Vayedaber

Simple Havroutah

Psa'him

Daf 98a

הַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וּמֵת, לֹא יְבִיאֶנּוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו לְשֵׁם פֶּסַח אֶלָּא לְשֵׁם שְׁלָמִים.

Traduction

With regard to one who separates his Paschal lamb and then dies, his son may not bring it after him for the purpose of a Paschal lamb because it may no longer be used for that purpose after its owner has died. Rather, it is brought for the purpose of a peace-offering.

Rachi non traduit

המפריש פסחו ומת. לקמיה מפרש אימת מית:

לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח. דהוה ליה פסח שמתו בעליו ואין כאן מנויין:

גְּמָ' אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת. שְׁמַע מִינַּהּ: בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין.

Traduction

GEMARA: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Conclude three halakhot from this mishna, concerning one who separates an unfit sheep as a Paschal lamb: Conclude from it that living things can be permanently deferred; not only is a sacrifice that has already been slaughtered permanently deferred, but so is a living animal that has been separated as a sacrifice for which it is unfit. This is clear from the fact that a female animal separated as a Paschal lamb is not offered as a peace-offering, but rather redeemed for money, which is then used for free-will offerings. This mishna clearly supports one side of a dispute on this issue in tractate Yoma 63b.

Rachi non traduit

גמ' שמע מינה בעלי חיים נדחין. בהמה שנדחית בחיים דחויה דיחוי גמור שאף לכשנראית למה שהיתה ראויה אינה קריבה אלא רועה דהא דתנן תרעה ולא קרבה שלמים היא גופה שזו היא ראייתה כמתחלה שכל מותר פסח קרב שלמים ודלא כר''ש דאמר בעלי חיים אין נדחין בפרק שני שעירי (יומא דף סג:) דגמרינן מבעל מום שנדחה ולכשעבר מומו נראה ומרישא נמי שמעינן לה אלא משום דמהא שמעינן תלת נקט לה הכא:

וּשְׁמַע מִינַּהּ: דָּחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵי דָּחוּי. וּשְׁמַע מִינַּהּ: יֵשׁ דִּחוּי בְּדָמִים.

Traduction

And furthermore, conclude from this that deferral at the outset, when the lamb is first consecrated, is considered a permanent deferral; even though the female animal was never fit for use as a Paschal lamb and therefore one might have thought that it should be brought as a peace-offering, the fact that it may not be brought as a peace-offering indicates that it has been completely deferred. (See tractate Sukka 33b for an opposing view.) And conclude from this that there is deferral not only with regard to the offering itself, but also with regard to the money of that offering, as the proceeds from the sale of the offering are used for free-will offerings rather than peace-offerings (Rabbeinu Ḥananel).

Rachi non traduit

ושמע מינה דחוי מעיקרא הוי דחוי. דהא נקבה או זכר בן שתי שנים מתחלתו לא נראה למה שהוקדש וקאמר ירעה ולא יקרב שלמים הוא עצמו ואיכא למאן דאמר במסכת סוכה (דף לג:) דאין דחוי אלא הנראה ונדחה:

ושמע מינה יש דחוי בדמים. כדפרישית בכמה מקומות בגמ' מצינו לשון זה גבי הא דאמר רבי יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה קדושה ואינה קריבה שמע מינה תלת כו' כי הכא ובמסכת קדושין (דף ז:) ובזבחים (דף יב.) ולמדתי פירושה ממסכת כריתות (דף כז.) דגרס התם בלשון הזה ש''מ קדושת דמים נדחה כלומר שמע מינה אפילו דבר שלא קדש תחלה להקרבת גופו אלא לדמיו כגון הקדיש חציה וחציה השני חולין דחוי ליקרב לגופו בתחלת הקדישו אינו קרב עוד לעולם דהואיל ונדחה ידחה ולא תימא אין דחוי בקדשים אלא הקדיש לגופו ונדחה מהקריב אבל קדושת דמים לא אלימא למימר ביה תורת דחוי ואי אתיא לה שעת הכשר הקרבה כגון הכא דחזר ולקח חציה תקרב והכא נמי הכי פרישנא לה יש דחוי בדמים כגון נקיבה לפסח לא חזיא גופה לפסח אלא כי אקדשה לדמים אקדשה ואיידי דדחויה דלא חזיא לאקרובי גופה לדבר שהוקדשה לה אמרינן תדחה לעולם אפילו לאחר הפסח דכל מותר הפסח הוי שלמים ונקיבה לשלמים מחזא חזיא דקתני מתני' דמי שלמים אבל גופה לא אלמא אלימא קדושת דמים לומר בה תורת דחוי ולא אשכחן דפליגי תנאי בהא מילתא מיהו טובא אשמעינן תשובת רבנו ע''כ ותמיהא לי אמאי גרע ממותר הפסח שראוי לפסח כדאמרינן בהאשה (לעיל פסחים דף פט:) ונטרחו ונייתי במותר:

Tossefoth non traduit

שמע מינה דחוי מעיקרו הוי דחוי. תימה לר''י דבפרק לולב הגזול (סוכה דף לג:) מסיק גבי לולב דדחוי מעיקרו לא הוי דחוי ויש לחלק בין דחוי מעיקרו דגבי מצות לדחוי מעיקרו דהקרבה ועוד דשאני התם דמעיקרא אפשר למעוטי בתקנתא ולא דחוי גמור הוא וא''ת מאי קמ''ל ר' יוחנן בפ''ק דקדושין (דף ':) גבי בהמה של שני שותפים דכל הנהו תלת מילי דמדקדק ממילתיה שמעינן ממתני' דהכא וי''ל דאכתי אשמעינן דעושה תמורה ותמורתה כיוצא בה אע''ג דאינה קריבה כלל והא דלא קאמר התם וש''מ דעושה תמורה כיוצא בה לא חשיב אלא מילי דדחייה וא''ת ונילף ממחוסר זמן דדחוי מעיקרא הוא ולא הוי דחוי ויש לומר דשאני מחוסר זמן דלא איתחזי מעולם לשום קרבן וזמן קבוע להיות ראוי ליום השמיני הלכך לא שייך למילף מיניה בעלמא:

ושמע מינה יש דחוי בדמים. פרש''י בתשובתו דאפילו דבר שלא קדש מתחלה קדושת הגוף אלא לקדושת דמים דחוי הוא מלקרב לבסוף דלא תימא אין דחוי אלא בדבר הקדוש קדושת הגוף ונדחה מהקרבה אבל קדושת דמים לא אלימא למידחי ותימה לר''י הא כל דחוי מעיקרו הוא דחוי בדמים ואם כן כיון דאמר דדחוי מעיקרו הוי דחוי שמעינן נמי דיש דחוי בדמים ואור''י דמשכחת ליה דחוי מעיקרו בקדוש קדושת הגוף כגון ששחט וקיבל הדם בכלי שיש בו מים דראשון ראשון דחוי הוא הלכך אפילו לבסוף רבה הדם ויש בו מראית דם הוי דחוי ולהכי איצטריך תו לאשמעינן דאפי' בדמים יש דחוי ובפ''ק דקדושין (דף ז:) מפורש כל הצורך:

הַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמַּפְרִישׁ אֶת פִּסְחוֹ וּמֵת, אִם בְּנוֹ מְמוּנֶּה עִמּוֹ יְבִיאֶנּוּ לְשׁוּם פֶּסַח, אֵין בְּנוֹ מְמוּנֶּה עִמּוֹ — יְבִיאֶנּוּ לְשׁוּם שְׁלָמִים לְשִׁשָּׁה עָשָׂר. לְשִׁשָּׁה עָשָׂר אִין, לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר — לָא. קָא סָבַר: נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵין קְרֵיבִין בְּיוֹם טוֹב.

Traduction

The mishna states that if one who separates his Paschal lamb dies, his son may not sacrifice that animal as a Paschal lamb. Similarly, the Sages taught in the Tosefta: With regard to one who separates his Paschal lamb and dies, if his son is registered with him for that Paschal lamb, his son brings it for the purpose of a Paschal lamb, because if only one of the individuals registered for a Paschal lamb dies, the offering does not become entirely unfit. However, if his son is not registered with him, his son should bring it for the purpose of a peace-offering on the sixteenth of Nisan. The Gemara infers that on the sixteenth, yes, the son may sacrifice the offering, but on the fifteenth, which is the Festival day, no, he may not. This indicates that the tanna of this baraita holds that animals brought in order to fulfill vows and free-will offerings are not offered on a Festival; rather, only offerings that must be brought on the Festival are sacrificed on that day.

Rachi non traduit

בנו נמנה עמו. אם היה בנו נמנה עמו ועדיין יש לו בעלים:

דְּמִית הָאָב אֵימַת? אִילֵּימָא דְּמִית קוֹדֶם חֲצוֹת, בְּנוֹ מְמוּנֶּה עִמּוֹ יְבִיאֶנּוּ לְשׁוּם פֶּסַח? הָא חָלָה אֲנִינוּת עִילָּוֵיהּ מֵעִיקָּרָא!

Traduction

The Gemara seeks to clarify the intent of the Tosefta: When did the father die? If we say the father died before midday on the fourteenth, how is it possible to understand the continuation of the Tosefta, which states that if his son is registered with him, the son should bring it for the purpose of a Paschal lamb? Acute mourning applies to the son from the outset, before the Paschal lamb could be sacrificed, and an acute mourner may not sacrifice the Paschal lamb.

Rachi non traduit

אי נימא דמית קודם חצות. ובו ביום הא חל אנינות עליה ברישא ותו לא חיילא עליה חיובא דפסח להביאו בפני עצמן כדתנן (לעיל פסחים דף צא.) וכולן אין שוחטין עליהן בפני עצמן ומתני' קתני יביאנו דמשמע הוא עצמו:

Tossefoth non traduit

הא חייל עליה אנינות. אף על גב דקרינא ביה לפי אכלו בלילה מכל מקום אינו יכול לשלח קרבנותיו כדאמרינן (זבחים דף צט:) שלמים בזמן שהוא שלם:

אֶלָּא דְּמִית אַחַר חֲצוֹת. אֵין בְּנוֹ מְמוּנֶּה עִמּוֹ — יְבִיאֶנּוּ לְשׁוּם שְׁלָמִים? הָא קְבַעְתֵּיהּ חֲצוֹת!

Traduction

Rather, can one say that he died after midday? But the continuation of the Tosefta says that if his son is not registered with him, the son should bring it for the purpose of a peace-offering; but midday established it as a Paschal lamb, in which case it should have the status of a Paschal lamb that was fit and then deferred, since the father was the sole registered participant. Such an animal is left to graze until it develops a blemish; it is then sold, and its proceeds are used for free-will offerings. It may not be sacrificed as a peace-offering.

Rachi non traduit

אלא דמת אחר חצות. דכיון דחיילא עליה דין פסח ברישא שוחט לעצמו ולא חיישינן שמא יביאוהו לבית הפסול דמזהר זהיר משום חובת פסח דחייל עליה מעיקרא אבל כי חיילא אנינות ברישא לא זהיר ובמת יום או יומים קודם לא מצי לאוקמא אלא סתמא דמילתא בו ביום היו מפרישין פסחיהן:

הא קבעתו חצות. לפסח ואידחי משלמים דהא תנן (לעיל פסחים דף צו:) הפסח העומד בחצות ולא הקריבו ירעה:

אָמַר (רָבָא): לְעוֹלָם דְּמִית קוֹדֶם חֲצוֹת, וּמַאי יְבִיאֶנּוּ לְשׁוּם פֶּסַח — לְשׁוּם פֶּסַח שֵׁנִי.

Traduction

The Gemara presents several resolutions of this difficulty. Rava said: Actually, one can answer that the father died before midday, and what does it mean when it says that his son should bring the animal for the purpose of a Paschal lamb? It means that he should bring it for the purpose of a Paschal lamb on the second Pesaḥ, which is after the period of acute mourning.

Rachi non traduit

לשם פסח שני. אם לא עשה את הראשון מפני אנינותו:

אַבָּיֵי אָמַר, לִצְדָדִין קָתָנֵי: מֵת אַחַר חֲצוֹת — בְּנוֹ מְמוּנֶּה עִמּוֹ יְבִיאֶנּוּ לְשׁוּם פֶּסַח. מֵת קוֹדֶם חֲצוֹת — אֵין בְּנוֹ מְמוּנֶּה עִמּוֹ יְבִיאֶנּוּ לְשׁוּם שְׁלָמִים.

Traduction

Abaye said: It teaches it disjunctively, meaning that the two clauses in the Tosefta address two different cases: If the father died after midday and his son was registered with him, the son should bring the animal for the purpose of a Paschal lamb, because midday establishes the son’s obligation to sacrifice the Paschal lamb. This obligation overrides the rabbinic status of acute mourning, which applies the night after one’s relative has died. If the father died before midday and his son was not registered with him, the son should bring it for the purpose of a peace-offering because midday did not formally establish the animal’s identity as a Paschal lamb. The Tosefta does not address the other two possible cases, i.e., the father dying after midday and his son not being registered with him, or the father dying before midday and his son being registered with him.

Rachi non traduit

לצדדין קתני. מת אחר חצות דחיילא עליה זמן חיובא דפסח ברישא ובנו נמנה עמו ונשארו לו בעלים יביאנו לשם פסח אין בנו נמנה עמו לא מיירי בה מידי וממתני' שמעינן ירעה דהא קבעתי' חצות:

מת קודם חצות ואין בנו נמנה עמו יביאנו לשם שלמים. דלא קבעתיה חצות ואם בנו נמנה עמו לא איצטריך לאורויי בה מידי דודאי מיקרב לפסח שני ואשמעינן מינה דהיכא דחל עליה חיובא דפסח ברישא שוחטין עליו. ל''א הא חל עליה אנינות ברישא ותו לא חיילא עליה חיובא דפסח והא דתנן (לעיל פסחים דף צ:) שוחטין על האונן ה''מ היכא דחיילא חובת פסח עליה ברישא והדר חל עליה אנינות:

רַב שֵׁרֵבְיָא אָמַר: לְעוֹלָם דְּמִית לְאַחַר חֲצוֹת, וּכְגוֹן שֶׁהָיָה אָבִיו גּוֹסֵס בַּחֲצוֹת.

Traduction

Rav Sherevya said: Actually, the Tosefta is addressing a case in which the father died after midday, yet nonetheless the animal is not considered rejected and may be offered as a peace-offering; for example, this is the case if his father was on his death bed at midday. In that case, midday does not irreversibly classify the offering as a Paschal lamb, as it is known in advance that most people in such a condition die.

Rachi non traduit

שהיה אביו גוסס בחצות. ומת לאחר חצות בנו נמנה עמו יביאנו לשם פסח דהא חל עליה חיובא דפסח ברישא אין בנו נמנה עמו יביאנו לשם שלמים דכיון דבחצות היה גוסס ורוב גוססין למיתה לא קבעתיה חצות:

רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם דְּמִית לְאַחַר חֲצוֹת, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: אֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין.

Traduction

Rav Ashi said: Actually, the Tosefta is addressing a case in which the father died after midday, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as he said that living animals are not deferred. According to this opinion, midday does not irreversibly determine the status of the offering, as long as it has not yet been slaughtered.

Rachi non traduit

לעולם דמית אחר חצות. ודקשיא לך היאך יקרב שלמים הא קבעתיה חצות ואידחי ר' שמעון היא דאמר בסדר יומא בפ' ב' שעירי (יומא סג:) בעלי חיים אין נדחין אלא מחמת מום או אתנן ומחיר שאינן ראויין אבל למה שהוא ראוי יקרב והאי חזי לשלמים:

רָבִינָא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁהִפְרִישׁוֹ אַחַר חֲצוֹת וּמֵתוּ בְּעָלִים אַחַר חֲצוֹת, וְקָא סָבַר חֲצוֹת קָבַע.

