא''ת הא דאמר בפ''ק (דף טז:
ושם) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן והא עבר משום בל תוסיף ועוד אמר בפרק בתרא (דף לד.) שלש תרועות נאמרו בר''ה שנים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים ואיכא למאן דאמר ב' מדברי סופרים והשתא עבר משום בל תוסיף אע''ג דכבר עבר ויצאו מכל מקום אי אתרמי ליה צבורא אחרינא הדר ותקע וחשיב זמניה ועוד דאפי' לאו זמניה כיון דמתכוין לשם מצוה עובר משום בל תוסיף דמסיק רבא בסמוך לעבור שלא בזמנו בעי כוונה וי''ל כדפרישית בפ''ק (דף טז: ושם) דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים וברכת כהנים נמי אפי' מברכין כמה פעמים לצבור אחד אין זה בל תוסיף אלא אם כן מוסיף ברכה אחת כגון יוסף (ה') עליכם ככם (דברים א':י''א) או כיוצא בה וכן אם נטל לולב כמה פעמים ביום או אוכל בפסח כמה זיתים של מצה אין זה בל תוסיף וכל הניתנים במתנה אחת אם נתן כמה פעמים במקום אחד אין זה בל תוסיף אלא אם כן נותן במקום אחר וכן בהדס וערבה שבלולב אפילו נותן כמה הדסים וכמה ערבות בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ''ד צריך אגד אלא אם כן מוסיף מין אחר ומיהו תימה דלפי' זה אם היה נותן כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות בתפלין בבית אחד לא היה עובר משום בל תוסיף ומסוכה אין להביא ראיה כאן מה שאין עובר בעשה ד' מחיצות אע''ג דאמרינן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דכל שכן כשעושה ד' מחיצות טפי עדיף דהוי תשבו כעין תדורו:

מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַחַת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַחַת.

Traduction

However, if the blood of an offering that requires four sprinklings became mingled with the blood of an offering that requires only one sprinkling, the tanna’im disagree: Rabbi Eliezer says: The mixture of blood is sprinkled four times. And Rabbi Yehoshua says: It is sprinkled once.

Tossefoth non traduit

מתן ארבע במתן אחת. כגון דם בכור שהוא מתן אחת בדם עולה ושלמים שהם שתי מתנות שהן ארבע ולא בדם חטאת שהן ארבע מתנות בד' קרנות דההוא למעלה מחוט הסקרא והני למטה:

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל ''בַּל תִּגְרַע''! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל ''בַּל תּוֹסִיף''!

Traduction

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: But if he sprinkles the blood only once, he thereby transgresses the prohibition: Do not diminish, which renders it prohibited to take away any element in the performance of a mitzva, as he has not sprinkled the blood of an offering requiring four sprinklings, i.e., the burnt-offering in the proper manner. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: But according to your position, that he must sprinkle the blood four times, he thereby transgresses the prohibition: Do not add, which renders it prohibited to add elements to a mitzva, e.g. an offering requiring one sprinkling, like the firstborn animal.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: לֹא נֶאֱמַר ''בַּל תּוֹסִיף'' אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא נֶאֱמַר ''בַּל תִּגְרַע'' אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ.

Traduction

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: The prohibition: Do not add, is stated only in a case where the blood stands by itself, but not when it is part of a mixture. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: Likewise, the prohibition: Do not diminish, is stated only in a case where the blood stands by itself.

Tossefoth non traduit

לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו. והלכך טוב שלא יגרע המצוה:

לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. והלכך כיון דיוצא באחד למה נזקקנו ליתן ארבע ועוד טפי עדיף באחד מארבע כמו שמפרש:

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כְּשֶׁלֹּא נָתַתָּ — עָבַרְתָּ עַל ''בַּל תִּגְרַע'' וְלֹא עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ, כְּשֶׁנָּתַתָּ — עָבַרְתָּ עַל ''בַּל תּוֹסִיף'' וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְּיָדֶךָ.

Traduction

Rabbi Yehoshua said further, in defense of his position: When you do not sprinkle four times, even if you transgress the prohibition: Do not diminish, you do not perform the act with your own hand, since it is merely an omission, not an action. Whereas when you sprinkle four times, you transgress the prohibition: Do not add, with regard to one of the sacrifices, and you perform the act with your own hand, i.e., you transgress the Torah’s command by means of a positive act. If one is forced to deviate from the words of the Torah, it is preferable to do so in a passive manner. The Gemara concludes the citation from the mishna.

וְהָא הָכָא, כֵּיוָן דְּיָהֵיב לֵיהּ מַתָּנָה מִבְּכוֹר — עָבְרָה לֵיהּ לְזִמְנֵיהּ, וְקָתָנֵי דְּעָבַר מִשּׁוּם ''בַּל תּוֹסִיף''. לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִתְרְמֵי לֵיהּ בּוּכְרָא אַחֲרִינָא — הָדַר מַזֶּה מִינֵּיהּ, כּוּלֵּיהּ יוֹמָא זִמְנֵיהּ?!

Traduction

The Gemara proceeds to derive from here that if the mitzva may be performed again the whole day is considered its prescribed time: And here, once he has already offered one sprinkling of the blood of the firstborn as required, its time has passed, since he has already completed the mitzva of sprinkling the blood of the firstborn, and it nevertheless teaches that he transgresses the prohibition: Do not add. Is it not because we say as follows: Since if he encounters another firstborn to be sacrificed, he would sprinkle of its blood again? If so, the entire day is considered the prescribed time for the mitzva of sprinkling.

