Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 9a

מַתְנִי' אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵּירְרָה חוּלְדָּה מִבַּיִת לְבַיִת וּמִמָּקוֹם לְמָקוֹם, דְּאִם כֵּן מֵחָצֵר לְחָצֵר וּמֵעִיר לָעִיר — אֵין לַדָּבָר סוֹף.

Traduction

MISHNA: After conducting the search, one need not be concerned that perhaps a marten dragged leaven from house to house, or from place to place, placing leaven in a house that was already searched. As if so, one need also be concerned that perhaps leaven might have been dragged from courtyard to courtyard and from city to city. In that case, there is no end to the matter, and it would be impossible to rely on any search for leaven.

Rachi non traduit

מתני' אין חוששין שמא גיררה חולדה כו'. אין חוששין כשבדק זוית זו ובא לבדוק זו שמא בתוך שבא לבדוק זו גיררה חולדה חמץ למקום הבדוק וצריכנא לחזור ולבדוק:

שאם כן. שבאת לחוש לכך הרי גם מחצר לחצר יש לומר כך אני בדקתי קודם לחבירי ולאחר בדיקתי הביאה חולדה חמץ מחצר חבירי לחצרי ואין לדבר סוף ולאו חצר ממש קאמר אלא כל בתי החצר קרוי חצר:

Tossefoth non traduit

אין חוששין שמא גיררה חולדה. ואם תאמר והא מרישא שמעי' דקתני כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה תריץ דהוה מוקמינן בשאין חולדה וברדלס יכולין להלך שם:

גְּמָ' טַעְמָא דְּלָא חֲזֵינָא דִּשְׁקַל, הָא חֲזֵינָא דִּשְׁקַל — חָיְישִׁינַן, וּבָעֵי בְּדִיקָה.

Traduction

GEMARA: The Gemara infers from the mishna: The reason that one need not search again is that we did not see the marten drag the leaven from the house; however, if we saw the marten drag leaven from the house, we are indeed concerned that it dragged the leaven into the second house, and it therefore requires searching for leaven.

Rachi non traduit

גמ' הא חזינן. שהביאתו לכאן חיישינן שמא עדיין הוא כאן וצריך לבדוק ואמאי נימא אכלתיה:

וְאַמַּאי? נֵימָא אֲכַלְתֵּיהּ! מִי לָא תְּנַן: מְדוֹרוֹת הַגּוֹיִם טְמֵאִים. וְכַמָּה יִשְׁהֶה בְּמָדוֹר וִיהֵא הַמָּדוֹר צָרִיךְ בְּדִיקָה — אַרְבָּעִים יוֹם.

Traduction

The Gemara raises a difficulty: But why is this so? Let us say that the marten ate the bread it took. Didn’t we learn in a mishna: The residences of gentiles are ritually impure, as their wives may have miscarried, and due to the fact that gentiles would bury their stillborn babies in their houses, all their residences are deemed ritually impure due to the possibility of impurity imparted by a corpse. And how long must a gentile have stayed in a residence for the residence to require searching? He must have lived there for forty days. The reason is that until forty days after conception the miscarried fetus is not classified as a stillborn, as it is not sufficiently developed before that stage.

Rachi non traduit

מי לא תנן. במסכת אהלות מדורות העובדי כוכבים טמאין מפני שקוברין נפליהם בבתיהם והעכו''ם מטמאין במיתתן אף באהל לרבנן ולר''ש בן יוחי נמי דאמר קברי העובדי כוכבים אינם מטמאין במגע ומשא מודה הוא דלא אימעוט אלא מטומאת אהל דלא מקרו אדם:

וכמה ישהה. הנכרי במדור ויהא המדור צריך בדיקה לכשיצא העכו''ם וירצה ישראל לדור בו:

מ' יום. כדי יצירת הולד:

וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה. וְכָל מָקוֹם שֶׁחוּלְדָּה וַחֲזִיר יְכוֹלִין לַהֲלוֹךְ — אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה!

Traduction

This mishna continues: And this decree applies even though the gentile resident has no wife. In issuing the decree, the Sages did not distinguish between a married couple and a single man, so that people would not err in its application (Me’iri). And any place where a marten or a pig can enter unimpeded need not be searched, as presumably if a stillborn was buried there, one of these animals would have taken it. As this mishna indicates that there is a presumption that martens eat whatever they find, the Gemara suggests that the same should apply to leaven. Therefore, even if one actually saw the marten take the bread, he can assume that the animal ate it, obviating the need for an additional search.

Rachi non traduit

ואע''פ שאין עמו אשה. לפי שחשוד הוא על הזנות:

וכל מקום שחזיר וחולדה יכולין להלוך אין צריכין בדיקה. שאם הושלך שם חטטוהו ואכלוהו:

Tossefoth non traduit

כל מקום שחולדה וברדלס וחזיר מצויין שם אין צריך בדיקה. אומר ר''י דכהנים מותרין ליכנס בבתי עובדי כוכבים אפי' אין חזיר וחולדה מצויין שם משום דתניא בתוספתא דאין מדורות העובדי כוכבים בחוצה לארץ:

אָמַר רַבִּי זֵירָא, לָא קַשְׁיָא: הָא בְּבָשָׂר, וְהָא בְּלֶחֶם. בְּבָשָׂר — לָא מְשַׁיְּירָא. בְּלֶחֶם — מְשַׁיְּירָא.

Traduction

Rabbi Zeira said: This is not difficult, as in this case, where no search is required, it is referring to flesh, whereas in that case, where one is required to search again, it is referring to bread. Rabbi Zeira elaborates: With regard to flesh, a marten does not leave remnants behind, and therefore the stillborn would have been entirely consumed. With regard to bread, however, the marten leaves remnants behind, requiring an additional search.

Rachi non traduit

הא. דאהלות בבשרא מיירי הלכך ודאי אכלוה דלא משתיירא:

Tossefoth non traduit

בבשר לא משיירא. אומר ר''ת דהיינו דוקא בשר נפלים דרכיך דהא בפרק [שני] דב''ק (דף יט:
ושם) חשיב חזיר שאכל בשר אכילה על ידי הדחק:

אָמַר רָבָא: הַאי מַאי? בִּשְׁלָמָא הָתָם — אֵימוֹר הֲוָה, אֵימוֹר לָא הֲוָה. וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר הֲוָה — אֵימוֹר אֲכַלְתֵּיהּ. אֲבָל הָכָא, דְּוַדַּאי דַּחֲזֵינָא דִּשְׁקַל — מִי יֵימַר דַּאֲכַלְתֵּיהּ? הָוֵי סָפֵק וּוַדַּאי, וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי.

Traduction

Rava said: What is this comparison? These cases are not comparable. Granted, there, with regard to the stillborn, one could say that it was in the house and one could say that it was not in the house. And even if you say it was there, say that the marten ate it. The very presence of the stillborn in the house is based on an assumption, and even if it was there, it was probably consumed. However, here, where one definitely saw the marten take the bread, who will say that the marten ate it? It is a conflict between an uncertainty whether or not the marten ate the bread, and a certainty that the bread was there. The principle is that an uncertainty does not override a certainty.

Rachi non traduit

האי מאי. כלומר מאי קושיא א''נ אורחא דמשייר' בבישרא ליכא לן למיחש התם מידי דהתם חששא בעלמא הוא אימור הוה אימור לא הוה הלכך היכא דשכיחא חולדה תלינן לקולא ואמרי' אם תמצא לומר הוה אימור אכלתיה וספק אכילה יכול להוציאנו מידי ספק השלכה אבל הכא גבי חמץ דקשיא לך היכא דחזינן דגררה נמי נימא אכלתיה ודאי הוה:

מי יימר דאכלתיה. הוי ספק ביעור ודאי חמץ היה כאן ואין ספק היתר מוציא את הבית הזה מידי ודאי איסור:

Tossefoth non traduit

ואם תמצא לומר הוה אימור אכלתיה. וא''ת והא מדורות העובדי כוכבים רשות היחיד הן ותנן במסכת טהרות (פ''ו מ''ד) כל מקום שאתה יכול להרבות ספיקות וספיקי ספיקות ברשות היחיד טמא וי''ל דלא דמי הך ספיקא לשאר ספיקי דאמאי אית לן למימר שיהא בו נפל ודמי לספק ביאה א''נ אימר אכלתיה עדיף משאר ספיקות דספק הרגיל הוא וקרוב לודאי ותדע דאפילו מידי ודאי בעי למימר שיוצא זה הספק:

וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי?! וְהָא תַּנְיָא: חָבֵר שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ מְגוּרָה מְלֵיאָה פֵּירוֹת, וַאֲפִילּוּ הֵן בְּנֵי יוֹמָן — הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקַת מְתוּקָּנִין. וְהָא הָכָא, דְּוַדַּאי טְבִילִי הָנֵי פֵּירֵי, וְסָפֵק מְעוּשָּׂרִין וְסָפֵק לֹא מְעוּשָּׂרִין, וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי!

Traduction

The Gemara raises a difficulty against this principle: And is it so that an uncertainty does not override a certainty? But wasn’t it taught in a baraita: With regard to a ḥaver who died and left a storehouse filled with produce, even if the produce was there only that day, the fruit has the presumptive status of produce that was ritually prepared, i.e., properly tithed. The assumption is that the owner tithed it himself or commanded others to do so. However, here, this produce was certainly untithed at the outset, and there is uncertainty whether they are tithed or whether they are not tithed. Despite this conflict, the uncertainty whether they were tithed comes and overrides the certainty that they were untithed produce.

Rachi non traduit

מגורה. גורן:

בני יומן. דנכרין הן שהיום נתמרחו:

והא הכא. דכיון דממורחין הן והרי הן בבית דכל מגורה בבית היא:

ודאי טבילי. דהא נגמרה מלאכתן וראו פני הבית וחל שם טבל עליהן משעה שראה פני הבית ספק עישרן חבר זה ספק לא עישרן ואתי ספק זה ומוציא פירות הללו מידי ודאי טבל משום דרוב חברים מעשרין הם מיד קודם שיניחם מתחת ידו:

הָתָם וַדַּאי וּוַדַּאי הוּא, דְּוַדַּאי מְעַשְּׂרִי, כִּדְרַבִּי חֲנִינָא חוֹזָאָה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא חוֹזָאָה: חֲזָקָה עַל חָבֵר שֶׁאֵין מוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.

Traduction

The Gemara rejects this contention: There, the conflict is between certainty and certainty, as the produce is certainly tithed, in accordance with the statement of Rabbi Ḥanina Ḥoza’a. As Rabbi Ḥanina Ḥoza’a said: There is a presumption with regard to a ḥaver that he does not allow produce that is not ritually prepared, to leave his possession. It is therefore certain that the produce is tithed.

Rachi non traduit

התם ודאי וודאי הוא. כי היכי דפשיטא לן דטבילי מעיקרא הכי נמי פשיטא לן דעשרינהו ואין גמגום והילוך אחר הרוב בדבר אלא חזקה ודאי על כל החברים:

וְאִי בָּעֵית אֵימָא: סָפֵק וְסָפֵק הוּא, דִּילְמָא מֵעִקָּרָא אֵימוֹר דְּלָא טְבִילִי, כְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא.

Traduction

And if you wish, say instead that in that case the conflict is between uncertainty and uncertainty, as perhaps one could say that the produce was never initially untithed. It is possible that there was never an obligation to tithe this produce, in accordance with the opinion of Rabbi Oshaya.

Rachi non traduit

ואי בעית אימא ספק וספק הוא. כי היכי דמספקא לן אי לא עשרינהו הכי נמי איכא לספוקי אי חל עלייהו שם טבל מעולם אי לא ומעיקרא אימור לא טבול ואע''פ שהן ממורחין ובתוך הבית אימור עבד להו כדר' אושעיא שהכניסה לבית במוץ שלה ואחר כך דש וממרח וחובת הטבל חלה בראיית פני הבית בבבא מציעא בהשוכר (דף פח:) וזה בראיית פני הבית לא נגמרה מלאכתן לחול עליו שם טבל וכשגמר מלאכתן כבר בתוך הבית הוא ואין אלו פני הבית אלא כשנכנס דרך פתחים כדתניא חסידים הראשונים היו מכניסים פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר עכשיו מכניסין דרך גגות דרך חצירות וקרפיפות לבית כדי לפוטרן הלכך לא חייל עלייהו שם טבל ומותר היורש הזה לאוכלן אכילת קבע ולא תימא נהי דלא חייל עלייהו טיבלא לאכילת עראי אכילת קבע מיהא ליתסרו דהא דמיתסרא אכילת קבע קודם קביעות גורן וגמר מלאכה מדרבנן הוא וגבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעישרן:

דְּאָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַעֲרִים אָדָם עַל תְּבוּאָתוֹ, וּמַכְנִיסָהּ בַּמּוֹץ שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר.

Traduction

As Rabbi Oshaya said: A person may employ artifice to circumvent obligations incumbent upon him in dealing with his grain, and bring it into the courtyard in its chaff so that his animal may eat from it. And this grain is exempt from tithes. Although the obligation to tithe produce that has been fully processed applies even to animal fodder, it is permitted to feed one’s animal untithed produce that has not been fully processed. In light of this halakha it is possible that the fruit of the ḥaver in the storehouse may not have been subject to the obligation to be tithed. Consequently, the aforementioned case involving produce is a conflict between two uncertain factors, as it is uncertain whether or not the owner was obligated to tithe the produce in the first place, and even if he was required to do so, it is uncertain whether or not the ḥaver tithed it.

Rachi non traduit

כדי שתהא בהמתו אוכלת. ואפילו קבע דכל זמן שאין שם גורנו של טבל עליו אינו אוסר באכילת עראי וכל אכילת בהמה לא גזרו עלה משום אכילת קבע דתנן במסכת פאה (פ''א מ''ו) מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ופטור מן המעשרות עד שימרח אבל למאכל אדם נהי דלא טביל מדאורייתא מיהו אפילו קודם מירוח אסרו לאכול קבע בכולי גמרא:

Tossefoth non traduit

כדי שתהא בהמה אוכלת. ותימה דמ''מ הוי ודאי טבל מדרבנן לענין אכילת קבע אפי' הכניסה במוץ שלה כדאמר כדי שתהא בהמה אוכלת משמע אבל הוא עצמו אסור ובתוספת' תניא ומייתי לה בפ''ק דביצה (דף יג.) הכניס לבית שבולין לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי דרבנן וחשיב להו בחזקת מתוקנים גבי חמץ אמאי לא אתי ספק ומוציא מידי ודאי בדיקה דרבנן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ואומר ר''י דמתני' איירי בשלא ביטלו דהוי ודאי דאוריי' ועוד אומר ר''י דהא דקאמר הרי הן בחזקת מתוקנין היינו בהנך דלא חזו אלא לבהמה והא דפריך במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות דף סז:
ושם) אמאי דקאמר מירוח הנכרי אינו פוטר משום בעלי כיסין פירוש עשירים שמוכרין תבואתן לנכרי קודם מירוח וחוזרין וקונין מהן אחרי מירוח תרומה נמי אפשר דעביד כרבי אושעיא וכו' משמע דלגמרי פטור ה''פ עביד להו כרבי אושעיא ובמידי דמאכל בהמה מה הועילו חכמים בתקנתן:

כדי שתהא בהמה אוכלת. משמע דבטבל שראה פני הבית אפילו בהמה נמי לא אכלה ותימה לר''י מאי שנא משאר הנאה דשרי דלא מצינו טבל שהוא אסור בהנאה ויש לומר דדרשינן בבמה מדליקין (שבת כו. ושם) גבי אין מדליקין בטבל טמא משום דכתיב את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת טמאה מה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף טמאה כן והיינו הדלקה והדר גמר טהורה מטמאה מה טמאה דמיתסר בהדלקה קודם הרמה אף טהורה וכן להאכיל לבהמה וכל הנאה של כילוי ומהכא נמי ידעינן דאין ישראל מאכיל לבהמתו כרשיני תרומה ורש''י לא פי' כן בשבת:

וְאֵין סָפֵק מוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי?! וְהָתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּשִׁפְחָתוֹ שֶׁל מֵצִיק אֶחָד בְּרִימּוֹן שֶׁהֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר,

Traduction

The Gemara raises a further difficulty against Rava: And is it so that an uncertainty does not override a certainty? But wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda said: There was an incident involving the maidservant of a certain violent person in the city of Rimon, who threw a stillborn baby into a pit,

Rachi non traduit

מציק. איניש אלמא וישראל הוה:

Tossefoth non traduit

בשפחתו של מציק ובא כהן והציץ לידע אם זכר אם נקבה. מכאן אין להוכיח דשפחה מטמאה בלידה דשמא של גבירתה היה מיהו בת''כ אמרינן בהדיא דבר אל בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות גיורת ושפחה משוחררת ושאין משוחררת ת''ל אשה והא דפריך בפ' הערל (יבמות עד:
ושם) מי מצית אמרת תרומה כתיב הכא והתניא דבר אל בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין ת''ל אשה הא דנקט התם משוחררת לאו למעוטי שאין משוחררת אלא קיצר הברייתא משום דלא פריך אלא ממשוחררת כדמסיק ואי ס''ד לתרומה משוחררת בנות מיכל תרומה נינהו ושאין משוחררת אכלה שפיר אם היא של כהן ואומר ר''י דכהן שוטה היה דאפילו אם נאמר של גבירתה היה וכהן זה קרוב היה לא היה לו ליטמא דאמרינן בתורת כהנים דאין כהן מטמא לנפלים דדומיא דאביו ואמו בעינן בני קיימא ועוד דכאן לא היה לצורך המת:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source