Traduction

Ravina said that the Tosefta is referring to a case where one separated this Paschal lamb after midday and the owners died after midday; and this tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Zeira stated earlier in the chapter that midday determines the status of the offering, and since it had not yet been separated by midday it cannot be rejected.

Rachi non traduit

ה''ג רבינא אמר כגון שהפרישו אחר חצות ומתו בעליו אחר חצות. בנו נמנה עמו יביאנו לשם פסח דחיובא דפסח חיילא ברישא אין בנו נמנה עמו יביאנו לשלמים דכיון דבחצות עדיין לא הופרש אין כאן קבע לדחות וקסבר תנא דידן חצות קבע ולא כל שאר זמן שחיטה:

מַתְנִי' הַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרֵב בִּזְבָחִים — כּוּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, [וְיַפְסִיד] הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ.

Traduction

MISHNA: In the case of a Paschal lamb that was intermingled with other offerings, such as guilt-offerings and burnt-offerings, and it is not known which animal was separated for which offering, all of them are left to graze until they develop a blemish and become unfit; and they are then sold, and with the proceeds of the choicest of them he must bring this type of sacrifice, and with the proceeds of the choicest of them he must bring this other type of sacrifice, meaning that he must purchase one of each type of sacrifice that was intermingled at the value of the most expensive animal in the group. And he loses the difference from his own pocket. Not all the offerings were as expensive as the most valuable animal in the group, yet he must purchase an animal for each type of offering for the value of the most expensive animal in the group.

Rachi non traduit

מתני' הפסח שנתערב בזבחים. שלשה טלאים א' של פסח וא' של אשם וא' של עולה ונתערב הפסח ביניהן כולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן עולה דשמא היפה עולה היה ובדמי היפה שבהן אשם שמא היפה אשם היה ובדמי היפה שבהן פסח אם קודם הפסח [נסתאבו] ואם לאחר הפסח נסתאבו יביאנו שלמים דשמא היפה פסח היה ואותו מותר שהוא צריך להוסיף על השנים עד שיגיעו לדמי היפה שבהן יפסיד מביתו משלו וא''ת הרי הוא מחליף שמביא שלמים בדמי האשם או בדמי העולה והרי קדושת הבהמה חלתה על מעות דמיה ואין משנין מקדושה לקדושה כשבא לחללן להבהמות כך הוא עושה אם יפה שבהן שוה סלע מביא ג' סלעים מביתו ונוטל הסלע האחת ואומר כל מקום שהיא העולה הרי מחוללת על הסלע זו ויביא ממנו עולה ונוטל סלע השנית ואומר כל מקום שהוא האשם הרי הוא מחולל על סלע זו ומביא בו אשם וכן לשלמים:

נִתְעָרֵב בִּבְכוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים — יֹאכֵלוּ.

Traduction

If a Paschal lamb was intermingled with firstborn animals, Rabbi Shimon says: If those whose offerings became mixed together were groups of priests, they may eat all of the animals on Passover night. This is because priests are permitted to eat the meat of a firstborn animal, and the slaughter and other services for a firstborn animal are the same as those for a Paschal lamb. The attending priests should state that they intend to sacrifice as a Paschal lamb whichever animal is the Paschal lamb and to sacrifice as a firstborn animal whichever animal is a firstborn.

Rachi non traduit

נתערב בבכורות. שמתן דמן ומתן דם הפסח שוה ואין טעונין תנופת חזה ושוק ולא סמיכה ונסכים:

ר''ש אומר. אם כל החבורה כולה כהנים היו יאכלו את כולם בו בלילה ויקרב פסח לשם פסח כל מקום שהוא והבכורות לשם בכור בכל מקום שהן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source