מִמַּאי? דִּלְמָא קָסָבַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִצְוֹת עוֹבֵר עֲלֵיהֶן אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן.

Traduction

The Gemara rejects this argument: From where do you conclude that this is so? Perhaps Rabbi Yehoshua maintains that mitzvot can be transgressed by adding to them even outside their prescribed times. Therefore, this source provides no proof.

Rachi non traduit

דלמא קסבר רבי יהושע כו'. ומתרתי הנך ממתני' ומברייתא איכא לאותובי לרבא:

Tossefoth non traduit

דלמא קסבר רבי יהושע מצות עובר עליהן שלא בזמנן. והישן בשמיני בסוכה ילקה לרבי יהושע ובשמיני ספק שביעי לא יתיב ומיהו לא קיימא מסקנא הכי:

אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא מַאי טַעְמָא שָׁבֵיק מַתְנִיתִין וּמוֹתֵיב מִבָּרַיְיתָא, לוֹתֵיב מִמַּתְנִיתִין! מַתְנִיתִין מַאי טַעְמָא לָא מוֹתֵיב? כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִתְרְמֵי לֵיהּ בּוּכְרָא אַחֲרִינָא בָּעֵי מַזֶּה מִינֵּיהּ — כּוּלֵּיהּ יוֹמָא זִמְנֵיהּ הוּא, בָּרַיְיתָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּאִי מִתְרְמֵי צִבּוּרָא אַחֲרִינָא הָדַר מְבָרֵךְ — כּוּלֵּיהּ יוֹמָא זִמְנֵיהּ.

Traduction

The Gemara explains: This is what we were saying when we cited this mishna: What is the reason that Rav Shemen bar Abba set aside the mishna, which deals with the sprinkling of blood, and raised an objection from a baraita? He should have raised an objection from the mishna, which is more generally accepted. What is the reason that he does not raise an objection from the mishna? Since he knows that it can be argued as follows: Because if he encounters another firstborn he will be required to sprinkle its blood. Therefore the entire day is considered the prescribed time of the mitzva. If so, with regard to the baraita as well, it can be argued that because if he encounters another congregation, he may recite the Priestly Blessing again, the whole day is considered its prescribed time.

Rachi non traduit

אנן הכי אמרינן. אנן דמייתינן סייעתא מהא דטעמא משום דאי הדר מתרמי ליה כו' הכי קאמרינן ליה לרב שמן:

מאי טעמא שבק מתניתין כו'. שבק מתניתין הניתנין במתנה אחת משנה היא בשחיטת קדשים:

לותיב ממתניתין. דאלימא לאקשויי:

וְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא? הָתָם, לָא סַגִּי דְּלָא יָהֵיב. הָכָא, אִי בָּעֵי — מְבָרֵךְ, אִי בָּעֵי — לָא מְבָרֵךְ.

Traduction

The Gemara asks: And what is the opinion of Rav Shemen bar Abba, who raised the objection from the baraita? The Gemara explains: There, it is not possible to refrain from sprinkling the blood of another firstborn that comes his way, so the entire day is certainly its prescribed time. But here, if he wishes, he may bless the other congregation, and if he wishes, he may refrain from blessing them, since he is obligated to recite the Priestly Blessing only once a day.

Rachi non traduit

לא סגי דלא יהיב. אי הדר מתרמי ליה דקדשים לא מפסיד:

Tossefoth non traduit

הכא אי בעי מברך. משמע מכאן דכיון דעלה לדוכן פעם אחת ביום שוב אינו עובר בעשה דאמור להם (במדבר ו) כל היום דהא קאמר אי בעי לא מברך:

רָבָא אָמַר, לָצֵאת — לָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה, לַעֲבוֹר — בָּעֵי כַּוּוֹנָה.

Traduction

Rava himself said: There is no difficulty at all, since the fulfillment of a mitzva does not require intent, but the transgression of the prohibition: Do not add, or: Do not diminish, requires intent.

Rachi non traduit

לצאת לא בעי כוונה. דבלאו מתכוין יוצא ידי חובתו:

לעבור בעי כוונה. שיתכוין לשום מצוה ואי לא לא עבר:

וְהָא מַתַּן דָּמִים לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּלַעֲבוֹר וְלָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה! אֶלָּא אָמַר רָבָא: לָצֵאת — לָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה. לַעֲבוֹר, בִּזְמַנּוֹ — לָא בָּעֵי כַּוּוֹנָה, שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ — בָּעֵי כַּוּוֹנָה.

Traduction

The Gemara raises a difficulty: But in the case of the sprinkling of blood, according to Rabbi Yehoshua, the transgression of the prohibition: Do not add, does not require intent, since he holds that if one added to the required sprinklings, he transgresses. Rather, Rava said: One must say as follows: The fulfillment of a mitzva does not require intent, and the transgression of the prohibition: Do not add, during the prescribed time of the mitzva, does not require intent, and the sprinkler of the blood therefore transgresses, as Rabbi Yehoshua maintains. However, the transgression of the prohibition: Do not add, when it is not in its prescribed time, e.g., in the case of sleeping in the sukka on the Eighth Day of Assembly, requires intent to fulfill the mitzva, and in the absence of such intent, there is no transgression.

Rachi non traduit

והא מתן דמים כו'. שאין מתכוין בשאר מתנותיו לשם בכור וקאמר רבי יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף:

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְשַׁמָּעֵיהּ:

Traduction

With regard to the intent required in order to fulfill the mitzva of shofar, Rabbi Zeira said to his servant: